כרית מהמשחטה
תמונות של מריטת נוצות מעופות מתים
נוצות ובשר
ברוב הגדול של המשקים בעולם שנהוגה בהם מריטת עופות חיים, המריטה היא חלק מתעשיית בשר אווזים וברווזים (ובכלל זה תעשיית הפיטום בכפייה). גם מריטת עופות במשחטה היא חלק מתעשיית הבשר. למשל, חברת Interplume שולטת במחצית משוק הנוצות בצרפת, והיא רוכשת את כל הנוצות ממשחטות. לפי פרסומי החברה באינטרנט, הנוצות נמרטות מגוף העופות תחת מים זורמים,
מריטת עופות במשחטות נערכת לא רק בעופות מים אלא גם בתרנגולים – תעשייה גדולה הרבה יותר. מכירת הנוצות מהווה חלק מן ההכנסה הקבועה מגידול עופות לבשר והיא תורמת ישירות להורדת מחירי הבשר ולהגברת הצריכה.
מהמשחטה – לשמיכה ולכרית
הרוב הגדול של נוצות התרנגולים אינן משמשות למילוי אלא הן נטחנות ומשמשות להאכלת חיות במשקים. מכיוון שהערך התזונתי של נוצות הוא ערך נמוך וטמונה בהן סכנה של העברת מחלות, מדענים בארצות-הברית עובדים על פירוק נוצותיהם של תרנגולי-בית ותרנגולי-הודו ושימוש בסיבים העדינים יותר לייצור אריגים. הניסיונות כוללים למשל שילוב של שרידי הנוצות עם פוליאסטר או גומי. בנוסף לכך פיתחו האמריקנים שיטות לייצר משרידי נוצותיהם של תרנגולים מוצרים סופגים, כגון חיתולים חד-פעמיים, מטפחות וטמפונים. אולם השימוש המוכר והנפוץ יותר בנוצות הוא מילוי כריות, מזרונים, שקי שינה, מעילים וכדומה – כשהשימוש בנוצות תרנגולים נפוץ יותר במוצרים שאינם דורשים בידוד.
שליקה
לפי ארגון המזון והחקלאות של האו"ם,
לכן מקפידים בתעשיית העופות למרוט את כל נוצותיהם של העופות. בקנה מידה תעשייתי קשה למרוט נוצות מבלי לגרום חתכים בעור ולעיתים גם בשרירים. לכן בדרך-כלל פותחים את תהליך המריטה בשליקה – טבילה במים חמים המרפים את אחיזת העור בנוצות ומקלים את מריטתן. העופות השחוטים, התלויים במהופך, מוסעים על גבי הסרט הנע לתוך מכל של מים חמים (בתמונה).
הטבילה במים, בטמפרטורה שנעה בין 52 ל-62 מעלות, נערכת במשך דקה וחצי עד 3 וחצי דקות. הטבילה אמורה להתרחש כשהעופות המומים ומתים, אבל עופות רבים אינם מתים ואף אינם המומים, והספרות החקלאית מזכירה את הפגיעה ב"איכות המוצר" כתוצאה מהכנסת עופות חיים ונושמים למכל השליקה. במכל יש זרמים חזקים המושכים את העופות מטה כדי למנוע מהם לצוף. כתוצאה מכך טובעים העופות ששרדו בשחיטה. סביר להניח אפוא שבמתקנים תעשייתיים עופות אינם מגיעים חיים למתקן המריטה, אך הנושא טעון בדיקה יסודית במשחטות. בשחיטת עופות כשרה, הטבילה נעשית במים קרים והנוצות נתלשות בקושי, העור נקרע ושומן נשפך על הנוצות.
מריטה תעשייתית
המריטה התעשייתית מבוססת על מעין תופים המסתובבים במהירות (למשל: 1,000 סיבובים בדקה), שמהם בולטות אצבעות גומי מחורצות באורך כמה סנטימטרים. אצבעות הגומי תופסות את הנוצות, קורעות אותן מגוף העוף וזורקות אותן למתקן איסוף, וגמישות הגומי מונעת בדרך-כלל קריעת עור.
כפי שעולה מהתמונה, לא קל להבין מה רואים כאשר גופות רבות עוברות בתוך שורה של תופי מריטה תחת זרם מים. כוונון מיקומה של מערכת המריטה מדויק עד כדי כך שכמעט כל הנוצות נתלשות מהגוף.
מריטה במשחטות קטנות
במשחטות קטנות מורטים את הנוצות במכונות פשוטות יותר, הממחישות באופן ברור יותר לעין איך בנויות אצבעות הגומי במכונות הגדולות וכיצד הן תולשות את הנוצות. שיטה אחת היא החזקת הציפור המתה ביד בתוך מסלול הסיבוב של אצבעות הגומי בתוף מסתובב (ובמכונה אחרת – מערכת לוחות קטנים ומסתובבים, שהנוצות נתפסות ביניהם).
שיטה אחרת היא הכנסת כמה עופות לתוך מכל שאצבעות הגומי בולטות בתוכו פנימה, ותחתיתו מסתובבת במהירות. לדברי היצרן, כל הנוצות נתלשות תוך 20-15 שניות בלבד.
כפי שאפשר לראות בתמונות, השימוש במכונות אלה נפוץ לא רק במשחטות קטנות אלא גם במשקים של חקלאים המגדלים והורגים עופות לצריכה עצמית או למכירה מקומית. מסקירת אתרי אינטרנט עולה שבניית מכונות כאלה היא תחביב נפוץ במידה מפתיעה.
בדרך לחלופות
נסיים ברמז להתפתחות חיובית, שמופיע באתר של חברת פוך ונוצות ותיקה וענקית – United Feather & Down. למרות ההתמחות במוצרים מהחי, החברה משווקת כיום חלופות רבות לשרידי נוצות ציפורים – מסיבים סינתטיים וצמחיים. המניעים לשינוי הם אלרגיה לנוצות, מחירם הנמוך של הסיבים החלופיים. אנו מקווים שגם בחירתם של צרכנים להימנע מצריכת מוצרים הפוגעים בחיות מהווה שיקול משמעותי יותר ויותר בהפצת הסיבים החלופיים.
פורסם במקור: זכויות בעלי-חיים השבוע 179, 3.12.2004.
