תיעוד והצלה גלויה
על ביקורים מסוג אחר במשקים חקלאיים
כמו כלבתולים?
רבים מן הקוראות והקוראים ניסו להציל גור חתולים נטוש או גוזל שנפל מקן. יש שהפכו את ההצלה לפעילות קבועה והצטרפו לאגודה המצילה חיות. אולם חיות רבות יותר סובלות אף הן מגורל קשה, ואיש אינו נתקל בהן במקרה ואינו מבקש להצילן. לעיתים קרובות הן שורדות שבועות וחודשים בפחד ובכאב שאינם נופלים מאלה של חתול או כלב שנפלו בידי סדיסט.
חיות אלה רבות עד כדי כך שהדרך היעילה ביותר להיאבק בפגיעה בהן דורשת לשמור מרחק מסוים מהן ולפנות אל הצרכנים, המחוקקים והמנצלים הישירים. אולם אין הכרח להתרחק ממגע עם החיות הסובלות עכשיו, בקרבת מקום. אפשר להגיע אל החיות ולנסות לעזור להן – בדרכים שונות לחלוטין מהשיטות המוכרות להצלת חתולים וכלבים.
מימין: חיות בכלובים בתעשיית הפרוות; משמאל: חורפן מציץ אל החופש
לאו דווקא שחרור
פעולת ההצלה הפשוטה ביותר היא שחרור החיה לטבע. במדינות שמחזיקים בהן חורפנים (מינקים) במשקים לייצור פרווה, מדי פעם נערכות פשיטות שחרור. רבים מן החורפנים מצליחים לשרוד לאחר השחרור, ומכאן המוטיבציה לשחרורים המוניים – אשר גורמים לבעלי המשקים נזק כלכלי גדול, וגם נושאים עונשים חמורים למשחררים.
בתעשיות המזון המצב שונה. החיות המנוצלות שם הן תוצאה של עיוותים תורשתיים רבים על-ידי ברירה מלאכותית. כאשר מוסיפים לכך תנאי חיים קשים ביותר, החיות חלשות מכדי שיוכלו לשרוד אם ישחררו אותן, ולעיתים קרובות הן אף זקוקות לעזרה רפואית כדי לשרוד. לכן אין אפשרות להציל מתוך משקים אלא חיות בודדות, בהתאם לתנאי המקלט שאפשר לספק להן למשך כל ימי חייהן. היקף השחרור המצומצם – של חיות פגועות ממילא – גורם לכך שבעלי המשק אינם מרגישים את תוצאות השחרור, ובהתאם לכך הרשויות ממעטות להעניש את מסיגי הגבול.
אולם כשהן נערכות בתבונה, החדירות למשקים מורגשות היטב על-ידי התעשייה כולה. מטרתן העיקרית היא תיעוד הזוועות היומיומיות במשק, ובכלל זה הפרות חוק בוטות. לכן בעלי המשקים מנסים להילחם בתופעה של "הצלה גלויה" – הכוללת יותר תיעוד וחשיפה מהצלה. הפעילים שנכנסו לתעד ולהציל נאלצים לאחר מכן לחשוף את עצמם ככל האפשר כדי לזכות לסיקור תקשורתי נרחב.
לפניך סיפורים אחדים של הצלה/תיעוד, לפי אתר האינטרנט Open Rescue, המפרסם פעולות הצלה מכל העולם.
מימין לשמאל: החיים במשק הפיטום; ההצלה; והחיים במקלט לאחר השיקום
קליפורניה וניו יורק: תקווה לברווזים
הצעת החוק לאיסור על פיטום עופות בקליפורניה טרם הוכרעה. במסגרת המאבק בתעשייה התארגנו פעילים מכמה ארגונים לתעד את המתרחש במשקי הפיטום. לתיעוד יש משקל מכריע במאבק לאיסור על הפיטום, כי הטקטיקה של המפטמים היא הצגה עקבית של שקרים בוטים על שיטות הפיטום ועל מצב העופות. מאחר שלא נמצאה דרך חוקית להיכנס למפטמות – הפעילים נכנסו בחשאי ותיעדו, כצפוי, שורה ארוכה של זוועות (ספטמבר, 2003). בדרכם החוצה הם שחררו 15 ברווזים (מבין רבבות) כפי שדיווחו:
"למרות זאת, לאחר טיפול חירום וטרינרי ושיקום מקיף החלימו כל הברווזים מלבד אחד, וכעת הם מבלים את שארית חייהם בבתים חדשים ואוהבים."
המשחררים לא ציינו באיזה שלב של הפיטום הם הצילו את האווזים. בשלבים מתקדמים סביר להניח שלא היה סיכוי להצילם. בעל המשק בקליפורניה הגיש תלונה נגד מסיגי הגבול, אולם הנתונים שנאספו נגדו על הפרת חוק רווחת בעלי-החיים מהווים קלף מיקוח, והתלונה בוטלה.
