הקמפיין נגד קרקסי בעלי-חיים

ראשית המאבק  מתמקדים בקרקס מדראנו  החקיקה בכנסת 

נכנסים לזירת הקרקס

מה רע בקרקס?

בעלי-חיים המנוצלים במופעי קרקס, בין אם אלה חיות בר ובין אם אלה חיות מבויתות, בהכרח סובלים. מטלטלים אותם בקביעות ממדינה למדינה ומעיר לעיר בקרונות קטנים ומחזיקים אותם בכלובים צרים במשך רוב שעות היממה. בנוסף לכך, מחייבים אותם ללמוד לבצע תעלולים הנוגדים את טבעם ואף גורמים להם נזק בריאותי. שיטות האילוף כוללות, במקרים רבים, הצלפות שוט, מכות חשמל, הכאה במוטות ברזל ושימוש בדוקרנים.

תחילת הקמפיין

הקמפיין הישראלי נגד ניצול חיות בקרקסים נפתח בשנת 1994, שנת הקמתה של אנונימוס, והוא היה הקמפיין הראשון שניהלה העמותה. בשנים 1995-1994 הופיעו בישראל שלושה קרקסים, המנצלים חיות במופעיהם: קרקס החיות של אלכסי ומרינה ליבסון הישראלי, קרקס מדראנו האיטלקי והקרקס הבולגרי. פעילי אנונימוס והאגודה הישראלית נגד ניסויים בבעלי-חיים ערכו הפגנות ומשמרות מחאה נגד מופעי קרקס אלה, שניצלו בהופעותיהם חיות ממינים רבים, כגון אריות, דובים, ג'ירפות, פילים, סוסים וכלבים. בתצפיות שערכו הפעילים, התגלה שימוש בחגורות חנק ובהצלפות, ותועדו תנאי ההחזקה הקשים שבהם הוחזקו החיות - קשורות ברגליהן או כלואות בכלובים צרים כמעט כל שעות היממה.

מה אומר החוק?

במקביל להפגנות מול הקרקסים ולקריאה לציבור להחרים מופעים המנצלים בעלי-חיים, אנונימוס פנתה לגורמים רשמיים, במטרה לאסור מופעים אלה. מופע המנצל בעלי-חיים נזקק לאישור ממשרד החקלאות, בכפוף לתקנות מחלות בעלי-חיים (ייבוא בעלי-חיים) התשל"ד-1974, ומהרשות המקומית, שבשטחה אמור להופיע הקרקס. אם מדובר במופע המנצל חיות בר - עליו להצטייד גם באישור מרשות שמורות הטבע, בכפוף לחוק הגנת חיית הבר, התשט"ו-1955. רק בשנת 2001 הותקנו תקנות, שמטרתן להגביל ניצול של בעלי-חיים במופעי בידור במסגרת חוק צער בעלי-חיים, התשנ"ד-1994.

הצלחה ראשונה

הצעד הראשון שננקט היה להגביל קרקסים המנצלים חיות בר. אמנם גם החיות המבויתות המנוצלות בקרקסים סובלות כתוצאה מהאילוף ומתנאי ההחזקה וההובלה, אך במשרד לאיכות הסביבה, שכאמור אחראי על מתן היתרים למופעים המנצלים חיות בר בלבד, מצאה אנונימוס אוזן קשבת. בדצמבר 1995, לאחר פגישה עם נציגי אנונימוס, הנחה יוסי שריד, השר לאיכות הסביבה דאז, את רשות שמורות הטבע:

הנימוקים להנחיה היו הן שמירת הטבע והן צער בעלי-חיים. וכך, שלחה רשות שמורות הטבע, לראשונה בישראל, תשובה שלילית למבקשים להפעיל קרקס, הכולל חיות בר.

