עובדות על תעשיית "דגי הנוי"
שקטים ורגישים
לא מעט אנשים, המתייחסים בכבוד ליונקים ולעופות, מניחים כי דגים הם יצורים פשוטים מאוד, שאין צורך להתחשב בהם. תורמת לכך העובדה שדגים שונים מאתנו במידה כזו שאנו מתקשים להבינם באופן אינטואיטיבי. אולם מעקב מדוקדק אחרי דגים גילה כי הם יצורים מורכבים, שאף מצטיינים בייחוד אינדיבידואלי. הם מתַקשרים ביניהם באמצעות צלילים בתדר נמוך (שאינם נשמעים לאוזנינו) ומסוגלים להעביר זה לזה מסרים רגשיים מסוימים הקשורים בחיזור, בעימותים ביניהם ובחרדה מגורמים חיצוניים. הם יוצרים ביניהם קשרים אישיים - וכאשר מת דג, הזעזוע ניכר בחבריו. ודגים רגישים למגע - לא רק לכאב, אלא גם להנאה ממגע עדין.
להיות "יצור נוי"
אנשים מחזיקים דגים באקווריום בגלל יופיים. כמו גננים חובבים, כך גם ה"אקווריומיסטים" שואפים שהאקווריום ישגשג, אך בין מאות הודעות בפורומים של אקווריומיסטים, אין זכר להתייחסות לדגים כאל יצורים בעלי נפש, אלא רק כאל יצורים יפים הנוטים לחלות ולמות בקלות. רבים מחזיקים דגים במשרד, ללא עניין מיוחד בהם, כאילו מדובר בעציץ. במדינות רבות אף התפשטה אופנה של סחר בדגים, שלגופם הוזרקו צבעים זרחניים למחצה. כדי להכינם להזרקת הצבע, טובלים אותם בתמיסה חומצית המסירה מעטֵה הגנה, החיוני לבריאותם. אופנה אחרת היא מכירת דג עם צמח בתוך אגרטל זכוכית כה קטן, עד שאין הדג מסוגל אפילו להסתובב. אקווריומיסטים רציניים מוקיעים אופנות אלה הגוזרות על הדגים מוות בטוח. אולם גם האקווריומים המושקעים ביותר מהווים מעין גינות נוי מטופחות - המחזיקות יצורים חיים ורגישים כאילו היו צמחים.
ציד וחקלאות
הדגים הנמכרים לאקווריומים הם, בחלקם, דגי מים מלוחים, בעיקר מאזורים טרופיים, ובחלקם דגי מים מתוקים. רוב דגי המים המלוחים הנסחרים בתעשיית "דגי הנוי" נלכדים בטבע. אחת השיטות לציד מסחרי של דגים במים רדודים היא יצירת אזור מסתור מלאכותי בתוך בית-גידולם, הקפתו ברשתות, ולאחר זמן-מה הוצאת המסתור ולכידת הדגים שהסתתרו שם ברבבותיהם. שיטה אגרסיבית יותר, המשמשת בשוניות אלמוגים בפיליפינים, היא הרעלה (בעיקר בציאניד): מפזרים את הרעל בשונית, והדגים ההמומים נסחפים אל מחוץ למסתור, שם קל ללכוד אותם. רבים מתים בהרעלה, מיד או לאחר גסיסה איטית. גם לדגים המתרבים בשבי מצפה גורל קשה: כמו בכל ענף חקלאי, מעודדים הסוחרים ברירה מלאכותית של זנים מיוחדים, לפי גחמות הצרכנים.
שיווק אגרסיבי
אם בריכות הציד או החקלאות המימית צפופות מאוד, הרי שהמצב אף מחמיר ביותר בשלב המסחר. לצורך הובלה, מעבירים את הדגים למכלי מים זעירים ביותר, שדי בהם רק כדי להחזיק את הדגים בחיים, והמצב אינו משתפר הרבה עם המעבר לחנויות. בחנות חיות נתפסים הדגים בתור סחורה לתצוגה והם מונחים בדרך-כלל בתוך אקווריומים צפופים מאוד, כמעט ריקים ממקומות מסתור, כדי להקל על הלקוחות לראות את "הסחורה" ולהקל על המוכרים לטפל בה. כדי להעביר דג הביתה, דוחסים אותו לתוך שקית ניילון. ההעברה ממקום למקום, בשלבים שונים של המסחר, נערכת באמצעות רשתות. המגע עם הרשת פוגע בשכבה הרירית שעוטפת את הדג. עצם הפגיעה גורמת לדג סבל וחושפת אותו למחלות.
