תעשיית הפרווה בסין

תוכן התחקיר: עלייתה של תעשייה רצחנית  | תעשייה רצחנית: מבט מבפנים  | עדכון: לקראת חקיקה אירופית 

1. עלייתה של תעשייה רצחנית

החקירות

בסוף שנת 2004 ובינואר 2005 יצאו חוקרים סמויים למשקים ולשווקים גדולים לפרוות בצפון-מזרח סין ותיעדו את המתרחש שם. החוקרים התמקדו בעיקר בשועלים ממינים שונים. תוצאות החקירה מוצגות בדו"ח בן 13 עמודים מטעם ארגונים משווייץ (SAP), מטייוואן (EAST International) ומבריטניה (CWI). לדברי נשיא SAP, זהות החוקרים נותרה חסויה כדי להגן על חייהם. הדו"ח המקורי פורסם בראשית פברואר, וגרסה מעודכנת שלו, הכוללת תצפיות נוספות על-ידי עיתונאים סיניים, יצאה לאור באמצע יולי. הדו"ח מהווה חשיפה ראשונה של חלקים נרחבים בתעשיית הפרווה הסינית ושל המציאות החדשה בתעשיית הפרווה העולמית. ב-7.10.2005 נוסף על דו"ח זה פרסום קצר מטעם הארגון האמריקאי PETA, ובו תוצאות חקירה חדשה, שערכו חוקרים סמויים בדרום סין. חקירת PETA מתמקדת בהובלה ובהרג של כלבים וחתולים מבויתים בתעשיית הפרווה. המסחר הבינלאומי בפרוות כלבים וחתולים נחשף כבר ב-1998, בעקבות חקירה בת 18 חודשים שניהלו בסין, בתאילנד ובפיליפינים הארגון האמריקאי HSUS והעיתונאי העצמאי מאנפרד קארמאן. לנתונים שנאספו בכל החקירות הללו נלוות תמונות קשות (בכתבה זו מובאות רק התמונות הקלות ביותר לצפייה) וסרטי וידיאו מחרידים: כליאה והרג של שועלים (SAP/EAST); הובלה והרג של חתולים וכלבים (PETA); והרג כלב (HSUS).

מדוע סין?

משקים מסחריים לפרווה הוקמו בסין כבר ב-1860. כמאה שנה לאחר מכן, באמצע שנות החמישים, החלה התעשייה לגדול בעזרת ייבוא מאות אלפי שועלים לרבייה ממדינות המערב. משנות השמונים ואילך, עם פתיחת השוק הסיני לחו"ל, הואצה גדילת התעשייה עם הקמת משקים בבעלות פרטית וסיוע משקיעים זרים. בשנות התשעים הואצה הגדילה עוד, בעקבות הצמצום בהיקף התעשייה במערב: סין סיפקה למערב לא רק כוח עבודה זול, אלא גם ניצול חיות ללא מחאה ציבורית וללא חקיקה מגבילה. תעשיית הפרווה של סין קיבלה דחיפה גם עם חזרתה של הפרווה לשווקים במערב כמוצר זול, העובר עיבוד ניכר ומשווק כשהוא משולב בחלקים קטנים, יחסית, בתוך בגדים, צעצועים ורהיטים, העשויים בעיקר מחומרים אחרים.

