תקנות החזקת בעלי-חיים: מה לחפש בשטח?

תקנות חדשות

בסוף אוקטובר 2009, חודשיים לאחר שפורסמו ברשומות, נכנסו לתוקף חלק מ"תקנות צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (החזקה שלא לצרכים חקלאיים), תשס"ט-2009". מדובר בתקנות שנועדו להסדיר את תנאי הכליאה והטיפול בחיות המנוצלות לכל מטרה מלבד חקלאות ומחקר. ההבחנה נועדה לאפשר לחקלאים ולמוסדות המחקר להחזיק חיות בתנאים קשים יותר ולבצע בהן טיפולים אלימים יותר מן המקובל בחיות המוחזקות "שלא לצרכים חקלאיים". כיוון שרובה המוחלט של הפגיעה בחיות מתקיים במתקנים חקלאיים – שבישראל לבדה מחזיקים והורגים מאות מיליוני חיות בשנה – אין לתקנות החדשות משקל יחסי גדול. אף על-פי כן הן חלות על מאות אלפי חיות, תוך קביעת איסורים חד-משמעיים על פרקטיקות נפוצות.

פרקטיקה בלתי חוקית ונפוצה: החזקת ברווזים ללא גישה למים (במקרה זה גם הצפיפות אינה חוקית, ויתכן שגם הפרדת האפרוחים מהאם נעשתה בגיל מוקדם מן המותר (עד ארבעה ימים מהבקיעה). צולם בחנות חיות בתל-אביב, 24.11.2003. 

מגישים תלונות

אם למתקנים חקלאיים קשה להיכנס ולתעד בהם עבירות על חוק צער בעלי-חיים בגלל מיקומם המרוחק ושעריהם הסגורים, הרי ש"תקנות ההחזקה" החדשות מתייחסות בעיקר לחיות שאנו יכולים לראות בקלות: בחנויות חיות, בגני חיות, בפינות חי, בפינות ליטוף, ברחוב, בחצר השכנים וכדומה. משמעות הדבר היא שכל אחת ואחד מאתנו יכול/ה לאסוף מידע על התעללות בקלות רבה, לעבור מדי יום במקום שזיהינו בו התעללות, לצלם במצלמה פשוטה (אפילו בטלפון הסלולרי) ולהתלונן בעקשנות שוב ושוב בפני הרשויות בתוספת מידע חדש. חשוב שלא לצפות לתוצאות מיידיות ולהבין שהתלונות עצמן משנות בהדרגה את הנורמות ברשויות. בדרך-כלל, המשטרה, משרד החקלאות ובתי-המשפט מקלים ראש בתלונות כאלה, אך התקנות החדשות מאפשרות להציף את הרשויות בתלונות בהיקף חסר תקדים ולאותת בכך לנושאי התפקידים שהציבור מעוניין כי יבצעו את עבודתם כנדרש בחוק צער בעלי-חיים. לכל תלונה כדאי לצרף צילומים ולכתוב כל פרט העשוי לסייע בזיהוי המתעללים ובאפיון העבירה (נוסף על פרטים אלמנטריים כגון תאריך התיעוד, שעת התיעוד וכתובת האירוע).

את התלונות יש להגיש לתחנת המשטרה הקרובה. באזור השרון כדאי לפנות לעמותת משמר בעלי-החיים הפועלת עם סמכויות שיטור. במשטרה פועל קצין מטה מיוחד לעניין חוק צער בעלי-חיים, טל' 08-9788886, פקס 08-9788889. תלונות אפשר להגיש גם לממונה על חוק צער בעלי-חיים בשירותים הווטרינריים במשרד החקלאות: ד"ר דגנית בן דוב, טל' 03-9688901, פקס 03-9681661, דואל dganitb@moag.gov.il. אנונימוס תשמח לקבל עותק של התלונה והצילומים.

