חנות חיות: חיות כסחורה

צפיפות ואלימות

לפני כמה חודשים, עברתי ליד חנות חיות "מחמד" באזור התחנה המרכזית בתל-אביב. בחלון הראווה הוחזקו ברווזים צעירים בכלוב. הנחתי שהם הוכנסו לכלוב כשעוד היו אפרוחים, כי הצפיפות שם לא הייתה מביישת משאית המובילה עופות לשחיטה. לא האמנתי שאפילו מישהו הרואה באפרוחי "עופות משק" סחורה זולה, יעלה על דעתו לדחוס שישה או שבעה ברווזים לכלוב כה קטן, לאורך זמן. הברווזים עלו זה על זה ברגליהם מחוסר מקום, פרשו כנפיים ותקפו את אחד הברווזים, ודאי החלש שבחבורה. אלא שבהיעדר מקום להימלט, הברווז סבל ניקורים אלימים, חוזרים ונשנים.

אפרוחים: צעצוע מהזבל

לאחרונה חזרתי לאותה חנות חיות, וגם הפעם היו אלה "עופות משק" שסבלו מהתנאים הקשים ביותר. לא קשה לראות שהאפרוחים אינם עולים כסף לבעלי החנות. הם מובאים מפחי האשפה של מדגרות תעשיית הביצים, שם הם נחשבים כפסולת תעשייתית גרידא. בכלוב קטן אחד ספרתי מעל 20 אפרוחים, שמילאו את הכלוב ובוססו בתוך כלי המזון. תהיתי, האם מישהו מביניהם יזכה להגיע לבגרות. כשהורים קונים לילדם אפרוח, לא עולה בדעתם לגדל תרנגול. לרוב, הטיפול הרשלני והפקרת בעל-החיים העדין בידי הילד כצעצוע זול, פותרים עבור ההורים את בעיית גידול החיה, שמקומה לא יכירנה בבית מחוץ למקרר.

המאבק למים

בכלוב אחר, של ברווזונים צעירים, ספרתי 14-15 ברווזונים. הם סבלו מצמא. בכלוב היו שני מתקני שתייה, אך נראה שכמות המים שניתן ללגום לא הייתה מספקת, והאפרוחים נמצאו במאבק מתמיד להגיע לכלי השתייה. במשך כל זמן התבוננותי, עסקו כמעט כל הברווזונים בניסיון אלים ומייגע ללגום כמה טיפות מים בקצה מקורם המעוגל.

מרד העכברונים

בכלוב אחר היו עכברים לבנים צעירים. ראיתי כמה עכברונים נאחזים בחלק העליון של דופן הכלוב, ועכברים רבים מצטופפים תחתיהם ונושכים. חששתי שהעכברים העליונים נמלטים מהנשיכות, אך כשהבטתי בפרויקט העכברי מצדו האחר של הכלוב, נראה שהתגלתה לי מטרתו. כל העכברונים התרכזו באזור שסביב דלת הכלוב, ונראה שהבינו כי שם עוברת הדרך החוצה. בדרכם חסרת הסיכוי, הם ניסו לכרסם את הסורגים. עשרים זוגות השיניים הלבנות שכרסמו בעקשנות את דלת הכלוב ואת סביבותיה, המחישו לי שהעכברים מנסים להשתחרר, כמיטב כוחותיהם הדלים. אם כי, לרוב איננו שמים לב לניסיונות התנגדות כאלה.

העכברים מנסים להשתחרר, כמיטב כוחותיהם הדלים 

קירות זכוכית

בשתי חנויות חיות נוספות בתל-אביב, ראיתי תנאים פחות גרועים. אם במשקים מתועשים מכתיב השיקול הכלכלי השקעה מזערית בתנאי החיים של החיות, הרי שבחנויות פועל גם שיקול כלכלי אחר: תנאי המחיה לא נסתרים מהעין. הלולנים יכולים להותיר את התרנגולים להתבוסס בהפרשותיהם, הרחק ממבטם של הצרכנים. אולם בכל חנות חיות, חשופים בעלי-החיים למבטם של צרכנים "אוהבי חיות". חיות בכלובים צרים ומצחינים אינן מושכות לקוחות כמו בעלי-חיים נקיים, בסביבה המאפשרת להם לבצע פעילויות מעניינות. לכן לפחות כלוב אחד בחנויות שראיתי היה "מושקע", בעוד שכלובים צדדיים יותר ממשיכים לשמש כארגזי אחסון צפופים.