חוזרים אחורנית

אלא שבמרץ 1997 ביטל המשרד לאיכות הסביבה, בראשות רפאל איתן, את ההנחיה, כנראה בעקבות לחץ שהפעילו משרדי ההפקה הגדולים בישראל. אנונימוס הגיבה מיד: בתיאום עם חברי כנסת, אנשי תקשורת ואמנים המתנגדים לניצול של בעלי-חיים בקרקסים, נפתח מסע הסברה ציבורי נגד ביטול ההחלטה, שהכשירה את בואו של קרקס מוסקבה לישראל. עשרות הפגנות נערכו, ועשרות כתבות בנושא פורסמו באמצעי התקשורת. אברי גלעד תבע בשידור הסבר מאחת ממנחות הקרקס על הופעתה במופע המנצל בעלי-חיים, ויוסי שריד פרסם מאמר בידיעות אחרונות, המסביר את המניעים להחלטתו לאסור על קרקסים המנצלים חיות בר במופעיהם, וקרא למנחי הקרקס לחזור בהם מהסכמתם להנחות את המופע:

אורנה בנאי בהפגנת אנונימוס 

ניצנים של שינוי

בשל ההתנגדות הציבורית לניצול חיות בר בקרקסים, שעורר הקמפיין, נמנעו רוב הקרקסים שהגיעו לישראל מלהביא חיות בר, גם לאחר ביטול ההנחיה. אך פעילי אנונימוס המשיכו במחאה וערכו הפגנות מול כל קרקס שניצל בעלי-חיים, מכל סוג שהוא. הפגנות נערכו בתל-אביב, בירושלים, בחיפה, בראשון לציון ובערים נוספות. במרץ 1998 פנתה אנונימוס לרשות שמירת הטבע והגנים הלאומיים בנושא זה, ובתשובה לפניית רכז הקמפיין, מסר מנכ"ל הרשות דאז, אהרון ורדי:

לאחר מכן, נפגשו נציגי אנונימוס עם נחמה רונן, סמנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה דאז. בעקבות הפגישה, שינה השר רפאל איתן את עמדתו: הוא הנחה את אנשי המקצוע במשרד לבחון מחדש את התקנות המתירות הפעלת בעלי-חיים בקרקסים ולהחמיר בהן, והודיע כי הוא החליט ליזום חקיקה, אשר תאסור שימוש בבעלי-חיים בקרקסים בישראל. איתן ציין כי הוא עצמו לא יבקר בקרקס המנצל בעלי-חיים, וקרא לאגודות להפגין נגד ההתעללות בחיות בקרקסים.

להטוטי קרקס מדראנו

מבריחים ומרביצים

קרקס מדראנו האיטלקי הוא אחד הקרקסים הגדולים בעולם, ובהופעותיו הוא מנצל פילים, אריות, סוסים, כלבים וחיות אחרות. בנוסף לשיטות האילוף האלימות ולתנאי האחזקה הקשים, נודע כי ביולי 1992, הבריח הקרקס שני קופי שימפנזה צעירים (קופים האסורים לסחר על-פי אמנה בינלאומית) מישראל לאיטליה. הקופים התגלו על-ידי אנשי המכס והשירותים הווטרינריים באיטליה, והקרקס הודה בהברחה ונקנס. בתגובה לטענות בדבר הכאת בעלי-חיים למטרת אילופם, הגיבו מנהלי הקרקס כי "גם לילדים צריך להרביץ כדי לחנכם".

המאבק המוניציפלי

לקראת הגעתו של מדראנו לישראל, במרץ 1998, פנתה אנונימוס לראשי ערים ולחברי מועצות מקומיות ברחבי הארץ, בבקשה לאסור את כניסת הקרקס לעירם. לבקשה צורפו עובדות על קרקס מדראנו ועל קרקסים בכלל וכן עצומות הקוראות לאסור על כניסת הקרקס, שעליהן חתמו תושבי הערים. בעקבות פניית אנונימוס, קיימו מספר עיריות דיונים בנושא, ועיריית רעננה החליטה למנוע את כניסת מדראנו לתחומה. ברחבת עיריית תל-אביב נערכה הפגנה נגד הופעות קרקס מדראנו בעיר. המפגינים הביאו עימם גחלים לוהטות, וקראו לרוני מילוא, ראש עיריית-תל-אביב דאז, להתנסות בדריכה על גחלים לפני שהוא מתיר לקרקס, המענה בשיטה זו את בעלי-החיים שברשותו, להופיע בעירו. מכפר-סבא סולק מדראנו לאחר שפעילי אנונימוס תיעדו כיצד הוא מזהם את האזור שבו חנה ופנו בעניין לעירייה.