קלים לתיעוד

הסיכום שלפניכם הוכן עבור אדם שהזדמן לחנות חיות, לפינת חי, למקום שקשור בו כלב וכדומה. "תקנות ההחזקה" כוללות מאות הוראות נקודתיות, ולמי שמתכוון/ת לתעד בשיטתיות מקום מסוים כדאי לבחון את כל ההוראות המתייחסות למקום כזה ולנסות לבדוק את כולן בשטח. אולם עבור המתעד המזדמן, רבות מההוראות אינן רלוונטיות כי הן עוסקות באירועים נקודתיים (כגון עריכת ניקיון או מתן טיפול רפואי) או במידע אחר שאינו נראה לעין (כגון אישורים להחזקת החיות ולניצולן). ההוראות קלות יותר לתיעוד כשהן נוגעות לתנאי החזקה מתמשכים ולמצב מתמשך של החיה. אין ספק שאיסוף החומר המרשיע יהיה קל יותר אם מצלמים, מקליטים ומודדים – ולשם כך יש להצטייד מראש בציוד מתאים.

תנאי החזקה כלליים

תאורה ואקלים: "בעל-החיים לא יהיה חשוף לתנאי אקלים ותאורה שחורגים באופן משמעותי מהתנאים המתאימים לסוגו, לרבות מספר שעות חשיכה; למתחם שנמצא בו בעל-חיים הנחשף לקהל, תהיה דופן אחת לפחות שאיננה חשופה לקהל." סעיפים אלה רלוונטיים במיוחד לכלובי ציפורים ומכרסמים המוצגים לראווה מחוץ לחנות חיות, וכן לחיות המוצגות בחלון ראווה מואר בלילה.

מזון ומים: "המתחם והציוד שבתוכו, לרבות כלי מים ואוכל, יהיו נקיים ולא מלוכלכים בהפרשות גוף או פסולת במידה שאינה סבירה בנסיבות העניין;" "מחזיק של בעל-חיים יספק לו מזון ומי שתייה כמפורט להלן: מזון שאינו מקולקל, מורעל או עבש; מי שתייה זמינים ונקיים." סעיפים אלה רלוונטיים לכל מקום כליאה או קשירה של חיות. בגלל הנוסח המסויג "במידה שאינה סבירה בנסיבות העניין", כדאי במיוחד לתעד מקרים חוזרים של לכלוך.

סביבה מתאימה: יש להחזיק חיות בסביבה המתאימה לצרכיהן ההתנהגותיים: לחיות השוהות מטבען הן במים הן ביבשה (למשל: ברווזים, צבי מים ודו-חיים) יש לספק גישה הן למים הן למקום יבש; לחיות הנוהגות לטפס (למשל: קופים, לטאות ונחשים רבים) יש לספק אפשרות טיפוס; ולחיות הנוהגות להסתתר (צורך האופייני למגוון גדול של מינים) ולהתחפר (למשל: מכרסמים) יש לספק מקומות מסתור ומצע המתאימים לכך.

גורים ואפרוחים: "לא יגדל אדם בעל-חיים ממחלקת היונקים בנפרד מאמו לפני שהגיע לגיל גמילה, זולת אם ההפרדה נועדה להגנתם או לרווחתם של האם או צאצאיה. לא יחזיק אדם עוף, בארבעה הימים שלאחר בקיעתו, בנפרד מבוגרים בני מינו, אלא אם כן ההפרדה נועדה להגנתם או לרווחתם של ההורים או צאצאיהם." סעיפים אלה רלוונטיים במיוחד לאפרוחים בפינות ליטוף ולאפרוחים וגורים בחנויות, אם כי הגדרת הגיל המדויק עלולה להיות קשה.

התקנות אוסרות החזקת אפרוחים בנפרד מבוגרים בני מינם בארבעת הימים שלאחר בקיעתם. (צילום: TheSeafarer) 

גודל מתחם הכליאה

ההוראות בתחום זה רלוונטיות למגוון גדול של מתקני כליאה והן מציינות מידות – קטנות להפליא – של חלל נקי מציוד (כלומר, כלי מזון וציוד אחר בתוך הכלוב באים על חשבון שטח שייחשב במדידה). ההוראות כוללות מידות מדויקות שקשה למדוד בשטח, ולכן ניתן לתעד עבירות באופן משכנע בעיקר במקרים של צפיפות קיצונית:

כללי (סעיף זה חל למעשה בעיקר על יונקים): "אורך המתחם פעמיים לפחות מאורך בעל-החיים הארוך ביותר במתחם, למעט זנבו, ורוחבו פעם וחצי לפחות מאורך בעל-החיים הארוך ביותר במתחם, למעט זנבו;" הוראה זו מתייחסת למתחם שיש בו שתי חיות לכל היותר; כל חיה נוספת מחייבת תוספת מחצית משטח זה.

