מהג'ונגל לחנות חיות
הסחר הבינלאומי בעופות בר
היקף הסחר החוקי
החזקת ציפורי בר כ"חיות מחמד" עולה בחייהן של מיליוני ציפורים בשנה. המספרים המדויקים אינם ידועים, והסטטיסטיקה המקובלת מטעה כי היא נוטה להתמקד במספרי הייצוא או הייבוא. זאת על אף שמקורות רבים מציינים כי עד 60% מהציפורים מתות בין שלב הלכידה לשלב המשלוח לייצוא. לאחר מכן, בין שלב הייצוא לשלב הייבוא, מתות ציפורים נוספות: הארגון האמריקאי HSUS מדווח, ש-4% בממוצע מכלל העופות שיובאו לארצות-הברית מתו במהלך המשלוח, ובמינים מסוימים הגיעה התמותה ל-30%. לפי נתוני הממשלה שמציג הארגון, 10% מהציפורים ששרדו עד כה, מתות במהלך 30 ימי ההסגר שהן חייבות לעבור על-פי חוק (זמן ההסגר הקבוע גם באירופה). ציפורים רבות נוספות מומתות בהסגר לאחר שהתגלו בהן וירוסים המסוכנים לחקלאות האמריקאית. כל זאת בטרם הגיעו הציפורים לחנות חיות וממנה לצרכנים, שם ממשיך לעתים קרובות טיפול לקוי וקטלני.
הסכמים וחוקים להגבלת סחר
כמעט כל הציפורים בסחר הבינלאומי מובלות באוויר. ב-1986 החל הארגון EIA (הסוכנות לחקירה סביבתית) בחשיפת הזוועות של הסחר הבינלאומי בציפורים. הנתונים סייעו להפעלת לחץ ציבורי על חברות התעופה, ו-150 חברות חתמו על הסכם שהביא לצמצום הסחר.
הסכמי CITES (ועידה לעניין סחר בינלאומי במינים בסכנת הכחדה) מהווים עדיין כלי מרכזי – אם כי כושל למדי – להגבלת הסחר. היתרון של CITES הוא בכך שההסכמים חלים הן על המדינות המייצאות והן על המייבאות (169 מדינות). מינים הרשומים בנספח I של CITES אסורים בסחר בכלל, אולם מינים רבים יותר, הרשומים בנספח II, מותרים לסחר על אף היותם בסכנת הכחדה – בתנאי שהמדינה המייצאת מפקחת על הסחר ומספקת הוכחות לכך שאינו גורם להשמדת המין. לפי הארגון הבריטי RSPB (החברה המלכותית להגנה על עופות) באירופה מותר לפי CITES לסחור במינים רבים כל עוד לא הצטברו עדויות מספקות לכך שהמין נמצא בסכנה. אולם לעתים קרובות ההוכחות מגיעות מאוחר מדי – למשל, התוכי האפריקאי האפור (ז'אקו) הושמד ברוב אזור התפוצה שלו למרות היותו "תחת פיקוח" CITES. מעבר לכך, הסכמי CITES אינם חלים על 85% ממיני עופות הבר, אף על-פי שגם חלק מאלה נמצאים בסכנת הכחדה ונסחרים במספרים גדולים.
עד 1992 הייתה ארצות-הברית השוק הגדול בעולם לעופות הבר. באוקטובר 1992 נכנס לתוקף "חוק שימור עופות הבר". החוק מתמקד רק במינים הרשומים ב-CITES ומתיר לייבא עופות אלה ברישיון, הניתן בעיקר למתקני רבייה בשבי שעברו אישור, ולציפורים שנלכדו בטבע לפי תוכניות לציד "בר-קיימא", כלומר – המדינה המייצאת חייבת לספק הוכחות מדעיות לכך שהציד לא מכחיד את אוכלוסיית הבר. בנוסף לכך, מחולקים רישיונות ייבוא למינים רבים, הנחשבים כיוצאי-דופן או שנהוג להרביעם בשבי. למרות חסרונות החוק, מדווחים חוקרים (הומברגר ובייסינגר) שהוא כמעט עצר את הסחר החוקי: מספר הציפורים המיובאות לארצות-הברית הצטמצם מ-200-150 אלף לשנה קודם לאיסור – עד 3,500 ציפורים לשנה לאחר מכן.
