הדילמות המוסריות הקשות
כשלא יתכן פיתרון פשוט לקונפליקט בינינו לבין חיות אחרות
דילמות קלות
יש שאלות מוסריות שקל להכריע בהן. השאלה "האם התעללות בחיות לשם בידור היא מעשה ראוי?" תעורר תשובה שלילית נחרצת לפי כל גישה מקובלת למוסר. איש, כמעט, לא יטען שיש משקל מוסרי גדול לצורך האנושי בבידור, כאשר מול הצורך הזה ניצבים סבלם של הקורבנות וההנחה שהתעללות היא התנהגות מעוותת ומסוכנת לחברה. הערכים במקרה כזה ברורים, העובדות ברורות, ולכן קל להכריע באופן גורף. הכרעה דומה אפשר לקבל גם כשמדובר בהתעללות בידורית ממוסדת: קרקסי חיות, פינות ליטוף, רודיאו, ציד כ"ספורט", מרוצי סוסים וכו'. אמנם, כאן כבר לא מדובר רק בסיפוק בידורי חולף אלא גם בתרבות של קהילה מסוימת ובפרנסה של אחדים מחברי הקהילה. אולם אלה הם עדיין צרכים שוליים, יחסית: למשל, אילו הופסקו כל מופעי הרודיאו היו חובבי הרודיאו לומדים ליהנות מבידור אחר ועובדי הרודיאו היו מוצאים עבודה אחרת, ללא מחיר חברתי נוסף.
גם השאלה "האם מן הראוי להיות צמחוני?" קלה להכרעה מבחינה מוסרית – לפחות בחברת השפע התעשייתית (כמובן, הכרעה קלה מבחינה מוסרית אינה מעידה שהפיתרון קל להגשמה בפועל). אמנם, ההכרעה קלה רק אם יודעים עד כמה משקים תעשייתיים פוגעים בחיות (וגם בבריאות הצרכנים, בסביבה ובכלכלה הכפרית) וכן אם מסכימים שלבעלי-חיים יש מעמד מוסרי כלשהו. ויכוחי מוסר על צמחונות ממשיכים להתקיים כי רבים מהמתווכחים בורים ביחס לעובדות ואינם שומרים על עקביות בין הנחות מוסריות למסקנות. אך כשמתגברים על מכשולים אלה, ההכרעה המוסרית בשאלת הצמחונות קלה.
דילמות קשות
במקרים רבים, ההכרעה לטובת צד אחד קשה גם כשיש הסכמה בסיסית על עקרונות המוסר וידע עובדתי מספיק. בעיות ייחשבו כקשות להכרעה אם מימוש צרכיהם הקיומיים של כל הצדדים מחייב שאחד מהם לפחות ימשיך לוותר ויתור כואב או להיפגע בכפייה. הנה רשימה של בעיות כאלה:
1. הדברה חקלאית של "מזיקים" כגון מכרסמים וציפורים בשדות ובמחסני מזון.
2. הרס בתי גידול על-ידי חקלאות ובנייה.
3. ניהול (הרג, הגבלת תנועה וכו') אוכלוסיות של חיות בר תחת משבר אקולוגי.
4. "חיות מחמד" – האם ראוי להחזיקן, ואם מחזיקים בהן – באילו תנאים?
5. חקלאות ביתית, כשמספקים לחיות תנאי קיום מצוינים ולוקחים מהן מעט צמר, חלב וכו'.
6. פעולות נגד חיות אלימות או מסוכנות.
7. פעולות נגד חיות המפיצות מחלות או עלולות להפיצן.
8. ניסויים קלים בחיות מעטות, שיניבו תועלת גדולה לאנשים רבים.
9. ניצול חיות להפקת חומרים או אברים המצילים אנשים ישירות.
10. השקעה אישית וחברתית לטובת בעלי-חיים – עד כמה ראוי להשקיע?
בכל הבעיות האלה, ספק אם נגיע לפיתרון מוסרי ברור לטובת צד אחד. אם נכריע בבעיה באופן שיאפשר לנו כבני-אדם להתקיים היטב, חיות רבות ימשיכו להיפגע קשה; ואם נכריע באופן שיאפשר לחיות להתקיים היטב, ניפגע אנחנו באורח בלתי נסבל, או שלפחות נצטרך להתנות את הפיתרון בשינוי תהומי של סדרי החברה. (והתמונה מורכבת עוד יותר: בבעיות 5-3 קשה להכריע מהי טובת החיות עצמן, עוד בטרם שקלנו מה טוב לנו). בדרך-כלל ניאלץ אפוא להסתפק בפיתרון מוסרי "מלוכלך" הכולל פשרה על חשבון החיות.
בלי טריקים!
