הרפתקאות דון והחיות

הרפתקאות דון והחיות הלבנות  הרפתקאות דון והחיות: החטיפה 

הרפתקאות דון והחיות הלבנות

אינטראקטיבי

"הרפתקאות דון והחיות הלבנות" הוא ספר חדש המיועד לגילאי 12-8, והוא מהווה חלק ראשון בסדרה. המחבר, מאיר אשל, הוסיף לסיפור דרכים שונות להפעלת הקהל: בסוף הספר יש ארבעה דפי איורים של דמויות ואירועים מתוך הסיפור, שנועדו לגזירה בצורת קלפים קטנים. הוראות המשחק מופיעות באתר האינטרנט של הספר, שם ניתן גם למצוא פורום להחלפת קלפים, מקום לפרסום תמונות של חיות והזמנה להעלות רעיונות שעשויים להיכנס לספר הבא.

שליח בשם החיות

גיבור הספר הוא ילד בן שש, דון ווייט, שמצטיין בתכונה מסתורית: מאז לידתו, נוכחותו מושכת חיות מכל מין, מחרקים ועד ליונקים. המספר הוא אבי המשפחה, ג'ק, הנאלץ להתמודד עם חדירת המוני חיות הביתה ועם ילד עצמאי ובוגר באופן בלתי טבעי. החיות לא רק מתאספות סביב דון אלא גם נחלצות לעזרתו ברגעי מצוקה ותוקפות את תוקפיו. חיות לבנות נמשכות אליו באופן מיוחד, ולכולן יש כתם לידה על הגפה הימנית הקדמית – כמו הכתם שעל כף ידו של דון. עם החיות האלה מצליח דון לתקשר בבהירות באמצעות קריאת מחשבות והבנת צלילים. יכולת מיוחדת זו מאפשרת לילד ללמוד על סבלן של חיות, הנסתר מעיני אנשים אחרים. בתור מי שמרגיש בבית בשני העולמות, החייתי והאנושי, דון מתגייס ללא היסוס לתפקיד שגריר החיות בעולמם של בני-האדם, ולוקח על עצמו מבצעים מתוחכמים והרואיים למען החיות.

קרקסים ומרוצים

עלילת הספר אינה מתרחשת בישראל, עובדה הבאה לידי ביטוי לא רק בשמות הדמויות והמקומות אלא גם בנושאים העומדים במרכז הסיפור – קרקס עם חיות בר, ומרוצי סוסים. הרלוונטיות של שני תחומים אלה לישראל מוגבלת – אמנם קרקסים עם חיות מבויתות עדיין פועלים בארץ ברישיון, אך השימוש בחיות בר במופעים אסור; ומרוצי סוסים רק מתחילים להוות בעיה. נראה שאשל מתכוון להגיע לקהל בחו"ל (באתר הספר מופיע תרגום לאנגלית של שלושת הפרקים הראשונים). הילד נחלץ בשתי דרכים שונות מאוד לעזרת החיות הסובלות מידי מאמני הקרקס ולעזרת הסוסים בהיפודרום. ראשית כל, בקרקס, בזכות קוף בעל יוזמה, אבא קשוב וחכם, ראש עיר תאב פרסומת ובעיקר המון מזל – דון תורם לקביעתו של איסור עירוני על הופעת קרקסים עם חיות. מאוחר יותר מגיע דון להיפודרום מרוצים ושם, לאחר שהפגין יוזמה, ערמומיות ותושייה, הוא יוזם שינוי אחר לגמרי: בזכות תוכניתו, המנצח במרוץ הוא הסוס היחיד שמטפליו לא עינו אותו. ניצחון זה אמור להעביר למנהלי המרוצים מסר נגד התעללות. כלומר, במקרה זה לא עולה על הדעת ביטול התעשייה אלא רק סילוק גילויי האכזריות הבוטים ביותר שלה. ודאי הסיבה לכך היא הניסיון לשמור על מידה של ריאליזם: המערכת החברתית והכלכלית שעליה מבוססים המרוצים היא גדולה וחזקה הרבה יותר מתשתית הקרקס.