אירופה נותרה השוק העיקרי לעופות בר – כ-90% מהשוק הבינלאומי המפוקח. באוקטובר 2005 נקבע באירופה איסור זמני לייבא עופות בר, לאחר אבחון שפעת העופות מזן קטלני בהסגר באנגליה. בינואר 2007 אימץ האיחוד האירופי תקנה האוסרת ייבוא עופות בר שנתפסו בטבע עבור סחר כ"חיות מחמד", תוך מתן היתר לחריגים מעטים ביותר. התקנה תיכנס לתוקף ב-1.7.2007 ולפי RSPB היא צפויה לצמצם את ייבוא המינים הרשומים ב-CITES מ-800,000 פרטים עד לכמה מאות בשנה; צמצום אפקטיבי דומה צפוי גם במיליון עופות נוספים, ממינים שאינם רשומים ב-CITES. מספר הציפורים שיינצלו בפועל גדול הרבה יותר, כי הסטטיסטיקה מתייחסת למספרים הרשומים בשלב הייבוא.
הציד
שיטות הציד אכזריות ביותר, הן עבור סחר חוקי והן עבור סחר בלתי חוקי. לפי הארגון Animal Aid, ציפורים קטנות (כגון אלה הנקראות בחנויות "פינקים") נלכדות לרוב ברשתות או במלכודות פיתיון. שימוש לא מיומן ברשת עלול לגרום תמותה גבוהה. תועדו מקרים של ציפורים שנותרו שעות ואפילו ימים ברשת, נאבקות להשתחרר, נטרפות או מתות מהתייבשות. שיטה אחרת היא מריחת דבק על שיחים ועצים. ציפורים שנתפסו מאבדות נוצות רבות, ושאר הנוצות ניזוקות. בציפורים גדולות כמו תוכים נהוגות שיטות אחרות, כגון שוד קנים. בייסינגר מעריך, ש-400,000 עד 800,000 גוזלי תוכים נחטפים מדי שנה מקנים בטבע. חקירת EIA העלתה, שהסוחרים מאכילים את הגוזל בתערובת תירס ומים – ופיטום-יתר ותמותה גבוהה הם תוצאות נפוצות. לאחר הלכידה, הציפורים מועברות בתיקים, בסלים, או בקופסאות קטנות לבית הלוכד. לפי Animal Aid, ציפורים נותרות עד 8 חודשים במתקני היצואן לפני המשלוח לחו"ל. משלב זה ועד להגעה לסוחרים בחו"ל, גורלן של הציפורים בסחר הבלתי חוקי קשה במיוחד: ההברחה נעשית בצפיפות מחרידה ובכלים סגורים.
בין סחר חוקי לסחר בלתי חוקי
עד כמה מדיניות הסחר החוקי מעודדת או מרסנת את הסחר הבלתי חוקי? התשובות על כך אינן חד-משמעיות. הטענה העיקרית של המסתייגים מאיסורים גורפים על הסחר החוקי היא שאיסור מביא לעליית מחירי הציפורים, והדבר מהווה תמריץ להתפשטות הסחר הבלתי חוקי. לכן המשך בסחר חוקי מוגבל מונע לכאורה סחר בלתי חוקי. טענה ספקולטיבית זו נמסרה, למשל, בהודעת האו"ם המבקרת את האיסור שקבע לאחרונה האיחוד האירופי. הדברים מובאים בד בבד עם הטענה שהסחר בחיות בר הוא מקור פרנסה ראוי במדינות המייצאות. הדגש בעניין זה עשוי להעלות תמיהות לגבי מידת הרצינות של טענות מדעיות שמובאות נגד האיסור. העובדה היחידה שמסכימים עליה תומכי האיסור ומתנגדיו היא שחסר מידע על הסחר. עבור מתנגדי האיסור, המחסור במידע משמש כתירוץ לעידוד הסחר.
