אוקג'ה: סיוט בדיוני או מציאות יומיומית?

העלילה 

במרכז הסרט יוצא-הדופן "אוקג'ה" ניצבות מיג'ה, ילדה קוריאנית בת 14 (אהן סיאו-היון), ואוקג'ה, חזירת-ענק מהונדסת גנטית מתעשיית הבשר (שנוצרה באנימציית CGI). בסרט עומדת חברותן האמיצה למבחן בלתי אפשרי, כשכוחות חזקים בהרבה מהן מאיימים להפרידן לנצח ומאלצים אותן להרחיק ממגוריהן הקסומים והשלווים בהרי קוריאה ללב ניו יורק. זה עשוי להיראות כמו סרט הרפתקאות חביב לילדים, אבל לא לאורך זמן. הסרט עובר בטבעיות בין ז'אנרים שונים, שחלקם אפלים או נוגעים בעצבים רגישים מאוד.

התגובות

התגובות העזות לסרט אוקג'ה ("Okja") החלו עוד לפני צאתו. כך למשל המחאות שעוררה ההחלטה להקרינו השנה במסגרת פסטיבל קאן (למרות שהופק עבור הטלויזיה, ונטפליקס סירבה לאפשר את הקרנתו בבתי קולנוע) גרמה לו להתקבל בשריקות בוז - שהתחלפו לפי הדיווחים בתשואות נלהבות בתום הקרנת הבכורה. למרות ההתקבלות החמה של הסרט והגדרות כמו "קלאסיקה מודרנית" שהוצמדו לו על ידי מבקרים נחשבים, החליטה הנהלת פסטיבל קאן להיכנע ללחצים ולשנות את חוקיו (במהלך הפסטיבל האחרון עצמו) כך שבפרסים יוכלו לזכות רק סרטים המוקרנים בבתי קולנוע...

"קול זעקה חריף וצלול"

באתר וואלה ("אוקג'ה אולי ישנה את עולם הקולנוע, ואם לא – לפחות יהפוך את הצופים לצמחונים") מתייחסים בהרחבה לסרט כ"ציון דרך היסטורי בדברי ימי הקולנוע", בשל החדשנות הרבה של הפקתו והפצתו, אך לא מתעלמים גם מהתוכן יוצא הדופן של הסרט:

"יבבה של אשמה"

גם הביקורת של מבקר הסרטים של מאקו תומר קמרלינג ("קחו עוד נשימה אחת") מהללת את הסרט כיצירת מופת - ומציינת שזו הפעם השנייה בלבד שמבקר זה מעניק חמישה כוכבים לסרט. אך השבחים מוענקים לא רק לאיכותו המקצועית הנדירה של הסרט מבחינות רבות - אלא גם לרגשות העזים שהוא מצליח לעורר, בשל נגיעתו המדויקת באחד האתרים המודחקים ביותר בחברה שלנו - מתקני תעשיית הבשר:

ואפילו נטפליקס עצמה התייחסה להיותו של הסרט "מצמחן" - בסרטון משעשע שהעלתה לדף הפייסבוק שלה:

כמו כן, סימנים ראשונים לעלייה משמעותית בעניין בטבעונות בעקבות הסרט נראו כבר בטוויטר ובגוגל טרנדס! 

ולא מעט ציורים מרגשים בעקבות הצפייה בסרט:

לעג לטבעונים?

אבנר שביט כתב בביקורת על הסרט ב"הארץ" ("אוקג'ה: שובר הקופות הראשון של נטפליקס") ש"בצד היומרות הליברליות של Okja, הפעילים למען בעלי החיים מוצגים בו בצורה קלישאתית ומעליבה". ואכן, הסרט מלגלג פה ושם על ה"חנוניות" של הטבעונים שנחושים להימנע מאלימות גם במצבים קיצוניים, או מרעיבים את עצמם כדי להימנע מכל פגיעה בסביבה. אבל מדובר בלגלוג קל-ערך, כמעט אוהד, אם משווים אותו לדרך בה מוצגים בסרט אנשי תעשיית הבשר חסרי המצפון, או הווטרינר הליצני והממוסחר עד כדי קריקטורה (ג'ייק ג'ילנהול) שעובד בשירותם (זו הזדמנות טובה להיזכר בתחקיר שלנו "לא ד"ר דוליטל").