אמנה חברתית בין מינים שונים
פילוסופיה חיה: רייגן והמצב הראשוני של רולס
"אמנה חברתית"
"אמנה חברתית" היא מושג המשמש בפילוסופיה פוליטית ובפילוסופיה של המוסר, בניסיון להסביר את מקור הסמכות של משטרים, חוקים וערכים. לפי רעיון האמנה החברתית, כפי שפותח על-ידי תומס הובס, ז'אן ז'אק רוסו, ג'ון לוק ואחרים, בני-אדם הם יצורים אגואיסטיים וכוחניים, אולם הם יכולים להסדיר ביניהם יחסים יציבים על-ידי התחייבות משותפת לאמנה שהם ניסחו. ה"אמנה" היא חוזה דמיוני, שנועד להגביל את הכוח של כל אחד מהמשתתפים, כך שכל משתתף ייהנה ממידה מרבית של חירות אך תישלל ממנו ככל האפשר הזכות לפגוע במשתתפים האחרים.
תורות של אמנה חברתית פופולאריות במיוחד בקרב פילוסופים המעוניינים לשלול מעמד מוסרי מבעלי-חיים. זאת מאחר שניסוח אמנה והתחייבות לעקרונותיה רלוונטיים רק למי שמסוגלים להבין מהו צדק ומהו חוזה, ולהתחייב לפעול בהתאם לכך. מי שאינו מסוגל לזה – נותר ללא
לחתום על אמנה חברתית, אבל האם הדבר מצדיק התעלמות
מוסרית ממנו?
זכויות. מכיוון שהוא לא שותף באמנה, אין כלפיו שום חובה ישירה; לכל היותר, האמנה תתייחס אליו בעקיפין ותחייב להתחשב בו רק בזכות האכפתיות שמגלים כלפיו משתתפי האמנה. לפי עיקרון זה, אין שום חובה מוסרית ישירה כלפי חיות כי הן אינן מסוגלות להשתתף באמנה החברתית. במקרה הטוב, האמנה עשויה, למשל, לחייב שלא להתעלל בכלבים כי הדבר פוגע ברגשותיהם של משתתפים באמנה שאוהבים כלבים – אבל אין התייחסות ישירה לרגישויות ולמעמד המוסרי של הכלבים עצמם, פשוט משום שהם לא שותפים לאמנה.
רולס
אחת מן הבעיות הבולטות ברעיון האמנה החברתית הוא שמנסחיה צפויים להתמקד רק באינטרסים הצרים שלהם. אם אנו מצפים מתורת מוסר שתהיה חסרת פניות, אמנה כזו תצטייר בעינינו כתורת מוסר מעוותת. הפילוסוף ג'ון רולס (2002-1921) בספרו רב-ההשפעה "תיאוריה של צדק" (1971) ניסה להציל את רעיון האמנה החברתית מביקורת זו על-ידי המצאת הליכים לניסוח אמנה חברתית חסרת פניות לכאורה. רולס מציע ניסוי מחשבה: משתתפי האמנה החברתית ייכנסו ברוחם למצב מופשט ("המצב הראשוני") שנמצא כאילו מחוץ לעולם האמיתי, מצב שאין בו עדיין מערכת מוסר, ואיש אינו יודע איזו זהות ואילו תכונות יהיו לו כאשר יהפוך לחלק מהעולם הממשי. כלומר, במצב הראשוני איש אינו יודע אם "יתממש" בתור גבר אירופי או אישה אפריקאית, חזק או חלש, חכם או טיפש, בריא או חולה וכו'. כך, מבלי לדעת מה יהיה גורלם בעולם הממשי, קובעים המשתתפים את כללי האמנה החברתית. רולס מניח, שתחת הגבלות כאלה אנשים רציונאליים יבקשו להבטיח הגנה לא רק על האינטרסים שלהם בהתאם לזהותם בפועל, אלא גם על האינטרסים "שלהם" במקרה ש"יתממשו" דווקא בתור פרטים חלשים בחברה. כך ניתן, לדעת רולס, לנסח אמנה צודקת, המבטיחה חירויות בסיסיות לכל פרט בחברה ללא אפליה, בנוסף על מאמץ חברתי מיוחד לטובת החלשים.
אמנה חברתית היא רעיון דמיוני, אידיאלי, על הסכמה בין "סוכנים רציונאליים". בדרך-כלל, הרעיון משך אנשים שחשבו על הסכמה בין גברים אירופיים משכילים ואמידים. כיום, הרעיון עדיין מושך במיוחד שמרנים – אמנם מתוך התייחסות גם ל"סוכנים רציונאליים" שאינם בהכרח גברים אירופיים.