לעתים קרובות שולף מישהו פיתרון נחרץ לאחת מהדילמות הקשות שלעיל: "צריך לחסל את המיינות בארץ כי זה מין פולש!" או "אסור לקחת חלב מפרה בשום תנאי כי זה ניצול!" מבט מקרוב יגלה שהפיתרון הפשוט נשען על כללי מוסר פשטניים (ו/או על טעויות עובדתיות...). במציאות, אין טריק לפתור בקלות בעיה מורכבת; אדרבה, השיקול המוסרי המורכב חיוני כאן. רק כשמדובר בבעיות פשוטות באמת, אפשר לבחון אותן מתוך גישות מוסריות צרות ושונות זו מזו – ולמרות זאת להגיע תמיד למסקנה אחת. במובן זה, פתרון בעיות מוסר פשוטות מאפשר לנו להסתפק בגישה צרה. אולם מול דילמות קשות, גישות שונות למוסר עלולות להניב מסקנות שונות. לכן אי-אפשר להסתפק בבחינת דילמה קשה מתוך גישה אקראית אחת.
ניהול אוכלוסיות בר: מימין מלכודת המיועדת למיינות (מין זרזיר
המתרבה בקלות במקומות שבהם השתחרר מהשבי); ומשמאל מלכודת ליוני בית.
מלכודת המיינות מיועדת כנראה להמשך החזקתן בשבי. היונים שנלכדו ודאי יושמדו.
גישות הולמות
כל גישה מובחנת לטיפול בשאלות מוסריות מיטיבה במיוחד לטפל בתחומים מסוימים ולא באחרים. למשל, השאלה "כמה זמן ומאמץ ראוי שאשקיע בפעילות למען בעלי-חיים באנימלס?" תזכה בטיפול עשיר במיוחד במסגרת גישה העוסקת באיזון שבין תחומים שונים של אחריות מוסרית בחיים ובמידות טובות. לעומת זאת, השאלה "כיצד ראוי לנהוג בכלב תוקפני?" מתאימה במיוחד לבירור במונחים של זכויות אינדיבידואליות, אמון וריסון. אם ננסה ליישם גישה זו על השאלה הקודמת, לא נתקדם הרבה.
גישות סותרות
אין רע בכך שגישות שונות למוסר עשויות להניב הכרעות שונות מול דילמות קשות. החוכמה היא לנסות ליישם את כולן ולהפיק את המרב מכל אחת מהן. אולי הפיתרון שנקבל כך אינו מושלם, אך לפחות הוא איננו שרירותי. הנה שתי דוגמאות לשאלות שגישות מוסריות שונות מניבות שיקולים שונים לגביהן:
- האם מוצדק לנצל חזירים להפקת איברים להשתלה באנשים? כדי להשיב על כך אפשר להתמקד בסבל: כמה יסבלו החזירים בתעשיית האיברים וכמה סבל יימנע מהאנשים שהושתלו בהם האיברים? אם יתברר שהחזירים אינם סובלים כלל, הדילמה המוסרית תוכרע לטובת ההשתלות. אולם אם נשקול את הדברים במונחים של זכויות מוסריות, נגלה שבין אם החזירים סובלים בין אם לאו, התעשייה שוללת מהם זכויות בסיסיות (כגון הזכות לחיות) ולכן בשיקול המוסרי הכף נוטה דווקא לטובתם.
- האם מוצדק לעודד חתולים להתרבות כדי לגדל אותם כ"חיות מחמד"? במונחים של זכויות מוסריות, השליטה ברבייה של החתול והגבלת חופש התנועה שלו הן מצבים בעייתיים. גישה זו נוטה אפוא נגד החזקת "חיות מחמד" בכלל. אולם גישה המתמקדת בפיתוח אישיות מוסרית באדם תעודד טיפוח "חיות מחמד" כי האחריות כלפי החתול והקשר הקרוב איתו מפתחים באדם רגישות מוסרית מיוחדת כלפי חתולים ובכלל.
ההשוואה בין המסקנות שנקבעו לפי גישות שונות לא תניב הכרעה פשוטה, אך בעקבות ההשוואה קל לזהות את החסרונות של כל אחת מן הגישות. מעבר לכך, כל גישה פתחה דיון מובחן, המחייב בירור של עובדות בכיוון אחר. סיכום השיקולים השונים אמנם מסובך, אבל לפחות התוצאה מאוזנת.
שאלות מנחות
כדי להמחיש אילו שאלות כדאי לשאול כשבוחנים דילמה מוסרית קשה, ניישם מספר גישות על שאלה אחת בנושא הדברה חקלאית: "כיצד להתמודד עם 'מכת נברנים' אזורית?"
