קנסות מנהליים למתעללים

הכלים הקודמים לאכיפת חוק צער בעלי-חיים

חוק צער בעלי-חיים והתקנות שהותקנו לפיו קובעים נורמות החלות ביחסם של בני-אדם לבעלי-חיים. נורמות אלו ניתנות לאכיפה במגוון צורות. כך למשל, ארגון להגנת בעלי-חיים יכול לפנות לבית-משפט בהליך אזרחי, ולבקש צו מניעה שיאסור על אדם לבצע התנהגות מסוימת המהווה התעללות בבעלי-חיים. צורת האכיפה העיקרית היא פלילית: הפרת הנורמות גוררת עונשי מאסר או קנסות. את העונשים הללו יכול להטיל בית-משפט בסיומו של הליך פלילי. הליך פלילי סטנדרטי ראשיתו בחקירה משטרתית, שבעקבותיה תובע משטרתי או פרקליט מגיש כתב-אישום לבית-משפט. הנאשם יכול להודות בכתב האישום או לבקש שהמדינה תציג עדים להוכחת ההאשמות. אם הנאשם מורשע, גוזר השופט את דינו. כללים מוקפדים של דיני ראיות ודיני פרוצדורה חולשים על ההליך.

עבירות מינהליות

במדינה המודרנית, המסדירה רבים מתחומי החיים לפרטי-פרטים, ההליך הפלילי הרגיל התגלה ככלי אכיפה בלתי מספיק. הכללים הפרוצדוראליים הקפדניים תפורים לבירור האשמות בעבירות קלאסיות (כגון רצח), אבל הם הופכים את ההליך לבלתי יעיל בעבירות בעלות אופי טכני יחסית (כגון עוסק שלא מסמן את רשימת המרכיבים או ארץ הייצור של מוצר). התחושה היא גם שעבירות מהסוג השני אינן מחייבות להוקיע את מי שעבר אותן כ"עבריין". מסיבה זו נוצרו כלים חדשים, שאחד מהם הוא כלי העבירה המינהלית.

עיקר אכיפתה של עבירה מינהלית הוא באמצעות הטלת קנסות על-ידי מפקחים. המפקח מוסר לעבריין הודעה על הטלת קנס ("דו"ח"). תשלום הקנס "מכפר" על העבירה והיא לא נרשמת ברישום הפלילי של העבריין. העבריין רשאי לבקש את ביטול הקנס או את העמדתו לדין בפרוצדורה הפלילית הרגילה. גם למדינה שמורה הסמכות שלא להטיל קנס מינהלי אלא להגיש כתב-אישום בפרוצדורה הרגילה, וזאת כאשר תובע סבור שהנסיבות מצדיקות זאת.

בין העבירות שהוגדרו כמינהליות נכללות עבירות על דיני העבודה, עבירות בטיחות, עבירות על דיני הגנת הצרכן, עבירות מס, עבירות על חוקים למניעת מחלות ועוד.

תוכים מוחזקים בכלוב בחנות חיות בעפולה. לאחרונה התקבלו תקנות האוסרות החזקת בעלי-חיים בחנויות בתנאים אלו, אך הן אינן נאכפות כראוי. 

מה הוביל להתקנת התקנות?

הצו והתקנות שאושרו לאחרונה, מכריזים על שורת עבירות לפי חוק צער בעלי-חיים ולפי התקנות שהותקנו מכוחו כעבירות מינהליות, וקוצבים להן קנסות. את הצו והתקנות הגיש לוועדה שר המשפטים, אולם מדובר במהלך שהוביל משרד החקלאות, ושיצא אל הפועל בעקבות לחץ של העמותות להגנת בעלי-חיים.

חלק משמעותי מביצועו של חוק צער בעלי-חיים תלוי בהתקנת תקנות מפורטות. משרד החקלאות התמהמה בהתקנת תקנות אלו, ועד היום לא קיימות תקנות מפורטות במרבית התחומים. עם זאת, הלחץ של העמותות, לרבות עתירות לבג"ץ, הביא להתקנת תקנות במספר נושאים: רישוי מופעים עם בעלי-חיים, תנאי החזקת עגלים, תנאי הובלת בקר, צאן וחזירים, ותנאי החזקת בעלי-חיים שלא לשם הפקה מסחרית של תוצרת חקלאית. תקנות אלו הותקנו אך אינן נאכפות. במשטרה לא מיהרו להטמיע את הוראות התקנות ולא הפגינו התלהבות לפתוח בהליכים פליליים בשל עניינים כגון כלוב בגודל בלתי-מספיק. במשרד החקלאות הבטיחו שהאכיפה תתרחש כשהעבירות יוכרזו כמינהליות, אך הכרזה כזו לא נעשתה. מאחר שאין אנו חשופים לתקשורת הפנימית בין משרד החקלאות למשרד המשפטים, לא ניתן לקבוע מה מידת האחריות של כל אחד מהם לסחבת.

ביום זכויות בעלי-החיים שהתקיים בכנסת ב-28.12.2010 העלו הארגונים שוב את הצורך בהכרזה על עבירות מינהליות. בו במקום התחייב משרד המשפטים להביא הכרזה כאמור בפני הוועדה בתוך שבעה ימים, וכך היה.