קבלת הפנים

הפגנה סוערת קיבלה את פניו של קרקס מדראנו בישראל - עשרות פעילי אנונימוס, שאליהם הצטרפה אורנה בנאי, מחו מולו על ניצול בעלי-החיים במופעיו. שלט בד ענק, הקורא להחרמת הקרקס, נתלה מגשר הירקון ליד הכניסה לאוהל המופעים. בתגובה לכך, יצאו עובדי הקרקס וחילקו לנוכחים כרוזי השמצה על המתנגדים לקרקס, המבוססים על טענות לאי-סדרים כספיים בעמותת תנו לחיות לחיות... במשמרת מחאה נוספת, שנערכה מול הקרקס, היכה קצין הביטחון של מדראנו שלושה פעילים לזכויות בעלי-חיים.

מחאה עיקשת

פעילי אנונימוס נדדו עם קרקס מדראנו, והפגינו כמעט בכל מקום שהופיע - בקריית-שמונה, בכרמיאל, בטבריה, בחיפה ובקריות, בנתניה, ברעננה, בכפר-סבא, בירושלים, בתל-אביב, בחולון, בראשון-לציון, בנס-ציונה, בבאר-שבע ובערים נוספות. ההפגנות כללו מיצגים, שבהם נכלאו פעילים מחופשים לחיות ונכבלו ברגליהם. למחאה הצטרפו גם פעילי תנו לחיות לחיות, עמותת חבר ונוער מרצ. במקביל למחאה נגד ניצול בעלי-חיים במופעי בידור, הציגו פעילי אנונימוס את האלטרנטיבה למופעים המנצלים בעלי-חיים, כשערכו ברחובות תל-אביב תהלוכה עם קבוצת ריינבו, העורכת מופעי קרקס המבוססים על כשרונות אנושיים ללא ניצול בעלי-חיים. בתהלוכת המחאה הפגינו ליצנים, להטוטנים ועושי פעלולים באש נגד ניצול בעלי-חיים בקרקס מדראנו.

קרקס תחת חקירה

ביוני 1998 הגישה אנונימוס תלונה במשטרה בעניין עבירות על חוק צער בעלי-חיים, שמבצע קרקס מדראנו. התלונה התבססה הן על מחקרים מחו"ל בנוגע לקרקסים בכלל והן על תצפיות שערכה אנונימוס על קרקס מדראנו בארץ. בעקבות תלונת אנונימוס, בדקו ד"ר חגי אלמגור, שהיה אז הממונה לפי חוק צער בעלי-חיים, ופקד יואב מדינה, שכיהן כקצין המטה לעניין חוק צער בעלי-חיים במשטרה - את התנאים שבהם מוחזקים בעלי-החיים בקרקס מדראנו. בדו"ח הבדיקה צוין, כי תנאי ההחזקה של בעלי-החיים בקרקס מדראנו - בכלובים צרים או קשורים ברגליהם וללא גישה למים - מהווים עבירה על סעיף 2(א) לחוק צער בעלי-חיים ("לא יענה אם בעל-חיים, לא יתאכזר אליו ולא יתעלל בו בדרך כלשהי").

המאבק המשפטי

לאור ממצאי הבדיקה ולבקשת אלמגור ומדינה, הוציא בית-המשפט צו לתפיסת חיות הבר הנמצאות בחזקת קרקס מדראנו ולהעברתן לידי המשרד לאיכות הסביבה, כדי שזה יעבירן למקום חלופי. בהתבסס על דו"ח אלמגור-מדינה, פנתה אנונימוס באוגוסט 1998 לבית-משפט השלום בחיפה, בבקשה להוציא צו מניעה נגד קרקס מדראנו. תחת לחץ החקירה הפלילית והבקשה לצו מניעה, הודיע הקרקס כי הוא מתכוון לעזוב את הארץ כבר בתחילת ספטמבר. לטענת הקרקס, לא מדובר היה בשינוי התוכנית המקורית (אף על-פי שפרסומיו העידו על כוונה מוקדמת להישאר תקופה ממושכת יותר). כמו-כן ביים הקרקס שינוי מקצה לקצה בתנאי החיים של בעלי-החיים: הוסדרו, למשל, חצרות שבהן יוכלו הפילים, האריות והכלבים להסתובב חופשי, והקרקס התחייב להמשיך ולקיים את התנאים הללו בהמשך הופעותיו. לאור התחייבויות אלו, ובייחוד לאור העזיבה הקרובה של הקרקס את הארץ, בוטל הדיון המשפטי העקרוני בסוגייה. ואכן, הקרקס עזב את הארץ במועד שנקבע - אך לא לפני שהפר את התחייבויותיו בנוגע לתנאי ההחזקה של בעלי-החיים.

