ניו זילנד: פסיקות למען חיות

החוק הניו זילנדי

ניו זילנד היא מדינת איים שגרים בה כארבעה מיליון בני-אדם, ויש בה "חוק רווחת בעלי-חיים" המזכיר חוקים במדינות אירופיות. החוק מציג הוראות כלליות למדי, שעל פניהן פוסלות את רוב הפרקטיקות המקובלות בחקלאות החי התעשייתית. למשל, בסעיף 10 כתוב:



הסעיף הבא מחייב את האדם האחראי על חיה למנוע ממנה כאב ומצוקה. העונש המרבי על עבירות שונות הוא חצי שנת מאסר וקנס בסך 25,000 דולר ניו זילנדי (76,335 ₪). החוק מסמיך את השר לאשר או לדחות "קודים של רווחה", בדומה לתקנות צער בעלי-חיים בישראל. הקודים אמורים לספק הוראות מפורטות להגנה על חיות. אולם כמו בישראל, שליטת שר החקלאות בתחום זה מבטיחה הגנה על החקלאים על חשבון החיות.

אחת מדרכי המאבק בלולי הסוללה בניו זילנד: חדירה למשקים וחילוץ תרנגולות פגועות מתוך כלובים, עם תיעוד וחשיפה תקשורתית. בתמונה חילוץ 20 תרנגולות ב-5.11.2006 מ-Turk’s Poultry Farm בפוקסטון – לול שנקנס זמן קצר קודם לכן על זיהום סביבתי. (מקור: אינדימדיה ניו זילנד 

תעשיית הביצים

אחד מהענפים החקלאיים שנמצאים במוקד הדיון הציבורי בניו זילנד הוא תעשיית הביצים. בראשית שנת 2007, כ-92% מכלל הביצים המשווקות בניו זילנד הוטלו על-ידי תרנגולות בכלובים – כ-2.8 מיליון תרנגולות כלואות. בשנת 2005 התקבל קוד לרווחת התרנגולות בתעשיית הביצים, אולם למרות הכותרת המבטיחה שלו, הוא מתיר כליאת תרנגולות בכלובי סוללה ופרקטיקות תעשייתיות פוגעניות אחרות. במילים אחרות, "מועצת הייעוץ הלאומית לרווחת בעלי-חיים" (NAWAC), שניסחה את הקוד לפי תפקידה בחוק, מעלה בתפקידה. התירוץ: לכאורה אין מספיק הוכחות לכך שמערכות כליאה חלופיות יהיו טובות יותר לתרנגולות בהשוואה לכלובים; הידע הקיים בנושא ייבדק מחדש עד שנת 2009. שלושה ארגונים התלוננו בפרלמנט שהקוד מנוגד לחוק רווחת בעלי-החיים, והנושא הועבר לבדיקת "ועדת הפרלמנט לבדיקת תקנות" (RRC). במאי 2006 הגישה הוועדה דו"ח מפורט, הקובע ששיקולי המועצה היו שגויים. השורה התחתונה בדו"ח: יש לנסח מחדש את הקוד בעניין תעשיית הביצים ולקבוע לוח זמנים חד-משמעי להפסקת השימוש בכלובים בניו זילנד. ניצחון לתרנגולות? לא ממש. שר החקלאות, ג'ים אנדרסון, פשוט התעלם מהמלצות הדו"ח וסירב לקבוע מועד להפסקת השימוש בכלובים. המאבק נמצא בעיצומו.