"גובה המתחם הוא כפליים גובהו של בעל-החיים הגבוה ביותר במתחם או פעם אחת אורכו של בעל-החיים הארוך ביותר במתחם, למעט זנבו, הגבוה מביניהם." עם זאת, מותר להחזיק סוס במתחם שגובהו 2.5 מטרים בלבד.

אם כן, עבור שני אוגרים סוריים אפשר לחשב שאורך הכלוב המזערי הוא כ-30 ס"מ, רוחבו קרוב ל-23 ס"מ וגובהו כ-30 ס"מ. המדובר בשטח קטן כמעט כמו השטח המזערי שמותר להחזיק בו בעלי-חיים ללא צורך למדוד את גודלם: 600 סמ"ר (לשם השוואה, שטחו של דף נייר משרדי A4 הוא 623.7 סמ"ר).

המחשה לחישוב השטח המזערי שמותר להחזיק בו חיה או שתיים: מודדים את אורך החיה ללא זנבה, כשהיא מתוחה באופן טבעי ולא מכודרת (הקו השחור). המלבן שבתמונה זו מייצג את השטח המזערי המותר: אורכו כפליים מאורך הארנבון, ורוחבו פעם וחצי מאורך הארנבון. (צילום: Keithius) 

הובלה: בעת הובלה או המתנה מותר להחזיק חיות במתחם קטן יותר "ובלבד שמידות הכלוב מאפשרות לבעל-החיים לבצע, בלא קושי, כל אחת מפעולות אלה: לסובב את גופו, לנקותו באמצעות לשונו או מקורו, לקום, לשכב ולפשוט גפיים." דרישות אלה אינן חלות על פרסתנים (סוסים, חמורים, בקר, חזירים וגמלים) שמותר להחזיקם בהובלה במתחם קטן יותר.

דגים: ההגבלה לשטח מזערי של 600 סמ"ר אינה חלה על דגים, אך "לא יחזיק אדם דג בבית קיבול שנפח המים בו קטן מליטר אחד." הגבלה זו רלוונטית להחזקת "דגי נוי".

נחשים: מותר להחזיק נחשים בכלוב נחש "ובלבד שאורך הכלוב כאורך הנחש לפחות וגובהו ורוחבו חצי לפחות מאורך הנחש אך לא פחות מעשרים סנטימטרים."

עופות: לעופות מוקצב במפורש מרחב מחיה גדול יותר: "אורך ורוחב המתחם פי שלושה לפחות מאורך העוף הארוך ביותר בכלוב למעט זנבו; גובה המתחם יהיה חמש פעמים אורכו של העוף הגדול ביותר במתחם, למעט זנבו; מידות המתחם יאפשרו לעוף הגדול ביותר במתחם לפרוש את כנפיו." בכלוב כזה מותר להחזיק עד שלושה עופות. אם כן, עבור תוכונים גמדיים אפשר לחשב שמדובר בכלוב שאורכו ורוחבו כ-40 ס"מ, וגובהו קרוב ל-70 ס"מ. לכל עוף נוסף יש להקציב שטח השווה לשליש השטח הנ"ל.

כמו כן, "במתחם שמוחזקים בו עופות שטבעם לעמוד על ענפים יהיו מוטות אופקיים המספיקים לעמידה של כל העופות בו-זמנית ועובי המוטות מתאים לסוג העופות המוחזק במתחם."

