הוצאת סמכויות אכיפת חוק צער בעלי-חיים מידי משרד החקלאות

אין תקנה: דו"ח אנונימוס על תפקודו הלקוי של משרד החקלאות

.עמוד השער של דו"ח אנונימוס על אכיפת חוק צער בעלי-חיים. לקריאת הדו"ח המלא 

חוק צער בעלי-חיים, שנחקק ב-1994, הסמיך את שר החקלאות להתקין תקנות ליישום החוק בתחומים השונים שבהם נפגעים בעלי-חיים בידי אדם. בלחץ שר החקלאות דאז, יעקב צור, הוספו לנוסח החוק המילים "בהתחשב בצרכי החקלאות". בפועל, אופן הטיפול של משרד החקלאות בהתקנת התקנות דוחק כמעט לחלוטין את הדאגה לרווחת בעלי-החיים ומעדיף על-פניהם את האינטרסים החקלאיים‬.

דו"ח שהוציאה אנונימוס לאחרונה תחת הכותרת "אין תקנה לשמונה-עשרה שנות התעלמות מהתעללות", סוקר את הטיפול הלקוי של משרד החקלאות בהתקנת תקנות לחוק צער בעלי-חיים, וחושף תמונת מצב עגומה: ברוב התחומים לא הותקנו כלל תקנות להגנת בעלי-חיים, וטיוטות לתקנות שהועלו על שולחן משרד החקלאות מעוכבות באופן ממושך בהמתנה לאישור. בתחומים שבהם כן הותקנו תקנות הדבר בא רק בעקבות מאבקים ציבוריים ממושכים שבהם הופעל לחץ על משרד החקלאות, ולא ביוזמת המשרד עצמו. יתרה מזו, בכמה מקרים עשה משרד החקלאות ניסיונות להתקין תקנות שינציחו בחוק את ההתעללות הקיימת בבעלי-חיים, וזאת במקום לצמצם אותה.

ניסיונות להנצחת ההתעללות בחוק: פיטום אווזים וכליאת תרנגולות בכלובים

דוגמה בולטת להעדפת אינטרסים חקלאיים על-פני הדאגה לרווחת בעלי-חיים ניתן לראות באופן טיפולו של משרד החקלאות בנושא פיטום האווזים, בעקבות המאבק שהובילה עמותת אנונימוס בנושא. לאחר פניית ארגונים למען בעלי-חיים לבג"ץ, התקין משרד החקלאות לראשונה תקנות לפיטום אווזים. אף על פי שתקנות אלו התיימרו להיות תקנות ל"רווחת האווזים", בפועל הן הנציחו ללא שינוי את המצב שהיה קיים לפני התקנת התקנות, ועיגנו בחוק את המשך פיטום האווזים ללא כל הגבלה משמעותית. לאחר שבג"ץ פסל את התקנות, ניסה שר החקלאות דאז, ישראל כץ, לקדם הצעת חוק שתוציא את האווזים מכלל חוק צער בעלי-חיים, במטרה לאפשר את המשך קיומו של ענף פיטום האווזים בארץ, אך המהלך נבלם עקב התנגדות הכנסת והממשלה.

באופן דומה הגיב משרד החקלאות גם לפניית אנונימוס לבג"ץ ביחס לתנאי ההחזקה של תרנגולות בתעשיית הביצים. אמנם במקרה זה עשה משרד החקלאות מאמצים כנים יותר להציג ניסיון לשינוי ממשי בתנאי בעלי-החיים, והציע תקנות הדורשות את הגדלת השטח הניתן לכל תרנגולת ל-550 סמ"ר, ולאחר לחץ נוסף שהופעל עליו ל-750 סמ"ר. עם זאת, מדובר בשיפורים מינוריים ביותר, שגם לאחריהם יחיו התרנגולות תחת תנאי התעללות קשים: 750 סמ"ר הוא עדיין שטח מצומצם ביותר, קטן יותר מדף מדפסת סטנדרטי, שאינו מותיר לתרנגולות כמעט שום יכולת תנועה, ואפילו לא את האפשרות לפרוש את כנפיהן למלוא רוחבן. התקנות שמציע משרד החקלאות אף אינן כוללות העשרה סביבתית של הכלובים באמצעים המאפשרים לתרנגולות להפחית את העקה הנגרמת להן כתוצאה מתנאי הכליאה.

תקנות אלו עומדות בניגוד למגמות הרווחות במדינות המערב, שבהן דורש החוק שיפור משמעותי יותר ברווחת התרנגולות. אם יתקבלו התקנות הם יציבו את ישראל כמדינה שאישרה את התקן הנמוך ביותר הקיים כיום להחזקת תרנגולות בתעשיית הביצים.

ועדת החינוך של הכנסת, האחראית על אישור התקנות שמציע משרד החקלאות, דחתה כבר שבע פעמים ברציפות את הצעת משרד החקלאות לתקנות שינציחו בחוק את מצב הכליאה הקיים של התרנגולות בתעשיית הביצים, וחברי ועדה רבים קראו לגיבוש תקן משמעותי יותר, ולעידוד המעבר לשיטות גידול אלטרנטיביות ללא כלובים. למרבה הצער, במצב הקיים כיום, ועדת החינוך אינה יכולה לאלץ את משרד החקלאות להתקין תקנות מתקדמות יותר, ובכוחה רק לאשר את התקנות שמציע משרד החקלאות או לדחותן. וכך ממשיך משרד החקלאות להציע, פעם אחר פעם, תקנות המנציחות את כליאת התרנגולות בכלובים קטנים, על אף שוועדת החינוך עומדת בסירובה לאשרן.

