חיות אמפתיות: מקופים לתרנגולות
חיות עדות
מה מרגישה חיה כאשר היא עדה לכך שחיה אחרת נפגעת? תשובה אינטואיטיבית רווחת היא שהעדה חווה מצוקה. תשובה זו קיבלה ביטוי בחוקי השחיטה בכמה מדינות, המחייבים את עובדי המשחטות להשתדל שלא להמם ולשחוט חיה אחת לעיני חיות אחרות. שתי הנחות עשויות לעמוד מאחורי איסור זה: יתכן שהחיה העדה לשחיטה חווה איום מפחיד על עצמה; ויתכן שהחיה העדה מזדהה עם מצוקת חברתה.
האפשרות השנייה לא זכתה לתשומת-לב ניכרת, וכשהיא עולה – היא מעוררת התנגדות. בני-אדם מעדיפים להאמין, שהיכולת להזדהות עם מצוקת הזולת מיוחדת להם בלבד, או לכל היותר לקומץ מינים בעלי מוח מפותח במיוחד. דחיית האפשרות שיכולת זו מצויה גם במינים רבים אחרים, נוטה אפוא להתבסס על אמונה אידיאולוגית יותר מאשר על ידע עובדתי. לא זו בלבד שנוח להאמין שאנו מיוחדים, אלא ברור שאם חיות חשות אמפתיה כלפי בנות מינן הסובלות או כלפי חברותיהן/קרובותיהן, מדובר בתוספת לאחריות המוסרית הכבדה ממילא שמוטלת עלינו ביחס לחיות המצויות תחת שליטתנו.
בעיית האמפתיה
הרגישות של חיות לרגשות של זולתן (ובכלל זה, כמובן, גם הרגישות של בני-אדם לרגשות זולתם) אינה ניתנת לצפייה באופן ישיר. העדויות על רגישות כזו הן תמיד עקיפות, החל בהתנהגות וכלה בתגובות פיסיולוגיות. עבור מדענים, היעדר האפשרות לצפות ישירות באמפתיה מהווה בעיה. השאיפה המדעית למצוא הסברים פשוטים לתופעות, מובילה לניסיון להסביר כל התנהגות וכל תגובה פיסיולוגית כפעילות אוטומטית, שאין מאחוריה בהכרח מניעים של רגישות. כאשר מדענים מוצאים עדויות לכך שחיות מגלות אמפתיה כלפי זולתן, "חובת ההוכחה" מוטלת על מי שטוען שמדובר בגילוי אמפתיה, בעוד שהסבר המתבסס על פעולה אוטומטית מתקבל כ"ברירת מחדל".
במקביל לכך, חוקרי בעלי-חיים פועלים במסגרת תפיסת-העולם האבולוציונית. לפי גישה זו, המבחן הגדול לכל טענה על קיומה של תכונה ביצורים חיים הוא התרומה של תכונה זו להישרדותו (או לכושר התרבותו) של היצור. כדי שנשתכנע שיש לחיות רגישות לרגשות של זולתן, יש להראות את היתרון ההישרדותי שיש לרגישות זו. בהיעדר יתרון הישרדותי, ההנחה היא שהתכונה לא תוכל לעבור ולהתפתח בין הדורות – ולכן היא ודאי לא קיימת.
פראנס דה ואל, חוקר קופים נודע שהרבה לעסוק באמפתיה ובאלטרואיזם, רואה את תופעת האמפתיה בהקשר אבולוציוני. הסברת התנהגות אלטרואיסטית (כלומר, פעולה למען הזולת) מהווה אתגר גדול לביולוגים; לכאורה, חיה שמוותרת על משהו או אף מסתכנת למען חיה אחרת, פוגעת בכך בעצמה – ואם כך, כיצד תוכל הנטייה להתנהגות כזו לשרוד על פני דורות? כדי להסביר אלטרואיזם בהקשר אבולוציוני, ניסו ביולוגים רבים בעשורים האחרונים של המאה ה-20 להראות כי הפרט שפועל למען הזולת תורם בכך בסופו של דבר לכושר ההישרדות (או ההתרבות) שלו עצמו. דה ואל טוען שגישה כזו מתעלמת מהמוטיבציה של המעשה האלטרואיסטי ולכן אינה סבירה. כדי להסביר פעולה אלטרואיסטית, יש צורך גם להבין מהו המניע של החיה לבצע פעולה כזו. אמפתיה, לפי דה ואל, היא "מועמד אידיאלי להיות מה שעומד מאחורי מה שנקרא אלטרואיזם מכוון, דהיינו אלטרואיזם בתגובה לכאב, לצורך או למצוקה של הזולת."
