נייר טואלט לעכבר

עכבר בטבע נאחז בענף 

הקורבנות הרבים ביותר

עכברים הם הקורבנות הנפוצים ביותר של ניסויים מדעיים. הפגיעה בהם במעבדות אינה מתמצה בניסויים בלבד. כמו כל החיות הכלואות במעבדות, גם עכברים סובלים מתנאים סביבתיים קשים ביותר מחוץ לזמן הניסוי. בנוסף לכך, הם זולים מאוד ואינם מעוררים אמפתיה רבה בקרב עובדי המעבדות ואף בארגונים להגנה על בעלי-חיים. לכן הפגיעה בהם חמורה במיוחד.

הצצה לכלובים

תחת לחצי התנועה לשחרור בעלי-חיים מתעורר בהדרגה עניין ברווחתם של עכברים במעבדות. העניין נובע גם מתוך הממסד המדעי עצמו, כשחוקרים מסוימים נזכרים שהפיזיולוגיה של חיות במצוקה אינה נורמלית ואינה מהווה "מודל" אמין למחקר. שתי ביולוגיות, אנה אולסון העובדת בפורטוגל וקריסטינה דאלבורן משבדיה, פרסמו לאחרונה סקירה של הספרות (כארבעים מאמרים, משנת 1987 עד 2000) על "העשרה סביבתית" לעכברים במעבדות. מאמרן "שיפור תנאי השיכון של עכברי מעבדה: סקירה של 'העשרה סביבתית'" יצא לאור בכתב-העת Laboratory Animals - שבו מתפרסמים מחקרים מדעיים עבור מדענים העורכים ניסויים בחיות. מובן שאולסון ודאלבורן אינן מעמידות בספק את נחיצותם של כלובים וניסויים - כל עניינן הוא תכנון של כלובים פוגעניים פחות מאלה הקיימים. למרות הסתייגותנו החד-משמעית מפרויקט המחקר כולו (מחקרי ה"רווחה" כוללים לא פעם פגיעה משמעותית בעכברים), אנו מביאים את עיקרי מאמרן של אולסון ודאלבורן, משום הוא מספק הצצה חשובה לעולמם של עשרות מיליוני העכברים הנופלים קורבן לניסויים בעולם מדי שנה.

העכבר הטבעי

לפי אולסון ודאלבורן, לכלובים הקיימים יש חסרונות חמורים בגלל הגבלות ההתנהגות שהם כופים על החיות, הגוררות השלכות קשות:

עכברים, כמו חיות אחרות, רגישים פחות למצוקות כאשר הם שולטים בסביבתם הפיזית והחברתית. כאשר אין להם שליטה במצבם, הם מפתחים בקלות מצוקות בתגובה לגירויים שהיו עשויים לעמוד בהם בתנאים מגוונים יותר. אפילו בתוך כלובי המעבדות מנסים העכברים להשיג שליטה כלשהי בסביבתם. למשל, הם מחלקים לעצמם את חלל הכלוב לאזורים שונים המוקדשים לפעילויות שונות, כגון הטלת גללים רק באזורים מסוימים בכלוב, במקביל לניצול לצורך מנוחה של האזור המוגן, באופן יחסי, שמתחת לכלי המזון והמים.

כלובי המעבדות

לדברי אולסון ודאלבורן,

קל להבחין במצוקת העכברים עם הופעתם של דגמי התנהגות בלתי נורמליים, כגון חוסר פעילות מתמשך או חזרה מתמשכת על תנועות חסרות תוחלת ("התנהגות סטריאוטיפית"). חוקרים שונים השתמשו בשיטות נוספות לבדיקת רמת המצוקה של העכברים, ובכלל זה בדיקות דם הגורמות כמובן מצוקה קשה כשלעצמן.

העשרה?

השימוש במושג "העשרה סביבתית" מטעה: לא זו בלבד שאין עקרונות המחייבים מה ייחשב כ"העשרה" אלא שמקובל לכנות בשם זה כל שינוי שנערך בסביבת החיה מעבר לצרכים המזעריים, מבלי שנלקחו בחשבון ההשלכות שיש לשינוי זה. אולסון ודאלבורן מצביעות על כך ששינויים בתנאי החיים של העכברים מכונים "העשרה" גם במקרה שיש להם השפעה שלילית על העכברים.

