על אתיקה ואסטרטגיה

ערפל מושגי

בתנועה לשחרור בעלי-חיים, נתקלים לעתים קרובות בוויכוחים בין מצדדי "זכויות בעלי-חיים" לבין המצדדים ב"רווחת בעלי-חיים". בוויכוחים אלה, המושג "זכויות" מקושר לעמדה נחרצת נגד ניצול חיות באשר הן, ואילו המושג "רווחה" מקושר להתנגדות לניצול חיות רק במקרים של סבל בוטה או סבל שאינו הכרחי למטרות הניצול.

תחת בחינה מדוקדקת, מסתבר שההגדרות של מושגים אלה מטעות, כמו גם ההבחנה ביניהם. התוצאה היא ערבוביה בין משמעויות שונות של "זכויות" ו"רווחה" – וויכוחים רצופי אי-הבנות.

זכויות טובות?

כשדנים ב"זכויות בעלי-חיים", כדאי לפתוח בהבחנה בין זכויות משפטיות לזכויות מוסריות. בשיח המשפטי, המושג "זכויות" מצביע על היחס הראוי אל מישהו במערכת חברתית ממשית (כגון מדינה) בהתאם לדרישותיה של סמכות שלטונית. בשיח המוסרי, לעומת זאת, אותו מושג עצמו מצביע על היחס הראוי אל מישהו בעולם דימיוני ומושלם, בהתאם לסמכות שנובעת מעקרונות מוסריים בלבד. גם כשאומרים "אני בעד זכויות בעלי-חיים" כהצהרה מתחום המוסר בלבד, לא ברור באילו זכויות מדובר ומהו מעמדן של זכויות אלה במקרה של קונפליקט עם זכויות אחרות. לכאורה, יש שמתכוונים לעקרונותיו של הפילוסוף טום רייגן, אך למעשה הנושא מורכב יותר. אנונימוס, למשל, מקבלת עקרונות אלה באופן חלקי בלבד ופועלת מתוך הכרה שחיות רבות יותר מכפי שהמליץ רייגן ראויות למעמד מוסרי רציני.

רווחה רעה?

השימוש במושג "רווחת בעלי-חיים" מבלבל עוד יותר. הקושי נובע בחלקו מכך, שגופים הפוגעים בחיות מרבים להשתמש במושג באופן מטעה במתכוון. לעתים קרובות, מנצלי חיות מגייסים טיעונים של הגנה לכאורה על רווחת החיות בתור תירוץ להמשך הניצול; כלומר, סכנה מסוימת לפגיעה ברווחת החיות משמשת בתור עילה לגרום להן פגיעה חמורה יותר. כך, למשל, הסכנה הנשקפת לרווחת התרנגולות בתעשיית הביצים מטפילים שנמצאים על הקרקע, משמשת כתירוץ לכליאתן בכלובים; וסכנות כגון מחלות או דריסה, האורבות לחתולים חופשיים, משמשות כתירוץ להרג החתולים.

אולם המושג "רווחה" בעייתי גם מבלי שנעשה בו שימוש מניפולטיבי. רייגן הוא בין הראשונים לזהות את המורכבות של המושג, אשר נבחן באופן רציני גם במדע העוסק ברווחת בעלי-חיים. במובנו הרחב ביותר, המושג "רווחת בעלי-חיים" מתייחס להרגשתו של היצור (נהנה או סובל?) להגשמת רצונותיו ולהגשמת הפוטנציאל הטבעי שטמון בו. אם כן, כשמדברים על "זכויות בעלי-חיים", מתכוונים, למעשה, לביטויים שונים של זכותם של בעלי-חיים לחיות ברווחה. מסתבר ש"זכויות בעלי-חיים" ו"רווחת בעלי-חיים" אינם מושגים סותרים ואף אינם מבטאים מידות שונות של מחויבות לרעיון אחד. אלה הם מושגים שונים מהותית ומשלימים זה את זה: "זכויות" הן יחס ראוי למישהו (או תכונה שלו כמושא מוסרי), ואילו "רווחה" היא מצב של מישהו, בהתייחס לנפשו, לגופו, לרצונותיו, לטבעו ולעתידו. אין אפוא משמעות מתקבלת על הדעת לאמירה כגון "אני תומך בזכויות בעלי-חיים ומתנגד לרווחת בעלי-חיים".

