עצמות עקומות ושק חול על הגב
כשילת רגליים וניסויים באפרוחים לתעשיית הבשר
מטפחים מחלות
בעלי-החיים המנוצלים כיום במשקים מתועשים, עברו תהליך של ברירה מלאכותית ("השבחה" או "טיפוח", בלשון התעשייה) ששינה את גופם לבלי הכר. תרנגולים בתעשיית הבשר עברו את השינויים מרחיקי הלכת ביותר. הם אוכלים פחות, גדלים במהירות עצומה, וחלקים מסוימים בגופם גדלים לממדים לא טבעיים. כך נותרו מערכת הלב-ריאה והרגליים מצומקות ביחס לגוף, דבר הגורם מחלות וכאבים רבים. בכתבה זו נתמקד במחלה (Tibial Dischondroplasia) TD, אשר נחשבה כנדירה לפני אמצע המאה שעברה, והפכה כיום ל"נורמלית", כמעט, בקרב תרנגולים (תרנגול בית ותרנגול הודו) ב"ייצור" המסחרי: התפתחות לא נורמלית של עצמות הרגל כתוצאה מלחץ כבד המופעל עליהן (TD). נבחן גם ניסויים בחקר המחלה, הנערכים בימים אלה במִנהל המחקר החקלאי בבית-דגן.
העצמות מתעקמות
אפרוחים בוקעים מן הביצה כאשר עצמות רגליהם טרם סיימו להתגרם (כלומר, להפוך לרקמה קשה), וחלק ניכר מהעצם, זה הקרוב לקצוות, עודנו סחוסי ורך. גופו של אפרוח נורמלי גדל במקביל להתקשחות האיטית של עצמותיו. אולם תרנגולים מזנים מסחריים לבשר מכפילים את משקל גופם פי 60-50 בתוך 7 שבועות. עצמות הרגליים הבלתי מפותחות נאלצות לשאת משקל אדיר, שאינן בנויות לשאתו. הלחץ הכבד, המופעל על קצות העצמות הרכות, גורם להן להתעקם ולגדול בצורה מעוותת אל תוך הבשר. זוהי מחלת ה TD.
המחלה מתפשטת
תפוצתה של המחלה גדלה במהירות. במהלך שנות ה-90, החלו חברות ה"טיפוח" לשווק לראשונה "קווים גנטיים" (כלומר, תרנגולים שעוותו מבחינה גנטית לצרכים מסחריים), שבהם סובלים יותר ממחצית התרנגולים מ TD. המחלה מטרידה את חוקרי החקלאות ואת החקלאים, כי היא גורמת למותם של אפרוחים רבים ולפסילתם של רבים אחרים במשחטות. במחקר שנערך בשנת 1992 בארצות-הברית נמצא, כי שיעור מקרי ה TD הוכפל בערך מאז 1958, והוא מגיע ל-55% בזכרים ול-40% בנקבות. סקירה שנעשתה לאחרונה בדנמרק מצאה TD אצל 57% מכלל התרנגולים (זכרים ונקבות) בתעשיית הבשר שם. ב-1995 פורסם מחקר בתחום זה גם בישראל, ובו נמצא כי TD מופיעה ב 50-100 אחוזים מכלל תרנגולי ההודו, וב 100-20 אחוזים מכלל תרנגולי הבית ("פטמים").
ניסויים באפרוחים
בכנס של חוקרי עופות לצרכים תעשייתיים, שהתקיים לפני שבועיים באשקלון, הציגה אפרת מונסונגו אורנן (מִנהל המחקר החקלאי, בית דגן) מחקר ב-TD. אורנן לקחה קבוצת אפרוחים ו"הלבישה" על כנפיהם הקטנות ועל גבם "תרמיל" ובתוכו כמויות שונות של חול, במטרה להכביד עליהם עוד יותר. בהשוואה בין אפרוחים עם שקי חול לעומת אפרוחי "ביקורת" ללא שקים, נראה כי האפרוחים עם שקי החול, העדיפו, כצפוי, לרבוץ יותר; הם כמעט לא עמדו, וכשעמדו היו רגליהם פשוקות וגבם כפוף. תוצאותיו ה"מפתיעות" של הניסוי: בעופות שבהם הועמס משקל רב יותר על הגב - הוקצנה מחלת ה-TD. לטענתה של אורנן, הניסוי ממחיש "מה יהיה בעוד 10 שנים", בגלל המשך ה"טיפוח" לגדילה מהירה יותר. החוקרת תיארה גם ניסויים נוספים, שנעשו כדי ליצור TD באופן מלאכותי באחוזים גדולים של העופות: למשל, היא הלעיטה אפרוחים בתירם (כימיקל מזיק), עד ש-80% מהעופות פיתחו כשילת רגליים.
לחיות עם עצמות מעוקמות
אפילו חוקרת כמו אורנן, שפרנסתה על גרימת המחלה לאפרוחים, הזכירה בדבריה, כי "המחלה פוגעת קשות ברווחת החיה. זה ללא ספק גורם לה סבל רב." האפרוחים סובלים מכאבים קשים, כדברי אורנן: "כתוצאה מעיוותים ושברים בעצמות הרגליים [הם] אינם מסוגלים לעמוד ולהגיע למזון ולמים, ולכן נחלשים ומתים." גם אלה שמסוגלים ללכת, ממעטים לעשות זאת. הדבר ניכר גם במקרים הנדירים, שבהם מחזיקים תרנגולים בשטח פתוח, כמו בלול האורגני במשק זֵר, בכפר יהושע. מספר חגי כהן, שביקר במקום:
והפתרון?
אפרת אורנן נשאלה בהרצאתה, מדוע לא לנסות להזין את האפרוחים במזון מרוכז פחות בתחילת הגידול, כך שיגדלו מעט יותר לאט, ותימנע מחלת ה-TD (שיטה שכבר הוכחה יעילותה כדי לצמצם את הפגיעה ברגליים)? החוקרת חייכה ושאלה:
ובאמת, העניין לא ייפתר בחוגי התעשייה עצמה. מבחינת הלולנים, המחלה מועילה בכך, שהעופות הכבדים ממעטים לזוז ו"לבזבז" אנרגיה, ובו-בזמן היא מזיקה בתמותה הגבוהה שהיא גורמת. מבחינתם, הנזק עולה בהרבה על התועלת, אך הרווחים מן הגדילה המואצת אף עולים על הנזק. כל עוד הכסף נותן את הטון היחיד, ימשיכו מחלות קשות, שאינן גורמות לתמותה בשיעור גבוה מאוד, להיות "רווחיות" בחישוב הסופי. רק לחץ צרכני ופוליטי מצד פעילי זכויות בעלי-חיים וצרכני מזון אורגני, להגביל את מידת העיוות הגנטי המותר בתעשיות-החי, יעזור לתרנגולים. נושא זה כבר עומד על סדר-היום של ארגוני רווחת בעלי-חיים באירופה ובארצות-הברית.
.jpg)
