לאכול בעלי-חיים

כוכב עולה בשמי הספרות

ספרן-פויר. (צילום: Alicia) 

הסופר היהודי האמריקאי, ג'ונתן ספרן-פויר, הוא אחד היוצרים הבולטים של העשור האחרון. לאחרונה התארח בפסטיבל הסופרים בירושלים עם זוגתו, הסופרת ניקול קראוס, ולאחר מכן נשארו בני-הזוג בישראל. ספריו הראשונים, "הכל מואר" (2002) ו"קרוב להפליא ורועש להחריד" (2005), היו שניהם לרבי-מכר, והראשון שבהם אף עובד לסרט הוליוודי בכיכובו של אלייז'ה ווד. העיסוק בצמחונות בולט כבר בספרים אלו – בשניהם, עומדות במרכז העלילה דמויות של צמחונים מטעמי מוסר. ב"הכל מואר" הגיבור, בן דמותו של ספרן-פויר, מתקשה להסביר למדריכיו האוקראינים צמחונות מהי; וב"קרוב להפליא ורועש להחריד" הגיבור הוא ילד שאביו נהרג במתקפת הטרור על מגדלי התאומים, והוא הופך לטבעוני המזועזע מאדישות המבוגרים, ואימו בפרט – לקבצן שברחוב ולבשר שבמקרר כאחד.

ספרו השלישי של ספרן-פויר, "לאכול בעלי-חיים" (במקור: Eating Animals), שיצא לאור באוקטובר 2009 בארצות-הברית ותורגם לאחרונה לעברית, הוא ספר העיון הראשון מפרי עטו. "לאכול בעלי-חיים" הפך במהרה לאחד הספרים המשפיעים בתנועה לזכויות בעלי-חיים. השחקנית נטלי פורטמן, למשל, הודיעה שבעקבות קריאתו הפכה מצמחונית פאסיבית לטבעונית ופעילה.

הצמחוני

ספרן-פויר הפך לצמחוני לראשונה בגיל תשע, בעקבות שמרטפית שסירבה להצטרף אליו ואל אחיו לארוחה שכללה עוף, בטענה שאיננה מעוניינת לפגוע באף אחד. עם זאת, הוא לא נשאר צמחוני באופן עקבי, ונע לאורך מרבית חייו בין צמחונות לבין אכילת-כל. את החלטתו המחייבת להפוך לצמחוני קיבל לבסוף בעקבות התחקיר בן שלוש השנים שערך לקראת כתיבת "לאכול בעלי-חיים". את התחקיר החל לערוך לאחר הולדת בנו, כחלק מגילוי האחריות המוסרית שנטל על עצמו בתור אב.

מעט פילוסופיה

"לאכול בעלי-חיים" כתוב בסגנון אישי וחופשי, הכולל תיאור וניתוח של חוויות ורשמים אישיים שונים – זיכרונות ילדות, תיאורי ארוחות משפחתיות וסיפורים על הכלבה, ג'ורג', שאותה אימץ ספרן-פויר חרף הפחד הראשוני שלו מכלבים.

על-פי גישתו של ספרן-פויר, הדיון הציבורי על אכילת בעלי-חיים מתאפיין בקיטוב בלתי הכרחי בין עמדות צמחונים המתנגדים לחלוטין לאכילת בעלי-חיים – לבין אוכלי-כל התומכים בכך באופן בלתי מסויג. קיטוב זה מעכב לדעתו את התפתחות הדיון הציבורי בנושא, מאחר שהוא מקל על ההתעלמות מעמדות ביקורתיות לגבי אכילת בשר, שאינן שוללות לחלוטין מנהג זה. הספר נועד אפוא לסייע בפיתוח חשיבה ביקורתית על אכילת בשר גם בקרב אנשים שאינם מתנגדים לכך מכל וכל.

ספרן-פויר אינו פילוסוף, והספר אינו עוסק בפילוסופיה של זכויות בעלי-חיים. הוא אינו מתייחס כלל לתיאורטיקנים שכתבו על זכויות בעלי-חיים ואינו מתיימר לנתח דילמות מורכבות. המחבר מבהיר, שמטרת הספר אינה לחדש חידושים בתחום גישתנו המוסרית לבעלי-חיים, אלא להראות כי הבחירה בצמחונות מהווה יישום מתבקש של הגישה המוסרית המוצהרת ביחס לבעלי-חיים. כך, למשל, בסרטון אודות הספר המוצג באתר Amazon, מסביר ספרן-פויר: "זהו אינו נושא שוליים, וזוהי אינה נקודת מבט שולית. אלו דברים שכולם מסכימים לגביהם, ועם זאת מעט מאוד אנשים פועלים לפיהם."