צעקות דוממות בכלוב זכוכית
החזקתם באקווריום, כמעט בהכרח מסכנת את הדגים וגורמת להם סבל. הדגים תלויים בבני-אדם לא רק במזון אלא בניהול כל סביבת המחיה שלהם. הם כל-כך שונים מאתנו, שאפילו עצם החזקתם בחיים דורשת ידע רב וציוד הולם. השוו זאת לחתול או לכלב: גם חיות אלה, כשהן מוחזקות בידי אדם, עלולות להיפגע בהיעדר טיפול מתאים, אך הם נושמות אוויר כמונו ומגיבות באופן שקל לנו לפרש, באופן יחסי. גודל האקווריום, שגם במיטבו אינו אלא שבריר מנפח המים הרצוי, הופך אותו לכלא צר ומסוכן עבור הדגים. הכל ניתן בקמצנות עצומה בכלוב הזכוכית, ולו יהא זה הכלוב העשיר ביותר: מרחב מחיה, מקומות מסתור ופעילות, מגוון של סביבה טבעית, האפשרות לקיים קשרים חברתיים תקינים. הדגים שוחים במעגלים משמימים סביב קומץ אבזרים וצמחים; הם לכודים בתוך מקום זעיר וללא מסתור מספק כאשר מוסיפים לאקווריום דגים תוקפניים; והם חשופים ביותר למחלות המתפשטות במהירות.
סביבה מהונדסת
כדי להחזיק דגים בחיים יש צורך בשילוב של גורמים מבוקרים רבים - רבים עד כדי כך, שגם האקווריומיסטים בעלי הכוונות הטובות ביותר, רוכשים את מיומנותם על חשבון בריאותם וחייהם של דגים רבים, כפי שמרמזת הנחיה לאקווריומיסטים מתחילים: "קל מאד לעשות טעויות כאשר מכינים אקווריום מים מלוחים בפעם הראשונה. לכן, מומלץ מאד להתחיל עם מעט דגים החזקים יחסית ושאינם יקרים." הדגים זקוקים למידה מדויקת של חומציות במים, ניטראט, מליחות, טמפרטורה ומינרלים מסוימים בריכוז מדויק; הם זקוקים למצע ולסלעים מסוגים מסוימים, לתאורה מיוחדת, למשאבת חמצן, למערכת חימום או קירור, למערכות סינון ושאיבה, ולערכות בדיקה של תכונות המים. כל אחד מן המרכיבים והמכשירים הללו דורש ידע מדויק בטיפול ובהפעלה, וגם באקווריום המטופל על-ידי האדם המיומן ביותר צפויות לחול תקלות כתוצאה ממורכבות התנאים הדרושים והציוד - ותקלות משמען אסון. אסונות עלולים להופיע גם מחוץ למערכת: מקור אור חזק, רעשים חזקים, עשן, אדי צבע ועוד - כל אלה עלולים לגרום לדגים מצוקה ולפגוע בבריאותם.
רע בהכרח
על רמת החיים הנמוכה מאוד אפילו באקווריומים הטובים ביותר מעידה העובדה שדגים רבים אינם מתרבים בשבי, ואף אינם מתקרבים למלוא גודלם הטבעי. נוסף לכך, החזקת דגים שמקורם במקומות שונים בתוך מכל אחד דורשת פשרה על חשבון חלק מהם, לפחות, שכן הם זקוקים לסביבות חיים שונות. להיבטים מסוימים של הטיפול באקווריום יש מחיר, המקובל גם על "חובבי דגים" נלהבים. למשל, כדי להכין אקווריום בראשיתו, נהוג להכניס לתוכו דגים שנועדו לעודד התרבות חיידקים במערכת; על כך אומרות הנחיות למתחילים: "שני דגים עדיפים על דג אחד. אם דג אחד מת, עדיין ישנו השני שימשיך לאתחל את האקווריום... כמובן שהדג השני עלול למות אף הוא." אך כל זאת עדיין כאשר בעל האקווריום משתדל למזער את הנזק. "דגי נוי" הם קורבנות של תעשייה המבוססת על פציעה, על הרג ועל גרימת מחלות קשות כתוצאה מציד ומחקלאות בקנה-מידה גדול; המסחר נערך על-ידי אנשים שעניינם לחסוך בעלויות המקום והמִתקנים, על חשבון הדגים. ובסוף הדרך מוחזקים רוב "דגי הנוי" על-ידי "חובבים" מתחילים, שאינם מסוגלים לספק לדגים אפילו את תנאי החיים המזעריים בכלוב הזכוכית.