היקף התעשייה הסינית

הסינים עדיין אינם עוסקים באופן שיטתי בברירה מלאכותית, והחיות שהם מחזיקים סובלות מזיווגי קרובים. לכן מרבים סוחרי הפרווה הסינים לייבא חיות מהמערב. בשנת 2004, למשל, ייצאו מפינלנד 5,000 שועלים למטרות רבייה בסין; רבים מהם לא שרדו את תלאות המסע הארוך. בשנים האחרונות, הסינים הורגים יותר ממיליון וחצי שועלים (שועל מצוי ושועל שלג) בשנה, ומספר דומה של שועלי רקון (מין ממשפחת הכלביים שמקורו במזרח אסיה, ואינו קרוב ביולוגית לרקון/דביבון מצפון אמריקה). מספר החורפנים (מינקים) שהורגים הסינים מוערך בחמישה מיליון בשנה. מעריכים, שבסין הורגים כ-27% מכלל השועלים בתעשיית הפרווה בעולם ו-11% מהחורפנים בעולם. 75-70% מכלל החיות שמומתות בסין עבור פרוותן, מקורן במשקים (השאר ניצודות בטבע). סין גם מייבאת 5 מיליון פרוות חורפן ו-1.5 מיליון פרוות שועל בשנה (למשל: מסקנדינביה), ומתקיימים בה 40% מכלל המכירות הפומביות של פרווה בעולם. 95% מכלל בגדי הפרווה שמיוצרים בסין, נמכרים בחו"ל, ובעיקר באירופה, בארצות-הברית וביפן. בנוסף למשקי שועלים וחורפנים, קיימים בסין גם משקי פרווה המנצלים ארנבונים (מגזע "רקס") וכן משקי פרווה המנצלים כלבים וחתולים מבויתים. דו"ח הארגונים אינו מספק הערכה של מספר הקורבנות ממינים אלה, אולם לפי דו"ח PETA, מדובר במיליוני כלבים וחתולים; בשנת 2000, העריכו המחוקקים בארצות-הברית את היקף המסחר העולמי בפרוות של מינים אלה בשני מיליון פרטים. ייתכן, שמספר החתולים והכלבים גדל במהירות כי פרוותם ה"לא איכותית" מתאימה לניצול במוצרי פרווה זולים.

טשטוש עקבות

הפרווה נמכרת בשלבים שונים של עיבודה בין מדינות שונות, והסוחרים מרבים להצמיד לפרווה תוויות מטעות; אפילו בסין עצמה, מקובל לטעון שהפרווה הנמכרת שם היא מיובאת, בגלל תדמית של "איכות נמוכה" לפרוות שנפשטו מחיות בסין. גם הסוחרים במערב מסתירים את הייבוא מסין. כתוצאה מכך, כמעט שלא ניתן לדעת אם מקור הפרווה שנמכרת על-ידי חברה מערבית כלשהי, מקורו בסין. בנוסף לטשטוש העקבות הכללי, PETA והארגון האמריקאי HSUS מדווחים על הצמדה שיטתית של תוויות כוזבות לפרוות כלבים וחתולים – מעשה הכרחי כדי לאפשר את שיווקן במערב, ובמיוחד בארצות-הברית, שם עבר בשנת 2000 חוק פדרלי, האוסר כל מסחר בינלאומי בפרוות חתולים וכלבים. איסור דומה קיים גם בכמה ממדינות אירופה. יש לציין, שטשטוש העקבות קל לביצוע: פרוות כלבים וחתולים דומות לפרוות מינים אחרים המנוצלים לפרווה, וכדי להוכיח שמדובר במין מסוים, יש לבצע בדיקת DNA.

פועל מחזיק אלה מדממת עם שועלי רקון לפני הריגתם, מתוך חקירת העיתון Beijing News 

החוק הסיני

החוק הסיני אינו מגן על חיות מפני התאכזרות. קיימים חוקים להגנה על חיות בר, אולם הם תקפים רק כשמדובר בחיות חופשיות. מעמדן של חיות המגודלות בשבי הוא רכוש בלבד. הגבלות מסוימות על התאכזרות קיימות לעתים בחקיקה מקומית. תגובת התעשייה הסינית לחשיפה הבינלאומית התמקדה בהגבלות אלה (בנוסף על טענות שהמידע בדו"ח לא אופייני לתעשייה וכן שהתצלומים מבוימים). על כל פנים, ההגבלות אינן שיטתיות וממילא לא הובאה כל עדות למנגנון אכיפה או להרשעה כלשהי בהתאכזרות.