התחקיר

לול תעשייתי לגידול תרנגולי הודו, מתוך חקירה סמויה של ארגון PETA 

מסע החקירה של ספרן-פויר בתעשיית הבשר החל בפנייה – תמימה משהו – למספר תאגידי מזון גדולים. במכתביו הוא מסביר שבתור אב טרי, הוא מבקש ללמוד יותר על תעשיית הבשר, במאמץ לקבל החלטות מודעות בנוגע למזון שבו יאכיל את בנו. לשם כך הוא מעוניין לבקר במשקי בעלי-החיים ולשוחח עם חקלאים ועם נציגי החברות. שלא במפתיע, אף חברה לא טרחה לחזור אליו – ולו רק בתגובה שלילית. ההתעלמות לא ריפתה את ידיו והוא הצליח לבסוף לבקר בלול תעשייתי לגידול תרנגולי הודו – בהתגנבות חשאית, בעזרתה של פעילת זכויות בעלי-חיים בעלת ניסיון בחקירות סמויות.

מרבית המידע שבספר אינו מבוסס על התנסות אישית ישירה, אלא על תחקיר עיוני שערך המחבר מתוך מקורות אקדמיים וממשלתיים, ומתוך ספרות מקצועית של התעשיות החקלאיות. על בסיס מקורות אלו מתקבל סיפור הפיכתה של החקלאות האמריקאית מתחום של המוני חוות משפחתיות קטנות לתעשיית ענק מרוכזת, סגורה ומרוחקת מעיני הציבור, ומנותקת לחלוטין מהדימוי הרווח של "משק-החי". התחקיר כולל התייחסות לא רק לפגיעה הגוברת ברווחת בעלי-החיים כתוצאה מתיעוש המשק, אלא גם לנזקים הסביבתיים שגורמות תעשיות המזון מהחי, בעיקר בהסתמך על דו"ח האו"ם בנושא, "צלו הארוך של משק-החי". הספר עוסק גם בחלקם של המשקים התעשייתיים בפיתוח מחלות ובהעברתן לבני-אדם – כתוצאה מציפוף המוני בעלי-חיים יחד בתנאים לקויים, מברירה מלאכותית שהחלישה את המערכת החיסונית של החיות, ומהלעטת החיות באנטיביוטיקה שמסייעת להתפתחות חיידקים עמידים יותר.

חוואים מעידן קודם

הביקורת שמציג הספר על משקים תעשייתיים רלוונטית לגבי הרוב המוחלט של הבשר המיוצר בארצות-הברית. באירופה נפוצות גם שיטות חקלאיות פחות אגרסיביות, אם כי רוב הבשר גם שם מגיע ממשקים תעשייתיים לעילא. בישראל היקף התעשיות קטן יותר, אך השיטות דומות בעיקרן לשיטות האמריקאיות.

ספרן-פויר בוחן גם את השימוש הנדיר בשיטות פחות תעשייתיות. הוא מגלה גישה ביקורתית ראויה כלפי תוויות כגון "אורגני" או "מרעה חופשי" ("חופש"), ומציין שלמרות הרושם החיובי שהן יוצרות, לעתים קרובות הן מעידות על שיפורים צנועים בלבד – אם בכלל – ברווחת בעלי-החיים. עם זאת, בספר מוזכרים גם משקים שבהם מצב בעלי-החיים טוב בהרבה מאשר במשק תעשייתי. זאת בזכות קומץ חוואים, המשמרים שיטות גידול ששימשו לפני תיעוש המשק החקלאי. בניגוד לחברות הבשר הגדולות שהתעלמו מפניותיו, החוואים קטנים שמחו לפתוח את שעריהם בפניו, וארבעה מהם זוכים להתייחסות נרחבת בספר: ביל נימן, מייסד חברת הבשר "נימן ראנץ'"; ניקולט נימן, שותפתו לעבודה ואשתו; פול וויליס, ראש חטיבת בשר החזיר של "נימן ראנץ'"; ופרנק ריס, מגדל תרנגולי הודו יחיד במינו בארצות-הברית, המשתמש בעופות מקווים שלא עברו ברירה מלאכותית אינטנסיבית לגדילה מהירה (תרנגולי ההודו המשמשים כיום בתעשיית הבשר, כולל התעשייה האורגנית, עברו עיוות כל-כך חמור של מבנה הגוף עד שהם אינם מסוגלים עוד לקיים יחסי-מין כדרך הטבע, ורבייתם תלויה לחלוטין בהזרעה מלאכותית).

