חקלאות מהונדסת גנטית
בעלי-חיים רווחיים בחקלאות, בנוסח חברות הביוטכנולוגיה
לכתבות נוספות בסדרה על ביוטכנולוגיה: הנדסה גנטית ושיבוט, שימושים חקלאיים, ייצור תרופות, ייצור אברים להשתלה
היסטוריה כואבת
ההתערבות האנושית בתכונותיהם התורשתיות של בעלי-חיים באמצעות ברירה מלאכותית של בעלי-חיים בעלי תכונות חריגות המשתלמות מבחינה כלכלית, פגעה בהם במידה קיצונית כבר בשלב הנוכחי בהיסטוריה החקלאית. באמצע המאה העשרים עבר התהליך האצה דרמטית, כאשר חברות אמריקניות גדולות החלו להתחרות ביניהן בברירה מלאכותית של תרנגולים בתעשיית הבשר. תוך שנים מעטות נוצרו בתרנגולים עיוותים חסרי תקדים, ובהדרגה הועתקה גישה זו לתעשיות-החי האחרות, עם תוצאות קשות (הרשימה חלקית):
- עופות בתעשיית הבשר: הגדלת שרירי החזה ללא פרופורציה ביחס לשאר הגוף והאצת קצב הגדילה. תוצאות: התעוותות הרגליים תחת לחץ המשקל העודף, מחלות קטלניות כתוצאה מאי-ספיקת הלב, רגישות קיצונית למחלות ולתנאי הסביבה.
- עופות בתעשיית הביצים: הגדלת תפוקת הביצים והגדלת הביצים. תוצאות: התדלדלות מאגרי הסידן בגוף, בליית אברי ההטלה.
- פרות בתעשיית החלב: הגדלת תפוקת החלב. תוצאות: התדלדלות מאגרי הסידן בגוף, בליית העטינים, צליעה.
- יונקים בתעשיית הבשר: הגדלת נפח השרירים והאצת קצב הגדילה. תוצאות: קשיי הריון והמלטה, בעיות רגליים, ירידה בעמידות למחלות ולתנאי הסביבה.
- כבשים בתעשיית הצמר: הגדלת שטח העור וכמות הצמר. תוצאות: רגישות גדולה לטפילי עור ולזיהומים, וחוסר התאמה לתנאי הסביבה.
משבר הברירה המלאכותית
חברות הברירה המלאכותית הגיעו מהר מאוד למצב שבו החסרונות הכלכליים של העיוות הגנטי המהיר (חולי ומוות של חיות רבות) מתחרים ביתרונות הכלכליים. אולם השיקול הכלכלי תומך עדיין בהמשך הברירה המלאכותית; בתעשיית העופות לבשר, למשל, מתקצר תהליך הגדילה – מהמדגרה ועד ל"משקל שיווק" – ביום אחד בקירוב מדי שנה. במקביל לכך טרודים המדענים החקלאיים בברירה מלאכותית להגברת עמידותן של החיות. עבור התעשייה, כבר לא די ב"פיתוח" חיה הממהרת לגדול – צריך לברור את החיות ה"יצרניות" הללו גם לפי עמידותן. ה"יצרנות" עומדת לרוב בסתירה לעמידות, ולכן קצב הגברת ה"יצרנות" הוא מוגבל.
חזון ההנדסה הגנטית
אם הברירה המלאכותית מבצעת שינויים בחיה כמכלול אחד, כאשר כל גן תלוי בגנים אחרים, אז ההנדסה הגנטית מסוגלת לכאורה לשנות גן בודד בגוף החיה מבלי להשפיע כלל על הגנים האחרים. כלומר, אילו התנהלו הדברים לפי התכנית, אפשר היה למשל להאיץ את קצב הגדילה של החיה באמצעות שינוי גן אחד מבלי להזיק למערכת החיסונית; במקביל לכך, אפשר היה להאיץ את קצב התחזקות הרגליים באמצעות שינוי גן אחר ולמנוע בכך את הצליעה הצפויה כתוצאה מגדילה מהירה. חזון החיה המהונדסת הוא אפוא חזון של שליטה מאוזנת בכל תכונות ה"מוצר", באופן הרווחי ביותר, בדומה לאופן שבו מייצרים מכונית.