2. תעשיית רצחנית: מבט מבפנים

שועל רקון בכלוב, מתוך חקירת הארגונים הבינלאומית (מקור: East International) 

תנאי הכליאה

דו"ח הארגונים הבינלאומיים (יולי 2005) סוקר בהרחבה את תנאי החיים של השועלים בסין. משק פרווה סיני מחזיק בין עשרות חיות עד כ-20,000, לעתים ממינים שונים. החיות מוחזקות בכלובי רשת חשופים לגמרי: ללא רצפה, ריהוט, צעצוע, עצם ללעיסה, תיבה למחסה ולעתים אפילו ללא גג. רק לנקבות המנוצלות לרבייה יש גישה למחסה מלבנים, בניסיון לצמצם את תמותת הגורים, האופיינית לתנאי מצוקה קיצוניים. אורכו של כלוב טיפוסי לשועלים הוא 90 ס"מ, רוחבו 70 ס"מ וגובהו 60 ס"מ. שטחו של כלוב כזה הוא 0.64 מ"ר, לעומת 0.8 מ"ר לשועל בהמלצות האיחוד האירופי (1999); כלובים אלה אף נמוכים מן הגובה שנקבע בהמלצות, אשר גם קובעות שיש לספק לשועלים מחסה סגור. בכלובים זעירים וחשופים אלה מוחזקים בסין שועל אחד או שניים, שגודל גופם דומה לגודל חתול (אורכם 70-54 ס"מ). חקירת HSUS על תנאי הכליאה של חתולים וכלבים בסין (1998)העלתה, שחיות רבות מוחזקות במתכוון בצפון המדינה הקר, כדי שיגדלו פרווה סמיכה. הם מוחזקים בתנאים סניטריים ירודים, ללא מזון ומים בכמות מספקת. חלקם כלואים בכלובים, לרוב במשקים קטנים המחזיקים 5 עד 300 כלבים ועד 70 חתולים. את החתולים נוהגים להחזיק בחוץ, לרוב קשורים בחוט תיל. קיים מסחר משמעותי גם בחתולים ובכלבים חופשיים שניצודו ברחובות, וכן ב"חיות מחמד" חטופות (חיות עם קולר נראו נשחטות על-ידי חוקרי HSUS ו-PETA).

מחזור החיים והמוות בכלוב

שועלים המנוצלים לרבייה מוחזקים בכלובים במשך 5-7 שנים. הנקבה ממליטה פעם בשנה, בראשית הקיץ, 15-10 גורים. השימוש הזרעה מלאכותית נפוץ מאוד, בין השאר משום שהחקלאים הסינים נוהגים להכליא בין מופעים מסוימים של שועל מצוי ושועל שלג, אשר עונות הרבייה שלהם אינן חופפות. הגורים מתים בהמוניהם, חלקם מהזנחה וחלקם נטרפים על-ידי האימהות, שיכולתן לתפקד כאימהות אבדה בתנאים הקשים. לדברי בעלי המשקים, רק כמחצית מן הגורים שורדים. זהו שיעור תמותה עצום ביחס למשקים במערב, עדות לתנאים הקשים במשקים הסיניים: במדינות סקנדינביה נאמד שיעור תמותת גורי השועלים ב-15 עד 30 אחוזים. הגורים ששרדו, נגמלים בגיל שלושה חודשים ונשלחים לשחיטה לאחר 8-6 חודשים נוספים. לעתים קרובות נערכת השחיטה בשווקים המרוחקים מן המשק, והחיות נשלחות לשם בתנאים מחרידים. חוקרי PETA, שעקבו אחר הובלת כלבים וחתולים בדרום סין, מדווחים על דחיסת 20 חתולים בכלוב הובלה, ועל המוני כלובים המצטברים ל-8,000 חיות במשאית אחת. החיות נשארות כלואות כך במשך כמה יממות. רבים מהכלבים והחתולים נראו פצועים, גוססים או מתים בכלובים. בשווקים, נוהגים לזרוק את כלובי ההובלה העמוסים חיות על הקרקע בעוצמה רבה, לעתים מגובה למעלה מ-3 מטרים. כתוצאה מכך, החיות שבכלובים נמחצות ומתרסקות.