רולס: רע לחיות?
ההתלהבות שעורר ניסוי המחשבה של רולס בקרב תיאורטיקנים של המוסר והמחשבה המדינית, הניעה רבים לנסות לגייס את רעיונותיו של הפילוסוף המצליח לטובת ענייניהם. כך "תרם" רולס לסילוק בעלי-חיים מתחום המוסר. למשל, הפילוסוף פיטר קרות'רס, בספרו "סוגיית בעלי-החיים", ביקש לשלול כל מעמד מוסרי מחיות ולשם כך בחר בפרשנות שמרנית לרולס. קרות'רס, כמו אחרים המגייסים את "האמנה החברתית" נגד חיות, מזכיר לנו שרק בני-אדם רציונאליים נכנסים למצב הראשוני ורק הם מנסחים את מערכת המוסר החדשה. מכאן נובע, לדבריו, שמנסחי האמנה החברתית יודעים שבהכרח "יתממשו" בתור בני-אדם רציונאליים. לכן הם יגנו בהכרח רק על אינטרסים של יצורים רציונאליים כמותם, וישאירו את החיות מחוץ למערכת המוסרית. מי שלא יכול להתחייב כלפי אחרים – לא מגיע לו שיתחייבו כלפיו. פשוט מאוד. או שלא?
רולס תחת זכוכית מגדלת
עבודה שיטתית יותר בעקבות רולס ערך הפילוסוף טום רייגן. רייגן בחן את התבטאויותיו – הנדירות והשטחיות – של רולס בעניין בעלי-חיים, ומצא ביניהן סתירה: במקום אחד טוען רולס שיש "חובה טבעית" להימנע מהתאכזרות לחיות, ושאין צורך להיות בעל חוש צדק כדי להיות ראוי לצדק, ואילו במקום אחר טוען רולס ש"ככל הנראה" אין חובה של צדק כלפי מי שחסר בעצמו חוש צדק (למשל: חיות). רייגן יצא לבחון באופן מעמיק יותר מרולס עצמו את ההשלכות של ניסוי המחשבה שלו על בעלי-חיים, והוא התמקד בשתי שאלות עיקריות:
א. אילו הייתי... סנילי!
שמרנים כגון קרות'רס מגבילים את ניסוי המחשבה של רולס. במצב הראשוני, קרות'רס – הפרופסור הלבן ממרילנד – מסוגל לדמיין שהוא עשוי "להתממש", נאמר, בתור עובד ניקיון באוניברסיטה, או אולי בתור פועלת ענייה, או אפילו בתור אדם מארץ רחוקה. אבל הוא מתעקש שעליו "להתממש" בתור "סוכן רציונאלי". כאשר קרות'רס שואל את עצמו איזה חוסר מזל היה עלול לפקוד אותו אילו נולד בנסיבות אחרות לגמרי, עדיין ברור לו שהוא היה הופך לאדם רציונאלי – וללא ספק הוא היה נולד אדם. לכן הצרות של כלבים או של תרנגולים לא מעניינות אותו אפילו במצב הראשוני.
לדעת רייגן, ההתעקשות על זהות של "סוכן רציונאלי" היא בסך הכל דעה קדומה. אם הפרופסור המערבי יכול לדמיין את עצמו "מתממש", נאמר, בתור איכרה מאוזבקיסטן, מדוע שגבול הדמיון יעבור דווקא ביכולת לחשוב באופן רציונאלי ולהשתתף באמנה? למה לא לדמיין שהיית יכול, למשל, "להתממש" בתור מפגר שאינו מבין דבר בצדק ובחוזים? ובאופן מהותי יותר: אילו באמת היינו יכולים לעבור למצב הראשוני, היינו חייבים לקחת בחשבון ש"נתממש" בתור תינוקות, בנוסף על הסכנה שבבגרותנו נאבד את תבונתנו בעקבות מחלה או תאונה. ואם כך, לכולנו במצב הראשוני יש אינטרס לכונן אמנה חברתית שתעניק לנו זכויות במקרה ש"נתממש" בתור יצורים לא-רציונאליים. תיאוריה רצינית של צדק חייבת אפוא לקבוע זכויות ליצורים לא-רציונאליים לא רק מתוך טוב לב, אלא אפילו ממניעים אגואיסטיים גרידא.