התעללות וכסף

אשל נמנע לחלוטין מהקו העלילתי הקל ביותר – הצגת אסונן של החיות בתור תולדה של סדיזם חריג, שאינו דורש כל הסבר כדי להבינו ולהתנגד לו (כמו, למשל, בסדרת הספרים הפופולארית "שיילו", מאת פיליס ריינולדס ניילור). אדרבה, הוא מזהה היטב, שפגיעה בחיות היא בעיקרה תוצאה של פעילות ממוסדת. אשל שם בפיו של ג'ק, האב, תיאור של חוויית גילוי (עמ' 45):



אולי כך גילה גם אשל את העובדות הללו; על כל פנים, אין ספק שהוא ביצע תחקיר ולא הסתפק בידע בנאלי. בהמשך לתיאור הגילוי, הוא מביא את מסקנתו של ג'ק, שמבטאת ודאי גם את מסקנתו שלו: "ככל שקראתי יותר, הבנתי שהפעילות החברתית הזאת נגד ניצול החיות אינה מצליחה, כיוון שהיו בעלי עסקים שהרוויחו הרבה מאוד כסף מניצול החיות." זהו גילוי חשוב, המבהיר לקוראים שהפגיעה בחיות איננה סטייה חברתית אלא היא פעילות כלכלית שגרתית. ההתמקדות בבעלי העסקים מאפשרת לבנות דמות של נבל, שאיננו הפוגע הישיר בחיה; ואמנם, בעל הקרקס הוא נבל מובהק. עם זאת, במסלול המרוצים אנו נתקלים רק ברוכבים המדרבנים את הסוסים באלימות – בעלי העסק נותרים מחוץ לתמונה.

ומה עם הצרכן?

למעשה, ג'ק ווייט/אשל אינו מדייק: בעלי העסקים מרוויחים כסף מניצול חיות כי יש לקוחות שמשלמים להם על כך. הצגתה של מורכבות כלכלית זו בספר הרפתקאות לילדים היא ללא ספק אתגר גדול, שאינו מטופל ב"הרפתקאות דון והחיות הלבנות". דון ואביו מתעלמים מכך שהמממנים העיקריים של ההתעללות בחיות בקרקס הם ילדים. זאת אף על-פי שקוראי הספר, בתור ילדים בעצמם, מהווים קהל טבעי להפעלה נגד קרקסים עם חיות. רק סירובו הזמני של דון ללכת למופע, עשוי לשמש כמודל כלשהו לחרם צרכנים. על כל פנים, מרוצי סוסים אינם מתקיימים על כספם של ילדים, ולכן בתחום זה אין הסיפור יכול ממילא לפנות לצרכנים. מובן שבמציאות, תחום ההשפעה העיקרי של ילדים כצרכנים הוא המזון שהם אוכלים, והסיפור אמנם מזכיר בהזדמנות אחת כי דון אינו אוכל בשר – דמות נדירה של ילד-גיבור צמחוני. מעניין לאן יוביל המחבר את דון בספרים הבאים; אם יש מקום מלא וגדוש באמת בהמוני חיות לבנות שעשויות לתקשר עם דון, הרי זהו הלול התעשייתי!

פתרונות קסם

ג'ק ווייט/אשל מסיים את גילוי הניצול הממוסד של בעלי-חיים באמירה כנה: "הייתי אובד עצות. הרגשתי שהאתגר שהטיל עליי בני בן השש הוא מעבר לכוחותיי." תחושה זו עוברת לקורא דווקא בעקבות הצלחותיו של דון, שהושגו בזכות תקשורת על-אנושית ותושייה בוגרת, שלמעשה אינה שכיחה גם בקרב מבוגרים. כאילו המאבק בניצול חיות הוא כה קשה, עד שיש צורך לברוא גיבור-על שיוביל אותו ולהמציא לחיות יכולת התארגנות סביב הגיבור. על כל פנים, טוב שיש גיבור-על במאבק: דמותו עשויה למשוך חובבי סיפורי הרפתקאות יותר מדמות ילד רגיל, והקורא ירצה להיות כמו דון – אם לא מבחינת היכולת לתקשר עם החיות, לפחות מבחינת הפעילות למענן. ככלות הכל, לא צריך להיות דון ווייט כדי לדעת שאילוף חיות מתבצע באכזריות.