סימני מצוקה

במשקי הפרווה בסין, סובלים השועלים מתנאי הכליאה הקיצוניים – צפיפות, שעמום, מצע מכאיב וחוסר יכולת להתחפר. בנוסף לכך, מטבעם הם סובלים מפחד עמוק מבני-אדם, אשר מתחזק בעקבות הטיפול התכוף והאלים (הוצאה מהכלובים נערכת באמצעות תפיסת הצוואר במלקחיים והחזקת השועל תלוי בזנבו או ברגליו האחוריות), היעדר האפשרות להתרחק ולהסתתר והקירבה הכפויה לשועלים אחרים. הרג הגורים או הזנחתם על-ידי האמהות הם סימנים למצוקה עמוקה. בנוסף לכך, תצפיות החוקרים איתרו סימנים מובהקים למצוקה, במיני החיות השונים בתעשייה: החיות נראו צועדות בכפייתיות ומניעות את ראשן בתנועות חוזרות ללא מטרה ("התנהגות סטריאוטיפית"). חיות אחרות גילו אפאתיות לגירויים חיצוניים (תוצאה של "חוסר-אונים נרכש") ונראו גם סימנים של חיות שפצעו את עצמן מתוך מצוקה.

פשיטת הפרווה

בתעשיית הפרווה הסינית נוהגים להמם את החיות באכזריות וברישול ולפשוט את עורן מעליהן כשהן עדיין בהכרה. לפי חקירת HSUS, שחיטת כלב מתחילה בקשירת צווארו בחוט ברזל ודקירה במפשעה. את הפרווה פושטים מעליו לעתים כשהוא עדיין חי. כדי להרוג חתול, תולים אותו בצווארו ולעתים שופכים מים לפיו הפעור כדי להטביע אותו. החקירה החדשה של PETA חשפה הרג כלבים וחתולים באמצעות מכות אלה, תלייה, פציעה וחנק באמצעות חוט ברזל.

בחקירת הארגונים הבינלאומיים, החוקרים ראו פועלים מכים בראשי שועלים שוב ושוב באמצעות מוט עץ או מתכת, כשהשועל תפוס ברגליו האחוריות, תלוי באוויר במהופך. פועלים אחרים אחזו ברגליים האחוריות של השועלים והטיחו אותם בקרקע. לאחר ה"הימום", החיות נאבקות, מתעוותות ושוכבות על הקרקע רועדות או כמעט ללא תנועה. רבות מהחיות שעברו זאת עדיין בחיים. פשיטת העור מתחילה עם נעיצת סכין בחלק האחורי של הבטן, כאשר החיה תלויה ברגליה האחוריות על וו. הפועל מקלף את העור והפרווה שעליו מהרגליים האחוריות, עד שהעור כולו מתקלף ויוצא מעל הראש. החוקרים ראו ותיעדו שחלק ניכר מהחיות נמצאות בהכרה מלאה במהלך פשיטת העור, מנסות להיאבק עד הסוף. במקרים רבים, החיות הוממו בתחילה וחזרו להכרה במהלך פשיטת העור, אז החלו להסתובב ולנוע. פועלים השתמשו בידית של הסכין כדי להכות בראש החיה עד שהפסיקה לנוע. פועלים אחרים דרכו על ראשה או על צווארה כדי לחנוק אותה או לרתק אותה לקרקע. אפילו 5 עד 10 דקות לאחר שעורן נפשט, ניכרו בחיות נשימה, פעימות לב ותנועות מכוונות של הגוף והעיניים. חודשים לאחר שנצפו שיטות הרג אלה, הגיעה חשיפה דומה מטעם עיתונאים סיניים. בכתבה שהתפרסמה באנגלית בעיתון Beijing News, תיארו העיתונאים תחקיר מ-21.3.2005 בשוק הפרווה בעיר שאנגקון:

פרוות מסין - גם בישראל

פרוות השועלים, הכלבים, החתולים ושאר קורבנות תעשיית הפרווה הסינית, מעובדות בסין ובמדינות אחרות ומגיעות לשווקים בכל מדינות המערב. שרידי הקורבנות של התעשייה הסינית נמכרים כמוצרי פרווה גם בישראל.

