ה-WWF: להפחית צריכת בשר להגנת כדור-הארץ

על הדו"ח

"אינדקס כוכב הלכת החי" הוא מדד להערכת איכות הסביבה העולמית. המדד מתבסס על מחקר משותף שמנהלות הקרן העולמית לחיות בר (WWF) – אחד מארגוני הגנת הסביבה הוותיקים והגדולים בעולם – וענף המחקר של החברה הזואולוגית של לונדון (ZSL). המסקנות העיקריות של המחקר המשותף מוצגות בדו"ח "כוכב הלכת החי", המתפרסם אחת לשנתיים מאז 1998.

הדו"ח לשנת 2010, שהתפרסם לאחרונה, מעניק מקום בולט לנזקים הסביבתיים שגורמות תעשיות המזון מהחי וממליץ על שינוי בהרגלי התזונה כאמצעי למניעת נזקים אלה. קריאה זו לשינוי התפריט מרשימה בעיקר על רקע הזנחת התחום בעבר בפרסומי WWF. אמנם, כבר בספטמבר 2009 פרסם WWF דו"ח הסוקר את הנזקים הסביבתיים של תעשיית הבקר (ובפרט, תרומתו לפליטת גזי חממה) אך דו"ח זה נעדר כל קריאה לשינוי בהרגלי התזונה כאמצעי להתמודדות עם הבעיה. הדו"ח החדש, לעומת זאת, יוצא לראשונה בקריאה לצרכנים לקחת אחריות ולפעול לצמצום נזקי תעשיית הבשר על-ידי הפחתה בצריכת מוצרים מהחי והעדפה מוגברת למזון מהצומח. למעשה, מחברי הדו"ח רואים ברפורמה של הרגלי התזונה את אחד הצעדים העיקריים שניתן לנקוט לתיקון מצבו של כדור-הארץ. לדעתם, צעד זה משני בחשיבתו רק בהשוואה לשיפור בשיטות להפקת אנרגיה.

טביעת הרגל האקולוגית

הדו"ח מתרכז בהערכת טביעת הרגל האקולוגית, כלומר ניצול משאבי הטבע שנגרם עקב אורח-חיינו. שישה מדדים עיקריים משמשים בהערכה זו: פליטת פחמן, שטחי מרעה, ניצול יערות, דיג, שטחי יבולים ושטחים בנויים. שניים מתוך שישה מדדים אלו – דיג ומרעה – נוגעים בלעדית לצריכת מזון מהחי; שניים נוספים – שטחי יבולים ופליטת פחמן – קשורים גם הם קשר הדוק לתעשיות המזון מהחי, שצורכות חלק גדול מהקרקע החקלאית בעולם לשם גידול מספוא, ומהוות את אחד הגורמים העיקריים לפליטת פחמן. על-פי ההערכות שפורסמו בנושא על-ידי האו"ם, תעשיות המזון מהחי אחראיות לפליטת 18% לפחות מכלל גזי החממה הנפלטים בעקבות פעילות אנושית. מומחי ארגון הסביבה Worldwatch חישבו ומצאו ששיעור הפליטות האמיתי שמקורו בתעשיות אלה גבוה הרבה יותר, 51%. טביעת הרגל האקולוגית של המין האנושי הוכפלה מאז שנת 1966, וכיום עוברת בכ-50% את כושר הנשיאה של כדור-הארץ. כלומר, אנחנו מנצלים משאבים בכמות שעל מנת לספקה באופן בר-קיימא לאורך זמן, יש צורך במשאבים בכמות הגדולה פי 1.5 מהמשאבים שקיימים בפועל על-פני כדור-הארץ. לחלק ניכר מבזבוז זה אחראיות תעשיות המזון מהחי, כפי שמבהיר הדו"ח:



כדי להמחיש את המחיר הסביבתי של צריכת מזון מהחי, הדו"ח משווה בין התזונה הנהוגה באיטליה לזו הנהוגה במלזיה: איטלקי צורך בממוצע 3,685 קלוריות יומיות לעומת צריכה ממוצעת של 2,865 קלוריות של המלזי. אך ההבדל העיקרי בין התזונה המלזית לבין התזונה האיטלקית אינו בכמות המזון אלא במקורו. בקרב האיטלקים, 21% מהקלוריות מגיעות מבשר או ממוצרי חלב, בניגוד ל-12% בקרב תושבי מלזיה – שיעור הקטן כמעט במחצית.

