האו"ם ורווחת בעלי-חיים

הצהרת הזכויות

ב-10.12.2003 ציינו בעולם 55 שנים להצהרת זכויות האדם של ארגון האומות המאוחדות. להצהרה זו אין תוקף חוקי מחייב, אך כהצהרת כוונות היא מהווה השראה לצעדים מחייבים. אמנות בינלאומיות מפורטות, אשר ממשלות שחתמו עליהן התחייבו לפעול לפי הוראותיהן, נוסחו במשך השנים ברוח ההצהרה.

אוניברסליות(?)

הצהרת זכויות האדם מתייחסת, כמובן, אך ורק לבני-אדם, ונושאים רבים המועלים בה ייחודיים לבני-אדם. עם זאת, הסעיפים הראשונים נוסחו בניסיון יסודי להימנע מאפליה ולהגדיר זכויות יסודיות הקשורות בפעולה ישירה על גוף הזולת, עד כדי כך שהדברים מתאימים לא רק לבני-אדם. ראו סעיפים 5-3 להצהרה (מתורגמים מהנוסח באנגלית):

ברור שפגיעות כאלה נערכות לא רק בבני-אדם אלא גם בחיות רבות מאוד; למעשה, אין צורך לשנות אפילו מילה אחת בטקסט (לפחות כמו שהוא בשפות האירופיות), כדי לקרוא סעיפים אלה כאוניברסליים באמת, דהיינו כחלים על חיות ממינים שונים, ובני-אדם בכלל זה. ושימו לב גם לסעיף 2:

ומדוע לא להוסיף גם "מין ביולוגי" לרשימה זו?

ניסיון מעשי

אם יש אבסורד בהחלת הצהרת זכויות האדם על מינים אחרים, הוא אינו מהותי אלא נובע מתנאים היסטוריים שיש בהם תקווה ריאלית לאכוף הגנה אוניברסלית על בני-אדם, בעוד התקווה לאכוף הגנה דומה על מינים אחרים אינה מציאותית. אולם להצהרה של האו"ם יש כוח רב מכדי לוותר עליו. ארגון WSPA (הארגון העולמי להגנה על חיות) מנסה לאחרונה להביא ל"הצהרה עולמית על רווחת בעלי-חיים" מטעם האו"ם. כפי שמרמזת החלפת המושג "זכויות" במושג "רווחה", אין כאן ניסיון להוסיף להצהרת זכויות האדם את המילים "מין ביולוגי" אלא לנסח הצהרת כוונות שונה לחלוטין העשויה להתקבל באו"ם. WSPA הוא ארגון גג שחברים בו למעלה מ-400 ארגונים ברחבי העולם (וביניהם אנונימוס). ל-WSPA יש סדר יום עצמאי ושמרני, שעניינו מאבק בתופעות כגון אכילת כלבים, "מלחמות" פרים וכדומה, ובמאמצים מקומיים להציל חיות בנסיבות מיוחדות. WSPA מימן חלק נכבד מן המאבק בפיטום אווזים בישראל, אך רוב פעילות הארגון אינה קשורה בפגיעה ההמונית ביותר בחיות – בחקלאות.

פעולה באו"ם

רווחת בעלי-חיים נמצאת על סדר היום הציבורי, הפוליטי והמשפטי במדינות רבות, ולמרות זאת אין הנושא מיוצג בקהילה הבינלאומית. זאת בניגוד לנושא קרוב לכאורה – הגנה על בעלי-חיים ממינים הנתונים בסכנת הכחדה. הגנה על חיות אלה מעוגנת באמנת CITES, שהיא המודל לחיקוי שמציעים ב-WSPA. רעיון ההצהרה אינו חדש, אך השיטה של WPSA ייחודית ומעוררת תקווה להצלחה: הארגון פתח את הקמפיין שלו לא בפנייה ישירה לאו"ם אלא בגיוס תמיכה להצהרה מטעם ממשלות בודדות. דרושה ממשלה אחת לפחות שתיזום דיון בנושא במועצה הכלכלית והחברתית של האומות המאוחדות (ECOSOC). אם המועצה תאשר את ההצהרה, אפשר יהיה להביאה להצבעה במליאת האו"ם. מדובר בתהליך ממושך – להצהרת זכויות הילד (1959), למשל, קדמו 30 שנות הכנה.