תקנות מעוכבות

במספר תחומים גובשו טיוטות לתקנות לחוק, אך הן מונחות במשך שנים רבות על שולחן משרד החקלאות מבלי שיזכו לאישור. ב-2002 הוגשו טיוטות לתקנות ביחס לפעולות השחתת גוף של בעלי-חיים (כגון גדיעת קרניים, צריבת מספר או חיתוך מקורים) ולתקנות לצמצום הסבל במסגרת המתת בעלי-חיים, אך כיום, עשר שנים לאחר מכן, אישור התקנות עדיין מעוכב. טיוטה לתקנות המגבילות את ההתעללות בחזירים הוגשה ב-2003, וטרם אושרה. לאחרונה פנתה אנונימוס לבג"ץ לגבי עיכוב התקנות בתחום זה.

תקנות להגבלת ההתעללות במסגרת גידול "עגלי חלב" התקבלו ב-2005, אחת-עשרה שנים לאחר חקיקת חוק צער בעלי-חיים, וזאת לאחר מאבק ציבורי בנושא.

תקנות משמעותיות להגנת בעלי-חיים הותקנו ב-2009 ביחס לתנאי החזקה של בעלי-חיים שלא לצרכים חקלאיים. תקנות אלו אכן מביאות לשיפור משמעותי במצב בעלי-החיים שעליהן הן חלות, אלא שהן כלל לא רלוונטיות ל- 99% מבעלי-החיים המוחזקים בישראל, אלו המנוצלים בתעשיות חקלאיות, ודווקא אלה הם בעלי-החיים הנתונים בתנאים הגרועים ביותר בדרך כלל.

בטור שהתפרסם זמן קצר לאחר קבלת התקנות ("קרקור של תקווה? בין פינת החי לכלובי סוללה", מוסף סופשבוע, מעריב, 31.7.2009) עמד העיתונאי אביב לביא על כך שההגנה על בעלי-חיים במשקים חקלאיים אינה רצינית ביחס לתקנות שהותקנו להחזקת בעלי-חיים למטרות אחרות: לדוגמה, המרחב שבו מציע משרד החקלאות להחזיק תרנגולות בתעשיית הביצים קטן פי 37.6 מגודל המרחב המינימלי בו מותר, באופן חוקי, להחזיק עופות בלי שהדבר יחשב כהתעללות על-פי התקנות החדשות – כל עוד מדובר בהחזקה שאינה לצרכים חקלאיים.

הצעת החוק החדשה: העברת סמכויות האכיפה למשרד להגנת הסביבה

הליקויים באכיפת החוק על-ידי משרד החקלאות עוררו ביקורת רבה לאורך השנים. אברהם פורז, חבר הכנסת שיזם את הצעת חוק צער בעלי-חיים, עתר ב-1999 לבג"ץ, לאחר שחמש שנים מאז שנחקק לא נעשו שום צעדים להתקנת תקנות לחוק. למרבה הצער, עתירתו של פורז בוטלה לאחר שב-2003 הצטרף כשר לממשלה, ועל-כן לא היה רשאי עוד לפנות בבג"ץ נגד הממשלה.

ב-2010 פורסם דו"ח של ועדת חקירה בראשות השופט ורדימוס זיילר, שבו נמתחה ביקורת חריפה נגד תפקוד השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות במגוון תחומים, וביניהם גם האכיפה הלקויה של חוק צער בעלי-חיים ועיכוב התקנת תקנות לחוק.

ביום זכויות בעלי-חיים שצוין בכנסת ב-2010, התייחס לבעיה השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן:

הצעת החוק החדשה, שתביא להעברת סמכויות האכיפה של החוק ממשרד החקלאות למשרד להגנת הסביבה, הוגשה על-ידי ח"כ אלכס מילר, לאחר שגובשה בשיתוף פעולה עם מספר ארגונים להגנת בעלי-חיים.

העברת הסמכויות ממשרד החקלאות למשרד להגנת הסביבה אמנם אינה מבטיחה כשלעצמה אכיפה יעילה של חוק צער בעלי-חיים. עם זאת, הוצאת הסמכויות מידיו של הגוף הממשלתי המקורב ביותר לאינטרסים חקלאיים והעברתן לידי גוף שסביר שייתן משקל רציני יותר לרווחת בעלי-החיים, היא צעד בכיוון הנכון.

שרת החקלאות, אורית נוקד, הגישה ערר על החלטת ועדת השרים לענייני חקיקה, ובו טענה:

העובדה שהשרה (שתחת כהונתה ניסה משרד החקלאות להעביר תקנות להנצחת הכליאה של התרנגולות בכלובים) רואה בהעברת הסמכויות איום על "צרכי החקלאות", מעידה על כך שלהעברת הסמכויות למשרד להגנת הסביבה יש פוטנציאל של ממש להביא לשינוי אמיתי באכיפת החוק.

שרת החקלאות, אורית נוקד, בביקור בלול סוללה. תמונה שהתפרסמה בדף הפייסבוק של השרה, נובמבר 2011. 

הערר שהגישה השרה נוקד הצליח לקבור את הדיון בהצעת החוק, שלא עלתה שוב לדיון בכנסת ה-18. עם זאת, המאבק בנושא ממשיך: לאחר החשיפה ממשחטת זוגלובק, ששודרה בתכנית כלבוטק, התקיים בכנסת דיון בו עלתה מחדש הביקורת על מחדלי משרד החקלאות באכיפת החוק, והדרישה להעביר את האחריות על החוק לידי המשרד להגנת הסביבה.