הקרקס חוזר, בהרכב חסר

באפריל 2000 חזר קרקס מדראנו לישראל בהרכב חסר - ללא חיות בר, אך בלוויית סוסים וכלבים, המנוצלים במופעיו. הפעם הופנתה המחאה כלפי משרד החקלאות, אשר בראשו עמד השר חיים אורון. אנונימוס החתימה אלפי אנשים על עצומות, הקוראות לשר לאסור ניצול בעלי-חיים בקרקסים, שכן גם תנאי ההחזקה וההובלה של החיות המבויתות קשים ביותר, כפי שחשף דו"ח אלמגור-מדינה. לעצומות הצטרפו חברי-כנסת, אנשי אקדמיה, אנשי תקשורת ואמנים מובילים. במקביל לכך, פנתה אנונימוס לרשויות המקומיות בבקשה לאסור את מופע הקרקס בתחומה, ועיריית פתח-תקווה נענתה לכך. בכל מקום שהופיע הקרקס, שבו פעילי אנונימוס וערכו הפגנות סוערות ורבות משתתפים. מול אוהל הקרקס בפארק הירקון בתל-אביב הוצב כלוב קבוע, שבו ישבו פעילים כל ימי המופעים במשך 24 שעות ביממה, במחאה על ניצול בעלי-החיים בקרקס. מאז עזב מדראנו את ישראל, בקיץ 2000, הוא לא שב, זאת לאחר שבמשך שנים הייתה ישראל מפרנסת עיקרית של הקרקס, והוא בילה כשמונה-תשעה חודשים בשנה בארץ.

גלגולי החקיקה נגד קרקסים

חקיקה מפוזרת

התופעה הבולטת ביותר בהשתלשלות מאמצי החקיקה נגד ניצול חיות במופעים היא הקושי לקדם חקיקה בתוך בית-נבחרים, הנוהג להתפזר בטרם-עת ובמפתיע. כדי שניתן יהיה להמשיך בתהליך חקיקה שהחל בכנסת קודמת, צריכה הצעת החוק לעבור בקריאה טרומית, לעבור אישור בוועדה המתאימה בכנסת ולאחר מכן לעבור בקריאה ראשונה. מספר מאמצים חיוביים בשנים האחרונות לא עברו משוכה מורכבת זו.

הצעת החוק ראשונה - ח"כ מירום

הצעת החוק הראשונה בנושא הונחה בשנת 1998 על שולחן הכנסת ה-14 כתיקון לחוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) על-ידי חבר הכנסת חגי מירום (עבודה). לשון ההצעה הייתה:

בדברי ההסבר להצעה, פירט חבר הכנסת מירום את הסבל הנגרם לבעלי-החיים המנוצלים בקרקסים, וציטט את שופט בית-המשפט העליון מישאל חשין, בפסק-הדין בעתירה נגד מופעי אדם-תנין בחמת-גדר. ועדת החינוך והתרבות של הכנסת אישרה בדצמבר 1998 את הצעת החוק לקריאה ראשונה, לאחר שעברה במליאת הכנסת בקריאה טרומית. פיזור הכנסת בטרם עברה ההצעה בקריאה ראשונה במליאת הכנסת, קטע את תהליך החקיקה.

הצעת החוק השנייה - ח"כ גלאון

בכנסת ה 15, ביוני 1999, הגישה חברת הכנסת זהבה גלאון (מרצ) הצעת חוק דומה לזו שהגיש מירום, בתוספת חשובה: "...ולא יערוך מופע המחזיק בעלי-חיים שלא בתנאים ההולמים את צורכיהם". הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ביוני 2002, אך גם הליך חקיקה זה נקטע עקב פיזור הכנסת. חברת הכנסת גלאון הגישה את הצעתה שוב, סמוך לכינון הכנסת ה 16, במרץ 2003. ההצעה עדיין לא עלתה לקריאה טרומית, ויש לקוות כי בכנסת זו תצליח ההצעה לעבור לפחות בקריאה ראשונה.

