קופים בסרטים, קופים בחיים
יובל שנים של סרטי "כוכב הקופים"
כוכב הקופים (1968): עיבוד קולנועי ראשון
העיבוד הקולנועי הראשון של "כוכב הקופים", והנאמן ביותר לעלילת ספרו של בול, יצא בשנת 1968 בבימויו של פרנקלין ג'יי. שאפנר. הסרט מציג את סיפורו של האסטרונאוט ג'ורג' טיילור שמסעו בחלל מוביל אותו לכוכב-לכת הנשלט על-ידי תרבות של קופים אינטליגנטיים ובעלי כושר דיבור (ליתר דיוק, קופי-על – שימפנזים, גורילות ואורנג-אוטנגים) בשעה שבני-האדם על אותו כוכב-לכת הם אילמים, ואינם מקיימים תרבות חומרית מפותחת. בהתאם, בני-האדם מקבלים מן הקופים אותו יחס אלים שלו זוכים בעלי-חיים בחברה שלנו: הם ניצודים, נכלאים בכלובים ומנוצלים לניסויים מדעיים או למטרות בידור.
על אף הפוטנציאל הרב של הסרט לביקורת על יחס האדם לבעלי-חיים ממינים אחרים, היא מובעת בו באופן מצומצם ובמובלע, כשעיקר הסרט מוקדש דווקא לסוגיה אחרת, שבארצות הברית של אמצע המאה הקודמת נחשבה מעניינת יותר: המאבק על תורת האבולוציה מול תפיסות דתיות השוללות אותה.
לאחר שטיילור נשבה ומגיע לידיהם של המדענים-השימפנזים ד"ר זירה וד"ר קורנליוס, הוא מפתיע אותם כשהוא מגלה כושר דיבור, בניגוד לבני-האדם להם הם רגילים. צמד המדענים מנצל את ההזדמנות כדי לקדם את התיאוריה הגורסת שקיימת קירבה גנטית בין קופים לבין האדם, ומציגים אותו כמי שמהווה את "החוליה החסרה" בהתפתחות הקוף מן האדם. רעיונות אלו נתפסים כדברי כפירה מזעזעים מצד הקופים הבכירים יותר בממסד המדעי הקופי שרואים את בני-האדם כיצורים נחותים ואת ההשוואה בינם לבין קופים כפוגעת בכבודם.
השלכות מוסריות של הקירבה הגנטית של האדם למינים אחרים אינן זוכות לדיון מעמיק בסרט. על אף שד"ר זירה מגלה רדיקליות במאבקה נגד דעות קדומות הרווחות בממסד המדעי, הרדיקליות שלה נעצרת במה שנוגע לביקורת על ניצול יצורים ממינים אחרים. למרות הערכתה לאינטליגנציה האנושית היא אינה מביעה כל הרהורי חרטה על כך שבנתה את הקריירה שלה על כליאת בני-אדם בכלובים ועריכת ניסויים בהם. היא אמנם מביעה הסתייגות מהיחס האלים והאכזרי במיוחד של קופים אחרים לבני-האדם הכלואים תחת חסותם, אבל לא עושה הרבה כדי למנוע אותו. גם בסוף הסרט, כאשר טיילור מוכיח אותה על היחס המשפיל שלו זכה מצד הקופים, היא מצדיקה את עצמה במילים "זה שונה... חשבנו שאתה נחות", ואף טיילור עצמו לא מערער על ההנחה שיכולת שכלית פחותה מהווה הצדקה ליחס של ניצול והתעללות.
סרטו של שאפנר הוליד ארבעה סרטי המשך, שהופקו בתקציב הולך ופוחת, סטו לחלוטין מעלילת הרומן המקורי של בול, ולא נחשבים כאיכותיים במיוחד. גם בסרטי ההמשך הפוטנציאל למבט ביקורתי על יחס החברה לבעלי-חיים מומש רק באופן חלקי. כך, למשל, בסרט "כיבוש כוכב הקופים" (1972) המתאר את נפילת המין האנושי ועליית חברת הקופים, שאירועיו מקדימים את עלילת הסרט הראשון ומובילים לקראתה. הסרט בונה סיפור רקע על מרידת הקופים באדם, לאחר שבני-אדם יוצרים זנים מבויתים של קופים במטרה לנצלם כמשרתים לביצוע מטלות ביתיות. בבניית רקע זה מתעלם הסרט מהעובדה שניצול אכזרי של קופים – בתעשיית הבידור או במעבדות מחקר – הוא תופעה שגרתית במציאות ימינו, ועל-מנת לתאר אותה אין צורך בהתפתחות בדיונית זו של העלילה.
