למען הדגים: מפליגים לאנטרקטיקה!
כפפות יש, גם חולצה תרמית, שני כובעי פליז (ברור שפליז, הצמר שייך לכבשים וכותנה נוטה לקפוא יחד עם העור), מעיל אטום למים, גרביים עבים, גרביונים תרמיים, מגפיים. את הימים האחרונים ביליתי בקשירת כל הארגזים והחפצים שעלולים להתחיל להתעופף לנו בספינה - הגלים באוקיינוס מגיעים לגובה 10 מטרים לפעמים, וכוח המשיכה נעלם בין העלייה על הגל לבין הירידה איתו למטה. האמת היא שמעולם לא חשבתי שאגיע אי פעם לאנטרקטיקה, אבל כששמעתי על הפרויקט החדש של Sea Shepherd, הסקרנות שלי המיסה את החששות.
למי שלא מכיר, Sea Shepherd ("רועה הים") הוא ארגון שנוסד ב-1977, במטרה להיאבק בציד הימי, ולחקור ולתעד את האיומים על סביבת החיים של יצורים מופלאים שהולכים ונכחדים בשל אינטרסים כלכליים צרים. הוא נודע בעיקר בזכות פעילותו להגנה על דולפינים ולווייתנים, ופעיליו לא מהססים להגיע לזירות הפשע, לפרק רשתות דיג, להתעמת עם ציידים ואף לחסום ספינות דיג כשצריך.
בקיץ האחרון טסתי לאוסטרליה להתנדב בארגון, לצד פעילים מכל רחבי העולם. קדמו לטיסה לימודי ספנות. פגשתי אנשים אמיצים ומסורים, אבל חשתי קצת אי-נוחות מכך שבעלי-חיים אהובים כמו דולפינים ולווייתנים זוכים לתשומת-לב ציבורית, בעוד שבעלי-חיים פחות מפורסמים ניצודים בהמוניהם. לכן התרגשתי לשמוע שהפרויקט החדש של הארגון מציב את הדגים במרכז הבמה – וליתר דיוק דג אחד, גדול וגמלוני.
המסע לא יהיה קל: טיסה לקצה השני של העולם, עבודה פיזית קשה בהכנת הספינה, ואחר-כך חציית האוקיאנוס בהפלגה של כמה שבועות. הטמפרטורות צונחות, סערות הן דבר שבשגרה, וברקע ענן של חוסר ודאות, כי לא ברור כמה זמן יידרש ומתי אוכל לחזור.
המשימה: הגנה על דג השן הפטגוני מפני הכחדה
המטרה שלשמה הפלגנו עד הלום היא הגנה על דג השן הפטגוני (Patagonian Toothfish) – דג גדול שאורכו מגיע ל-2 מטרים ומשקלו ל-150 ק"ג, שחי במים הקרים ביותר על פני כדור הארץ בעומק שבין 300 ל-2,500 מטרים, וניזון מדגים קטנים. כשלא צדים אותו, תוחלת חייו מגיעה ל-20 שנה ויותר.
הידע האנושי מאוד מוגבל לגבי דגים בכלל ודג זה בפרט. מדענים הראו שדגים מרגישים כאב, שהם חכמים מכפי שפעם סברנו, שלפחות חלקם יודעים להשתמש בכלים ושיש להם צרכים פיזיים וחברתיים מורכבים. אבל בני-אדם בקושי מבחינים בין זנים שונים של דגים, שלא לדבר על לתפוס אותם כאינדיבידואלים שראויים לזכויות ולמימוש הצרכים הטבעיים שלהם. המאבק למענם נמצא בחיתוליו.
בשנות ה-80 המאוחרות וה-90 המוקדמות דג השן הפטגוני, הידוע גם בשם "בס צ'יליאני", החל להימכר בכמויות גדולות במסעדות ברחבי העולם. הציד גבר, ואוכלוסיית הדג באזור צ'ילה וארגנטינה הצטמצמה. בעוד ב-92' הציד עמד על 1,000 טון, בשנה לאחר מכן הוא עלה ב-30 אלף טון. הדייגים נשלחו לאזורים מרחוקים יותר כדי להגדיל את היקף הציד.
הדגים הללו מאוד פגיעים לדיג-יתר, בין היתר בשל הנטייה להישאר באותו אזור, וכי תעשיית הדיג מכוונת לדגים בוגרים וגדולים. המחקר בנושא מסתמך בעיקר על נתוני הדיג החוקי, אך אלו מקורות מידע מוגבלים להחריד. הדיג העברייני רווחי כל-כך, עד שהדייגים מכנים אותו "זהב לבן". שלל של 1,500 טון, שזה שלל סביר לספינה אחת, יכול להכניס לא פחות מ-83 מיליון דולר.