עדכון (2.6.2006):
לקראת חקיקה אירופית
לאיסור המסחר בפרוות חתולים וכלבים

גדילה בהיקף הייצוא

במרץ 2003 דיווח העיתון People's Daily Online, לפי נתונים שפרסמה "הוועדה הלאומית לפיתוח ולרפורמה" בסין, שתעשיית הפרווה הסינית מתפשטת במהירות מסחררת: בשנת 2005 גדל היקף המכירות ב-40% לעומת אשתקד. עם זאת, עדיין מדובר בחלק קטן מתוך כלל הייצוא של תעשיית העורות הסינית (פחות מ-2 מיליארד דולר לעומת קרוב ל-33 מיליארד דולר מכירות בתעשייה כולה). יותר ממחצית רווחי ייצוא העורות מגיעים ממכירת נעליים. המחאה הבינלאומית פוסחת כליל על חלק זה של התעשייה ומתמקדת בעיקר בפרוות חתולים וכלבים.

המסחר בפרוות חתולים וכלבים

ארצות-הברית חוקקה בשנת 2000 חוק פדרלי נגד המסחר בפרוות חתולים וכלבים, אולם הנושא ממשיך לתפוס שם כותרות (למשל: סקירה נרחבת בתוכנית CNN של לארי קינג, בדצמבר 2005). זאת מאחר שהחוק אינו יעיל כל עוד נפוצות תוויות מזויפות על מוצרי הפרווה, ואין הגבלה על המסחר בפרוות של חיות ממינים אחרים, אשר לא ניתן להבדיל בינן לבין פרוות חתולים וכלבים אלא בבדיקות מעבדה. לפי נתוני הארגון הבריטי ITD, שמונה מדינות, בנוסף לארצות-הברית, אסרו ייבוא פרוות חתולים וכלבים: אוסטרליה, שוויץ, איטליה, דנמרק, צרפת, בלגיה, יוון ואסטוניה. באפריל 2006 מסר שירות חדשות אוסטרלי, שקניות אנונימיות דרך האינטרנט הגדילו את שוק הפרווה האסייתי, ופרווה מסין מציפה את אירופה. באינטרנט מוצעים למכירה פרוות כלב ב-17.5 דולר ופרוות חתול ב-4.5 דולר. לפי סקירה בנושא ב-Ireland On-Line (מאי 2006) זוהו פרוות חתולים וכלבים המוצעות למכירה במדינות אירופיות רבות, וביניהן: צרפת, איטליה, גרמניה, ספרד, אוסטריה, הולנד, בלגיה ודנמרק. העיתון מוסר, שאבזרים רבים, שבתווית שעליהם כתוב שהם עשויים מחיקוי פרווה, עשויים למעשה מפרוות חתולים וכלבים.

יוזמת סטיבנסון

בינואר 2006 סימן הנציב האירופי החדש, מרקוס קיפריאנו, תפנית בגישת האיחוד האירופי, כשהצהיר שרשויות האיחוד שוקלות איסור על ייבוא פרוות חתולים וכלבים. סטרואן סטיבנסון, איש המפלגה השמרנית בסקוטלנד וחבר הפרלמנט האירופי, משתף-פעולה עם קמפיין שהדמות הבולטת בו היא הת'ר מילס מקרטני, והוא מזרז את החקיקה תוך דילוגים בין אירופה לסין. סטיבנסון ביקר לאחרונה בבייג'ינג והראה לבכירים במשרד היערנות (האחראי על תעשיית הפרווה) סרט המתעד פרקטיקות בתעשייה הסינית, ובכלל זה פשיטת עורן של חיות בעודן בהכרה. לדברי סטיבנסון, חברי הצוות הזדעזעו. סגן השר, זאו קסואמין, אמר לסטיבנסון שהחוק הסיני אוסר פשיטת עור בעלי-חיים בעודם בחיים או כל סוג אחר של התאכזרות, ושאין בסין מסורת של לבישת פרוות כלבים וחתולים והם נחשבים בתור "חברים וחיות מחמד". עוד הוסיף סגן השר:



קשה לדעת עד כמה הצהרות אלה ריאליות, אך סטיבנסון שב לאירופה אופטימי:



לעמדה זו של סין חשיבות רבה על רקע חששם של האירופי מהפרת הסכמי סחר בינלאומיים.