כחול מופלא

מופע השקופיות הנעות

"כחול מופלא" ("Deep Blue" במקור) בבימוים של אליסטייר פת'רג'יל ואנדי ביאט (בהפקת ה-BBC וגרינלייט מדיה) הוא סרט ללא עלילה. הסרט הוא רצף של דימויים בתנועה, מעין מופע של שקופיות נעות, רגעי שיא שנגזרו מתוך סיפורים עלילתיים מצולמים.

"כחול מופלא" דומה לסיכומים טלוויזיוניים מסוג "הרגעים הגדולים של השנה" שנערכו מתוך החדשות או אירועי הספורט שצולמו בשנה החולפת. "רגעים גדולים" כאלה נבחרים מתוך אירועים מוכרים וחשובים, או בהיותם הדימויים המרשימים ביותר למראה. הם מחוברים באופן רופף ולעיתים קרובות משודרים בהילוך איטי, כמעט ללא דיבורים ברקע. הקטעים נתפרים זה לזה באמצעות מוסיקה דרמטית או סנטימנטלית המסייעת בניתוק כל רגע ורגע מההקשר המקורי שלו וביצירת "מיתולוגיזציה" של הרגעים שנבחרו, כלומר הפיכתם לגדולים מן החיים, יפים, נוראים ובלתי מושגים.

כך בדיוק ערוך "כחול מופלא" – אוסף של רגעי שיא שנבררו, כפי שמצהירות בגאווה הפרסומות לסרט, מתוך 7,000 שעות צילום שצולמו על-ידי 20 צוותים ב-200 אתרים במשך חמש שנים. בניגוד לסיכומי חדשות, "כחול מופלא" אינו מזכיר לנו רגעים מוכרים שכבר נהפכו לחלק מהזהות המשותפת של כלל הצופים, אלא חושף דווקא רגעים הנראים לעינינו היבשתיות מדהימים במוזרותם הזרה והרחוקה. העוצמה החזותית החריגה של דימויים אלה באה במקום ההיכרות והמשמעות המקובלות בסיכומים טלוויזיוניים.

ללא נקודת-מבט חייתית

"כחול מופלא" מתייחס לאוקיינוס כאל מאגר של דימויים אסתטיים וסמליים יותר מאשר כאל מציאות של יצורים חיים. הסרט שונה בכך לא רק מסיכומי "הרגעים הגדולים של השנה" אלא גם מהסרט שנוהגים להשוותו ל"כחול מופלא" – "ציפורים נודדות". גם ב"ציפורים נודדות" האסתטיקה משתלטת על חלק מהעניין בציפורים כיצורים חושבים ומרגישים, אולם הסרט ההוא משחזר – באופן חסר תקדים – את נקודת המבט של הציפור העפה; הוא גם עוקב באופן ממושך אחר להקות קטנות, ומספר לכאורה באופן ממוקד את סיפורו של מחזור נדידה אחד.

ב"כחול מופלא" אין זכר לכל אלה. נושא הסרט – החיים באוקיינוסים בכללותם – רחב מכדי לעקוב אחר חיות כלשהן לאורך זמן. נוסף לכך, חלק מהיצורים המככבים בסרט, מרכיכות ועד לאלמוגים, פשוטים מכדי שתהיה להם נקודת מבט ובמידה רבה גם סיפור משלהם.

תמונות מיוחדות

החיפוש אחר יופי ומוזרות הביא את יוצרי "כחול מופלא" להרבות בהצגת קטעים עם תנועה מזערית, שהבולטים שבהם מציגים יצורים עם תאורה עצמית במצולות. אלה נראים ספק כמו חייזרים, ספק כמו אנימציית מחשב. קטעים קצרצרים אחרים נבחרו משום שהם אולי מזכירים תכנים אנושיים, למשל: להקת כרישים במבט מלמטה נראית כמו להק מפציצים ממלחמת העולם השנייה, ודולפינים המזנקים בתוך גלים נראים כמו גולשים.

אולם קטעים קצרצרים, אפילו ללא תנועה, עשויים לספר סיפור חיים קטן. אחד הצילומים החזקים בסרט חושף בתוך רוח ערפילית המוני פינגווינים קיסריים הנאבקים בסערה אנטארקטית איומה, מצטופפים גוף אל גוף כשגבם כפוף ומופנה החוצה. הקריין מבטיח שמהירות הרוח עלולה להגיע ל-160 קמ"ש, בטמפרטורה הצונחת עד 70 מעלות צלזיוס מתחת לאפס. קרוב לוודאי שהרוח עלולה להימשך שעות, והקטע הקצר מספר על מאבק נורא (בעיקר לפינגווינים שנתקעו בשורה החיצונית!).