מבחני מוטיבציה

מחקרים מסוימים מנסים לברר את רמת המוטיבציה של העכברים לבצע התנהגויות מסוימות שאפשר לבצען בכלובים המשופרים אך לא בכלובים הרגילים. לשם כך אמורים החוקרים להכיר את התנהגותם של עכברים בתנאים טבעיים. לאור זאת הם מעמידים בפני העכברים אפשרות לבחור בין תנאים שונים ומתעדים את בחירתם; כמו כן, מבררים כמה מאמץ מוכנים העכברים להשקיע כדי להגיע לתנאים המועדפים (למשל: ללחוץ על דוושה או לצלוח מכשול מים). רוב המחקרים מאשרים, בסופו של דבר, את המובן מאליו: עכברים מעדיפים סביבה עשירה על-פני קופסאות פלסטיק ריקות וזעירות. חשיבות המחקרים עשויה להיות בתכנון כלובים שאינם פוגעים כה קשה בעכברים, ועם זאת זולים ומקובלים על הממסד המדעי. עשויה להיות להם גם חשיבות בזיהוי גורמי "העשרה" בלתי מועילים או אף מזיקים.

הריפוד

עכברים נוהגים לבנות קנים מחומרים כגון: עשב, נייר, עלים, עץ, צמר וכדומה. הנקבות בונות קנים כאלה לצאצאיהן, אולם עכברים בונים קנים גם מחוץ לתקופת הרבייה. מניחים שהקנים מאפשרים לעכברים לשלוט בטמפרטורה שסביב גופם, ולכן הקנים כה חשובים להם. גם בתוך מעבדות, שם הטמפרטורה קבועה ומותאמת לעכברים, נותר לקנים תפקיד חשוב להגנה מפני הפרעה חיצונית, אור חזק ושכנים אגרסיביים לכלוב. אם לא מונעים מן העכברים חומרים להכנת קן, הם עוסקים בכך בהתלהבות ומעדיפים לשלב בין כל חומרי הקינון שסופקו להם. עכברים שנכלאו לבד בילו את רוב זמנם בקנים. העכברים שקיבלו חומרים לבניית קנים שקלו יותר אף על-פי שצרכו פחות מזון - כנראה כתוצאה מירידה באנרגיה שהושקעה בוויסות הטמפרטורה במהלך שהותם בקן.

סביבה מורכבת

ניסויים רבים ביקשו לבדוק את תגובת העכברים להגדלת המורכבות בכלוב שלהם - הוספת מסדרונות, צינורות, מדפים, מפלסים וכדומה. העכברים, כצפוי, העדיפו כלובים גדולים ומורכבים יותר. הם הפכו להיות פעילים יותר, חששנים פחות, חברותיים ומשחקים יותר. ה"התנהגות הסטריאוטיפית" פחתה. עם זאת, כאשר שמו מספר זכרים יחד בכלוב מורכב עלתה רמת התוקפנות ביניהם: ככל הנראה, המשאבים שהתגלו בכלוב נהפכו לדבר-מה שכדאי להילחם עליו, לעומת השיממון מעורר האדישות של הכלובים הרגילים. מובן מאליו שאין משמעות הדבר שעכברים הם למעשה תוקפניים יותר בתנאים טבעיים - נהפוך הוא. גם בכלובים המורכבים יותר הייתה זו הכליאה שעוררה את התוקפנות. למשל, כאשר סופק לעכברים מזון רק מכלי אחד - בניגוד למצב הטבעי - התפתחו מאבקים על השליטה בכלי, ללא קשר למידת המורכבות של שאר הכלוב.

השורה התחתונה

כלובים הם כלובים ועליהם לעבור מן העולם. אך אפילו בכלובים יכולים האחראים על המעבדות לספק לעכברים תנאים שפחות יאמללו אותם. הדברים מסתכמים באפס מאמץ, כמעט - חומר המצע שממליצות עליו אולסון ודאלבורן הוא בסך הכל נייר טישיו.