קוצרי האיברים
על "ייצור" איברי בעלי-חיים להשתלה בבני-אדם
למאמרים נוספים בסדרה על ביוטכנולוגיה: הנדסה גנטית ושיבוט, שימושים חקלאיים, ייצור תרופות, ייצור אברים להשתלה
יותר מ"חיים תמורת חיים"
השתלת איברים של בעלי-חיים כגון חזירים או קופים בבני-אדם (xenotransplantation) זוכה לעניין תקשורתי רב. חברות הביוטכנולוגיה מבקשות לעורר בהלה של "מחסור באיברים להשתלה" והעיקרון של הרג חיה בריאה ושימוש באיבריה כדי להציל אדם חולה מתקבל ללא ערעור בקרב רוב הציבור. הדיון הציבורי מתמקד בחששות כבדים לבריאותם של בני-אדם כתוצאה ממחלות לא ידועות, אולם במציאות מוטל על הכף הרבה יותר מכך. עבור ה"תורמים" בעל-כורחם, ההרג יבוא בסופם של חיים בתנאי כליאה קיצוניים בחומרתם.
היסטוריה של כישלונות
ניסיונות אחדים להשתיל איברים של חיות שונות בבני-אדם נערכו כבר בתחילת המאה העשרים. מותם המהיר של המושתלים עצר את המשך הניסויים עד תחילת שנות השישים, אז שבו מנתחים לערוך השתלות של איברי קופים בבני-אדם. החולים האנושיים המשיכו למות, והנסיינים המשיכו בשלהם תוך עריכת יותר ויותר ניסויים בהשתלות של איברי בבונים, שימפנזים, חזירים, כבשים ועוד – יותר מחמישים השתלות עד כה. מספר עצום של השתלות נערך בין חיות (בריאות!) ממינים רבים, ובאופן טיפוסי, מקבלי האברים שורדים זמן קצר מאוד. ההשתלות של רקמות חיות, הנערכות כיום והמתוכננות לעתיד בבני-אדם, כוללות איברים שלמים (כגון לב וכליות), מח עצם ורקמות שונות, וכן תאים המתמחים בתפקודים מסוימים.
בעיות קליטה
המבנה של איבר ממין אחד של יונק – כגון לב האדם – אינו זהה למבנה של איבר מקביל במין אחר – כגון לב החזיר. הבדלים מבניים יהוו מכשול מכריע בפני השתלות בעתיד, אם אי-פעם יצליחו החוקרים להתגבר על מכשולים ראשוניים יותר. כיום, הבעיה המרכזית היא עדיין דחיית שתלים: גופה של החיה המקבלת את השתל מזהה את הגורם הזר בגוף ודוחה אותו. זוהי הסיבה העיקרית למות המושתלים.
אינוש החזירים
בשנים האחרונות מנסים מדענים לשנות את ה-DNA של חזירים באופן שיגדיל את ההסתברות שאבריהם לא יידחו מיד מגופם של בני-אדם. בשיטה אחת מנסים להחליף גנים מסוימים של החזירים בגנים אנושיים שיגרמו ליצירת חומרים מסוימים בגוף החזיר – חומרים שיאפשרו את קליטת אבר החזיר המהונדס בגוף האדם. בשיטה אחרת מסלקים את אותם גנים של החזירים האחראים לייצור חומרים מסוימים בגוף החזיר, גנים שהמערכת החיסונית האנושית מזהה ומגיבה בדחיית השתל. ניסויים שנעשו בעכברים בסילוק גנים כאלה הביאו לתוצאות המקוות במגע עם תאים אנושיים, אולם כל העכברים פיתחו קטרקט והתעוורו. חברות הביוטכנולוגיה אינן מפרסמות את הכישלונות ב"ייצור" חזירים טרנסגניים למטרת השתלות, אך מתחומים אחרים של הנדסה גנטית ידוע ששיעור ההצלחות הוא זעיר. החזירים ששרדו חשופים גם לכל הסבל והסכנות המתלווים להנדסה גנטית – זריקות הביוץ, הוצאת העוברים והשתלת העוברים.
ניתוח במקום לידה
בנוסף לפגיעות ה"רגילות" של הנדסה גנטית ושיבוט חשופים החזירים לפגיעות מיוחדות כתוצאה מהדרישה לאיברים סטריליים. הלידה הטבעית כרוכה בסכנת זיהומים ולכן מבטלים אותה כשמדובר ב"ייצור" חזירים כמאגרי איברים להשתלות. ניתוח קיסרי הוא הדרך הפחות מקובלת. ה"לידה" המקובלת יותר היא ניתוח החזירה ההרה והוצאת הרחם שלה בשלמותו, כולל החזרזירים שבתוכו. את הרחם מכניסים לבועה סטרילית (specific pathogen-free – SPF), ואת האם הורגים.