תרנגולות שחולצו מכלוב סוללה בניו זילנד על-ידי פעילי Animal Liberation Victoria. ההתקרחות היא תופעה טיפוסית בלולים אלה, עקב שחיקת הנוצות על הכלובים. (צילום: Patty Mark) 

מחוץ לפרלמנט

הארגון SAFE נאבק בכלובי הסוללה כ-20 שנה. השיעור הבלתי מבוטל של צריכת ביצים ממערכות כליאה חלופיות (אסם ללא כלובים, מרעה חופשי) הוא תוצאה של המאבק הציבורי. ב-SAFE מצטטים סקר, הקובע כי כ-80% מהציבור בניו זילנד מתנגדים להמשך השימוש בכלובי סוללה. עד לאחרונה, אחד מהגורמים שמנעו את התפשטות חרם הצרכנים היה המידע המטעה על אריזות הביצים. כמו בישראל ובמדינות אחרות, כותרות מטעות בסגנון "ביצי משק טריות" ואיורים כוזבים גרמו לכך שלרוב הצרכנים לא היה מושג מנין מגיעות הביצים שהם קונים. ב-13.6.2006 מסר SAFE לשרה לענייני צרכנות עצומה עם 51,438 חתימות של אזרחים התובעים סימון ביצים כמו באירופה: על כל אריזה יהיה כתוב "ביצי כלוב", "ביצי אסם" או "ביצי מרעה חופשי". באותו יום הכריזו שתי חברות הביצים הגדולות, החולשות על 85% משוק הביצים מכלובי סוללה, שתוך שלושה-ארבעה חודשים הן יסמנו כמתבקש את אריזות הביצים שהן משווקות.

מחוץ ללולים

גם בתחומים אחרים מתחולל בניו זילנד מאבק בין תעשיות בעלי-החיים לבין כוחות מתקדמים יותר. במדינה פועלת תעשיית צמר גדולה במיוחד, ושינוי משמעותי אירע בה לאחרונה בעקבות קמפיין של הארגון האמריקאי PETA. אחת ממטרות הקמפיין הייתה ביטול המיולסינג – חיתוך עורם של טלאים וכבשים והסרתו מאזור פי-הטבעת והחלק האחורי של הרגליים, ללא הרדמה. במשך עשרות שנים, היה זה ניתוח שגרתי בתעשיית צמר הכבשים באוסטרליה ובניו זילנד. אוסטרליה נכנעה ללחץ האמריקאי והתחייבה להפסיק את המיולסינג עד שנת 2010, ואילו ניו זילנד הקדימה אותה: ב-26.4.2007 פרסמו כלי התקשורת הודעה, ולפיה החוואים בניו זילנד הפסיקו לבצע מיולסינג, בהתאם לחוזים שנחתמו עם קנייני צמר אמריקאיים. עוד נמסר, ששלושה מיליון כבשי מרינו הורבעו ליצירת קו גנטי המונע את הצורך במיולסינג: הם נולדו כשהחלק האחורי של רגליהם האחוריות חשוף מצמר.


למרות ההתפתחות החיובית בתעשיית הצמר, בתחום הניסויים החקלאיים חלה דווקא הרעה. ב-11.9.2007 התפרסמו הנתונים הרשמיים של הניסויים בניו זילנד לשנת 2006, ומסתבר שבשנה זו חלה עלייה של 20% במספר הניסויים בחיות לעומת אשתקד. שלא כמו במדינות מערביות רבות, מספר הניסויים הגבוה ביותר בניו זילנד נערך בכבשים ובפרות במשק החלב – יותר ממספר הניסויים במכרסמים.

בבתי-המשפט

על רקע העיכובים וההתחמקויות בעבודת הפרלמנט, ניתן לצפות שבתי-המשפט בניו זילנד יקלו ראש בחוק רווחת בעלי-החיים. ואכן, לאחרונה התפרסם גזר-דין שנפסק לאישה, שהפקירה שלושה חתולים למות ברעב בתוך ביתה – אחד מהם היא אפילו לא טרחה להוציא מכלוב נשיאה. ה"עונש": איסור להחזיק חיות במשך חמש שנים. אולם למרבה ההפתעה, דווקא בחקלאות התקבלו בבתי-המשפט כמה החלטות חשובות.