א. תועלתנות
התועלתנות, כשיטה בפילוסופיה של המוסר, מבקשת להעריך כמה סבל או תועלת יפיקו הצדדים השונים עקב הקונפליקט, לשקלל את הסבל/התועלת משני הצדדים ולהכריע בהתאם לכך. שאלות תועלתניות הן: כמה סבל גורמת ההרעלה לנברנים? האם יש רעלים שאינם גורמים סבל? האם הפסקת ההדברה תגרום מחסור במזון לאנשים? אם כן, כמה אנשים יסבלו מהמחסור ועד כמה הם יסבלו?
ב. זכויות וחובות
לפי גישה זו, מתמקדים בדברים שראוי לעשות כי הם טובים בפני עצמם ובדברים שצריך להימנע מהם מהטעם ההפוך. הדגש הוא על ציות לכללי המוסר הנכונים. אם כן: מהן הזכויות הבסיסיות של הנברנים? האם זכותנו להגן על המזון שלנו שקולה לזכות של הנברנים להתקיים בשדות? אם נמנע מהם להמשיך להתקיים בשדות, האם זו חובתנו לספק להם מקום חלופי?
ג. מידות מוסריות
גישה זו מתמקדת בטיפוח המידות הטובות ובריסון המידות הרעות של האדם המוסרי. שאלות: האם ההדברה מבטאת אטימות, עצלות או נקמנות? האם השימוש בהדברה ביולוגית מטפח תחושת אחריות כלפי הטבע ורגישות לאיזון האקולוגי? האם הימנעות מהדברה מטפחת תחושת שותפות עם קהילת היצורים החיים? האם האחריות שלנו כלפי הקהילה האנושית הקרובה מחלישה את האחריות שיש לנו כלפי הנברנים?
ד. ביקורת השוואתית
גישה זו מעודדת אותנו לבחון אם המושגים שאנו עושים בהם שימוש לניתוח הבעיה המוסרית אכן הולמים את הבעיה, או שמא הדיון שלנו מוטה בגלל שימוש במושגים "משוחדים". זיהוי הטיות הוא משימה קשה כשמדובר בתחום שלא זכה לביקורת מפותחת, כמו הדברת חיות. מאחר שהביקורת המוסרית על התנהלות קונפליקטים בין בני-אדם זכתה לביקורת מוסרית מפותחת הרבה יותר, כדאי לחפש אנלוגיה משכנעת בין הקונפליקט שלפנינו ובין קונפליקט מוכר בין בני-אדם, ולבדוק אם אפשר לקחת את המושגים המרכזיים שנהוגים בביקורת המוסרית על הקונפליקט בין בני-האדם ולהחיל אותם על סוגיית הנברנים. למשל, הקונפליקט שבינינו ובין הנברנים דומה מבחינות רבות למלחמה. אם כן: האם הדברה משולה ל"מלחמה צודקת" או שיש אפשרות ריאלית ל"דו-קיום"? מהו היחס הראוי ל"אויב" שאין אפשרות לקיים איתו משא-ומתן ולהגיע להסכם שלום עמו? האם אפשר לזהות בשדות "אוכלוסייה אזרחית" שפגיעה בה היא פשע מלחמה (נברנים שאינם פוגעים ביבול, מינים אחרים) ואם כן, מה הן השלכות הגילוי הזה על אופי ה"לחימה" המותר? האם אפשר להבחין בין "נשק קונבנציונלי" (תנשמות, מלכודות) ל"נשק לא קונבנציונלי" (רעל)?
לסיכום, עדיף להתאמץ!
לא קל לסכם את הדיון הרבגוני הזה ולהכריע בדוגמה בנושא הנברנים. הקושי נובע, בין השאר, מכך שעדיין חסר לנו ידע הכרחי על נברנים ועל שיטות מאבק חלופיות, והשגת ידע אמין ומאוזן היא בעיה גדולה בפני עצמה. אולם, הדיון הרבגוני קובע את תחומי הדיון ומנחה אותנו בחיפוש ידע נוסף. הסתבר לנו, אם כן,
- שחשוב מאוד לברר מה בדיוק אנו עתידים להפסיד בעקבות מאבק בנברנים בכל שיטה ספציפית, או בעקבות שמירה על דו-קיום עם הנברנים;
- שגם אם החלטנו "להכריז מלחמה", האחריות המוסרית שלנו לא נעלמה – וקיים הבדל מוסרי מהותי בין דרכי מאבק שונות;
- וש"המזיק"/"האויב" אינו מהווה בהכרח אוכלוסייה אחידה שיש להתייחס אליה תמיד בדרך אחת, אלא ייתכנו התנהגויות שונות ונסיבות שונות, המחייבות יחס שונה.
כל זה ודאי לא פשוט, אך הסיבוך הוא דווקא יתרון. מול בעיות מורכבות, עדיף שלא להתפתות אחר פיתרונות פשוטים.
המאמר מבוסס על דיון ציבורי בהנחיית המחבר, שנערך בהפקת אנימלס (לשעבר אנונימוס) ב-22.9.2008.