חזון השיבוט
אף על-פי שהרבייה הטבעית נעלמה מזמן מרוב המשק החקלאי, עדיין קיימות בו רק חיות שנולדו לאימהות רבות, והן נושאות את התכונות הגנטיות של שני הוריהן – לכן הן אינן זהות זו לזו. מסתבר שיש לכך חסרונות כלכליים. במשקים התעשייתיים, השאיפה היא ליצור תנאי סביבה קבועים לחלוטין, מושלמים מבחינה כלכלית. בתנאים אלה, ההבדל בין פרטים שונים באוכלוסייה מביא לכך שיש במשק בעלי-חיים, שאינם מותאמים באופן מושלם לתנאים המלאכותיים: לא זו בלבד שהם "מייצרים" פחות אלא גם רגישותם הרבה (כתוצאה מברירה מלאכותית אינטנסיבית) לתנאי הסביבה מביאה בקלות לחולי ולמוות. המדענים החקלאיים שואפים אפוא ליצור אוכלוסייה של בעלי-חיים זהים לחלוטין זה לזה, שכולם מותאמים באופן מושלם, מבחינה כלכלית, לתנאים המלאכותיים. רק שכפול המוני של חיה אחת יכול להביא לכך – שיבוט. כך אפשר יהיה להשקיע הון תועפות בהנדסה גנטית שתיצור חיה בעלת תכונות חריגות ביותר ולשבט אותה לייצור המוני.
מגבלות החזון
במציאות, רק כאחוז אחד מכלל העוברים המשובטים שורד עד לשלב הלידה, ועשרות אחוזים מכלל החיות שנולדו – מתות במהירות. יש להזכיר שכל החיות הללו נולדו בתנאי השגחה מיוחדים, המאפשרים לחיות רבות לשרוד בהשוואה לתנאי "ייצור" המוני. במידה רבה, אחוזי החולי והתמותה העצומים הם תוצאה של חוסר הדיוק הקיצוני, מבחינה טכנית, של תהליך השיבוט. גם אם רמת הדיוק תגדל במהירות, אין מקום לחזות שיבוט יעיל בעתיד הנראה לעין.
על כל פנים, שינויים גנטיים מכוונים מחוללים בחיות שמות בנפרד מנזקי השיבוט. בתחום זה, קשה לראות כיצד תוכל טכנולוגיה משוכללת למנוע את עיוותן המכאיב והקטלני של החיות אפילו בעתיד רחוק ובדיוני. שרירי החזה, המכבידים על רגלי תרנגולים ועל מערכת הלב-ריאות שלהם, יכבידו עוד יותר אם יגדילו אותם, בין אם ההגדלה תיעשה באמצעות ברירה מלאכותית ובין אם תהיה תוצאה של שינוי בגן מסוים בלבד. על אף התאבון הבלתי מוגבל של התעשייה החקלאית ל"שיפורים", הגוף החי מוגבל ביכולתו להתעוות מבלי להתמוטט לחלוטין. יתרה מזאת, כל תכונה שמבקשת התעשייה לפתח בחיות אינה נשלטת על-ידי גן בודד, ובמקביל לכך שינוי של גן בודד משפיע על הרבה יותר מתכונה אחת; המורכבות של הגוף החי היא הימור שסיכויי הצלחתו אפסיים, ואם ההצלחה אפשרית – היא תיתכן רק בשיטה של ניסוי וטעייה אינסופיים על חשבון מיליוני החיות שבדרך.
בחזרה למציאות
כל הניסויים שנערכו עד כה בשינוי גנים בודדים ובשיבוט חיות מן המינים המנוצלים בחקלאות היו אסון לבעלי-החיים. אפילו בחיה המתוקשרת ביותר, הכבשה דולי ששובטה בשנת 1997, זוהה בלאי חריג של כרומוזומים לאחר שנתיים, ובשנת 2001 היא חלתה בדלקת פרקים – מחלה חריגה לכבשה בגילה. אך דולי היא כאמור כבשה "מצליחה". כאשר נערכו בשנות השמונים ניסיונות להכניס את גן הגדילה האנושי לגופם של חזירים וכבשים, במטרה ליצור חיות הממירות ביתר יעילות מזון ליצירת שרירים רבים יותר ושומן מועט יותר, המטרות הושגו. אך המחיר היה שורה מבהילה של מחלות (במיוחד בחזירים), שאיש לא צפה את הופעתן: מחלות בכליות, בכבד ובלב; מחלות פרקים, צליעה קשה ובעיות קואורדינציה – רשימה חלקית בלבד. בתחילת שנות התשעים נערכו ניסיונות ליצור שינוי גנטי בבקר, שיכפיל את נפח השרירים – והעגלים שנולדו כתוצאה מכך איבדו עד מהרה את היכולת לעמוד. מחלות ומומים בלתי צפויים כתוצאה ממניפולציות גנטיות הופיעו גם בשורה ארוכה של הקורבנות ההמוניים ביותר, בשלב זה, של הביוטכנולוגיה – העכברים.
למרות כל זאת, הטכנולוגיה החדשה כבר מבטיחה שניתן יהיה לייצר בזול יותר בשר וחלב. כך עתידות להפוך המצוקות החמורות, אשר פוקדות כיום רבבות בעלי-חיים בניסויים, למנת חלקם של מיליארדים.
פורסם במקור: זכויות בעלי-חיים השבוע 69, 25.10.2002.
לכתבות נוספות בסדרה על ביוטכנולוגיה: הנדסה גנטית ושיבוט, שימושים חקלאיים, ייצור תרופות, ייצור אברים להשתלה