סיפורי טריפה

הקטעים הסיפוריים ביותר כ"כחול מופלא" מתארים טריפה – אולי הנושא הדרמטי הפשוט (והצפוי) ביותר לפענוח ולהבנה בחייהם של יצורים ממין אחר. היוצרים ערכו דרמה מחיי הדגים הקטנים בשוניות בלילה, מסתתרים בנקיקים מפני כרישים אימתניים, עד שאחדים מהדגים הקטנים טועים, מתגלים ונקרעים לגזרים. סיפור קצר אחר, הכולל כמה מן התמונות המוזרות ביותר, הוא סיפור חיסולם של המוני דגים קטנים המסתחררים בלהקות צפופות ביותר ומותקפים על-ידי כרישים, דולפינים, לווייתנים, סולות ויסעורים – במגוון מבהיל של שיטות ציד. וסיפור נוסף – תיעוד חלוצי שיוצרי הסרט מתגאים בו – הוא סיפור רדיפתו הממושכת והריגתו של גור לווייתן אפור בשיניה של להקת לווייתנים קטלנים (orca) – דרמה מחרידה ומדממת המצריכה לא מעט קריינות כדי לתת משמעות לתנועת הגופים האדירים ולהררי המים שמעליהם.

"כוכב הלכת הכחול"

"כחול מופלא" הוא גרסה קולנועית קצרה לסדרה בת 8 פרקים, בני 50 דקות כל אחד, The Blue Planet של ה-BBC וערוץ דיסקברי (הסדרה שודרה בישראל, בערוץ 1). הסדרה "כחול מופלא" הציגה סקירה שיטתית של בתי גידול שונים באוקיינוסים, עם תמיכה נרחבת של קריינות. ההתמקדות בנושאים, הפירוט הרב יותר והקריינות מקנים עדיפות גדולה לסדרה על פני הסרט. בסדרה יכולת להבין פחות או יותר מה רואות עיניך ולקלוט משהו מההקשר האקולוגי של האירועים שעל המסך. אומנם היתרון החזותי של המסך הגדול (ואולי גם של הסאונד באולם) מהווה סיבה מצוינת לרוץ לראות את "כחול מופלא" בקולנוע, גם למי שראה את הסדרה וצפה בהקלטות חוזרות שלה. אולם מבחינת התוכן "כחול מופלא" הוא צל חיוור של הסדרה. משום מה, יוצרי סרטי טבע בקולנוע מחפשים נושאים מקיפים מדי ונרתעים מסיפורים ממוקדים מהסוג שמופיע בסרטי טבע בטלוויזיה. על החולשה בתוכן הם מנסים לפצות בחיזיון מרהיב ובמוסיקה מנופחת. "כחול מופלא" הוא דוגמה קיצונית לכך, והוא דומה בכך לסרט ימי אחר – "אטלנטיס" של לוק בסון (1991).

ללא מגע יד אדם

לסיום, כמו בכל דיון בזכויות בעלי-חיים, נתייחס למפגש בין בני-האדם לחיות המככבות בסרט. "כחול מופלא" פשוט מצולם כאילו אין בני-אדם בעולם. למשל, אין בו רמז לרשתות הענק המחסלות כל יצור שנתפס בהן, למשמידי יונקים ימיים, לזיהום ההורג את תושבי האוקיינוסים או להתחממות הגלובלית שממוטטת מערכות אקולוגיות בים. בני-אדם נכנסים לסיפור דווקא במקום שבו נוכחותם היא הנדירה ביותר – בעומק של קילומטרים במצולות, שם רכב הצילום (אשר מן הסתם מצולם מרכב שני) מככב עם אורותיו בתוך המים השחורים, על תקן של חללית הנעה מעל פלנטה אחרת.

קשה להבין מדוע בחרו יוצרי הסרט להוציא את בני-האדם מהתמונה. קשה במיוחד להבין זאת לאור העובדה שפת'רג'יל וביאט מצהירים באתר הסרט כי הם רואים ב"כחול מופלא" כלי במאבק לשימור האוקיינוסים – כלי שבין השאר נועד לשכנע אנשים לאכול פחות דגים. קשה לזהות כוונה נאצלת זו בסרט. אולי הפגיעה האנושית בחיות שבאוקיינוסים נדחקה הצידה משום שהפריעה לחיזיון האסתטי והסמלי: כאשר זיהום וציד נכנסים לסיפור, היופי נדחק לטובת טינופת; דימויים של כוח פראי וחופשי נהפכים לדימויים קטנים ומאוימים, ומעמדו הסמלי של האוקיינוס כעולם נשגב ובלתי מושג – מתנדף כלא היה.

יוצרי הסרט בחרו לשלם מס שפתיים ל"שוד האוקיינוסים" ברגע האחרון של הסרט, אז הם מזכירים שהלווייתנים שצולמו הם שרידי מינים שכמעט הוכחדו בידי בני-אדם. איך? מדוע? מהם הכוחות הכלכליים-חברתיים שגורמים להשמדה? ומה אפשר לעשות בעניין זה? שאלות אלה נמצאות מחוץ לטווח הנושאים ב"כחול מופלא". ביציאה מהסרט אנו נותרים אם הרגשת התפעמות גדולה אל מול עוצמתם, עושרם ומוזרותם של החיים באוקיינוסים. חוויה נהדרת. אבל ספק אם היא מועילה לשוכני האוקיינוסים.

פורסם במקור: זכויות בעלי-חיים השבוע 166, 3.9.2004.