תעשיית החזירים בישראל

ממדי התעשייה

בישראל קיימת תעשיית חזירים גדולה אך מוצנעת בגלל ההתנגדות הדתית. בכל רגע נתון מצויים בישראל כ-80,000 חזירים. כ-25 חזיריות קיימות בארץ ביישובי ערבים נוצרים: אעבלין, מעיליה (שם יש משק שבו למעלה מ-20,000 חזירים) כפר יסיף וברנה. היישוב היהודי היחיד שמצויה בו חזירייה הוא קיבוץ להב שבדרום, אשר קיבל לפני שנים אישור להקים מכון מחקר לחזירים ולגדל 100-50 חזירים, אך בפועל הוא מגדל ושוחט בצורה תעשייתית-מסחרית כ-6,000 חזירים מדי שנה.

ועדת החזירים

משרד החקלאות מתחמק מהתקנת תקנות לרווחת בעלי-חיים בחקלאות, למרות הוראות חוק צער בעלי-חיים (התשנ"ד-1994). לחצים על המשרד הביאו למינוי ועדות, וביניהן ועדה לנושא תנאי החזקה של חזירים, שמונתה ב-1.7.2002. הוועדה ריכזה חומר בנושא מחו"ל, קיימה שני סיורים במשקים (אוסובנסקי ובן-אהרון) בצפון ובקיבוץ להב, ואספה תגובות ממגדלי חזירים, מארגונים להגנת בעלי-חיים ומהמשרד לאיכות הסביבה. המלצות הוועדה הוגשו למשרד החקלאות ביולי 2003, ומאז לא הותקנו עדיין התקנות. הנתונים שלהלן מבוססים על מסמך הרקע להמלצות הוועדה, והצילומים נערכו בקיבוץ להב על-ידי פעילי אנונימוס.

תאי היריון

בארץ מקובלת כליאת חזירות הרות הן בתאי היריון (שהם כלובים הגדולים רק במעט מגוף החזירה) והן במכלאות קבוצתיות. בקיבוץ להב נעשה שימוש בתאי היריון (בתמונה למטה ובתמונה העליונה). לדברי הוועדה, בלהב עברו להחזיק חזירות מבכירות (לקראת הלידה הראשונה) בקבוצות ולא בתאים, וכל המבנים החדשים שיוקמו שם ישמשו לכליאה קבוצתית. בצפון ראתה הוועדה הבדל בין שני המשקים. במשק אוסובנסקי כלואות החזירות בקבוצות בלבד וההרבעה טבעית, על-ידי זכרים שהוכנסו לקבוצה. בקבוצה יש 12-11 נקבות בתקופת ההזרעה וכחודש לפני הלידה הצפויה, ובמשך מרבית תקופת ההיריון מחזיקים כ-35 חזירות יחד (מספר גבולי לביסוס סדר חברתי). במשק בן-אהרון מוחזקות מרבית החזירות ההרות בתאים וחלקן בקבוצות. חלק מההזרעה היא הזרעה מלאכותית.

תאי הנקה

במשקים שבדקה הוועדה נכלאות החזירות בתאים בתקופת הלידה וסובלות מתסכול רב כי נמנעת מהן התנהגות נורמלית של קינון. עם זאת, בלהב ובמשק אוסובנסקי נותנים להן קודם להמלטה מעט נסורת המשמשת לפורקן דחף הקינון. בקיבוץ להב תיעדו פעילי אנונימוס שימוש בתאי הנקה זעירים (בתמונה למטה). במשק אוסבנסקי מתירים את השימוש בתאי הנקה עד ליום השביעי בלבד לאחר הלידה. יש בארץ משקים המחזיקים חזירות בקבוצות בתקופת ההנקה.

הגורים

גמילת הגורים (כלומר, הפרדתם בכוח מהאם) נערכת בגיל מבוגר למדי, יחסית למקובל במשקים תעשייתיים: בחזיריות בצפון הארץ דווח לוועדה על גיל גמילה 30-29 יום, ובלהב – 24-23 יום. זאת לעומת גיל הגמילה הטבעי – 17-13 שבועות. במשקים שהוועדה ביקרה בהם נהוג לחתוך את זנבות הגורים במהלך 24 השעות הראשונות לאחר ההמלטה; החיתוך נהוג כדי לצמצם בעתיד את הנזקים של נשיכת זנבות – תופעה שאפשר למנוע אותה על-ידי שיפור התנאים הסביבתיים. נהוג גם לסרס את כל הזכרים, במטרה למנוע "ריח לוואי" בבשר, אף-על-פי שספק אם הלקוחות ירגישו בו, כי החזירים נשחטים בגיל שספק אם ריח זה אכן מופיע בו. בלהב נהוג לסרס גורים בגיל 4-3 ימים, באמצעות סכין; במשק אוסובנסקי בגיל 10-8 ימים, במשיכה; ובמשק בן אהרון בגיל 30 יום. הוועדה מדווחת על גורים מדממים לאחר הסירוס.

חום וזיהום אוויר

הטמפרטורות הגבוהות בישראל יוצרות בעיות קשות במכלאות החזירים. לצינון החזירים מתיזים מים על רצפת הבטון. נהוג שימוש גם בטפחות פלסטיק, המחריפות את בעיית החום בקיץ אך הן נוחות יותר מהבטון בחורף, ונהוג גם שילוב של פלסטיק ובטון. מזג האוויר הקיצי, הצפיפות, בעיות הניקוז והשימוש בחללים נמוכים יוצרים בעיה קשה של ריכוז אמוניה באוויר, וככל הנראה גם ריכוז גדול של חיידקים. נראה שגורמים אלה תורמים לריבוי בעיות נשימה. בדרום, בלהב, הבעיה העיקרית היא חום ואבק.

