ציפורים נודדות

וואההו!!!

רק דבר אחד יפה יותר מלראות ציפורים נודדות בסרט: לראות אותן במציאות. לטובת אלה מבינינו שאינם דואים בשחקים בעקבות ציפורים ואפילו אינם טורחים להוציא את הראש מהבית עם משקפת, הסרט ציפורים נודדות עשוי לספק הצצה לעולם בלתי מוכר ועשיר במידה מדהימה. הסופרלטיבים של המפרסמים ("אחד הסרטים המדהימים מבחינה ויזואלית בתולדות הקולנוע") אינם מוגזמים. כל-כך יפה, באמת כל-כך יפה... עד שלעתים היופי דומיננטי מדי, כפי שנראה בהמשך הדברים.

חיות מתועדות

ציפורים נודדות הוא סרט תיעודי. כמו בכל סרט תיעודי אנו סקרנים לדעת: האם הסצינות מפוברקות? האם נוכחות צוות הצילום השפיעה על מהלך האירועים? שאלות אלה מטרידות במיוחד ביחס לבעלי-חיים: כאשר המתעדים משפיעים על התנהגותם של בני-אדם, מדובר בדרך-כלל בהשפעה בהסכמה; אולם כאשר מדובר בבעלי-חיים, עולה החשש שהצוות כפה עליהם את נוכחותו ואולי אף החזיק אותם בכוח במקומות מסוימים והכריח אותם להתנהג "לפי התסריט".

בסרטי טבע ישנים היה נפוץ בימוי בכוח, שנועד לפברק סצינות דרמטיות כאילו-טבעיות, וציפורים נודדות דומה באופן חשוד לסרטים הישנים. כיצד, למשל, הצליחו לצלם ציד אווזים מקרוב כל-כך – מהו הקשר בין הציידים ובין צוות הצילום? בסצינה אחרת נוחתות ברנטות אדומות-חזה (ברנטות – סוג אווזים) בתוך אזור תעשייתי שהוא אתר נחיתה תמוה מאוד לברנטות. האם הצוות הוביל אותן לשם כדי ליצור תמונות דרמטיות? אחת מהברנטות מסתבכת בשלולית של ביוב בוצי באופן הנראה קטלני. האם הכניסו אותה לשם לצורך הצילום? האם חילצו אותה? הסרט מונע מאתנו לדעת את האמת ונותרים חששות כבדים שפגעו בעופות, למרות ההבטחה המרגיעה שמופיעה בכותרות. 

מצלמה שקופה ביד חזקה

המצלמה בציפורים נודדות מתחבאת: הציפורים מתעלמות ממנה כביכול. נראה שהבמאי ביקש כי הציפורים לבדן יהיו במוקד תשומת-הלב. לסקרנים, סינמטק תל-אביב מציג בלובי סרטון על עשיית הסרט (קטעים כאלה באיכות אינטרנט הופיעו גם באתר הסרט). בסרטון רואים את המצלמות ואת צוות הצילום שטים בסירות מהירות שהציפורים חגות סביבם וטסים בכלי-תעופה קלים שהציפורים עפות לצדם. ברור שהציפורים האלה קשורות לאנשים, ואכן הפרסומות לסרט מספרות שחלק מן האתגר הטכני היה לגדל להקות ציפורים "מוחתמות" על בני-אדם ומורגלות ברעשי הציוד.

ההסברים שמחוץ לסרט חושפים אפוא בימוי אגרסיבי המשולב בהתערבות קיצונית בחיי הציפורים, אך ההסברים דלים מדי. האם יוצרי הסרט שדדו קנים של ציפורי בר? הדגירו ביצים? כמה גוזלים מתו במהלך המבצע (ואולי דווקא יותר ציפורים מתות בחייהן בטבע)? והאם עלינו להחרים את הסרט בגלל הדרך שבה יצרו אותו? 

הסיפור, כזה כאילו

בסרטים מעולים רבים המשודרים בערוצי הטבע מתועדות אוכלוסיות מוגדרות של חיות ממין מסוים לאורך תקופה ממושכת, כשאנו עוקבים אחר סיפורם האישי של פרטים בודדים ולומדים להבין את עולמם. מחוות ופעולות הנראות סתמיות לעין המזדמנת מתגלות כבעלות משמעות רבה, וכך לומדים לכבד את החיות ולהזדהות איתן.

ממד זה נעדר מציפורים נודדות. פרין, הבמאי, ניסה להציג בסרט אחד את ה"סיפור" של נדידת הציפורים כולה. ניסיון מתנשא: תארו לעצמכם סרט, המבקש להציג את "הסיפור" של חיי החברה האנושיים! יומרה כזו אינה מאפשרת להימנע משטחיות ומהיצמדות לסטריאוטיפים. 