גם שיטות טרום-תעשייתיות אלו אינן חפות כמובן מאכזריות – המחבר מציין שגם ב"נימן ראנץ'" נהוג לסרס עגלים ולצרוב בהם סימנים על העור בברזל מלובן, ומציין שבגלל בעיות מסוג זה לא יאכל גם בשר שמקורו במשקים הללו. אבל בניגוד להצהרות הריקות מתוכן והנפוצות בתעשייה, על אהבת החקלאים לחיות ועל הטיפול הטוב שהם מעניקים להן לכאורה, ב"נימן ראנץ'" ובחוותו של פרנק ריס אכן נעשו ניסיונות כנים ורציניים לדאוג לחיים ראויים לבעלי-החיים, אף במחיר של פגיעה ברווחים.

ג'ונתן ספרן פויר עונה לשאלות הקהל, באירוע ההשקה לספרו שנערך ב"צומת ספרים". צילום: דדי שי 

ערך החיים

חלק מהקוראים עשויים להתאכזב מהתיאור האוהד של פועלם של ריס, וויליס, ובני-הזוג נימן – אנשים שככלות הכל, פרנסתם על ניצול והרג בעלי-חיים. כך, למשל, כשפרנק ריס מתאר כיצד הוא מבקש סליחה מכל תרנגול שהוא שולח לשחיטה, ספרן-פויר אינו מוסיף התייחסות ביקורתית לגבי חוסר הערך של מחווה זו.

הסוגיה המוסרית שמעוררת הריגת בעלי-חיים כשלעצמה, במנותק מהסבל שהיא גורמת – סוגיה שניתן היה לצפות שתזכה למקום משמעותי בספר העוסק בביקורת על אכילת בעלי-חיים – כמעט שלא זוכה להתייחסות בספר. אחת ההתייחסויות הבודדות לערך החיים של החיות מצויה במונולוג של ברוס פרידריך, העומד בראש קמפיין הטבעונות של PETA. דבריו מהווים ייצוג בודד בספר לעמדה ברורה של "זכויות בעלי-חיים":

האתר הרשמי של הספר: www.eatinganimals.com 

צמחונות כתגובה לתיעוש

אף על-פי שספרן-פויר רואה משקים משפחתיים קטנים באור חיובי, הוא אינו תולה תקוות גדולות ביכולתם להחליף את המשקים התעשייתיים. כל עוד יימשך הביקוש למוצרים זולים מהחי, ימשיכו שיטות גידול ההופכות חיות למכונות ייצור לחסל את אחרוני המשקים הקטנים. דוגמה מאלפת לכוח הכלכלי הדוחף לעבר התיעוש, מהווה הדחתו של ביל נימן מהחברה שייסד, זמן קצר לפני פרסום הספר. נימן הודח בעקבות רצונה של מועצת המנהלים לפעול בשיטות רווחיות יותר ומוסריות פחות ממה שהוא היה מאפשר. כיום, ביל נימן עצמו אומר שלא יאכל עוד בשר בקר מתוצרת החברה הנושאת את שמו.

ספרן-פויר אמנם ממליץ לפעילים לזכויות בעלי-חיים לפעול ליצירת שותפות אסטרטגית עם חוואים קטנים במאבקם המשותף נגד המשקים התעשייתיים, אך מכיר היטב גם במגבלות של התמקדות ב"רווחת בעלי-חיים" בלבד מבלי לעודד צמחונות:

בסופו של דבר, "לאכול בעלי-חיים" מבסס טיעון חזק בעד צמחונות. גישתו הישירה והפשוטה וסגנונו הקריא, עושים אותו לאחד מספרי המבוא הטובים ביותר לתחום הצמחונות, גם עבור אנשים הנרתעים מהנושא.