יום הולדת עצוב

פרי ההרבעה

כדי "להכין עגל" בשיטת הרווחת במשקים שיש בהם טכנולוגיה מפותחת, חולבים תחילה זרע מפר בחוות הרבעה. נסעתי לחוות "שיאון" (שליד קיבוץ שריד, בעמק יזרעאל) ושם ראיתי (וצילמתי) את פרי ההרבעה המיועדים להיות "האבא" של משק החלב.



ישראל, כך נאמר לי, מצטיינת ב"איכות הזרע" של פריה ועל כך מעידה "תנובת החלב" הגבוהה במדינה. תהליך חליבת הזרע מחייב שהפר המזריע יהיה מגורה. מכיוון שבחווה ישנם רק פרים זכרים, בכל פעם "נבחר" אחד מהם לשמש בתפקיד "פרה" המגרה אותו. כל שעליו לעשות זה לעמוד בכלוב צר כשאחוריו מופנים כלפי פתח הכלוב, שממנו יכניסו את הפר המזריע. הדבר אינו פשוט כי מדובר במספר שעות של עמידה ללא מים ומזון, כשראשו של הפר המגרה קשור בחבל קצר המחובר לרצפה, כדי למנוע ממנו תזוזות מיותרות. כשהייתי שם, זיהיתי שהוא מלקק את שלולית הדמעות של עצמו מהרצפה. נתתי לו חלמית כדי שיאכל משהו... (יש לציין שהדמעות לא נגרמות מכאב חדירה - כי אין שום חדירה. מצד שני, נראה אתכם קשורים כך ולא בוכים).



ההזרעה עצמה מתבצעת כשמשחררים פר חרמן (באופן טבעי) מחצר ההמתנה שמאחורי הכלוב של ה"פרה" (הפר הקשור) ואז, לאחר שהוא "מתחמם", פותחים את הכלוב ונותנים לו לקפוץ על הפר הקשור. בצדי הכלוב יש קרשים שעליהן מונחות הרגליים הקדמיות של הפר המזריע, כך שהוא לא נשען פיזית על הפר הקשור. כעת המזריע תופס את איבר-מינו של הפר ומכוון אותו לתוך בושת מלאכותית (משפך גומי חלק עם וזלין שמוביל למבחנה בקצה). לאחר מספר שניות, כשמתקבלת כמות מספקת, המזריע מגרש את הפר מהכלוב בצעקות ולעתים גם בשוקר חשמלי כדי לפנות את המקום לפר הבא. התרשמתי שפר ההרבעה אינו סובל מחליבת הזרע אלא רק מהשוקר החשמלי (וכמובן מתנאי השבי הנצחיים עד לשחיטתו הצפויה בעתיד). כעת "יטפלו" בזרע במעבדה כדי להכין ממנו אלפי מנות להזרעת הפרות ברפת.

ההזרעה

כשהפרה "דורשת" (כלומר מיוחמת, ורואים את זה כשהיא קופצת על חברתה) מכניסים את ראשה לעול והמזריע מוודא בבדיקה גניקולוגית בעזרת כפפה ארוכה שהיא אכן מיוחמת. אחר-כך הוא מזריע אותה עם מזרק וצינורית ארוכה שיש בה זרע. התהליך ארך שתי דקות בערך, הפרה לא השתוללה ולא זיהיתי סבל רב כתוצאה מכך. כחודשיים לפני ההמלטה (כשהיא בחודש השביעי) הפרה מועברת ל"ייבוש", כלומר, היא לא נחלבת יותר עד ההמלטה ואוכלת מזון מופחת באנרגיה.

הלידה

כשהגיעה שעתה של פרה להמליט מעבירים אותה ל"תא המלטה". זהו תא פרטי עם מצע קש נקי, להבדיל מהמצע הספוג בהפרשות שיש בשאר הקבוצות. אם הפרה מתקשה להמליט לבדה (וזה קורה הרבה, בעיקר לפרות שזו לידתן הראשונה) הרפתן, בעזרת מוט וחבל מיוחדים, עוזר לה על-ידי קשירת רגלי העגל ומשיכתו החוצה עם המוט הקשור אליו. זה בא להקל על הפרה.



הלידה נראתה לי כתהליך קשה. בדקות שאחרי הלידה, הפרה ליקקה את העגל שלה וניקתה אותו מהשלייה, בעוד שהרפתן הלך להפשיר קולסטרום (חלב עשיר בנוגדנים שנחלב מ"אמהות טריות" ונשמר בפריזר למטרה זו). לא נותנים לעגל לינוק מאמו כי יתכן שיש לה דלקת עטין ואילו הקולסטרום מהפריזר עבר בדיקה והוא נקי בוודאות.



כשהרפתן חוזר לתא ההמלטה, הוא מוצא שם עגל חסר אונים ואמו שמלקקת אותו (ואפילו את הרפתן שבא לבדוק את מצב העגל). בשלב זה מעביר הרפתן את הפרה בחזרה לקבוצת ה"חולבות" ("חזרה לשגרה").



האם פסיבית בדרך-כלל, ולפי דברי הרפתנים, מעולם לא נרשמה התנגדות אקטיבית בשלב הזה, למרות שהוא מקומם. מקסימום מבט לעגל ומווו חלוש. חצי שעה לאחר ההפרדה, אי-אפשר היה להבחין מי מן הפרות היא זו שלקחו את העגל שלה - לא זיהיתי אצלה התנהגות חריגה.

העגל

אחרי ההפרדה, הרפתן פנוי לקחת את העגל (במריצה) לתוך כלוב קטן. אז הוא מגמיע אותו בקולסטרום. במשך השבוע הקרוב, הכלוב יהיה ביתו. פעם ביום, כשינקו את מצע הכלוב, העגל ישמח להתרוצץ בחצר אם הוא כבר למד ללכת, דבר שמעיד על העדפתו הברורה להיות חופשי. לפעמים הוא מטייל ליד הפרות והן מלקקות אותו, דבר שמעיד על הרגש האימהי שלהם ומכאן אני מסיק שהן לא אדישות להפרדת העגל.



אם מדובר בעגל זכר - הוא יימכר לתעשיית הבשר. אם זו נקבה, אז לאחר שבוע היא תעבור לכלוב גדול יותר (חצר) עם עוד בנות גילה ("לינה משותפת") ואז היא תשתה תחליף חלב ולא קולסטרום. מאוחר יותר היא תהפוך לפרה מן המניין, עם כל הסבל הכרוך בכך (משחה נגד גדילת קרניים, צריבת מספר וכו'). כשהיא תהיה בת שנתיים בערך, תמתין גם היא להמלטתה הראשונה. יום הולדת עצוב.

עטר אופק הוא קיבוצניק הלומד קולנוע במכללת עמק הירדן. במסגרת לימודיו הוא צילם ברפת שבקיבוצו סרט קצר על תהליך לידתו של עגל. הסרט צולם במאי 2004 וניתן לצפות בו כאן באיכות גבוהה או נמוכה. גם התמונות המופיעות בכתבה צולמו על-ידו.