נתונים רבים מרמזים, שהפסקת הסחר החוקי גורמת צמצום בסחר הבלתי חוקי. הומברגר ובייסינגר מעלים טענה ספקולטיבית, שהמשך הסחר החוקי עלול ליצור ביקוש, המעודד גם לכידת ציפורים באופן לא חוקי. אולם הטענה העיקרית בעניין זה מבוססת יותר. קבוצת חוקרים (רייט וחובריו) סקרו 23 מחקרים על אוכלוסיות של תוכים באמריקה לפני ההגבלות על הסחר בארצות-הברית ולאחר מכן, ומצאו ירידה חדה בהיקף הציד מיד לאחר השינוי בחוק האמריקאי. הם מסכמים: "הירידה בציד הבלתי חוקי לאחר כניסת WBCA [החוק בארה"ב] לתוקף מעידה גם שהסחר החוקי והבלתי חוקי בתוכים קשורים זה בזה, כפי שנכון גם לגבי הסחר בשנהב, ממצא הסותר את עמדותיהם של כמה מגדלי ציפורים." (עמ' 718)
ניקול דופלה חקרה בפירוט עבור הקרן העולמית לחיות בר (WWF) את הלכידה והסחר בחיות בר בשלוש מדינות מצפון לברזיל. לדבריה, כאשר במדינה אחת יש הגבלות על ייצוא מין מסוים ואילו במדינה הסמוכה ההגבלות חלשות יותר, נפוצה הברחת המינים האסורים אל המדינה השנייה. כך עשויים לייצא למערב חיות בר באופן חוקי למראית עין, ממקור בלתי חוקי. טכניקה אחרת היא ייצוא של מין בלתי חוקי תחת שם של מין חוקי. נקודה נוספת, שנרמזת מעבודתה של דופלה, היא האפשרות לצוד מחוץ לעונה המותרת (היא אספה עדויות לכך) ולמכור את החיות בעונה – כאילו הלכידה חוקית. דופלה מציינת, שהפיקוח על מינים שלא נכללים ברשימות CITES רופף ביותר, מה ש"פותח פתח לטעויות ולהונאה". עוד היא מוסרת מידע מיצואן ציפורים בסורינאם: הלוכדים (ברישיון) תופסים ברשתות ציפורים ממינים שונים; כאשר מדובר במין מותר – שולחים אותו למסחר, ואילו את הציפורים הנדירות שאסור לצוד, הורגים וזורקים כמאכל לזוחלים שנלכדו למסחר. מן הסתם, זהו רק קצה הקרחון של הקשר בין הסחר החוקי לסחר הבלתי חוקי.
בתמונה: 14 ארות ארגוניות המוברחות בכלובים מאולתרים ללא מזון ומים מסורינאם לגויאנה (Nicole Duplaix)
החלופה הפסולה: משקים לעופות בר
גופים סביבתיים מציגים "פתרון" בדמות מתקני רבייה לציפורי בר. מאבק הארגון Animal Aid באחד ממשווקי עופות הבר הגדולים בבריטניה – רשת "פוקוס" – ממחיש היבט אחד של הבעיה הטמונה ב"פתרון" זה, המתיר המשך סחר גלוי. לדברי "פוקוס", כל הציפורים הנמכרות ברשת החנויות, מקורן במשקי רבייה. אולם עובדי ספק הרשת מסרו נתונים סותרים בעניין; ומומחה RSPB שבדק את מיני הציפורים הנמכרות על רקע המידע הקיים לגבי משקי רבייה, מעריך שלמעלה מ-77% מהעופות שראה בחנויות נלכדו למעשה בטבע. סחר כזה קל במיוחד לביצוע דווקא כאשר יש משקי רבייה מוכרים למין מסוים, אז הפיקוח חלש במיוחד.