מה קובעות התקנות

התקנות שאושרו לאחרונה אינן קובעות את תוכן האיסורים. הן קובעות רק את האפשרות להטיל קנסות על העבריינים וקוצבות את גובה הקנסות. כך, למשל, מי שמחזיק עגלי חלב ייקנס ב-1,000 ש"ח לכל עגל אם אינו מספק לעגלים שטח מינימלי, או אם הוא מחזיק אותם בבידוד בניגוד לתקנות בעניין תנאי החזקת עגלים. גם מניעת מים או גרימת אנמיה קשה יותר מהאנמיה המותרת לפי התקנות, יובילו לקנס של 1,000 ש"ח לכל עגל. העמסה להובלה של פרה חולה או פצועה, דינה קנס של 2,000 ש"ח. הובלת צאן, בקר וחזירים למשכי זמן ארוכים מהמותר, תוביל לקנס של 2,000 ש"ח לכל בעל-חיים. אם בעלי-החיים הובלו בצפיפות מעבר למותר, יוטל קנס של 3,000 ש"ח לכל בעל-חיים מעבר למותר.

עגלי חלב בכפר יהושע, פברואר 2007 

במקרה של חיתוך זנבם של כלבים גזעיים למטרת נוי, יוכל פקח להטיל קנס של 4,000 ש"ח. מי שהשתמש בבעל-חיים במופע ללא היתר, ייקנס ב-2,500 ש"ח לכל מופע. חנות חיות שתחזיק בעלי-חיים מבלי שתהיה להם גישה למקומות מסתור מתאימים, תיקנס ב-750 ש"ח לכל בעל-חיים, וכך גם אם היא מחזיקה אותם חשופים לתנאי אקלים פוגעניים, ללא אוורור או בתנאי תאורה שאינם מתאימים. מי שמפריד גור חתולים מאמו לפני גיל הגמילה ייקנס ב-1,000 ש"ח. מי שלא מטפל בבעל-חיים חולה ייקנס ב-2,000 ש"ח, וכך גם מי שמעביד סוס אסור בהעבדה, כגון סייח שגילו פחות משלוש שנים. כל אלה הם רק דוגמאות.
אם אדם שכבר נקנס או הורשע בגין עבירה מסוימת עובר אותה פעם נוספת בתוך שלוש שנים – דינו כפל הקנס הקבוע בתקנות.

הובלת כבשים, אילת 2002. התקנות יאפשרו להטיל קנס בסך 3,000 ש"ח על כל בעל-חיים המצופף מעבר לגבול המותר. 

המחלוקת

העמותות להגנת בעלי-חיים דרשו במשך שנים להכריז על העבירות הללו כעבירות מינהליות. עם זאת, נשמעו קולות מסתייגים. עבירות על חוק צער בעלי-חיים כרוכות בעונשים מרביים של שנת מאסר עד שלוש שנות מאסר. הקנס המרבי על עבירות אלו הוא למעלה מ-75,000 ש"ח לעבירות החמורות פחות ו-226,000 ש"ח לעבירות החמורות יותר. העבירות החמורות ביותר על התקנות, כרוכות בעונש מרבי של שישה חודשי מאסר או קנס של 14,200 ש"ח. בנוסף לכך, הרשעה בהליך משפטי כרוכה ברישום פלילי ובתיוג. ההכרזה על עבירות כעבירות מינהליות עשויה לסווג אותן כעבירות קלות.

השיקול הנגדי הוא, שההכרזה על עבירות אלו כעבירות מינהליות עשויה להביא לאכיפה נרחבת יותר של הוראות החוק והתקנות. החמרת ענישה היא דרישה פופוליסטית, אולם חומרת העונש אינה מהווה גורם מרתיע כאשר הסיכוי להיענש הוא קטן. המחיר של ייעול האכיפה הוא אמנם בהפחתת גובה הקנסות. עם זאת, לפחות במקרים שבהם גובה הקנס נגזר ממספר בעלי-החיים שזוהו כקרבנות העבירה, הקנסות לפי התקנות החדשות יכולים להצטבר לסכומים גבוהים, שהם בעלי משמעות גם כנגד מיזמים שמנצלים בעלי-חיים למטרות כלכליות.

האיזון בין שיקולים אלו נמצא בכך שלא כל העבירות על החוק הוכרזו כעבירות מנהליות. עבירת ההתעללות עצמה והעבירות של ארגון קרבות בעלי-חיים, הרעלת בעלי-חיים בסטריכנין או ברעל אסור אחר, נטישת בעלי-חיים והעבדתם ביתר, נשארו עבירות שניתן להעמיד עליהן לדין רק בהליך פלילי רגיל. כך, לעת עתה, גם ביחס לעבירה של שיסוי בעל-חיים בבעל-חיים אחר, שנכללה בטיוטה המקורית של התקנות.

מספר סוגי עבירות – כגון שיסוי בעלי-חיים – לא יסווגו כעבירות מנהליות גם תחת התקנות החדשות, ויחייבו טיפול בהליך פלילי רגיל. (תמונת אילוסטרציה: sirenbrian) 

מה הלאה?

לאחר פרסום התקנות, יצטרך שר החקלאות להכשיר ולהסמיך מפקחים שיהיו רשאים להטיל את הקנסות. המפקחים צריכים להיות עובדי מדינה או עובדי תאגידים סטטוטוריים. רשויות האכיפה יצטרכו גם להיערך לוגיסטית ליישום התקנות – בהכנה והפצה של טפסים מתאימים, נהלים וכיוצא באלו. מבחן האכיפה הבא יהיה במידת הנוכחות של המפקחים בשטח, ובמידת הנחישות שלהם באכיפת החוק.