חיות מפוחדות ופועלים מפחידים
המגע של בני-אדם עם חיות במשקים חקלאיים
פחחד
החיים במשק החקלאי מפחידים. האנשים מפחידים גם אם אינם מתכוונים לכך, ולעתים קרובות הם מתכוונים בהחלט. החיות פוחדות. ולפחד יש משמעות כלכלית: הוא מעכב את הגדילה שלהן (בתעשיות הבשר) או את תפוקת החלב או הביצים. מסיבה זו מתעוררת התעניינותם של החוקרים החקלאיים במגע האנושי עם חיות. כדבריו של אחד המומחים בתחום, פ. ה. המסוורת':
המסוורת' מסכם בדבריו מחקרים שנערכו בשני העשורים האחרונים על קשרי גומלין שבין בני-אדם לחיות במשקים. בעשור האחרון התפתח המחקר למעין "הנדסת התנהגות", במטרה לייעל את הייצור: ניסיון לשנות את התנהגותם של בני-האדם במקביל לניסיון לשלוט בתגובות החיות.
אתולוגיה יישומית
המסוורת' הוא חוקר במרכז לרווחת בעלי-חיים באוניברסיטת מלבורן ובמחלקה לתעשיות העיקריות במכון למדעי בעלי-החיים בוויקטוריה (אוסטרליה). כפל זהויות זה, בין "רווחת בעלי-חיים" ובין "תעשיית בעלי-חיים", ניכר היטב במאמרו על הקשר שבין בני-אדם לחיות במשקים, שפורסם בתחילת מאי 2003 בכתב-העת האקדמי השבועי Applied Animal Behaviour Science. עניינו של המסוורת' בהתנהגותן של החיות שייך לתחום הנקרא "אתולוגיה יישומית" (applied ethology). תחום זה חוקר את התנהגותן של חיות במשקים חקלאיים, במעבדות, בקרקסים ובמכלאות שונות – במטרה לייעל את ניצול החיות. לפעמים, השינוי הנדרש כולל שיפור בתנאים עבור החיות. אך כצפוי, סדר החשיבות בין התחומים חד וברור: דרישות התעשייה קודמות לרווחת החיות.
פרודוקטיביות ורווחה
לעיניים חיצוניות, יש משהו מוזר בדברי המסוורת': "פרודוקטיביות" ו"רווחת החיות" מוזכרות בנשימה אחת, כמעט כאילו מדובר בתופעה אחת. במבט תמים נראה שהכוונה היא לכך שהחיות ודאי משגשגות כשטוב להן. אך באתולוגיה היישומית, משמעות המושג "רווחה" אינה דומה למשמעות היומיומית המוכרת לנו. מידת ה"רווחה" נמדדת לפי אמות-מידה קבועות ומפורטות – על-ידי צפייה בחיה ותיעוד מדוקדק של דגמי התנהגות מסוימים שלה, ובעיקר על-ידי מדידות גופניות, כגון קצב פעימות הלב והפרשת חומרים אופייניים למצבי סבל ("עקה" בשפת החוקרים), כגון אדרנלין וקורטיזול. החוקרים כמעט מתעלמים מ"רווחה" במובן של שביעות רצון ומצב-רוח טוב של החיות – תופעות נדירות, כמובן, בתנאי המחקר. לעומת זאת, הם מתעניינים ברמות גבוהות של סבל הקשורות בהתדרדרות במצב הגופני. מאמץ גדול מושקע במדידות מדויקות שאינן שונות באופיין ממדידות של "רמת הפרודוקטיביות", כגון קצב הגדילה או כמות החלב. מרוב מדידות, "רווחה" ו"פרודוקטיביות" אכן נראות כתופעות דומות, גם אם מבחינת החיות מדובר בתופעות שונות לחלוטין.