ב. אילו הייתי... תרנגול!*
אז כולנו נולדים תינוקות חסרי אונים וכולנו עלולים לאבד את תבונתנו. אבל הרי ברור שלא "נתממש" בתור שימפנזה, או תרנגול! אולי. אלא שרולס (או כל אחד ממגייסיו של רולס נגד חיות) גם יודע שהוא עצמו לא יהפוך לפועל מכרות בדרום אפריקה, למהגרת ממרכז אמריקה, ואפילו לשכן ממול. רייגן מזכיר שהמשחק ב"אילו הייתי..." איננו ניסוי בחשיבה ריאלית – המטרה היא לבדוק אילו כללי מוסר הייתי קובע אילו לא היה לי שום מושג מי אני, מהם צרכיי, מה כוחי ומהן חולשותיי. לעצור את המשחק דווקא בגבולות המין האנושי – זה שרירותי. באותה מידה אפשר לעצור בגבולות הגזע או המגדר שלי. יש צורך בנימוק ענייני כדי לעצור את המשחק דווקא בגבולות המין הביולוגי – והנימוק "כי אני יודע שלא אהיה תרנגול" מפר את כללי המשחק.
אז אולי אפשר להרחיב את המצב הראשוני לשאלה "אילו הייתי עץ"? אפשר בהחלט, משיב רייגן, כל עוד זוכרים שעצים אינם מרגישים, אינם מצפים, אינם מתכוונים ואינם מעדיפים. לכן במצב הראשוני, כשאנו שואלים מה יקרה אם "נתממש" בתור עץ, התשובה היא שאין צורך בשום זכויות מיוחדות לעצים, כי אילו הייתי עץ, זכויות כאלה לא היו משנות לי כלל. אבל אם "אתממש" בתור תרנגול – יצור שמסוגל ליהנות, לסבול, לרצות ולהתאכזב – אהיה זקוק מאוד לזכויות. לכן בתור יצור רציונאלי ואגואיסטי עלי לדרוש שהאמנה תכלול זכויות לתרנגולים.
מי צריך בכלל אמנה חברתית?
מי שאינו מורגל בדיונים פילוסופיים, עשוי לתהות בעקבות הדברים הללו עד כמה אפשר להתפלפל במנותק מהמציאות. למעשה, גם פילוסופים רבים ופילוסופיות רבות התלוננו על הניתוק מהמציאות אצל רולס, למרות השיפורים שהכניס לרעיון האמנה החברתית. האם אנשים באמת יכולים להתנתק מהזהות הממשית שלהם ולבצע משחק תפקידים מהסוג שדורשת תורת רולס? מדוע לבסס תורת מוסר על ההנחה שבני-אדם מבודדים זה מזה ואגואיסטים? מדוע עלינו להניח שבני-אדם ייטיבו לחשוב באופן צודק במנותק ממציאות חייהם, בעוד שבפועל המוסר צומח דווקא מתוך קשרים חברתיים ומתוך מערכות של תמיכה בזולת? ומה בנוגע לצדק ביחסים שבין נזקקים (כגון ילדים) למטפליהם (ובעיקר מטפלותיהם)?
כמה משאלות אלה רלוונטיות לזכויות בעלי-חיים: קריאת תגר על האגואיזם והיכולת לדמיין את עצמך במקומו של הזולת הם מיסודות היחס המוסרי לחיות. אבל הדגש על יחסי קרבה ודאגה משפחתיים וטיפוליים – מעיקרי הביקורת נגד הצדק המופשט של רולס – נראה בלתי רלוונטי לזכויות בעלי-חיים, מלבד קשרים עם "חיות מחמד". בעולם שבו הקשר היומיומי של רוב הציבור עם חיות כה מנוכר עד שמבחינים בחיות רק בתור נתחי בשר מעובדים וארוזים לחימום מהיר – בעולם כזה תורות מוסר שונות זו מזו נותרות מנותקות מהמציאות במידה דומה. מה שדרוש אפוא לאמנה החברתית ולשיטות מוסר אחרות הוא עיסוק ישיר בשאלות של תיעוש, ניכור וצרכנות.
הספרים העיקריים שמוזכרים במאמר זה
*למעשה רייגן לא מזכיר תרנגולים אלא מתמקד ביונקים בלבד. אין לכך כל הצדקה ביולוגית, וההתמקדות ביונקים היא אחת מהחולשות הבולטות בספרו, המצוין בדרך-כלל.
מקורות
Susan Moller Okin, Justice, Gender, and the Family, (USA: Basic Books, 1989), pp. 89-109.
Tom Regan, The Case for Animal Rights, (Berkeley: University of California Press, 1983), pp. 163-174.
Michael J. Sandel, Liberalism and the Limits of Justice, (Cambridge: Cambridge University Press, 1982), pp. 122-132.
John Rawls, A Theory of Justice, (Cambridge MA: Harvard University Press, 1999 [1971]), chap. 3.