ההקשר הפילוסופי וההקשר האסטרטגי

המושגים "רווחת בעלי-חיים" ו"זכויות בעלי-חיים" – כמו מושגים רבים אחרים – מקבלים משמעויות שונות ביותר בהקשרי שימוש שונים. נחוצה במיוחד הבחנה בין ההקשר הפילוסופי לבין ההקשר האסטרטגי. ההקשר הפילוסופי (האתי והאידיאולוגי) הוא הניסיון להגדיר מהו הגורל הראוי לבעלי-חיים באשר הם, באופן אידיאלי ובלתי תלוי במציאות חברתית מסוימת. ואילו ההקשר האסטרטגי הוא הניסיון לקבוע מהי הדרך האפקטיבית ביותר לשפר את מצבם של בעלי-חיים מסוימים במציאות היסטורית-חברתית נתונה. אמנם, השאלה מה נחשב כ"שיפור" נקבעת במידת-מה לאורן של הגדרות פילוסופיות של ה"ראוי". אולם ה"ראוי" הוא לרוב אידיאל רחוק, שכמעט אינו מסייע בהבנת התנאים כאן ועכשיו. הפער התהומי בין האידיאל למציאות המוכרת לנו גם הופך ויכוחים רבים על מהותו המדויקת של "הראוי" למנותקים מן המציאות.

אתיקה

בכל הנוגע לחיות ממינים שונים, בני-אדם שונים מחזיקים בכל קשת הדעות האתיות האפשרית: מאדישות מוסרית מוחלטת ועד להכרה מוסרית עמוקה. למרות זאת, מבין כל השאלות שלפנינו, דווקא השאלה האתית "לאיזה יחס ראויים בעלי-חיים?" היא קלה למענה, באופן יחסי. די בכך שנקבל שתי הנחות אלמנטריות: שבעלי-חיים רבים ניחנו ביכולת להרגיש; ושליכולת זו יש ערך מוסרי.

משקיבלנו הנחות אלמנטריות אלה, קשה ביותר להגן, מבחינה אתית, על כל אותם מוסדות חברתיים, אשר אחראים לפגיעה בחיות (כגון תעשיות המזון והלבוש מן החי). העיקרון האתי הבסיסי הוא פשוט: יצורים מרגישים, ראויים להרגיש טוב ולממש את רצונותיהם ונטיותיהם; מוסדות המנצלים חיות, מושתתים במהותם על הפרה בוטה של עיקרון זה – ולכן הם פסולים מבחינה אתית. מובן שיש לסוגיה זו היבטים סבוכים לעייפה, אך די בעיקרון זה כדי לאפשר לנו לפנות מכאן ואילך לשאלות של אסטרטגיה.

אסטרטגיה

תכנון פעילות מעשית לטובת חיות, דורש בעליל הכרת עובדות בשטח: אילו חיות נפגעות? כיצד? מי פוגע בהן? באילו אמצעים ניתן להשפיע עליו? איך ניתן לגייס ולהפעיל אמצעים אלה במסגרת המשאבים העומדים לרשותי? ומהו השינוי שניתן להשיג, בהינתן המשאבים שלרשותי והאמצעים שבהם בחרתי? התשובות נותרות לרוב כה רחוקות מהאידיאל האתי, עד שהוא בקושי נותר רלוונטי. זוהי ההבחנה האלמנטרית, שנעדרת מדיונים רבים בעניין "זכויות" ו"רווחה": אין קשר הכרחי בין אידיאלים אתיים לבין פעילות מעשית. הם אפילו עלולים לעתים להתנגש זה בזה.

לדוגמה: קבוצה שמאמינה כי חיות ראויות למלוא ההתחשבות המוסרית ולשחרור מלא מעריצות אנושית, עלולה לגרום להן נזק בגלל אסטרטגיה לקויה (למשל, לחץ אגרסיבי על אוכלי בשר להפסיק לאלתר צריכת כל מוצר מן החי, נובע מעיקרון אתי מוצדק - אך צפוי לייאש ולהרתיע את עיקר האוכלוסייה, שמוכנה לבצע "פשרות" ולא יותר). ומנגד, קבוצה שמאמינה כי בני-אדם זכאים לנצל חיות בתנאי שהן לא יסבלו באופן גלוי מאוד לעין, עשויה להציל המוני חיות בזכות קמפיין עשוי היטב (למשל, מאבק לביטול משלוחים חיים מחו"ל לטובת צריכת בשר מקומי מתבסס על עמדה אתית פסולה, ואף על-פי כן עשוי למנוע סבל רב בהובלה, לחשוף אוכלי בשר לזוועות החקלאות ולעורר כמה מהם לבחור בצמחונות). אם כן, הקבוצה הראשונה בדוגמה זו גרמה נזק לחיות למרות עמדתה המוסרית הרצינית יותר, בעוד שהקבוצה השנייה הועילה לחיות למרות עמדתה המוסרית הבעייתית. דוגמאות כאלה אינן דימיוניות ואינן נדירות.