שלוש שנים של דיג, לא מפוקח ולא מדווח, הביאו לקריסה של אוכלוסיית הדג באזור איי הנסיך אדוארד ומריון. האוכלוסיה באזור האי קרוזט נחתכה ב-45% בפרק זמן דומה. למרות שמאמצי אכיפה הצליחו לשקם אוכלוסיות דגים מסוימות, הדיג הלא חוקי והלא מדווח עבר לאוכלוסיות חדשות שלא זוכות להגנה, הרחק מפטרולי הפקחים.
הפרצה קוראת לצייד
הגוף שאחראי על הרגולציה בתחום הוא הוועדה לשימור חיי הים האנטרקטיים, שהוקמה ב-1982 וכוללת נציגים מ-24 מדינות ונציג של האיחוד האירופי, והכללים שגיבשה מעוגנים באמנה שהתקבלה על-ידי 11 מדינות נוספות. רק למדינות שחברות בוועדה מותר לדוג באוקיאנוס הדרומי, וספינותיהן כפופות לפיקוח שלה. הוועדה הרכיבה רשימה של ספינות שחשודות בדיג לא חוקי. ברשימה שבע ספינות, אך יש חשש כבד לקיומן של ספינות נוספות, ואף קיים חשד שהן נעזרות בספינות חוקיות שמשתפות עמן פעולה. מחסור במידע אמין מקשה על הפיקוח, אך לוועדה יש מספר תכניות שהפחיתו במידת מה את היקף הדיג, שהמוצלחות מביניהן הן:
- Catch Documentation Scheme: מערך מעקב אחרי הסחר בדג השן הפטגוני. המעקב אמנם הפחית את הדיג הלא חוקי, אך ייתכן שדייגים מעבירים את הדגים בין הספינות, מערבבים בין השלל החוקי והבלתי חוקי וכך מכשירים את הדיג הלא מבוקר. כתוצאה מכך ישנו פער בין נתוני הדיג לבין נתוני הסחר.
- Vessel Management Systems: בשנת 2001 הוועדה ציידה את הספינות במערכת מעקב לוויינית כדי להבטיח עמידה במגבלות כמות הדיג והימצאות בגבולות אזורי הדיג החוקיים. שטח השיפוט של הוועדה מכסה 96% משטח אוכלוסיות הדג, אך לגבי הדגים שניצודים מחוץ לשטח השיפוט שלה לא ננקטים שום צעדי שימור או פיקוח. סביר להניח שדגים שנתפסים בתוך שטח השיפוט של הוועדה, לעתים יסומנו ככאלה שניצודו בשטחים אחרים.
העבריינים הם מומחים למציאת פרצות בפיקוח. על מנת לטשטש עקבות, הם משנים שוב ושוב את שמות הספינות ואת המדינות שאליהן הן משויכות, ובוחרים במדינות שאינן חברות בוועדה, כמו צפון קוריאה או טנזניה, מה שמקשה על העמדתם לדין. מעל לכל, הם מנצלים את המרחק של האוקיאנוס הדרומי מעין הציבור, ואת העלויות הגבוהות של האכיפה באזור.
אך מאמצי הפיקוח מגיעים להצלחה חלקית: בשנות ה-90 המאוחרות, כשליש מהשלל באזור השיפוט של הוועדה הגיע מדיג לא חוקי, ואילו כיום הוועדה משערת שחלקו מגיע ל-5% בלבד (ייתכן שבפועל שיעורו גבוה יותר).
מי הם הציידים?
בעוד הדיג הלא חוקי פחת משמעותית באזורי דיג-יתר לשעבר, כמו איי הרלד ומקדונלד, הוא ממשיך באוקיאנוס הדרומי, מחוץ לפיקוח הוועדה. לפחות שש ספינות עברייניות ממשיכות לפעול באין מפריע. איתור הספינות קשה עד בלתי אפשרי באמצעי האכיפה המקובלים בשל המיקום המרוחק והעלויות הגבוהות.
הדייגים העבריינים משתמשים בכמה טכניקות דיג אסורות, כמו רשתות מסוימות (gillnets - רשתות המאפשרות לכידה של הדגים בזימיהם), שנאסרו על-ידי הוועדה עקב סיכון גבוה ללכידה לא מכוונת של עופות ויונקי ים, וכמו גם העובדה שרשתות כאלה או חלקיהן לפעמים אובדות או נשכחות בים, והופכות לרשתות רפאים שממשיכות ללכוד יצורים ימיים ללא הבחנה.