רצון טוב

בחנות החיות הרביעית והאחרונה שבדקתי, ניכר מאמץ ממשי (וחריג?) לספק לבעלי-החיים יותר מאשר תנאי אחסון סבירים ונקיים. למספר מכרסמים ניתן מרחב משמעותי, מצע נסורת עמוק וארגז קרטון, שבו הסתתרו כרצונם מהקהל. מקום המסתור חשוב במיוחד על רקע המאמץ בחנויות לחשוף את בעלי-החיים תמידית לעיני המבקרים, על חשבון רווחתם. לרשות האוגרים עמדו גם אמצעי העשרה ומשחקים. לפי התרשמותי, האוגרים בחנות זו היו פעילים הרבה יותר מאשר בחנויות האחרות.

צעצוע לאוגר / אוגר כצעצוע

באחת החנויות ראיתי כלוב מיוחד, המיועד לאוגרים. בכלוב שתי קומות שרצפתן עשויה סורגים וביניהן מחברת מחילה ארוכה ומפותלת, שקופה למחצה. בקומה התחתונה מותקן גלגל, המאפשר לאוגרים לרוץ בתוכו - פעילות נמרצת במרחב מצומצם. התלהבותי פחתה כשראיתי, שבכלוב אין נפש חיה: בעלי חנות החיות ריכזו את האוגרים בכלוב אחד ישן, צפוף ונטול גירויים, והשאירו את הכלוב היוקרתי חדש ונוצץ. נדרש לי זמן כדי להבין בעיה נוספת בלונה-פארק המיניאטורי הזה. אף על-פי שאוגרים אכן אוהבים לרוץ, להסתתר ולנוע במחילות, המתקן כולו, עם הצבעים הזרחניים וגג הרעפים, מעוצב למעשה כצעצוע לילד. לו נבנה המתקן עבור האוגרים עצמם, ודאי לא היה עשוי כולו מפלסטיק קשיח, דפנות המחילות לא היו שקופות למחצה וקופסת המסתור לא הייתה מלאה חלונות הצצה. במבט נוסף, התגלתה המחילה כמשחק הרכבה, שהאוגר הוא רק עוד מרכיב של תנועה בתוכו. בעל-החיים הפך לבובה חיה בתוך "בית ברבי", פנטזיה אנושית לווילה דו-מפלסית בממדים אוגריים.

כלוב "מועשר" לאוגר ולעכבר. מעוצב למעשה כצעצוע לילד 

הוויוויסקטור הקטן

מיקום האוגר בתוך משחק הרכבה, הופך את מי שמשחק בו לנסיין בבעלי-חיים. הניסוי עשוי להיות לא פוגעני, ואולי טוב לאוגר לעומת חיים בסביבה לא משתנה. אך שליטה מוחלטת כזו בפעילות האוגר במבוך יוצרת סקרנות כוחנית, התערבות "מדעית" אלימה, השונה במהותה מן הסקרנות והכבוד המלווים התבוננות בחיה עצמאית בסביבת מחייתה הטבעית. לדברי הזואולוג ד"ר רוני רדו, הכלובים הסטנדרטיים ל"חיות מחמד", מחקים את כלובי מעבדות הניסויים. בכתבה מאתר האינטרנט "פינת-חי", מבהיר ד"ר רדו כי תנאי הכליאה צריכים לענות לצורכי החיות, בעזרת חומרים המשמשים אותן באופן טבעי:

ד"ר רדו מפרט היבטים רבים, שיש להשקיע בהם כדי לספק לבעלי-החיים רווחה מזערית, בדגש רב על צרכים נפשיים וחברתיים. אולם אפילו קיום קפדני של כל המלצותיו (שספק אם הוא אפשרי) אינו אלא חיקוי חלקי ודל לחיים החופשיים בבית הגידול הטבעי.

מה אפשר לעשות?

• לא לקנות בעלי-חיים בחנות חיות! (תמיד אפשר לאמץ...)
• אם כבר נמצאים תחת חסותכם בעלי-חיים שלא ניתן לשחררם בטבע, יש ללמוד היטב מהם צורכיהם ולנסות לספק להם את התנאים הטובים ביותר שתוכלו. כתבתו של ד"ר רדו יכולה לשמש נקודת פתיחה טובה לכך.
• הקפידו שלא לרכוש מזון לכלבים ולחתולים בחנות המוכרת בעלי-חיים. אנונימוס ערכה רשימה של חנויות למזון וציוד לבעלי-חיים שאינן מוכרות בעלי-חיים. נשמח לצרף לרשימה חנויות נוספות.