סיפורו של כלב-זאב

לונדון באלסקה

ג'ק לונדון (בתמונה) נולד בשכונת פועלים בסן פרנסיסקו בשנת 1876. ב-1897 יצא לאלסקה, כחלק מהגל הגדול של הבהלה לזהב. לונדון חזר מאלסקה שנה לאחר מכן ללא כל רווח, אך עם שאיפה מוגדרת להיות סופר. סיפוריו המפורסמים ביותר, קריאת הפרא (The Call of the Wild – 1903) ופנג הלבן (1906), התבססו על חוויותיו באלסקה והעמידו במרכזם בעלי-חיים. עד מהרה הפך לונדון לסופר האמריקאי המצליח ביותר בזמנו. בשנת 1917, בגיל 40, התאבד.

חלק ראשון: דע את האויב

פנג הלבן מחולק לחמישה חלקים, כשכל אחד מארבעת האחרונים עוסק בשלב אחר בחייו של פנג, ואילו הראשון הוא סיפור נפרד, שאינו מהווה חלק מסיפורו של פנג. חלק זה מסופר מנקודת-מבט של שני אנשים, העורכים מסע בערבות המושלגות באלסקה בליווי שישה כלבי מזחלת. להקת זאבים סוגרת עליהם, וכל לילה טורפת אחד מהכלבים. אף שכבר בפרק זה לונדון מגלה כישרון יוצא-דופן בתיאור בעלי-חיים, הפרק נענה למודל המקובל בספרות הטבע האמריקאית, ששיאה במובי דיק של מלוויל (1851) – הסיפור מסופר מנקודת-מבטו של האדם, ואילו בעלי-החיים הם האויב האכזר המאיים עליו. המעקב אחר התנהגותן של החיות והניסיון להבין את המתרחש בנפשן הם בבחינת "דע את האויב" – כדי שהן לא יהרגו אותך וכדי שתוכל אתה להרוג אותן. אך עם תום הפרק הראשון נזנחים בני-האדם – מעתה ועד סוף הסיפור הם יהיו דמויות משנה בלבד, ונקודת-המבט תהיה של חייתית. בדיעבד, המודל הסטנדרטי של סיפורי הטבע מובא כדי לחרוג ממנו.

חלק שני: בוקר טוב עולם!

בניגוד לבאק (Buck), גיבור "קריאת הפרא", שמתחיל את חייו ככלב ביתי לכל דבר עד שהוא נחטף לשמש ככלב מזחלת, פנג עושה את הכיוון ההפוך. סיפורו מתחיל בסיפורה של להקת זאבים, כשאחת הזאבות ממליטה גורים במערה. הרעב מביא למות אביו וכל אחיו, ופנג נשאר גור בודד לאימו. הסיפור עוקב אחר גדילתו של הגור בחודשיו הראשונים בטבע – מתלות מוחלטת באימו ועד לעצמאות חלקית ולהיכרות הדרגתית עם העולם. אחד התיאורים המעניינים בסיפור הוא יחסו למערה ויציאתו ממנה, תיאור שמזכיר – ודאי לא במקרה – את משל המערה של אפלטון:

חלק שלישי: קצת כלב, הרבה זאב

רק בפרק השלישי פוגש פנג בני-אדם – אינדיאנים שהמאהל שלהם סמוך ליער שבו הוא חי. אחד האינדיאנים מתכופף לעברו ומתכוון לאחוז בו, והגור חושף לעברו את ניביו. האינדיאני מופתע מניביו הלבנים ומעניק לו את השם "פנג הלבן", שפירושו "ניב לבן". אימו מגיעה לחלצו, אך לתדהמת הגור היא מגלה סימני כניעה. משיחה בין האינדיאנים מסתבר לקוראים כי אימו היא חצי זאבה וחצי כלבה, שגודלה על-ידי השבט, עד שברחה והצטרפה ללהקת זאבים. פנג הוא אפוא שלושת-רבעי זאב ורבע כלב. אינדיאני בשם בונה אפור מחליט לגדל את האם ובנה ככלבי מזחלת. מכאן ואילך משתנים חייו של הגור ושני כוחות סותרים פועלים בו במקביל: לצד הדחף לחופש מתפתחת בו בהדרגה גם תלות בבני-אדם וכמיהה לקרבתם. כאשר השבט נודד, מסתתר פנג ומחליט לנטוש את המחנה ולחזור לחיי הבר, אך עד מהרה הוא מגלה שהשתנה:



עד מהרה מתחרט פנג ורודף אחר השבט עד שמשיגו, כדי לחזור לחיות בקרבו.

חלק רביעי וחמישי: מאויב לאוהב

כלבי השבט אינם מקבלים את פנג לחברתם והוא הופך לכלב תוקפני במיוחד. תוקפנותו קורצת למארגן קרבות כלבים לבן, שמצליח לשכנע את בונה אפור למכור לו את פנג. הפרק הרביעי עוסק בתקופה השחורה בחייו של פנג – הוא עובר התעללות קשה וחי חיים קשים ככלב קרבות. בפרק החמישי והאחרון, פנג נגאל: וידון סקוט, בנו של שופט מקליפורניה, פודה אותו ולראשונה בחייו הוא חווה קשר של אהבה עם בן-אדם, עד להפי-אנד המסורתי שבו הוא מעמיד צאצאים. בפרק האחרון, שנקרא "הביות", פנג הוא הרבה יותר כלב מאשר זאב – פנג הוא מודל לנאמנות האולטימטיבית, וכאן לונדון מתכתב עם המסורת של ייצוג כלבים (בניגוד לחיות בר) בספרות, מבלי לחרוג ממנה באופן מהותי.

תוך התכתבות עם מסורת ייצוגי חיות בספרות, מחיות בר ועד סיפורי כלבים, לונדון מעמיד ב"פנג הלבן" דמות חייתית מורכבת, המתוארת באופן ריאליסטי, תוך שימוש מינימלי בהאנשה. מורכבותו של פנג, כדמות המונעת על-ידי קונפליקט מתמיד בין דחפים סותרים, היא הישג ספרותי יוצא-דופן גם כיום, מאה שנה לאחר כתיבת הסיפור. המהדורה העברית החדשה (בתמונה) מלווה באיורים מרהיבים של פיליפ מונק ובשפע הערות חוץ-ספרותיות, השופכות אור על חיי הזאבים והאינדיאנים בצפון אמריקה (הוצאת כינרת, תרגום: יעל ענבר). גם מהדורה זו היא סיבה טובה לחזור לסיפור.