משקי הרבייה עצמם עלולים להיות רעים לציפורים לא פחות מהציד בטבע. לפי הארגון PETA, קיימים משקים תעשייתיים ל"ייצור" עופות בר, שבהם מוחזקים מאות או אלפי עופות לרבייה. הציפורים מורשות לצאת מתיבות הקינון לעתים רחוקות, אם בכלל. עופות המוחזרים למגדל בגלל בעיות התנהגות, מוחזקים לעתים קרובות כ"עופות רבייה" ומעבירים בתורשה לצאצאים את קשיי ההסתגלות שלהם לשבי. באופן טיפוסי, לוקחים את הביצים מהאימהות ומדגירים אותן. כמו בתעשיית הביצים למאכל אדם, הרחקת הביצה מביאה להטלה נוספת, ובעקבות ההטלות הרבות מתדלדל מאגר הסידן בגוף האם, עד לסכנת מוות. ציפור שלא אפשרו לה לבחור את בן או בת הזוג עלולה לשקוע בדיכאון, בעיקר אם הופרדה מבן זוג קודם. עופות שנכפו עליהם חיים בסמיכות רבה לבן זוג שלא בחרו בו, עלולים להיות תוקפניים, עד כדי פציעות ומוות.
משקי רבייה אינם מהווים אפוא חלופה סבירה ללכידת עופות בר בטבע. אם נוסיף על כך את העובדה, שלעופות בר יש צורך טבעי לחיות בבית-גידולם הטבעי בחברת בני מינם ולעופף למרחקים גדולים – אין ספק שזוהי אכזריות רבה להפוך אותם ל"חיית מחמד", לכל אורך נתיב הסחר: מאתר הציד או המשק – ועד לכלוב שבבית הלקוח.
מקורות
"Captured or Captive Bred Birds", People for the Ethical Treatment of Animals (PETA), accessed 16.2.2007.
Elaine Toland, "From Rainforest to Retail – Leading DIY Chain and the Horror of the Wild Bird Trade”, Animal Aid, accessed 16.2.2007.
"Live Cargo”, The Humane Society of the United States (HSUS), accessed 16.2.2007.
"UN-Backed Body ‘Disappointed’ by European Action on Wild Bird Trade”, UN News Centre, 12.1.2007.
"EU Bans Imports of Wild-Caught Birds for Pet Trade", HSUS, 11.1.2007.
"Trade Ban Will Save Two Million Wild Birds", The Royal Society for the Protection of Birds (RSPB), 11.1.2007.
Dominique G. Homberger, Steven R. Beissinger, "RTD12 Bird Trade: Conservation Strategy or Extinction Catalyst?", Acta Zoologica Sinica 52(Supplement), 2006, pp. 46–47.
Rosie Cooney and Paul Jepson, "The International Wild Bird Trade: What’s Wrong with Blanket Bans?", Oryx 40(1), January 2006, pp. 18-23.
D. J. Pain et al. "Impact of protection on nest take and nesting success of parrots in Africa, Asia and Australasia", Animal Conservation 9 (3), 322–330. August 2006
"What the Trade Means for Wild Birds", RSPB, 14.11.2005.
"|A Proposal to Ban the Importation of Wild-caught Birds into the European Union|”, World Parrot Trust, September 2005.
Timothy F. Wright et al., "Nest Poaching in Neotropical Parrots", Conservation Biology 15(3), June 2001, pp. 710-20.
Nicole Duplaix, “Evaluation of the Animal and Plant Trade in the Guayana Shield Eco-Region, Preliminary Findings”, World Wildlife Fund – Guiana Forests and Environmental Conservation Project (GFECP), March 2001.
S. R. Beissinger, "Trade of Live Wild Birds: Potentials, Principles and Practices of Sustainable use", in Conservation of Exploited Species, eds. J. D. Reynolds, G. M. Mace, K. H. Redford, and J. G. Robinson, (Cambridge, U.K: Cambridge University Press, 2001), pp. 182-202.
Wild Bird Conservation Act, Summary of Effects, U.S. Fish & Wildlife Service, October 1999.
.jpg)