התקנות - דיון ראשון

בעקבות הליקויים שמצא ד"ר חגי אלמגור, הממונה לפי חוק צער בעלי-חיים, בהחזקת בעלי-החיים בקרקס מדראנו, בעת שהותו בישראל בשנת 1998, ניסח משרד החקלאות תקנות, שמטרתן להסדיר את השימוש בבעלי-חיים במופעים. התקנות הוגשו לאישור ועדת החינוך והתרבות של הכנסת במרץ 2001. בדיון, ניסה ד"ר חגי אלמגור להבהיר לחברי ועדת החינוך כי סבלם של בעלי-החיים במופעים אינו נובע רק מהמופע עצמו, אלא בעיקר מחיי הנדודים:

הדיון נסחף לכיוון משונה, כאשר חבר הכנסת רחבעם זאבי לא התרשם מסבלם של הפילים:

על כך ענה ד"ר אלמגור: "חוק צער בעלי-חיים מגדיר בעל-חיים כבעל חוליות למעט אדם. לכן אינני יכול לעזור ליהודים." גם עו"ד מיכל סגן-כהן, מהלשכה המשפטית של משרד החקלאות, ניסתה להצביע על ההבדל בין הפילים ליהודים, באומרה כי היהודים בוחרים לעלות לישראל והפילים - לא.

אישור התקנות

הדיון השני בתקנות, שהתקיים יומיים לאחר הדיון הראשון, כבר היה ענייני יותר, והוועדה אישרה את הנוסח הסופי של תקנות צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (תערוכות, הצגות ותחרויות של בעלי-חיים) התשס"א-2001. על-פי התקנות, קיום מופע הכרוך בשימוש בבעלי-חיים יותנה בקבלת אישור מהממונה לפי חוק צער בעלי-חיים, אישור שיינתן רק לאחר ש"הוכח להנחת דעתו של הממונה כי במהלך המופע, בהכנות לקראתו או באופן החזקת בעלי-החיים הקשורים למופע, לא ייגרם סבל לבעלי החיים". הממונה יוכל גם לפרט תנאים שונים בתוך ההיתר.

סוף לקרקס?

לכאורה, פותרות התקנות את בעיית ניצול בעלי-חיים בקרקסים, שכן קרקסים בהכרח גורמים סבל לבעלי-חיים - הן בשיטות האילוף ובאילוץ החיות לבצע תרגילים הנוגדים את טבעם (כלומר, סבל הנגרם בהכנות לקראת המופע) והן בתנאי ההובלה וההחזקה של החיות - מיטלטלים ממדינה למדינה ומעיר לעיר, כלואים בבידוד בכלובים זעירים (כלומר סבל הנגרם באופן החזקת בעלי-החיים הקשורים למופע). אולם, מילות המפתח בתקנות הן "הוכח להנחת דעתו של הממונה" - מי שקובע האם החיות סובלות או לא הוא גורם הממונה על-ידי השירותים הווטרינריים של משרד החקלאות.

אכזריות ללא תקנה

הוועדה לתקנות צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (הובלת בעלי-חיים), שמונתה אף היא על-ידי משרד החקלאות, והגישה את מסקנותיה במרץ 2001, קבעה בסעיף 19(א) בהמלצותיה כי:

סעיף זה יכול היה להביא לאיסור על מופעי קרקס, שכן בעלי-חיים בקרקסים מוחזקים במסגרת של נדודים תמידיים, אך מנהל השירותים הווטרינריים לא קיבל המלצה זאת, בטענה שהיא חורגת מן המנדט שהוענק לוועדת ההובלה.

מקרה המבחן

מאז שהותקנו התקנות ועד אפריל 2003 לא עמדו התקנות במבחן, בכל הנוגע לניצול בעלי-חיים בקרקסים, משום שאף קרקס מחו"ל לא הגיע לישראל. אולם באפריל 2003, ייבאה חברת "קאט הפקות" מופעי קרקס שונים תחת השם "קרקס אירופה". במסגרת מופעי הקרקס מנוצלים סוסים, כלבים וחתולים. חברת ההפקות פנתה לממונה לפי חוק צער בעלי-חיים, וזו העניקה לקרקס היתר, על סמך הצהרה גרידא, שאילוף החיות מתבצע על-ידי חיזוקים חיוביים בלבד וכי הקרקס יעמוד בתנאי החזקה והובלה ראויים. אנונימוס חשפה כי הקרקס אינו עומד בתנאי ההיתר, ובימים אלה מתקיים מאבק עיקש הן לשלילת ההיתר שניתן לקרקס והן לקידום חקיקה, שלא תאפשר כלל מופעים כאלה בעתיד.

פורסם במקור: זכויות בעלי-חיים השבוע 96-94, 11 באפריל-2 במאי, 2003.