תחומים נפרדים

טוהר אתי הוא רק תכונה אחת מני רבות, שמשפיעה על האפקטיביות של הפעילות. כמובן, "טהרנים מוסריים" אינם מועדים יותר לאסטרטגיה גרועה, כשם ש"פשרנים מוסריים" אינם מועדים לאסטרטגיה טובה. אמנם, סביר להניח, שטהרנות מוסרית אף מאירה טוב יותר את הדרך לטווח הארוך. אולם האם היא אכן פועלת כך? על שאלה זו כלל לא ניתן להשיב באמצעות דיון אתי כי היא איננה שאלה פילוסופית. זוהי שאלה היסטורית-חברתית, הטעונה בדיקה אמפירית של המתרחש בתקופות מסוימות, בתוך ארגונים מסוימים ובחברות מסוימות.

אז אולי ביטול לעומת שיפור?

לעתים מחליפים את המונחים "זכויות" ו"רווחה" במונחים אחרים: במקום "זכויות", מדברים על הדרישה לבטל את ניצול בעלי-החיים; ובמקום "רווחה", מדברים על הדרישה לשפר את תנאי חייהם במסגרת מערכות הניצול הקיימות. בקיצור: "ביטול" מול "שיפור" (באנגלית המושגים מתערבבים אך הקיטוב נשמר, בין "abolitionism" ל-"welfarism").

בכל הנוגע לשיח הפילוסופי ולהגדרות אידיאולוגיות, אלה הם אכן מושגים מדויקים יותר מ"זכויות" ו"רווחה". אולם הבעיה המושגית הבולטת יותר נותרת בעינה: המושגים "ביטול" ו"שיפור" אינם מוצלחים לבחינת אסטרטגיות פעילות למען חיות. לעתים קרובות, ניתן לראות בהישג לטובת החיות ביטול מנקודת מבט אחת ושיפור מנקודת מבט אחרת (למשל: ההוראות האוסרות על בידוד עגלים בתאים ומחייבות לספק להם מזון מוצק, מהוות ביטול של תעשיית "עגל חלב"; אולם מאחר שהוראות אלה אינן אוסרות ניצול עגלים לבשר בשיטות אחרות, הן גם מהוות שיפור גרידא בתעשיית הבשר). מעבר לכך, קבוצות השואפות לעולם שבו יבוטל כל ניצול בעלי-החיים, עלולות לבצע פעילות שמזיקה להם, כשם שקבוצות השואפות לסלק רק כמה פגיעות בולטות, עשויות להועיל לחיות בכל מובן שהוא.

אם כן, לא היעד האוטופי הוא שיקבע את מידת הצלחתה של פעילות, אלא הגדרת מטרות ריאליות, זיהוי אמצעים נאותים וניצול נכון של משאבים.

מושגים חלופיים?

רשימה זו נועדה לא נועדה בהכרח להחליף מושגים מסוימים באחרים. מטרתה היא להזהיר מפני מעבר בלתי זהיר בין הקשרים שונים, אשר מוליד בלבול מושגי רב. המושגים "זכויות בעלי-חיים" ו"רווחת בעלי-חיים" מקבלים משמעויות שונות במספר הקשרים שונים, כשהבלבול העיקרי נגרם במעבר בין השיח הפילוסופי (האתי, האידיאולוגי) לשיח האסטרטגי (תכנון הפעילות).

בשיח הפילוסופי, מקובל השימוש במושגים רבים הקשורים במעמד מוסרי; אחד מהם הוא "זכויות" ואין סיבה שלא להשתמש בו בדיונים המבקשים לברר מהו עולם צודק.

בשיח האסטרטגי, לעומת זאת, מוטב לדבר על "פעילות אפקטיבית" או על רמות שונות של תועלת לבעלי-חיים כתוצאה מדרך פעילות מסוימת. אילו שינויים מעשיים מחוללת פעילות? התשובה לכך אינה תלויה בשאלה, עד כמה הפעילות "טהורה" מבחינה ערכית. מה שדרוש הוא מעקב עובדתי אחר השינויים במספר החיות שנפגעות ובאופי הפגיעה בהן, השינויים במאזן הכספי של תעשיות פוגעניות, השינויים בשיעור הצריכה של מוצר מסוים מן החי וכדומה, כמו גם מעקב אחר מגמות מורכבות יותר באמצעות שיטות מחקר סוציולוגיות, פסיכולוגיות והיסטוריות.