"עקה כרונית"
אחד הממצאים החשובים של המחקרים הוא שסבלן של החיות אינו נפסק כאשר האדם המפחיד עוזב את המכלאה. לעתים קרובות, התנהגות העובדים מפחידה ואולי גם בלתי צפויה עד כדי כך שכל חייהן של החיות עוברים עליהן בתחושת מצוקה מתמדת. חוקרים מסוימים לא הסתפקו בבדיקות שגרתיות במשקים, ובדקו כיצד יגיבו חזירות למכות חשמל מבוקרות. התוצאות הצפויות מאליהן: החזירות פחדו והראו סימני "עקה" קבועים.
העופות לא משתכנעים
יש שניסו לבדוק, כיצד משפיעה התנהגות חיובית של עובדי המשק על החיות. הסתבר שעובד ידידותי הטופח על גוף החיות, מלטף אותן, מדבר בנעימות ונע בתנועות רגועות משפיע לטובה על חזירים ועל פרות. אך במקרה של תרנגולות, לא די בכוונות טובות. תנועה מהירה של העובד בהיסח הדעת, הנחת יד לא זהירה על הכלוב וככל הנראה כל מגע גופני עם התרנגולות – כל אלה מפחידים אותן. יותר טוב להן, ללא ספק, בלי בני-אדם.
מגע כפיצוי
בחזירים ובפרות עשוי מגע ידידותי של העובדים לתרום לחיות עד כדי כך שמצבן ישתפר בהשוואה למצבן של חיות שלא קיבלו כל מגע. מגע מרגיע ומתמשך עשוי להקל ממצוקת החיות כאשר כופים עליהן טיפולים מכאיבים; במחקר אחד אף מצאו שחזירים מגיבים בחיוב לזריקות יומיומיות מכאיבות. מסקנותיו של המסוורת' הן שהצורך של החיות בגירויים סביבתיים הוא כה גדול, והחדגוניות בחיי המשק היא כה עמוקה, עד שאפילו מגע מכאיב עשוי לגרום הקלה משום שהוא מספק את הסקרנות ומפיג את השעמום.
גישת העובדים
מאחר שהוכח הקשר בין התנהגות העובדים ובין רמת הגדילה, קצב ההטלה או תפוקת החלב, מתאמצים החוקרים למצוא דרכים לשפר את התנהגות העובדים. אין זה מפתיע שעובדים החושבים על החיות במונחים שליליים ("מרעישות", "מלוכלכות" וכדומה) נוטים יותר להכות ולצעוק; עוד מסתבר, שלעובדים כאלה יש פחות ידע מקצועי על החיות ועל הטיפול בהן. המסוורת' ואחרים מתכננים מערכי הכשרה לעובדים לשיפור היחס כלפי החיות הכוללים, בין השאר, סרטים המוכיחים שמצבן הגופני של חיות טוב יותר אם קיבלו יחס חיובי. ההכשרה אינה פשוטה, כי חלק מהרגלי העבודה, כגון מהירות התנועה ואופי המגע עם החיות, אינם בהכרח מודעים והם מושרשים עמוק. מבחינה כלכלית גרידא, לבעלי המשקים כדאי להשקיע מראש בבחירת עובדים בעלי גישה חיובית לחיות וכן להשקיע בהכשרתם.
"טיפול טוב" איננו טיפול טוב
לאור הדברים שהוצגו כאן אפשר לחשוב שהעתיד במשקים ורוד יותר: חשיבות הגישה החיובית לחיות תחלחל בהדרגה ומצבן ישתפר. אך העוּבדות מראות אחרת. לא זו בלבד שבעלי המשקים אינם ממהרים ליישם את תוצאותיהם של מחקרים, אלא גם המגמה בכל העולם היא של הגדלת המשקים על בסיס עבודה בשכר נמוך, והשכירים לא יגלו אהדה כלפי החיות גם אם יאמרו להם שזה טוב לעסקים. נוסף על כך, כל עוד השורה התחתונה היא "פרודוקטיביות", אפשר לנצל את יתרונות הגישה החיובית של העובדים לקיזוז עם הרעת תנאים בתחומים אחרים. בתעשייה כמו בתעשייה: החיות מנוצלות להפקת כסף, גם כאשר החקלאים למדו לומר מילים יפות כמו "רווחה".
פורסם במקור: זכויות בעלי-חיים השבוע 103, 21.6.2003.