על-פי הדו"ח, אם עד שנת 2050 יאמצו כל תושבי כדור-הארץ את הרגלי התזונה של האיטלקים, כמות המשאבים שתידרש כדי לתמוך באופן יציב באורח-חיים זה תגיע ל-200% מכושר הנשיאה של כדור-הארץ. כלומר, כדי לספק הרגלי תזונה אלה באורח בר-קיימא, יהיה צורך בכדור-ארץ נוסף (וזאת מתוך הנחה שבמקביל לשינוי התזונה נעבור לשימוש בשיטות יעילות יותר להפקת אנרגיה; אלמלא כן, המצב צפוי להיות חמור עוד יותר!). לעומת זאת, מעבר להרגלי תזונה הדומים יותר לאלו הנהוגים במלזיה, יאפשר לצמצם את המחיר הסביבתי של ייצור מזון עד ל-30% מעבר לכושר הנשיאה של כדור-הארץ (לעומת 50% כיום, כאמור). מובן שעדיין מדובר בטביעת רגל אקולוגית גבוהה, אך השיפור משמעותי.

ראוי לציין, שלמרות הבחירה של מחברי הדו"ח דווקא באיטליה כנציגת התפריט המערבי עתיר המזון מהחי, האיטלקים אינם הצרכנים הכבדים ביותר של מזון מהחי. מדינות אחרות, כגון ארצות-הברית, עוקפות את איטליה בצריכת הבשר והחלב הממוצעת לנפש. הדו"ח אכן מציין, שטביעת הרגל האקולוגית הממוצעת של האמריקאי גדולה בערך בשליש מטביעת הרגל האקולוגית הממוצעת של האיטלקי.

התרוקנות האוקיינוסים

תשומת-לב ניכרת מקדישים מחברי הדו"ח לנזק הסביבתי שגורמת תעשיית הדיג המסחרית, נושא שמוקדש לו סעיף מיוחד (עמ' 57-55). העלייה בביקוש לדגים מביאה להתדלדלות גוברת של אוכלוסיות דגי הבר, ומסכנת לא רק את הדגים המנוצלים למאכל, אלא גם מינים רבים נוספים הנפגעים מהדיג כ"שלל-לוואי". הפגיעה באוכלוסיות הדגים מתגברת גם עם התפשטות משקי-החי התעשייתיים, כי דגים משמשים יותר ויותר להאכלת בעלי-חיים במשקים.

כתוצאה מהדיג האינטנסיבי, כ-19% מהדגים בעולם מנוצלים כיום מעבר למידה המרבית מבחינה אקולוגית. כלומר, הקצב שבו נידוגים הדגים עולה על הקצב שבו הם מתרבים, ולפיכך האוכלוסיות קורסות. האוכלוסיות ב-8% מהאזורים שהיה נהוג בהם דיג מסחרי כבר הספיקו לקרוס, כך שאזורים אלה אינם ניתנים עוד לניצול מסחרי. 52% נוספים מאזורי הדיג המסחרי מנוצלים במידה המרבית; כלומר, הקצב שבו הורגים את הדגים באותם אזורים זהה בקירוב לקצב ההתרבות של הדגים, וכל עלייה נוספת בקצב הדיג תדרדר לעבר קריסה גם את האוכלוסיות ששרדו שם. למרות זאת, כמעט שלא ננקטים צעדים כדי לעצור את הרס המערכות האקולוגיות הימיות, אלא דווקא להפך: ממשלות רבות ממשיכות לסבסד פעילות דיג הרסנית.

המלצות צנועות

למרות הביקורת הקשה שמותחים מחברי הדו"ח על תעשיית הבשר, הם מסתפקים בפנייה מאופקת לציבור בעניין שינוי הרגלי התזונה. האפשרות של מעבר לצמחונות או לטבעונות אינה מוזכרת במפורש בדו"ח. תחת זאת מוגשת בו המלצה כללית לצמצום בצריכת מוצרים מהחי, מבלי להציב יעדים ברורים שאליהם יש לשאוף.

במקביל לפרסום הדו"ח, נפתח באתר WWF דף שכותרתו "איך ניתן לעשות שינוי ללא הקרבה". בדף זה מפורטות המלצות לצעדים שניתן לנקוט למען איכות הסביבה ללא שינויים מרחיקי-לכת באורח החיים, וביניהם גם מספר עצות לצמצום בצריכת המזון מהחי. למשל, מומלץ בדף זה לשלב יותר ירקות במנות המתבססות בעיקר על בשר, ולהכיר מגוון גדול יותר של מנות עיקריות צמחוניות מרחבי העולם, כמו מהמטבח ההודי, התאילנדי, ובאופן אירוני – גם מהמטבח האיטלקי, שהוצג בדו"ח דווקא כדוגמה לצריכת בשר מופרזת מבחינה סביבתית.

המלצות צנועות אלו, אם ייושמו בקנה-מידה נרחב, יכולות להביא לשינוי משמעותי בשיעורי צריכת הבשר, והן מהוות סיוע חשוב במאבק מול תעשיות המזון מהחי.