כוכב הקופים (2001): המילים הורסות את המסר
ב-2001 יצאה גרסה חדשה של "כוכב הקופים" בבימויו של טים ברטון. זוהי גרסה המנותקת בעלילתה מסדרת הסרטים הקודמת, ומספרת את הסיפור מחדש באופן שונה. קו-העלילה העוסק במאבק על תיאוריית האבולוציה ננטש לחלוטין בסרט זה – חברת הקופים המתוארת בסרט זה מתקדמת הרבה פחות, ולא מוצג כל עיסוק שלה במדע. את מקומה של ד"ר זירה בסרט מ-1968 תופסת ארי – שימפנזית צעירה הפעילה בארגון החותר להענקת זכויות לבני-אדם, ובדומה לד"ר זירה הנתקלת בהתנגדות מצד הממסד המדעי, כך גם ארי נתקלת בהתנגדות מצד חברת הקופים שאינה פתוחה לרעיונות של הענקת זכויות ליצורים הנחשבים נחותים.
עם זאת, האנלוגיה לתנועה לזכויות בעלי-חיים נפגמת עקב שינוי נוסף שנערך בגרסתו של ברטון: בסרט מ-1968, הפער בין ביכולת הלשונית של בני-אדם ושל הקופים הוא גורם מניע מרכזי בעלילה: נחיתותם של בני-האדם מוצדקת בעיקר בשם הטענה שהם אינם מסוגלים לדבר, ואחת מנקודות השיא המרכזיות של הסרט היא כשטיילור פותח לראשונה את פיו ומדגים בפני הקופים את יכולת הדיבור שלו, דבר המכה אותם בזעזוע (אולי באותה מידה של הפתעה שבה התקבלו ניסויים בלשניים שנערכו בתקופה שבה עלה הסרט הראשון, שהוכיחו את יכולתם של קופים ללמוד לתקשר בשפת הסימנים).
בסרטו של ברטון הן הקופים והן בני-האדם מסוגלים לדבר, ואף על פי שבני-האדם נמצאים במעמד נמוך ביחס לקופים ומשועבדים על-ידם, הפער התרבותי ביניהם קטן בהרבה. כך הקונפליקט המוצג בין הקופים לבני-האדם הוא אנלוגי ליחסי גזע בתוך החברה האנושית יותר מאשר ליחסי האדם עם מיני בעלי-חיים אחרים; וטיעוניה העיקריים של ארי בעד הענקת זכויות לבני-אדם מתבססים על הטענה שהם אינטליגנטים לא פחות מאשר הקופים, ומסוגלים להשתלב כחברים שווים בקהילתם – באופן המתרחק מגישתה של התנועה המודרנית לזכויות בעלי-חיים, שעל-פיה כל יצור בעל רגשות ראוי להתחשבות מוסרית, בין אם האינטליגנציה שלו גבוהה ובין אם נמוכה.
כוכב הקופים: המרד (2011): נקודת המבט של הקורבן
הסרט החדש "כוכב הקופים: המרד", דומה בעלילתו לסרט מ-1972, "כיבוש כוכב הקופים", בכך שהוא מציג את סיפורו של מרד הקופים בשלטון האנושי. המרד מונהג על-ידי סיזר, שימפנזה שניחן ביכולות שכליות יוצאות מגדר הרגיל כתוצאת-לוואי מניסויים שנערכו באמו, שנוצלה כחיית מעבדה בחברת תרופות. הסרט מציג באופן אוהד את נקודת המבט של הצד השני הרבה יותר מכפי שעשו זאת קודמיו: סיזר הוא באופן מובהק גיבורו הראשי של הסרט, הרבה יותר מהדמויות האנושיות בו, והוא מוצג באופן המעורר הזדהות. ההתעללות שהוא ודמויות קופים אחרות עוברות בסרט – בציד, במעבדות ניסויים, וב"בית מחסה" לקופים, המהווה למעשה מכלאה בה הקופים מוחזקים בכלובים ונתונים להתעללות מצד אנשי הצוות – מוצגת באופן מובהק כבלתי-מוצדקת (ואף מעוצבת באופן הדומה למתרחש במציאות, בניגוד לאופן הלא-מציאותי שבו מוצג ניצול קופים כמשרתים בסרט "כיבוש כוכב הקופים").
להזדהות עם סיזר עוזרת גם העובדה שדמותו מוצגת באור חיובי במובהק: על אף שהוא מנהיג מרד, הוא מנהל אותו תוך שימוש מינימלי באלימות, לכל אורכו של הסרט הוא נמנע מהרג מכוון של בני-אדם, ואף עוצר קופים אחרים מלעשות כן. המרד שהוא מוביל אינו מכוון להפלת החברה האנושית, כפי שהיה בסרטים הקודמים, אלא רק לשחרור בני מינו והובלתם לחיים חדשים בשמורת טבע בפאתי העיר (אמנם מהסצינה הסופית של הסרט, המוצגת עם עליית הכתוביות, משתמע שהחברה האנושית קורסת והקופים תופסים את מקומם, אך זהו אינו חלק מתכניתו של סיזר, אלא תוצאת-לוואי בלתי-מכוונת שלה, כאשר מתברר שהחומרים שפותחו כדי להעלות את האינטליגנציה של הקופים הם קטלניים עבור בני-אדם).
