אלכס והקופים
החשיפה ההיסטורית של התעללות בקופים במעבדה בארצות-הברית
הכניסה למעבדה
אלכס פאצ'קו, אמריקאי יליד מקסיקו, הפך להיות צמחוני לאחר שביקר בשעת הפסקה בלימודיו בקולג' במשחטה שחברו עבדה בה. פאצ'קו פנה לפעול למען בעלי-חיים, עסק בהגנה על לווייתנים מציד, וב-1980 הקים בוושינגטון עם אינגריד ניוקרק, אז פקחית לאכיפת חוקים להגנה על בעלי-חיים, את ארגון PETA. השניים ביקשו לבדוק מקרוב מה מתרחש בתוך מעבדות, והמוסד למחקר התנהגותי בסילבר ספרינג נבחר כי היה קרוב לדירתו של פאצ'קו. החדירה למעבדה הייתה קלה מאוד - באותה תקופה לא חששו עדיין מנהלי המעבדות מפני עיניים זרות. אלכס התקבל בקלות לעבודה כמתנדב במעבדה שבניהול ד"ר אדוארד טאוב.
הזנחה פושעת
מצבם של הקופים במוסד למחקר התנהגותי היה מחריד. מספר פאצ'קו:
"לשנים-עשר מתוך שבעה-עשר הקופים היו איברים נכים כתוצאה מהתערבות כירורגית (deafferentation) שנערכה בהיותם בגיל ההתבגרות. שרה, אז בת שמונה, הייתה לבד בכלוב שלה מאז שהייתה בת יום אחד, כאשר היא נרכשה ממעבדות ליטון ואז נשכחה. לפי ספירה שנערכה מאוחר יותר, תשע מתוך האצבעות שבידיהם הדפרנטיות [אשר עוותו בניתוח] של הקופים היו מעוותות באופן חמור או חסרות, לאחר שנקרעו או נקטעו ממקומן בנשיכה.
"רבים מן הקופים היו נוירוטיים, ובייחוד צ'סטר, שרה ודומישן. כמו אחוזת אמוק הייתה שרה תוקפת את הרגל שלה ומסתובבת ללא הרף, משמיעה קריאות כמו תינוקת. דומישן תקף את זרועו בלי רחמים ואונן ללא הפסק. צ'סטר ראה את עצמו בתור מנהיג הקבוצה, משולל כוח להגן על חבריו, זועם על העולם. [...] צריך היה לראות את חדר הניתוח כדי להאמין. שרידים שהותירו בני-אדם וקופים היו מפוזרים בכל מקום, אפילו תחת שולחן הניתוחים. בגדים זרוקים ומטונפים, נעליים ישנות וחפצים אישיים אחרים היו מפוזרים בחדר. בגלל בעיית מכרסמים מסיבית ומתמשכת, גללי חולדות ושתן כיסו הכל, ותיקנים חיים ומתים היו במגירות, על הרצפה וסביב הכיור הזעיר והמטונף.
"איש לא טרח לחבוש את פצעי הקופים כהלכה (באותם מקרים ספורים שבהם נחבשו בכלל הפצעים), ואנטיביוטיקה ניתנה רק פעם אחת; אף פצע או קטיעה עצמית לא נוקו מעולם. בכל המקרים שנעשה בהם שימוש בתחבושות, הן לא הוחלפו, ואין זה משנה עד כמה הן הזדהמו וצברו לכלוך. הן הושארו עד שהתבלו במידה כזו שנשרו מן האיבר הפצוע. חלקים ישנים ומרקיבים של תחבושות היו דבוקים לרצפות הכלובים, שם צברו שתן וגללים. הקופים גם סבלו ממגוון של פצעים שנגרמו על-ידי עצמם או על-ידי קופים שתפסו אותם מן הכלובים הסמוכים. ראיתי בזרועותיהם רקמות שריר חשופות ודהויות. לשני קופים היו עצמות שבלטו החוצה דרך הבשר. קופים אחדים קטעו בנשיכות את אצבעותיהם שלהם ונותרו עם שאריות מוגלתיות, שהם שלחו לעברי כאשר הושטתי להם בחשאי פירות מכיסיי. באמצעות איברים אומללים אלה הם נברו בתוך הערבוביה המטונפת של מגשי ההפרשות שלהם כדי למצוא משהו לאכול."
(פאצ'קו ופרנציון, עמ' 137-136)
הניסויים
אם חיי היומיום של הקופים בין הניסויים היו גהינום, הרי שהניסויים עצמם היו קשים עוד יותר.
(פאצ'קו ופרנציון, עמ' 138-137)
פאצ'קו מונה לבצע ניסוי נוסף: "מבדק גירוי מכאיב אקוטי". בניסוי זה, היה עליו לקחת קוף מכלובו, להדק את גופו בכיסא ריסון המונע ממנו תזוזה במותניים, בקרסוליים, בפרקי הידיים ובצוואר. אז היה עליו להדק צבתות בחוזקה לאיבר בגוף הקוף - כגון האשכים והחניכיים - ולגרום לו כאב חריף באמצעות מצית סיגריות. פאצ'קו השתדל ככל יכולתו להימנע מגרימת הכאב לקוף ולהמציא נתונים במקום לערוך את הניסוי.
החשיפה
הרצון לעזור לקופים בו-במקום עמד בסתירה לצורך לספק הוכחות לבית-המשפט עד כמה חמור מצבם. פאצ'קו, שקיבל מפתח לאגף הקופים, תיעד את מצבם באמצעות צילומים רבים, כשמדי פעם כמעט נתפס בידי עובד מעבדה שהגיע למקום במפתיע. כמה מומחים בעלי שם בחקר קופים וברפואה וטרינרית הסכימו להתגנב עם פאצ'קו למעבדה ולכתוב תצהיר על מצב הקופים. לאחר ארבעה חודשים הוגשה התלונה במשטרת סילבר ספרינג.
המשפט
בית-המשפט מיהר לפעול. תוך שלושה ימים הוחרמו הקופים, ובהיעדר מקום אחר - הופקדו במקלט שאולתר על-ידי פעילות PETA. אולם טאוב שכר את מיטב עורכי-הדין, ובעזרת שילוב של שקרים, אדישות החוק האמריקאי לסבלם של בעלי-חיים ועוינות מצד שופטים, הצליח להוציא את הקופים ממקלטם ולהחזירם למעבדת העינויים שלו. במהלך המאבק הוברחו הקופים למקלט סתר, אך הוחזרו כתנאי להמשך המשפט נגד טאוב. לאחר מותו המהיר של אחד הקופים הם הוצאו למתקן של משרד הבריאות האמריקני ובמשך שנים נותרו נכים וחולים תחת חסותם של נסיינים. המאבק המשפטי נמשך ללא הפסקה, וב-1991 הגיע עד בית-המשפט העליון, אולם הקופים לא זכו להגיע למקלט אמיתי. רבים מהם הומתו לבסוף בידי מדענים במחקרי מוח.