ייבוא חיות בר

שימוע ציבורי

רשות הטבע והגנים (רט"ג) מציגה בפני הציבור רשימות חדשות של מיני חיות בר המותרים והאסורים בייבוא ובסחר. הרט"ג ערכה שימוע ציבורי בנושא והציבור הוזמן להגיב עד 15.3.2007 על כל פרט ברשימות המוצעות ועל הליך בניית חוות-הדעת. החומר האמור יוצג למנהל הרט"ג ולהנהלה עד תחילת יוני 2007. עם אישור המנהל, תיכנס לתוקפה המדיניות החדשה בנושא האמור ותפורסם באתר הרט"ג. זוהי הזדמנות לבחון את מדיניות ישראל בעניין ייבוא חיות בר וסחר בהן – ולהגיב.

הרשימות

הרט"ג מפרסמת בשתי רשימות נפרדות את שמות המינים המותרים והאסורים בייבוא ובסחר. לגבי חלק מהמינים מצורפת חוות-דעת מדעית, שעניינה העיקרי הוא הסכנה שמינים אלה יתפשטו בישראל אם יימלטו מהשבי. מחבר חוות-הדעת וההסבר לאופן הכנת הרשימה הוא ד"ר סיימון נמצוב, אקולוג חיות בר והממונה המדעי מטעם ישראל לאמנת CITES, המסדירה את הסחר הבינלאומי במינים בסכנת הכחדה. רשימת המינים והסוגים האסורים בייבוא ובסחר כוללת שני מיני דו-חיים, 19 מינים/סוגים של זוחלים (מתוכם 13 חדשים – שהותר בעבר לייבאם וכעת אסור), ו-86 סוגים/מינים של עופות (מתוכם 21 חדשים), רובם ממשפחות העורביים, האורגיים, התוכיים והזרזיריים. בנוסף לכך, "אי-הופעתו של מין ברשימת המינים האסורים אינה בהכרח אישור לייבא אותו או לסחור בו." רשימת המינים המותרים בייבוא ובסחר כוללת 12 מיני צפרדעים, 117 מיני זוחלים, 203 מיני עופות (מתוכם 119 תוכיים) וארבעה מיני יונקים.

סחר קיים כתירוץ להמשכת הסחר

רק מיעוט קטן מכלל המינים שמציעה הרט"ג להתיר לייבוא ולסחר – כל מיני הצפרדעים, 15 מיני זוחלים ו-11 מיני עופות – הוכנסו לרשימה בליווי הערכה מדעית. כל שאר המינים הוכנסו לפי הקריטריון "מינים המותרים בייבוא לעת עתה, מכיוון שהיו מותרים בייבוא בעבר". זהו קריטריון תמוה מאוד, שמשמעותו עלולה להיות: אם הקריטריונים להיתר הייבוא היו לקויים בעבר, הרי שאותם ליקויי עבר משמשים כצידוק להנצחת הליקויים בעתיד! אין ספק שמדיניות זו נוחה מאוד לסוחרים ולכל חנות חיות, אך הרט"ג אינה אמורה להקל על סוחרים בבעלי-חיים אלא להגן על חיות בר. אם היתרי ייבוא בעבר ניתנו לפי חוות-דעת מדעית, על הרט"ג להציגן לביקורת ציבורית כמו חוות-הדעת הנלוות להיתרים החדשים; ואם לא ניתנו חוות-דעת כאלה, יש לעצור את הייבוא כל עוד אינו נתמך בחוות-דעת מדעיות. העיקרון שצריך להנחות רשות לשמירת טבע הוא עצירת הסחר בטבע כל עוד לא ניתן נימוק טוב להתיר את הסחר; רשות כזו בהחלט אינה צריכה לחלק היתרים חופשיים לסחר כל עוד לא הוכח שהוא מסוכן מבחינה אקולוגית. נטל הנימוק וההוכחה צריך ליפול על המבקשים לסחור בטבע – לא על המבקשים למנוע זאת.

סיכון אקולוגי מיותר

בדברי ההסבר לאופן הכנת הרשימות, כותב ד"ר נמצוב:



מלבד השימוש המטעה (והרווח, למרבה הצער) במונח הצבאי והמבהיל "פולש" לציון יצורים שנמלטו משבי – אלה הם דברים כדרבנות. אולם מיד מוסיף נמצוב:



אם כן, ההערכה בוצעה ביחס ל"מינים רבים" – ודאי רמז לכך שלא בוצעה הערכה לגבי כלל המינים שהותרו בייבוא – כפי שמחייבת הזהירות האקולוגית. זאת ועוד: מדען הרט"ג מצהיר במפורש, שמינים אושרו לייבוא ולסחר אף על-פי שיש "סיכון בינוני" שהם יתפשטו בישראל. כתרופה נגד התפשטות זו, מובטח ש"יופסק ייבואם" – לאחר שכבר התפשטו בטבע! אין שום תועלת אקולוגית בהפסקת הייבוא לאחר שהמין כבר התפשט בישראל, וכפי שנאמר לעיל בבירור – התפשטות מינים אפשר למנוע מראש, ולא בדיעבד. הרט"ג מוותרת בריש גלי על מדיניות המניעה שהיא עצמה ממליצה עליה, וזאת לגבי כל המינים ב"סיכון בינוני" ומינים שמידת הסיכון להתפשטותם לא הוערכה.