האנשה מוגבלת
אחד ההבדלים הבולטים בין "כוכב הקופים: המרד" לבין הסרטים שקדמו לו הוא במידת ההאנשה הפחותה יותר של דמויות הקופים. בניגוד לסרטים הקודמים, שבהם הקופים מואנשים בצורה קיצונית, עד כדי כך שלעתים לא נשארים בהם שום סממני קופיות מעבר למסכת הקוף על פניהם, דמותו של סיזר היא במובהק דמות קופית, המואנשת אך בקושי, לא יותר מהמידה שבה הדבר הכרחי לצרכי העלילה. בצורת גופו, ביציבה שלו ובתנועותיו, סיזר נוהג כקוף לכל דבר (אם כי הוא מעט גדול יותר משימפנזה אמיתית, כנראה משום שהגודל הטבעי של שימפנזה – הקטן באופן ניכר מגודלו של אדם בוגר – יקשה על הצגתו כיצור המהווה איום על בני-אדם), ועל אף שהאינטליגנציה שלו גבוהה בקנה מידה אנושי (או אף למעלה ממנו), האופי שלו עדיין מצטייר כקופי יותר מאשר כאנושי. לאורך רובו המוחלט של הסרט הוא אינו מדבר, אלא רק בשפת סימנים שאינה נהירה לקהל הצופים, ורק לקראת סוף הסרט מתגלה בו היכולת להגות מילים בקול רם, יכולת שהוא מנצל כדי להגות משפט שלם אחד בלבד.
דווקא האנשה מוגבלת זו הופכת את דמותו של סיזר לנוחה יותר להזדהות ולאהדה, מכיוון שהיא נראית טבעית יותר – הקופים המואנשים בגסות בסרטים הקודמים, הלבושים בשריונות או אוחזים בכלי נשק, נראים מגוחכים ונלעגים במכוון (באופן הנשען במידה רבה על הדימוי הקרקסי של קופים כחקייני אדם), באופן המעלה בצופה רושם של עולם מעוות שבו הסדר הראוי התהפך, ובכך מחזק את הרעיון שהסדר הנכון והראוי הוא הסדר הקיים, שבו האנשים הם אלו השולטים בקופים ביד רמה. דמותו של סיזר, קוף המתנהג בצורה קופית, ומבקש לשחרר את חבריו הקופים לסביבה בה יוכלו לחיות חיים טבעיים של קופים, אינה יוצרת רושם של ניסיון להפוך את הסדר הנכון, אלא להפך: להחזיר על כנו את הסדר שהופר בעולם המעוות שלנו.
הסרט אף אינו מציג את ההצדקה לשאיפתם של הקופים לחופש כמבוססת דווקא על היותם בעלי אינטליגנציה כמו-אנושית: אמנם סיזר ניחן באינטליגנציה מוגברת, אבל הוא מתחיל להנהיג את הקופים האחרים למרד עוד בשלב שבו האינטליגנציה שלהם היא אינטליגנציה קופית ממוצעת, ורק בשלב מאוחר יותר בסרט הוא מעביר גם את הקופים האחרים טיפול המיועד להגביר את האינטליגנציה שלהם, מתוך הבנה שהדבר חיוני להצלחת המרד.
ובינתיים, במציאות
העיסוק הביקורתי הגובר ביחס האדם לקופים, העומד במרכז הגרסאות הקולנועיות השונות של הסיפור, משקף במידה רבה את ההתקדמות שחלה בהגנת קופי-על מאז פורסם לראשונה ספרו של בול. בין השאר ניתן למנות את "פרויקט הקוף הגדול", קמפיין בינלאומי שמטרתו לקדם הכרה חוקית בזכויות בסיסיות לקופי-על, שזכה להצלחה בניו-זילנד, ונידון כיום על-ידי רשויות החקיקה בספרד. מאבקים של ארגונים להגנה על בעלי-חיים להעלאת המודעות למצוקתם של קופי-על בתעשיית הבידור הביאו מספר גורמים להתחייב שלא לעשות בהם עוד שימוש (וראוי לציין בהקשר זה שהסרט החדש הוא גם הראשון בין סרטי "כוכב הקופים" העושה שימוש בגרפיקה ממוחשבת, המאפשרת ליצור דמויות קופים הנראות מציאותיות לא פחות מקופים חיים, מבלי לנצל קופים אמיתיים). שבועות ספורים לאחר עלייתו של הסרט הועלתה בארצות הברית הצעת חוק לאיסור על ניסויים בקופי-על, ודווקא על-ידי חבר קונגרס מהימין השמרני, שבעצמו עסק בניסויים בקופים בעברו במסגרת בבית-הספר לרפואה תעופתית של הצי האמריקאי. על אף שדרך ארוכה ניצבת עדיין להגנת הקופים, היא אינה עוד עניין למעטים בלבד.
