כרית מהמשחטה

נוצות ובשר

כשם שמריטת עופות חיים מתפקדת ברוב הגדול של המשקים בעולם כחלק מתעשיית בשר אווזים וברווזים (ובכלל זה תעשיית הפיטום בכפייה) כך גם מריטת עופות במשחטה היא חלק מתעשיית הבשר. חברת Interplume, למשל, שולטת במחצית משוק הנוצות בצרפת, והיא רוכשת את כל הנוצות ממשחטות. לפי פרסומי החברה באינטרנט, הנוצות נמרטות מגוף העופות תחת מים זורמים,



מריטת עופות במשחטות נערכת לא רק בעופות מים, אלא גם בתרנגולים – תעשייה גדולה הרבה יותר. מכירת הנוצות מהווה חלק מן ההכנסה הקבועה מגידול עופות לבשר והיא תורמת ישירות להורדת מחירי הבשר ולהגברת הצריכה.

מהמשחטה – לשמיכה ולכרית

הרוב הגדול של נוצות התרנגולים אינן משמשות למילוי, אלא הן נטחנות ומשמשות להאכלת חיות במשקים. מכיוון שהערך התזונתי של נוצות הוא נמוך וטמונה בהן סכנה של העברת מחלות, עובדים מדענים בארצות-הברית על פירוק נוצותיהם של תרנגולי-בית ותרנגולי-הודו ושימוש בסיבים העדינים יותר לייצור אריגים. הניסיונות כוללים, למשל, שילוב של שרידי הנוצות עם פוליאסטר או גומי. בנוסף לכך, פיתחו האמריקאים שיטות לייצר משרידי נוצותיהם של תרנגולים מוצרים סופגים, כגון חיתולים חד-פעמיים, מטפחות וטמפונים. אולם השימוש המוכר והנפוץ יותר בנוצות הוא למילוי כריות, מזרונים, שקי-שינה, מעילים וכדומה – כשהשימוש בנוצות תרנגולים נפוץ יותר במוצרים שאינם דורשים בידוד.

שליקה

לפי ארגון המזון והחקלאות של האו"ם,



לכן מקפידים בתעשיית העופות למרוט את כל נוצותיהם של העופות. בקנה-מידה תעשייתי, קשה למרוט נוצות מבלי לגרום חתכים בעור ולעתים גם בשרירים. לכן בדרך-כלל פותחים את תהליך המריטה בשליקה – טבילה במים חמים, אשר מרפים את אחיזת העור בנוצות ומקלים על מריטתן. העופות השחוטים, התלויים במהופך, מוסעים על גבי הסרט הנע לתוך מכל של מים חמים (בתמונה).



הטבילה במים, בטמפרטורה שנעה בין 52 ל-62 מעלות, נערכת במשך דקה וחצי עד 3 וחצי דקות. הטבילה אמורה להתרחש כשהעופות המומים ומתים, אבל עופות רבים אינם מתים ואף אינם המומים, והספרות החקלאית מזכירה את הפגיעה ב"איכות המוצר" כתוצאה הכנסת עופות חיים ונושמים למכל השליקה. במכל יש זרמים חזקים, המושכים את העופות מטה כדי למנוע מהם לצוף. כתוצאה מכך טובעים העופות ששרדו בשחיטה, וסביר להניח, שבמתקנים תעשייתיים עופות אינם מגיעים חיים למתקן המריטה, אך הנושא טעון בדיקה יסודית במשחטות. בשחיטת עופות כשרה, הטבילה היא במים קרים והנוצות נתלשות בקושי, העור נקרע ונשפך שומן על הנוצות.

מריטה תעשייתית

המריטה התעשייתית מבוססת על מעין תופים המסתובבים במהירות (למשל: 1,000 סיבובים בדקה), שמהם בולטות אצבעות גומי מחורצות באורך מספר סנטימטרים. אצבעות הגומי תופסות את הנוצות, קורעות אותן מגוף העוף וזורקות אותן למתקן איסוף, כשגמישות הגומי מונעת בדרך-כלל קריעת עור.



כפי שעולה מן התמונה, לא קל להבין מה רואים כאשר גופות רבות עוברות בתוך שורה של תופי מריטה תחת זרם מים. כוונון מיקומה של מערכת המריטה הוא כה מדויק, עד שכמעט כל הנוצות נתלשות מהגוף.

מריטה במשחטות קטנות

במשחטות קטנות, מורטים את הנוצות במכונות פשוטות יותר, שמהן ניתן ללמוד איך בנויות אצבעות הגומי במכונות הגדולות וכיצד הן תולשות את הנוצות. שיטה אחת היא החזקת הציפור המתה ביד בתוך מסלול הסיבוב של אצבעות הגומי בתוף מסתובב (ובמכונה אחרת – מערכת לוחות קטנים ומסתובבים, שהנוצות נתפסות ביניהם).





שיטה אחרת היא הכנסת מספר עופות לתוך מכל שבו בולטות אצבעות הגומי פנימה, ותחתיתו מסתובבת במהירות. לדברי היצרן, כל הנוצות נתלשות תוך 20-15 שניות בלבד.







כפי שניתן לראות בתמונות, השימוש במכונות אלה נפוץ לא רק במשחטות קטנות, אלא גם במשקים של חקלאים, המגדלים והורגים עופות לצריכה עצמית או למכירה מקומית. מסקירת אתרי אינטרנט עולה, שבניית מכונות כאלה היא תחביב נפוץ במידה מפתיעה.

בדרך לחלופות

נסיים ברמז להתפתחות חיובית, שמופיע באתר של חברת פוך ונוצות ותיקה וענקית – United Feather & Down. למרות ההתמחות במוצרים מן החי, החברה משווקת כיום חלופות רבות לשרידי נוצות ציפורים – מסיבים סינתטיים וצמחיים. המניעים לשינוי הם אלרגיה לנוצות, מחירם הנמוך של הסיבים החלופיים – ונקווה שיותר ויותר גם בחירתם של צרכנים להימנע מצריכת מוצרים הפוגעים בחיות.