חשוב לציין עוד, שלפי המסמך הנ"ל, מותר להחזיק בגני חיות "בעלי-חיים עם רמת סיכון גבוהה להיות פולשים בישראל, שאסור לייבא אותם למטרות סחר כחיות מחמד." מדוע הותרה דווקא להם "רמת סיכון גבוהה"? הדברים מובאים ללא נימוק; זאת אף על-פי שהריכוז הגדול בישראל של עופות בורחי-כלוב נמצא ככל הנראה בפארק הירקון, סביב גן חיות. עובדה זו מעלה צורך דחוף לבחון מחדש את ההיתר המיוחד לגני חיות, לנקוט צעדים להגבלת פעילותם, ובמידת הצורך אף לפעול לסגירתם.

לכידת חיות בטבע

באופן רשמי, הרט"ג מתייחסת לא רק לפגיעה אפשרית בטבע בישראל, אלא להשפעת הייבוא לישראל על חיי הבר בחו"ל. לפי מסמך הרט"ג "מדיניות הרשות בענין הסחר (יבוא ויצוא) בחיות בר",



חוות-דעת המדעיות של ד"ר נמצוב אינן מתייחסות לכך אלא רק לסכנת ההתפשטות של חיות נמלטות. אם יש בידי הרט"ג הערכות מדעיות לגבי השפעת הסחר בכל מין על לכידתו בטבע, מן הראוי שמידע זה יוצג בפני הציבור כחלק מחומר הרקע לרשימות. בפועל, חוות רבייה לחיות בר עלולות לעודד לכידת חיות בר בטבע כ"אספקה" של חיות לרבייה; בנוסף לכך, החוות עלולות לשמש ככיסוי נוח ביותר ללכידה בטבע ולהברחות, בחסות מסמכים מזויפים והצהרות שווא. כאשר מותר לסחור בחיות ממין מסוים וממקור מסוים, מוטל על הרט"ג עומס בלתי ריאלי לזהות זיופים והברחות (טפסי הבקשה לסחר בחיות מאפשרים לסוחר לדחוס שמות 20 מינים על פיסת נייר אחת! כיצד ניתן לבצע הערכה רצינית של כמויות כאלה?). לעומת זאת, כאשר הסחר במין אסור לחלוטין, ההשקעה הנדרשת לאכיפת החוק קרובה הרבה יותר למשאבים שבידי הרט"ג.

מעבר לכך, אין הצדקה אקולוגית לסלחנות שמגלה הרט"ג כלפי חוות רבייה לחיות בר שנמצאות בחו"ל. בכל הנוגע לחיות מקומיות, נוהגת הרט"ג אחרת. החוק להגנת חיית הבר (תשט"ו-1955) מתיר לרט"ג להגדיר "חיות בר מטופחות", שהן "מין, תת מין או זן של חיית בר, שטופח או פותח לצרכי גידולו בשביה למטרות מסחר"; אף על-פי כן לא מחולקים היתרים כאלה – ובצדק – להרבעת חיות מקומיות כגון חוחית, בז מצוי, ירבוע מצוי או סלמנדרה כתומה. בנוסף לכך, המסמך שלעיל מבהיר כי "ישראל לא מאשרת יצוא של חיות-בר ישראליות למטרות מסחריות". מידת החומרה הננקטת כלפי מינים מקומיים צריכה להדריך את הרט"ג גם בכל הנוגע לחיות בר מחו"ל. זאת מתוך הכרה בכך שהסחר הגלובלי מטיל על ישראל אחריות ביחס לחיות בחו"ל בדיוק כפי שהיא אחראית לחיות שמוצאן בשטחה.

צער בעלי-חיים

הסמכויות לפי חוק צער בעלי-חיים אינן מצויות בידי הרט"ג והמשרד להגנת הסביבה אלא בידי משרד החקלאות – ליקוי ידוע ומוכר בחוק, הטעון תיקון דחוף בכנסת. אולם אין משמעות הדבר, שהרט"ג רשאית לסלק ממדיניות הסחר שלה כל שיקול של צער בעלי-חיים. בפועל, הרט"ג כיום היא המחסום האפשרי היחיד בפני התעללות בחיות בר בקנה-מידה עצום. הדבר מטיל עליה אחריות להכניס את הנושא למערך השיקולים במתן היתרי סחר, לגבש חוות-דעת מדעיות בנושא ולקבוע הגבלות בהתאם להן.

סכנות רבות נשקפות לחיות הנסחרות: ציד בלתי חוקי (בחסות סחר חוקי) הכולל הרג פרטים רבים, תנאים תעשייתיים בחוות רבייה, תנאי הובלה קשים הן בהובלה החוקית והן בהברחות, ותנאי החזקה לקויים בחנויות. סכנה מסוג אחר היא עצם החזקת החיות בשבי: המדובר בחיות שאין טבען לחיות במחיצת האדם, וודאי שלא בכלובים. כשמדובר בחיות אינטליגנטיות, חברותיות וגדולות, כגון תוכים גדולים, אין כמעט אפשרות לספק להן תנאי מחיה נאותים בשבי. מן הראוי שהרט"ג תתייחס לשיקולים אלה באופן שיטתי.