גם ללא מדידות, אין ספק שהאקווריום שבתמונה אינו עומד בדרישות הגודל שבתקנות. אורכו צריך להיות פעם וחצי מאורכם של כל הדגים שבו יחד, למעט זנבם. כמו כן, הזיהום בצפיפות כזו ברור לעין, והתקנות מורות ש"בעל-חיים שטיבו להימצא במים, יימצא במים שאיכותם מתאימה לצרכיו הפיסיולוגיים." צולם בחנות "טרופיקל פיש בע"מ" בתל-אביב, 2002. 

קשירה

סעיף זה רלוונטי בעיקר לסוסים, לחמורים ולכלבים. הוא מתיר לקשור חיות למקומן ללא הגבלת זמן, בתנאי שעומד לרשותן המרחב שצוין לעיל (אמנם נקבעה חובה להוציא את החיה לטיול או לשחררה לחצר, אך ללא ציון תדירות). לכלבים מוקצב מעט יותר מקום – 16 מטרים רבועים, כשאורך הרצועה המזערי הוא מטר וחצי. כמו כן, "לכלב גישה חופשית למחסה נקי, ומוגן משמש, רוח וגשם שבו מקום מרבץ; היה מקום המרבץ עשוי בטון או מתכת יונח עליו בידוד תרמי; לכלב גישה חופשית למרחב מוצל ששטחו אינו פחות משלושה מטרים רבועים; בחישוב שטחו של מרחב כאמור לא ייכלל שטח מלונה."

קשירת כלבים לתקופות ממושכות נותרה חוקית וקשה לעקוב אחר הדרישה לשחרר לעתים את הכלבים, אך אם כלב זה נקשר ליותר מחמש שעות, קל לזהות עבירה משום שאורך השרשרת אינו מגיע למטר וחצי כנדרש. (צילום: l@mie) 

פינות ליטוף

חלק מההוראות בעניין פינות ליטוף ייכנסו לתוקף ב-31.8.2010, אך ההוראות הבאות כבר בתוקף: "לא יחזיק אדם בעל-חיים בפינת ליטוף אלא אם כן מתקיים אחד מאלה: לכל אחד מבעלי-החיים שבפינת הליטוף יש אפשרות לפרוש למנוחה במקום שיועד לכך ואשר בו אין המבקרים יכולים ליצור מגע עמו; פרק הזמן הרצוף שבו מצוי בעל-החיים במגע עם מבקרים אינו עולה על 60 דקות, ובתומו נמנע מגע כאמור למשך 20 דקות רצופות לפחות." אסור להוציא חיות מסוימות (למשל: לשיעור בבית-ספר) ממקום החזקתן הקבוע: נקבה המצויה ברבע האחרון להריונה; אם המטופלת בצאצאים; ובעל-חיים שאינו אוכל בכוחות עצמו או שהזנתו תלויה בהנקה.

כאשר אפשר להעריך את משקל המשא של עגלות וכרכרות, אסור להעמיס על חמורים יותר מחצי טון. אין הגבלת משקל על משא המונח ישירות על החמור, אלא רק דרישה שהמשקל "מתאים ליכולתו הגופנית." 

העבדת בעלי-חיים

פטור מעבודה: פרק זה בתקנות חל על "סוס, חמור, פרד, גמל או בעל-חיים אחר המשמש להעבדה", והוא קובע: "לא יעביד אדם בעל-חיים כמפורט להלן: חולה או חשוד כחולה; נקבה המטופלת בצאצא שגילו פחות משלושים ימים; גילו פחות משלוש שנים; נקבה שצאצאה נלווה אליה, למעט לרכיבה שלא במסגרת מסחרית." לגבי נקבות עם גורים מבוגרים יותר, נקבעו הגבלות חלקיות.

משקל מרבי: קיימות מספר הוראות כלליות לגבי החובה להתאים את העגלה, הרתמות ומשקל העגלה לבעל-החיים; על העגלה או הכרכרה חייב להיות רשום משקלה, והמשקל הכולל שלה (משקל הכרכרה או העגלה בתוספת משקל המטען והנוסעים שעליה) לא יעלה על 1,000 ק"ג לכל סוס או פרד, ו-500 ק"ג לכל חמור.

תודה לעו"ד יוסי וולפסון על הייעוץ בהכנת הכתבה