צפיפות ושעמום

הוועדה מציינת שהיו משקים שבהם הצפיפות "נראתה נסבלת" ואילו במקומות אחרים הצפיפות הייתה גבוהה עד כדי כך שהחזירים היו צמודים זה לזה גם בעמידה או בשכיבה על הגחון (בצילום למטה, מלהב, החזירים עדיין קטנים מאוד – כשיגדלו בחלל זה, לא יישאר להם מקום לזוז). תנאי צפיפות אלו קושרו גם לאלימות. הוועדה התרשמה שהמגדלים מודעים לחשיבותם של "אמצעי העשרה" ככלי להפחתת אלימות בקרב חזירים בשלב הפיטום. האמצעים המקובלים הם שרשראות מתכת וצמיגים התלויים באוויר, והם אמורים למשוך את תשומת-ליבם של החזירים. כפי שמראים מחקרים בנושא, אלה הם לאו דווקא האביזרים המתאימים ביותר לחזירים, וממילא הם ניתנים בכמות מעטה וללא חידוש וגיוון. חומרים המאפשרים נבירה (כגון קש) – שהחזירים זקוקים להם במיוחד – לא ניתנים להם כלל. הוועדה מציינת שהבחינה בחזירים המשחקים באוזניים ובחלקי גוף אחרים של חבריהם, ובמשק בצפון נראה גור נשוך זנב – סימנים מוכרים לתסכול בהיעדר גירויים סביבתיים.

רעב ותחרות

חזירות הרות במכלאות מקבלות מעט אוכל, המותיר אותן רעבות תמיד ומתוסכלות מהיעדר האפשרות לחפש מזון. אספקת מזון סיבי ודל אנרגיה (כגון קש) עשויה להקל במקצת מהבעיה, אך מזון כזה לא ניתן לחזירות במשקים שבדקה הוועדה. בחזירות המוחזקות בקבוצות עלול מיעוט המזון גם לגרום אלימות ורעב קשה לחזירות החלשות. במשקים בצפון לא נראתה התייחסות משמעותית לבעיה, ואילו בלהב, שם מוחזקות המבכירות בקבוצות, המזון ניתן להן בו-זמנית באבוסים אישיים – שיטה המונעת תחרות מסוכנת ביניהן.

לקראת השחיטה

בבית הנחירה (שחיטת חזירים) באעבלין מוחזקים החזירים טרם השחיטה בתא המופרד במחיצה ממקום השחיטה. אבל הימום החזירים מתבצע בתא שממתינים בו החזירים האחרים. התוצאה שחברי הוועדה ראו היא היסטריה קשה: חזירים צרחו, ניסו לטפס זה על זה ועל קירות התא כדי לברוח, ואחרים ניסו להסתתר מתחת לחזירים אחרים. מצב זה הפך גם את פעולת ההימום לטראומטית יותר: בדרך-כלל הפועל לא יכול היה להניח את מלקחי ההימום סביב רקותיו של החזיר בניסיון ראשון, שכן החזירים היו בתנועה מתמדת, זה מעל זה וזה מתחת לזה. על מנת לשתק את החזיר ולהפריד אותו מהאחרים, הפועל פגע בחזיר בהלם חשמלי במקומות אחרים בגוף (למשל, בסגירת המלקחיים סביב הבטן) ורק משהתגבר על ההתנגדות ביצע את ההימום.

המלצות הוועדה

בהמלצות שהוגשו למשרד החקלאות ביולי 2003 כתבה הוועדה ש"ענף החזירים בארץ טעון רפורמה משמעותית", אך "מצד שני, תקנות שייכנסו לכל פרט ופרט בממשק או שיתבעו שינויים רבים מדי על פני טווח זמן קצר עלולות להבהיל את המגדלים ולא להיות מיושמות". לכן המליצה הוועדה על רפורמה דו-שלבית: בשלב הראשון ייקבע תקן לצפיפות המרבית המותרת במכלאות חזירים המנוצלים לפיטום ותיקבע חובה לספק לחזירים העשרה סביבתית. שיפור זה צפוי להביא לצמצום ניכר בתוקפנות בין החזירים, והמצב החדש אמור לאפשר הפסקה או צמצום של קיטום הזנבות. בשלב השני ייאסר השימוש בתאים צרים לכליאת חזירות הרות וחזירות מיניקות (למעט בתקופה הסמוכה ללידה). בשלב זה ייכנסו לתוקף גם הוראות המגבילות את גיל הגמילה, את השינויים הגנטיים בחזירים, את חשיפת חזירים למראה חבריהם הנשחטים, ואת הגדרת תנאים סביבתיים ותזונה. ההמלצות הללו נחשבות למתקדמות, אולם כאמור עדיין אין להן כל תוקף. (עדכון: ב-27.7.2014 אושרו בכנסת תקנות צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (גידול חזירים והחזקתם לצרכים חקלאיים), תשע"ה-2015). 

פורסם במקור: זכויות בעלי-חיים השבוע 176, 12.11.2004.