הצהרת הרווחה

אלה הן ההוראות העיקריות המופיעות בטיוטת ההצהרה שמציע WSPA:

• הצהרה עקרונית: לבני-אדם יש מחויבות כלפי חיות התלויות בהן; התאכזרות לחיות דורשת ענישה מרתיעה; ו"אף חיה לא תומת ללא צורך ולא תהיה נתונה לפעולות אכזריות מצד אדם."
• חיות בר: אם "הכרחי" ללכוד או להרוג חיית בר, יש למזער את הפגיעה בחיה; לכידת חיות בר או הריגתן למטרות בידור – ייאסרו.
• חיות כלואות: כל החיות המוחזקות בשליטת בני-אדם צריכות לקבל את "חמש החירויות": חופש מרעב ומצמא; חופש מאי-נוחות; חופש מכאב, פציעה ומחלה; חופש מפחד וממצוקה נפשית; וחופש לבטא התנהגות טבעית – הדורש מרחב הולם, מתקנים מתאימים וחברת חיות מאותו מין. סעיף זה גם דורש להסמיך בעלי מקצוע להשמיד באמצעים "הומאניים" חיות שצפוי להן סבל מתמשך.
• שחיטה: אם "הכרחי להרוג חיה לסיפוק מזון או מוצרים," יש לעשות זאת רק בשיטה הגורמת אובדן הכרה מיידי; ההליכים שלפני השחיטה יהיו "הומאניים" – כולל הזנה ושתייה; ייערך מאמץ לצמצם בהובלת חיות ולשחוט אותן קרוב למקום גידולן.
• "חיות מחמד": יינקטו צעדים לעקר "חיות מחמד" וייערך פיקוח על המסחר ב"חיות מחמד" למניעת התאכזרות ו"הרבעת חיות בלתי רצויות"; ייאסר הרג "בשיטות לא הומאניות" של "חיות מחמד". סעיף זה כולל הצעה דרקונית ומיותרת: וטרינרים ואנשים מיומנים אחרים יוסמכו להרוג "חיות מחמד" נטושות או שאי-אפשר למצוא להן בית.
• בידור: תימנע התאכזרות כלפי חיות המנוצלות "לספורט ולבידור לגיטימיים"; ייאסרו תצוגות והופעות המזיקות לחיות.
• ניסויים: יותר לנצל חיות למחקר רק במידה שהמחקר מיועד למטרות החיוניות לרווחת בני-אדם ובעלי-חיים; הסעיף דורש למזער את מספר החיות שינוצלו, למזער את הסבל הנגרם להן, לדאוג לתנאים טובים במשך כל חייהן, להימנע מניסויים בחיות אם יש להם חלופות ולקדם פיתוח חלופות.

רווחה באופק?

קל לראות ש"הזכות לחיים, לחופש ולביטחון אישי" של הצהרת זכויות האדם לקוחה מעולם אחר, מרחק שנות אור מוסריות וחברתיות מטיוטת הצהרת רווחת בעלי-החיים. אילו הורחבה הצהרת זכויות האדם למינים אחרים, היה הניצול החקלאי של חיות נאסר מיסודו. על רקע זה נראית יוזמת WPSA פשרנית, בלשון המעטה. אולם גם ה"ריאל פוליטיק" של WSPA נראה כיום על גבול הריאליות – לא רק עבור כלל האו"ם אלא אפילו עבור ממשלה אמיצה כלשהי שצריכה להתחיל את המהלך. הסעיפים המפורטים כוללים קביעות מהפכניות ביחס לפרקטיקות הנהוגות ברוב העולם. פירושים סבירים של ההוראות המוצעות הם: איסור על ציד שלא למטרות מאכל; איסור על שיטות השחיטה הפולחניות של היהודים והמוסלמים; איסור על ניסויים בחיות למטרות "מחקר בסיסי"; ואיסור על חלק ניכר מן הפרקטיקות הנהוגות במשקים חקלאיים תעשייתיים. עבור החיות, ארוכה הדרך לא רק לזכויות בסיסיות אלא גם לרווחה מזערית.

פורסם במקור: זכויות בעלי-חיים השבוע 128, 12.12.2003.