עמוד הבית של אתר הספר 

קריאה בכיף

מעבר לדיון הביקורתי שלעיל, יש להדגיש ש"הרפתקאות דון והחיות הלבנות" הוא קודם כל סיפור הרפתקאות קולח, מותח ומפתיע, שנותן משקל רב גם ליחסים במשפחה ולהחזקת חיות בבית. הממד הדידקטי של הסיפור מוצנע בין שפע האירועים. כך סוכם הספר בהודעה לעיתונות עם צאתו לאור:

הרפתקאות דון והחיות: החטיפה

הסדרה

"החטיפה" הוא הספר השני בסדרת "הרפתקאות דון והחיות" של מאיר אשל. בספר הראשון התוודענו לדון בן השש, ליכולתו המופלאה ליצור קשר עם חיות ולהבינן. הכרנו גם את הערנות שמפגינות חיות רבות לקריאות המצוקה שלו תוך היחלצות לעזרתו, כאשר דון, מצדו, שומע את החיות המספרות על מצוקתן ונחלץ לעזרתן. בספר השני בסדרה, המתרחש כאשר דון כבר בן 8, מככבות הדמויות המוכרות, וגם הגישה דומה: הרפתקאות מסמרות שיער על רקע קשרים משפחתיים הדוקים, ילד וחיות עתירי תושייה דמיונית – ומפגשים קצרים עם ניצול ממוסד של חיות. בין עבודה בבית-חולים לחיות, שבי בידי חוטפים וחיפוש חייל נעדר, דון מצליח ללמוד על ניצול חיות בידי קוסמים, במעבדות ניסוי ואפילו בתעשיית הפרוות.

קוסמים מתעללים

הסיפור נפתח במופע קטלני שעורך קוסם ביונים, בפני ילדי בית-הספר. דון חושף את הרג היונים – ומיד עוצרים את המופע, בחסות סגל בית-הספר. למחרת עורכים דיון מסודר בנושא ולבסוף יוצאת מתוך בית-הספר קריאה לתיקון החוק העירוני. תיאור קצר של הדיון שנערך בין הילדים במסגרת הלימודים, מספק לקוראים הצעירים רשימה של פרקטיקות עינוי והרג שרווחות בקרב קוסמים המשתמשים בחיות. מעניין לקרוא שני פרקים המוקדשים להתעוררות נגד העינויים וההרג: התעוזה של דון "לעשות מהומות", התגייסות סגל בית-הספר והתלמידים – עד לעצירת ההתעללות. אך לעומת הבסיס העובדתי של תיאורי ההתעללות, דווקא ה"קמפיין" נגד ניצול חיות במופעי קוסמות מסופר באופן מרוכך; הכול מתגייסים לעניין ללא מחלוקת, תוך הפגנת אזרחות מופתית – וסוגרים במהירות סיפור צדדי. המחבר העדיף לשמור את ההרפתקאות למצבים פיזיים ואקזוטיים יותר, ונותר רק לתהות – האם אפשר לתאר קמפיין בצורה מלהיבה מספיק כדי להגישו כהרפתקה לקוראים צעירים?

ויוויסקציה לילדים

חלק מרכזי יותר בספר עוסק בהתנדבות של דון בבית-חולים ל"חיות מחמד", המפעיל ילדים לסיוע בעבודות פשוטות. תשומת-לב רבה מוקדשת לתיאור שגרת הפעילות במקום, ואין זה מפתיע לגלות שמעבר לשגרה הגלויה, משהו רע קורה בין כתלי בית-החולים, מאחורי הדלתות הסגורות. אולם מה שקורה שם שייך לסיפור בנושא אחר: ניסויים בחיות. "החטיפה" מצטרף ל"חבורת אחלה ותעלומת הקולר הירוק" של אורית רז בניסיון לספר לילדים על ניסויים בחיות. בית-החולים לחיות שבו מתנדב דון קשור באופן מפתיע למפעל לייצור מזון ל"חיות מחמד", העורך ניסויי טעימת מזון בחיות. כמו ב"תעלומת הקולר הירוק", גם כאן האתגר שעמד בפני המחבר הוא יצירת קישור בין האירועים המתרחשים במעבדות סגורות לבין עולמם של ילדים. איך מגישים לילדים סיפור שיהפוך את התעשייה ההמונית והאנונימית לתחום של אכפתיות טבעית ואפשרות פעולה קרובה? ניסויים בהזנת כלבים וחתולים מהווים נושא טוב לסיפור כזה, כי הקשר בינם לבין ילדים הוא מיידי ואינטואיטיבי. אמנם, מדובר בניסויים הנערכים במספרים זעירים בהשוואה לניסויים אחרים, אך זהו "מחיר" סביר בשביל סיפור טוב. אשל ודאי קרא על מחאת צרכנים נגד ניסויים שעורכת חברת איימס (Iams) של פרוקטר אנד גמבל – ונדלק: זהו אחד מתחומי הניסוי המעטים בחיות, שעומדים בפני קמפיין ציבורי צרכני, ויש בקמפיין אפילו משקל ניכר לכוח הצרכני של ילדים.