הדור המבודד
בגלל קשיים טכניים, עדיין לא נוצר עדר של חזירים טרנסגניים שחיו בסביבה סטרילית למטרת השתלות. החזירים בעדר זה עתידים לסבול אף יותר מן החזירים המנוצלים ל"ייצור" בשר. באופן טבעי יונקים החזרזירים מאמם במשך 20-9 השבועות הראשונים לחייהם, כשלמגע ולחלב האם יש חשיבות מכרעת לרווחתם. בחקלאות האינטנסיבית מקובל להרחיק אותם מהאם לאחר 4-3 שבועות; בתכנית ל"יצור" האיברים להשתלות לא יוכלו הגורים לינוק כלל. מזון סטרילי יינתן להם באופן מלאכותי, והם יישמרו בתאים מוגנים מזיהומים, ודאי בבידוד, כדי להפחית את סכנת הזיהום ההדדי. ללא מגע חברתי, חזירים אלה יסבלו מלחץ נפשי עצום, כפי שכבר ידוע מתוך מחקרי רווחת בעלי-חיים במשקים מתועשים.
הדור הבא
חזירים אלה שגדלו בבידוד יהפכו בבגרותם לעדר המקור עבור "ייצור" המוני של חזירי SPF להשתלות. בעדר זה אפשר יהיה להשיב חלק מן הקשרים הטבעיים בין נקבות העדר שהפכו לאימהות ובין גוריהן, ולתת להן להיניק במשך 3-1.5 שבועות, אז יעבירו את החזרזירים לחדרים הנקיים מזיהומים. גורלן של החזירות במהלך ההריון אינו ברור עדיין. האיסור על החזקת חזירות הרות בתאים זעירים, שנכנס לתוקפו בבריטניה כבר ב-1999 (בדומה להחלטה שהתקבלה בימים אלה בפלורידה), אינו חל על סוג חדש זה של חקלאות. את צאצאי חזירות אלה ירבו באמצעות שיבוט, ויחזיקו אותם בסביבה סטרילית, בבידוד ובסביבה ריקה מגירויים כדי להפחית את סכנת הזיהומים. החזירים, שהם סקרנים, חברותיים ופעלתניים ביותר, יעברו את כל חייהם בתסכול קיצוני בעקבות דיכוי דחפיהם הטבעיים.
חיי בדיקות
החזירים בעדר המיועד להשתלות יעברו בדיקות רבות, כבר כעוברים. הבדיקות הראשונות נועדות לברר האם הם טרנסגניים; אחר-כך יעקבו אחר סימני מחלות באמצעות בדיקות דם ודגימות הפרשה מן הנחיריים, ובהמשך ייקחו מהם דגימות מרקמות בגוף. את חלקם יהרגו לצורך בדיקות. חיי החזירים יעברו תחת השפעת תרופות רבות. אלו מביניהם שנועדו להשתלות לב ייאלצו, ככל הנראה, לרוץ על גלגל בתוך המכלאה כדי לחזק את שריר הלב. רק בתום תהליך ממושך זה יעברו חלק מן החזירים ניתוח להסרת אבר מגופם לצורך השתלה באדם.
קופים
למזלם של קופים, התעשייה הביוטכנולוגית מתקשה לעבוד איתם, בהשוואה לחזירים. הם מתרבים לאט, מתבגרים לאט, ואין די מהם במעבדות ובחוות הגידול ליצירת להקות טרנסגניות וסטריליות בקנה-מידה מסחרי. אולם דווקא תכונות אלה הופכות אותם לפגיעים ביותר. הניסויים מחייבים הובלת קופים במטוסים, בתנאים קשים ביותר. קופים רבים מיובאים למעבדות מן הטבע, וברובם הגדול הם מתים לפני הגיעם למעבדה – במהלך הציד או ההובלה. במעבדות תדרוש הטכנולוגיה החדשה הפרדה בין גורים לאימהות מיד לאחר הלידה – חוויה הרסנית עבורם. לאור עובדות אלה קיימות כיום הגבלות (במיוחד בבריטניה) על השימוש בקופים בניסויי השתלה. אולם מחיר ה"התחשבות" היחסית בקופים הוא התרת דמם של חזירים. קובעי המדיניות באירופה ובארצות-הברית מתייחסים אל החזירים כאל חיות שסבלן אינו רב – ללא כל נימוק ובניגוד לעובדות.
השורה התחתונה
כמו בתחומים רבים הנחשבים כרפואיים כך גם בתחום ההשתלות של איברי בעלי-חיים, המניע היסודי הוא כלכלי. איברים אנושיים להשתלה קיימים די והותר, אך הם אינם נתרמים – הם נקברים. שינוי מצב זה דורש תכנית ציבורית שאינה נושאת רווחים. מבעלי-חיים להשתלה, לעומת זאת, אפשר לייסד ענף חקלאי חדש עם פוטנציאל כלכלי של חמישה מיליארד דולר בשנים הקרובות.
פורסם במקור: זכויות בעלי-חיים השבוע 71, 8.11.2002.
למאמרים נוספים בסדרה על ביוטכנולוגיה: הנדסה גנטית ושיבוט, שימושים חקלאיים, ייצור תרופות, ייצור אברים להשתלה