בין חלב לבשר: העגלים של "פרות חולבות"

תעשיית החלב "מייצרת" עגלים. גופן של הפרות מניב חלב רק בעקבות הריון, עבור העגלים. אולם בעולם תעשייתי, ברירה מלאכותית והזרעה מלאכותית, העגלות הן מכונות הייצור של הדור הבא, בעוד שהעגלים הם תוצר-לוואי של התהליך. זוהי תקופת הינקות התעשייתית: הפרדה מהאם מיד לאחר הלידה, כליאה בכלוב, פיטום ושחיטה. רפת עשויה להיות מנוהלת טוב פחות או יותר, והעובדים עשויים להיות מסורים, אדישים או אכזריים, אך סדרי האלימות והניצול הבסיסיים בכל הרפתות זהים.

בסתיו 2007 יצא צוות אנונימוס לתעד תמונות ואירועים מחייהם של העגלים בשבע רפתות שבקיבוצים בנגב, באזור בית שמש, בעמק חפר ובעמק יזרעאל. כל הרפתות הללו ודאי נחשבות כמתקנים המנוהלים היטב, והרפתנים גאים בטיפול שהם מעניקים לפרות ולעגלים. מי ששוכח שעגלים נולדו מטבעם לחיות במרעה, קרוב לאמם במשך חודשים רבים, יוכל אפילו להתפעל עד כמה העגלים ברפתות נראים טוב. הזוועה התעשייתית איננה באלימות זועקת לעין או בכוונות רעות, אלא היא טמונה בכך שהתעללות כמו שליחת גור בן יומו לבידוד נתפסת כדבר המובן מאליו, כאילו זהו טבע העולם.

התמונות והדיווחים לקוחים מתוך ביקורי צוות אנונימוס ברפתות.


למטה: שלוש צורות כליאה לעגלים לאחר הפרדתם מהאם: כלובי יחיד זעירים (בקיבוץ צרעה), כלובי יחיד עם "חצר" (בקיבוץ הרדוף), ומכלאות קבוצתיות פתוחות (בקיבוץ גבעת חיים מאוחד). ברפת אחת משמשים סוגי כליאה שונים לגילאים שונים.







רשמים מקיבוץ צרעה (באזור בית שמש), 8.9.2007:


רשמים מקיבוץ גבעת חיים מאוחד (בעמק חפר), 1.9.2007:




















עוד בנושא זה: "יום הולדת עצוב"