קנס לרפתן

מקרה אחד התפרסם ב-23.7.2007: מנהל עדר פרות בתעשיית החלב הורשע בהתעללות ונגזר עליו קנס בסך 4,000 דולר ניו זילנדי (12,214 ₪). האיש פגע באמצעות טרקטורון בשתי פרות שסירבו לזוז, דרס אותן מספר פעמים וניסה לגרור אחת מהן בשרשרת הקשורה לצווארה. אם כן, בית-המשפט התערב אמנם בנעשה במשק חקלאי, אך מדובר בהתעללות סדיסטית ולא בפרקטיקה חקלאית שגרתית.

חיסול חוות כבשים

החלטה דרמטית יותר קיבל בית-המשפט בדנדין ב-3.10.2007, בעניינו של חוואי כבשים שהזניח עדר המונה כאלף כבשים. כמחצית מהכבשים נשאו צמר רב עד כדי כך, שהם לא יכלו עוד ללכת (המדובר בחיות מזן שעבר עיוות תורשתי מכוון לנשיאת עודפי צמר – כבשים מטבעם לא זקוקים כמובן להתערבות אדם). פקחים מטעם משרד החקלאות הורו לאיש לגזוז את הכבשים ולהרחיק מהם טפילים, אך לדבריהם הוא "הפגין סרבנות מכוונת כלפי הבריאות והרווחה של הכבשים שלו". בעיה דומה נמצאה בחווה של איש זה כבר ב-1998. הפעם בית-המשפט התערב ברצינות: אמנם החוואי לא נענש, אבל הכבשים הוחרמו, ונאסר עליו להחזיק חיות במשך 25 שנה. לאור העובדה שהנאשם בן 67, בית-המשפט פטר את הכבשים בניו זילנד ממתעלל אחד.

חיסול לול תרנגולות

הפסיקה הדרמטית ביותר התקבלה ב-26.9.2007 בבית-המשפט בוולינגטון. היה זה המשפט הראשון במדינה – ומשפט נדיר ביותר בעולם כולו – נגד עסק המחזיק תרנגולות בכלובי סוללה. המשפט נערך בעקבות תלונה מאזרח, שהזעיק ללול פקחי SPCA (ארגון בעל סמכויות אכיפה מוגבלות). זה מה שמצאו הפקחים בלול:

• תרנגולות מתות ונרקבות בכלובים, שהושארו עם תרנגולות חיות.
  
• אספקת המים לציפורים הייתה מקוטעת במקרה הטוב, ולחלק מהן לא היו מים כלל.
  
• ציפורים שראשן נלכד בין הסורגים הושארו למות.
  
• ציפורים רבות היו חולות עד כדי כך שלא היו מסוגלות עוד לעמוד, והן נרמסו בהדרגה למוות על-ידי חברותיהן לכלוב.
  
• חתולים וחולדות חיו בלול בין התרנגולות.
  

בעל הלול, טרבור סון צ'ין, והחברה שבבעלותו, Wellington Egg Company, הודו בעשרה אישומים של התעללות בתרנגולות, לפי חוק רווחת בעלי-החיים. השופט, גרגורי רוס, גזר על צ'ין 20,000 דולר קנס (60,722 ₪) וכן הוצאות משפט בחצי מסכום זה ו-400 שעות עבודות שירות. השופט גם אסר על צ'ין להחזיק עופות במשך עשר שנים. השופט אמר שניהולו של צ'ין היה חסר תקווה ואומלל, ושמאחר שלא היה לצ'ין ניסיון בניהול לול סוללות, היה עליו להעסיק מישהו בעל ניסיון. השופט צוטט בהרחבה בכלי התקשורת באומרו:



השופט רוס מודע היטב לערך התקדימי של המשפט, והוא הצהיר שמשפט זה מהווה אזהרה לחברות שמתייחסות לתרנגולות כאל מכונות, והוא מבקש להבהיר לקהילה החקלאית כולה שאכזריות לא תתקבל על-ידי מערכת המשפט.