אוסטריה: תקווה לתרנגולות
ביולי 2003 יצאו שלושה צוותים של "הארגון נגד מפעלי חיות" (Verein Gegen Tierfabriken) לצילומים ליליים בתעשיית הביצים האוסטרית. במשך שבועיים הם ביקרו ב-47 משקים, המחזיקים יחד 43% מכלל התרנגולות שבכלובי הסוללה באוסטריה, ותיעדו את התנאים בלולים. התיעוד נערך במטרה לחשוף את הפרות החוק הן בפני הרשויות האמורות לטפל בכך מייד, הן בפני הציבור והפוליטיקאים, בניסיון לקדם איסור על השימוש בכלובים בתעשיית הביצים האוסטרית.
פעילי הארגון אכן מצאו הפרות חוק גורפות. למשל, ב-91% מהמשקים צופפו את התרנגולות מעבר למותר לפי חוקי האיחוד האירופי. למרות החדירה למשקים בלילה ללא אישור, היה זה פרויקט פומבי ביותר. ד"ר מרטין באלוך, נשיא הארגון, התראיין והצטלם לעיתונות ולטלוויזיה, והדגש הציבורי ניתן לממצאים ולא לשיטות להשגתם. החשיפה הצליחה עד כדי כך שעיתונאים החלו להצטרף לצוות VGT בסיוריו בלולים, ותחת מצלמות הטלוויזיה שחררו הפעילים חמש תרנגולות מכלובים עמוסים תוך הפרת החוק, ועוד ארבע תרנגולות שנזרקו חיות לערמות זבל. התרנגולות הובלו עם צוות הטלוויזיה לווטרינר, שהעיד כי מותן היה קרוב אלמלא השחרור, ומשם הן נשלחו למקלט. המשחררים דיווחו לבעלי הלול ולרשויות על שחרור התרנגולות בצירוף הוכחות להפרת החוק.
לא כל פעילויות הארגון עוברות בשלווה שכזו: באפריל 2003 חדרו 35 פעילים למעבדה באוניברסיטת וינה, תיעדו במהירות את הנעשה במעבדה – ושחררו תשע חולדות. כחלק מן התכנית, כמה מן הפעילים התבצרו, תלו שלטים וערכו הסברה ברמקול. עובדי המעבדה דיווחו משום מה למשטרה שהם "הותקפו בגאז" – וכך הוצף המקום בלמעלה ממאה שוטרים וכבאים, וכמובן – בכלי התקשורת. הפעילים שוחררו למחרת.
אוסטרליה: אין תקווה לתרנגולים?
המאבק לרפורמה כלשהי בתעשיית בשר התרנגולים מפגר בעשרות שנים אחרי מאבקים אחרים, כי מקור הפגיעה העיקרית בתרנגולים הוא הברירה המלאכותית שעיוותה את מבנה גופם. נושא זה זר למציאות האנושית עד כדי כך שקשה להמחישו ולהבינו.
בספטמבר 2003 נכנסו פעילי Animal Liberation NSW ללול בניו סאות' ויילס (דרום אוסטרליה) כחלק מקמפיין נגד חברת קנטאקי פרייד צ'יקן, הקונה עופות מלול זה. "הפשיטה", כפי שכונה האירוע בעיתונות, זכתה לחשיפה נרחבת ואוהדת בעיתונות האוסטרלית, שתיארה בהרחבה את המציאות בלול ואף פרסמה תמונות של אפרוחים שאינם מסוגלים לעמוד על רגליהם וסובלים מכוויות כי גופם שקוע ללא תנועה בהפרשות. הפעילים לקחו עמם 15 אפרוחים (מבין רבבות). וטרינר בדק 11 מהם ודיווח לעיתון סאנדיי טלגרף שרק שניים היו מסוגלים ללכת; בעקבות הברירה המלאכותית לגוף עתיר בשר, רגליהם אינם מסוגלות לשאת את משקל גופם. מצב כולם היה קשה עד כדי כך שהווטרינר בחר להרוג את כולם כהמתת חסד.
ה"פשיטה" בספטמבר נערכה לאחר שבינואר ביקרו פעילי הארגון בלול אחר של ספקי קנטאקי פרייד צ'יקן, במטרה לאסוף נתונים – ולהגישם למשטרה בבקשה שתחקור בעניין. הפעילים ניסו להציל עשרים אפרוחים, אך גם במקרה זה החליט הווטרינר להמית את האפרוחים בגלל מצבם הקשה. "שניים מהעופות היו מסוגלים ללכת, אבל רק צעדים מעטים בכל פעם, והם עשויים לשרוד לזמן קצר עם טיפול סדיר", נאמר בדיווח.
אם כן, כיום צמחונות היא "הפעולה הישירה" ביותר להצלת אפרוחים מתעשיית הבשר. בעקבות החשיפות, יש גם לקוות שמדינות יתחילו לבצע שינויים במדיניות הברירה המלאכותית.
לדיווחים מישראל על סיוע ישיר ותיעוד באתרי פגיעה המוניים:
הצלת 11 אפרוחים מפח זבל במדגרה
הפגנה וסיוע לעגלים במשק עגלי-חלב
עדות על הובלת עגלים וכבשים לישראל
פורסם במקור: זכויות בעלי-חיים השבוע 150, 14.5.2004.