ב-2007 הציידים הרחיבו את השימוש ברשתות הללו, וגם עברו לפעול באזורים מרוחקים יותר, שם יש פחות סיכוי להיתפס. צרפת, למשל, שאזור האי קרוזט נמצא בתחום שיפוטה, דיווחה שבאזור האי הופחתה פעילות הספינות, אך במקביל עלתה מחוץ לגבולותיו.
הספינות העברייניות שייכות לחברות קש. חברת Vidal Armadores הספרדית חשודה במעל 40 מקרי דיג עברייני מסביב לעולם, החל משימוש בציוד דיג אסור ועד לדיג כרישים בסכנת הכחדה. ב-2002 החברה עלתה לכותרות כשרשויות אוסטרליות תפסו ספינה של החברה והעמידו אותה למשפט באוסטרליה, אך התקשו באיסוף ראיות מספקות: על אף שהספינה נתפסה במים אוסטרליים, לא היה ניתן להוכיח שהדגים ניצודו במים אוסטרליים. באותה שנה רשויות ארה"ב החרימו מהחברה משלוח של דג השן הפטגוני. ספינות רבות של החברה הוכנסו לרשימות שחורות בינלאומיות, וב-2006 אחד מבעלי החברה הורשע בארה"ב בייבוא לא חוקי.
אולם ההרשעה לא הפסיקה את פעילות החברה.Chengdu, Nihewan, Chang Bai הן ספינות שקשורות לחברה, שנצפו בשנים האחרונות משתמשות ברשתות לא חוקיות. לאחרונה הן נרשמו תחת טנזניה, אבל יש להן היסטוריה של שינוי שמות ורישום ממונגוליה, נמיביה וסיירה לאון – מדינות שאינן חברות בוועדה, ולכן קשה להעמיד את העבריינים למשפט. אחת הספינות, Nihewan (לשעבר Paloma V), מוכרת ל-Sea Shepherd מהפרויקט נגד ציד לווייתנים – ב-2009 היא נתפסה בציד בלתי חוקי, והארגון החרים רשתות שהספינה השאירה בלב-ים.
ספינות שאינן קשורות לחברה הן למשל Snake ו-Thunder, שב-2013 כיכבו ב"הודעה הסגולה" של האינטרפול – הודעה בינלאומית שנשלחת לרשויות החוק במדינות שונות בדרישה להעביר כל מידע שמתקבל אודותיהן.
פעמים רבות העבריינים משתמשים בספינות שאינן מתאימות לאקלים האנטרקטי. התוצאה היא לא רק אובדן חיים של דגים, אלא גם של בני אדם. אות מצוקה מספינה כזאת זוהה לאחרונה על-ידי הרשויות האוסטרליות שחיפשו אחר המטוס הנעדר של אייר מלזיה, אך החיפוש אחר הספינה הופסק עקב קשיים באיתורה, ועקב הסיכוי הקלוש להישרדות באנטרקטיקה. ההשערה היא שמדובר בספינה Tintai שרשומה תחת טנזניה, וככל הנראה סייעה לעברייני דיג שפרקו אליה שלל. מכיוון שלא ניתן לקבוע את זהות בעלי הספינה, ייתכן שמשפחות צוות הימאים עדיין לא יודעים דבר על גורלם.
Operation Icefish
הפרויקט החדש של Sea Shepherd, שזכה לשם Operation Icefish, הוא הקמפיין הראשון שינקוט פעולות ישירות חדשניות במטרה למלא את חללי האכיפה המנוצלים לרעה על-ידי עברייני הדיג. הספינות "בוב בארקר" ו"סם סימון" (על שם התורמים לפרויקט) ייצאו מאוסטרליה ומניו זילנד לפטרל ב"אזורי הצללים" האנטרקטיים, אזורים שבהם נצפה דיג עברייני. בכוונתנו לתעד ולדווח על הפעולות העברייניות ולהתעמת עם הציידים. לא נהסס לחסום פיזית את השימוש ברשתות gillnets, וציוד דיג שאינו חוקי יוחרם ויושמד.
באופן אישי, בעיניי אין כזה דבר דיג לגיטימי. כל דג, כמו כל בעל חיים, הוא אינדיבידואל שראוי להגנה. עם זאת, אני מקווה שנוכל להיעזר בחוקים המעטים הקיימים כדי לצמצם את ההרג ככל הניתן - ושהקמפיין יביא להגברת המודעות הציבורית בעולם לנזקי הדיג ולזכויותיהם של בעלי החיים הימיים.
.jpg)