מקוטע מדי, יפה מדי

למעשה, הסיפור בציפורים נודדות הוא היבט שולי. הסרט עשוי כמקבץ של תמונות וסצינות קצרצרות המנותקות זו מזו, ומרוב קיטוע קשה להבין מה רואים. לא נמסר לצופים רמז אפילו ביחס לפרטים אלמנטריים: באיזה שלב של המסע נמצאות כעת הציפורים? כמה מחברות הלהקה המקורית הצליחו לשרוד? כמה זמן הן כבר שוהות באוויר? האם הן אכלו לאחרונה? בהיעדר מעקב מתמשך אחרי להקה אחת ובהיעדר טקסט הסברי (הקריינות בציפורים נודדות נדירה ואקראית) קשה מאוד להבין את משמעות התנהגותן, כפי שמעידות תגובות הקהל באולם הקולנוע בעת הקרנתו של הסרט: מאבקים בין הציפורים, מפגני חיזור והחלפת קריאות בתעופה – כל אלה עוררו גלי צחוק. אילו הוצג בפני הקהל סיפור של ממש במקום תמונות מקוטעות של יצורים זרים ומוזרים (ולכן "מגוחכים") מן הסתם לא היה איש מגיב בצחוק. תחת זאת היה הקהל מגלה עניין במשמעותן של המחוות הבלתי מוכרות עבור אותם יצורים זרים – עניין שמהווה תנאי להתפתחותם של הבנה וכבוד.

לא רק ה"תסריט" הבעייתי של פרין מעורר גישה זו של חוסר כבוד כלפי הציפורים אלא גם בחירתו להציגן כקישוטים חיים. רבות מאוד מבין התמונות נבחרו בזכות יופיין בלבד – יופי שמקורו בציפורים עצמן וגם במשחקי סימטרייה, ברקע מרשים, בתאורה וכדומה. ומה רע בהתפעלות מיופי? כמו התפעלות מיופיים של בני-אדם, כך גם התפעלות מיופיין של חיות עלולה לבוא על חשבון התעניינות באישיותן. במקום להיות "מישהו" שמבינים אותו, מזדהים איתו ומכבדים אותו, הציפור היפה נותרת כ"משהו" מענג, חפץ יפה. ה"וואאוו!" והצחוקים הולכים יד ביד.

סיפור ציפורי

למרות ההסתייגויות שלעיל, הסרט מצליח לא פעם לספר ללא מילים סיפור או להעביר טענות של ממש. תמונות מזג-האוויר הקיצוני, למשל, חושפות את עצמתן העל-אנושית של הציפורים: מצד אחד ברבורים מזמרים מנסים להירדם במדבר קרח יפני כשסופת כפור מכסה אותם, ומצד אחר ברנטות קנדיות בולעות ברעבתנות שרידי צמחייה דלים במדבר אמריקני.

יתרה מזו, מאמץ גדול ומרשים נעשה לצלם מנקודת-מבט ציפורית. ציפורים בתעופה מצולמות כמעט לאורך כל הסרט במצלמה הנעה במהירות, והתוצאה שמתקבלת שונה לחלוטין מן המבט האנושי השגרתי. אם בחיי היומיום אנו רגילים לראות ציפורים המתקרבות לרגע וחולפות במהירות כשצווארנו כואב מהסתכלות כלפי מעלה, זווית צילום כזו נדירה בסרט. אפילו כשהציפורים עצמן נמצאות על הקרקע נעשה ניסיון לשחזר את מבטן; כך, למשל, בסצינה קצרה וקורעת לב (ומבוימת?!) מסתחררת להקה נרגשת של ברנטות קנדיות מעל חצר מגודרת שבה נמצאת ברנטה המבקשת להצטרף אליהן – לשווא, משום שכנפיה קצוצות. לא פעם מנסה המצלמה לשחזר עבורנו את המציאות כפי שהציפורים עצמן עשויות לראותה – בתעופה מהירה שגורמת לאדם סחרחורת. ובאחת מסצינות הציד אנו אף מקבלים מושג כיצד ודאי חושבים הקורבנות: כאווז, נחתת באגם ובו אווזים שהגיעו לשם לפניך. אתה שוחה לעבר אווז שנראה קפוא ומוזר למראה יותר ויותר. לבסוף מסתבר לך – מאוחר מדי – שהאווז הזה אינו אלא בובה. הוא הפיתיון שהניחו ציידים כדי למשוך אותך אל מול הרובים שלהם.

עפים יחד

הדימוי המקורי והעצמתי ביותר בסרט נוצר על-ידי עדשת המצלמה הניידת והגבוהה, אשר מתחקה אחר מבטן של הציפורים בנדידתן: החברים והחברות שלך ללהקה עפים לצדך, מביטים בך, מביטים למטה, מחליפים ביניהם קריאות, חותרים קדימה ללא הפסקה, יציבים תמיד; ודווקא הנוף – שבעיניים אנושיות נראה קבוע כל-כך – הוא הגורם הארעי והמקרי שנמצא בתנועה מתמדת. המבט שלנו, האנושי, נראה פתאום כה מוגבל. יכולת התנועה האנושית נראית עלובה. אם מכאן צומח כבוד כלפי הציפורים (ובמיוחד כלפי אווזים, הכוכבים הראשיים!) אפשר לברך על כך את הצוות של ציפורים נודדות.