הכלב MadDog במעבדת Iams לניסויים בתזונה. כאשר חוקר ארגון PETA צילם אותו, הוא כבר היה כלוא שש שנים בכלוב זה, בגודל 1X1 מטר, ונשללה ממנו היכולת לנבוח, באמצעות ניתוח. מתוך האתר של PETA נגד Iams. 

חרם צרכנים

סדרת "הרפתקאות דון והחיות" חריגה בין ספרי הילדים לא רק בעיסוק המודע בניצול ממוסד של חיות, אלא גם בניסיון להעביר לילדים את מושג המפתח בתחום המאבק בניצול: חרם צרכנים. מפתיע לקרוא את המושג הזה בספר ילדים – לא פחות מלקרוא תיאורים של הלעטת כלבים בכפייה בניסויי תזונה. חשוב לספר לילדים שאפשר לפעול בצורה יעילה נגד התעללות; זה חשוב לא פחות מלתאר את החיות הנפגעות, אבל מדובר בנושא מסובך יותר. אביו של דון מסביר מה זה חרם צרכנים: "אפשר לנסות לגרום לכך שאנשים לא יקנו את המזון שהמפעל מייצר." (עמ' 64) שיטות הארגון של חרם צרכנים, כפי שהן עולות בספר, הן דיון בבית-הספר ועריכת הפגנות מול המפעל. שיטות מעולות ללא ספק, אלא שהנושא נותר ברקע הסיפור ואינו הופך לעלילה פעילה. חבל, כי "חרם צרכנים" הוא מושג קשה להבנה. אפילו ילד כישרוני ומלא רצון טוב יתפתה בקלות לצפות שכל בית-הספר ישתכנע אם רק הנושא יעלה בו לדיון, ושהמפעל ייכנע וההתעללות תיפסק בעקבת הפגנה אחת. צריך ללמוד שהמציאות מורכבת יותר. אם כן, עצם הזכרת הרעיון של אקטיביזם יעיל הופכת את "החטיפה" לספר מיוחד וחשוב, אבל השאלה איך פועלים באמת, עדיין ממתינה לפיתוח בספרי ילדים.

הפגנת PETA נגד הניסויים בחיות ב-Iams 

נטל הידיעה

דון יודע לתקשר עם חיות, ויכולת זו מסייעת לו להינצל מכמה מצבים מסוכנים. גם על האסונות הפוקדים חיות שונות הוא לומד ישירות מהן, בדרך לא אנושית. אך למרות המקום המרכזי שתופסים בספר כישרונות ואירועים לא-מציאותיים, למעשה אין צורך בכוחות מיוחדים כדי ללמוד את כל מה שלומד דון על החיות וכדי לעשות למענן את כל מה שהוא עושה. למשל, כשהוא קם ומבקש לעצור את דחיסת היונים בכובעו של הקוסם, הוא למד על ההתעללות בזכות תקשורת מיוחדת עם חתולו של הקוסם; אבל למעשה, כל ילד אחר שקרא באינטרנט על ניצול יונים בידי קוסמים (למשל בבלוג של הקוסם קליוסטרו) יכול לקום ולפעול כמו דון. ואפילו דון עצמו לא נזקק להקשיב לחתול בדרך מופלאה, אלא רק לחשוב בהגיון "איך היונים נעלמות בתוך הכובע?". גם בבית-החולים לחיות, דון לא נזקק בעצם לכוחות מיוחדים כדי לאתר את הניסויים, אלא בעיקר לסקרנות ולאומץ לברר מה קורה מאחורי דלתות שכתוב עליהן "הכניסה אסורה". הכוחות המיוחדים של דון מתפקדים אפוא בתור התגלמות של מצפון ושל ידיעה, בעולם של אנשים קהי-מצפון ובורים. כאשר חיות נמצאות במצוקה בקרבתו, דון לא יכול שלא לדעת על כך – הוא שומע סימני המצוקה; והוא לא יכול להתעלם ממה שהוא שומע – מצוקתן של החיות גורמת לו אי-נוחות גופנית. אם כן, בניגוד לרוב גיבורי-העל, כוחותיו של דון אינם הופכים אותו לצבא של איש אחד. לפי מאיר אשל, "כוחות העל" העיקריים שילד זקוק להם כדי להתמודד מול ההתעללות בחיות הם מצפון בריא, ידיעת העובדות ותעוזה. כוחות כאלה נמצאים בהישג-ידם של ילדים רבים.