הכחדת דגים כתוצאה מדיג תעשייתי

יש הרבה דגים בים?

בשנת 1883 כתב הביולוג והסופר האנגלי הנודע, תומאס האקסלי: "הדגה של הימים הגדולים היא בלתי נדלית. כלומר, אין במעשיו של האדם כדי להשפיע באופן רציני על מספר הדגים". אמונה נאיבית זו התערערה בעקבות הדיג, שנערך בעשרות השנים האחרונות. הדיג חסר המעצורים הביא להתדלדלות האוקיינוסים והימים מיושביהם. רשתות-ענק צפופות סורקות וגורפות כל חלקה, הורסות בתי-גידול, פוצעות חיות רבות שלא נלכדות ברשת והורגות את האחרות. זיהום המים, בעיקר ליד החופים, משמיד את החיות שהצליחו לחמוק מן הרשתות. על-פי נתוני ארגון המזון העולמי (ה-FAO), האוכלוסיות של שני שלישים ממיני הדגים המבוקשים בעולם כבר נפגעו במידה ניכרת, ומינים אלה עלולים להיכחד אם לא יחול שינוי מהיר במדיניות הדיג בעולם.

המצב בחופי ישראל

על גורלם של הדגים בחופי ישראל מעידה הירידה ב"שלל" הדיג: בתחילת שנות התשעים הגיע ה"שלל" הדיג לפחות ממחצית הכמות שנידוגה בתחילת שנות השמונים. מסכם את המצב אורי שרון, דייג ותיק: "אנחנו בעצמנו כרתנו את הענף שאנחנו יושבים עליו. דגנו יותר מדי והרסנו את הפרנסה." אולם, במקום להסיק את המסקנה המתבקשת ולצמצם את היקף הדיג, נוקטות הרשויות פעולות, המוסיפות לעתים נזק על נזק. למשל, האגף לדיג במשרד החקלאות מכניס לכינרת מדי שנה מיליוני דגיגים, שגודלו בבריכות מיוחדות; אלה גורמים לעלייה בכמות המיקרואורגניזמים ולירידה מסוכנת באיכות המים. הדגיגים עצמם, שאינם ממינים מקומיים, סובלים מחוסר התאמתם לתנאי הארץ. מדי חורף מתגלים המוני דגים מתים בכינרת, כשעל גופם פטריות, ובזימים ובחלל הפה שלהם סימני מחלות. תופעות אלה הן תוצאה ישירה של טמפרטורות נמוכות, שדגים ממוצא אפריקאי לא מסוגלים להתמודד עמן.

מפרץ אילת

רגישה במיוחד היא המערכת האקולוגית הייחודית במפרץ אילת. כיום, נותרה רק רצועה באורך 3.5 ק"מ של בית-גידול עשיר בחלקו הצפוני של המפרץ, וגם היא נמצאת בסכנת כליה מוחשית. הדיג האינטנסיבי במפרץ מביא להשמדה מצטברת של צורות החיים בו: שיטות הדיג החדישות מפעילות ציוד הפוגע בשוניות האלמוגים; בעקבות זאת נפגעים דגי השונית הגדולים, ואחריהם חל תהליך התמוטטות מואץ של המערכת האקולוגית. כאשר השוניות מניבות פחות דגים, מפעילים הדייגים שיטות דיג אגרסיביות יותר, והנזק מצטבר וגובר במהירות. לפי נתוני הרשות לשמירת הטבע, הצטמצמה אוכלוסיית האלמוגים ודגי השוניות בעשרות אחוזים, וחלק מהמינים נעלם לחלוטין עקב הדיג המסחרי באזור.

אבולוציה הפוכה

הדיג פוגע לא רק בדגים שנפלו ברשת, אלא גם באלה שהצליחו לחמוק ממנה. אם בתנאים טבעיים שורדים רק בעלי-החיים המותאמים בצורה הטובה ביותר לסביבתם, הרי שבאגמים ובנהרות נוצר מצב הפוך: במשך עשרות ומאות שנים השתדלו הדייגים לצוד את הדגים הגדולים ביותר, ואגב כך מנעו מהם להעמיד צאצאים. במקרים רבים הצליחו דגים קטנים יותר (שלא פעם הם גם חלשים, חולים ואף מעוותים) לחמוק מן הרשתות, שנארגו מלכתחילה עם "חורים" בגודל מתאים. כך התפתחו אוכלוסיות בר קטנות וחלשות, שבמידה רבה אינן מותאמות עוד לתנאי הבר. דברים אלה נכתבו באנציקלופדיה לחקלאות כבר לפני שני עשורים:

"בשנים האחרונות מתרבים סימני ירידה בטיב הגנטי של אוכלוסיות דגי הבר, ירידה זו מקורה בעיקר בדיג סלקטיבי של הדגים הגדולים יותר… במספר מקרים הביא דיג יתר להתמוטטות כללית של הדיג באגם; וגם לאחר מספר שנים של הגבלת הדיג או הפסקתו המוחלטת - לא חזרו האוכלוסיות למצבן שלפני ההתמוטטות".