דה ואל מבחין בין רמות שונות של אמפתיה, אשר התפתחו, כמשוער, האחת בתוספת לקודמתה. ברמה הפשוטה ביותר, אמפתיה היא היכולת להיות מושפע ממצבו הרגשי של מישהו אחר, כשפרט אחד מאמץ לעצמו היבטים ממצבו הרגשי של הפרט האחר. לדעת דה ואל, רמה בסיסית כזו של אמפתיה זוהתה בחיות רבות, אם כי חלק מהחוקרים נוטים לשלול גם הסברים כאלה. רמה גבוהה יותר של אמפתיה כוללת גם את הניסיון להבין את מצבו של הזולת. אחד הביטויים של אמפתיה במובן זה, זוהה בנטייה של קופים שצפו במריבה בין קופים אחרים לנחם את אחד הצדדים לאחר המריבה. רמת אמפתיה גבוהה עוד יותר מוסיפה לרמות הקודמות את אימוץ נקודת-מבטו של הזולת. חוקרים ייחסו יכולת כזו לקופי-אדם, לדולפינים ולפילים.
עורבים אמפתיים
המחקר על אמפתיה של חיות התמקד עד כה בעיקר בקופים, וכמעט אך ורק ביונקים. שני מחקרים חדשים בעורבים, מבשרים על נכונות להרחיב את העיסוק המדעי בתחום הטעון אידיאולוגית – מקרוביהם של בני-האדם לחיות רחוקות יותר. המחקר הראשון, שתוצאותיו פורסמו בינואר 2007, נערך בעורבי מזרע (מין בגודל של העורב האפור המוכר לכל) בשבי, על-ידי צוות מהמחלקה לפסיכולוגיה ניסויית באוניברסיטת קיימברידג'. המחקר השני נערך אף הוא בשבי, במין הרבה יותר גדול – עורב שחור, בידי צוות מהמחלקה לביולוגיה קוגניטיבית באוניברסיטת וינה (מאי 2010). לשני המחקרים היו מטרות דומות ותוצאות דומות. הם בחנו את הנטייה של עורבים להתפייס לאחר מריבה, או לנחם לאחר המריבה את אחד מהעורבים שרבו (הפיוס והניחום נעשים על-ידי מגעים עדינים, אכילה משותפת ועוד). המדובר אפוא בבדיקת אמפתיה ברמה השנייה מבין שלוש הרמות שהוצגו לעיל לפי דה ואל.
בשני המחקרים לא נמצא שעורבים מתפייסים, והחוקרים מסבירים זאת בכך שהמריבות נערכו בין עורבים שאין ביניהם קשר הדוק. העורבים הם מונוגמיים, והקשר הזוגי חשוב בחייהם הרבה יותר מהקשרים החברתיים עם שאר חברי הלהקה. זאת לעומת קופים, שחיים ללא קשרים זוגיים יציבים, וחברי הלהקה שאיתם רבו קרובים אליהם באופן יחסי. בהתאם לכך, נמצאה נטייה ברורה של העורבים לנחם את בן/בת הזוג שלהם לאחר המריבה, ובן/בת הזוג נטה במקביל לכך לפנות לקבל ניחומים (בעורבים השחורים, שיוצרים קשרים זוגיים בגיל מבוגר, נמצאו קשרי ניחום גם בין עורבים שיש ביניהם קשר משמעותי לא זוגי). המחקרים, ובמיוחד המחקר הווינאי, נוהלו על בסיס ההנחה שהתפייסות וניחום לאחר מריבה מקלים על המצוקה שחש העורב לאחר המריבה. בהתאם לכך, מסכמים החוקרים הווינאים: "הממצאים שלנו תואמים את הרעיון שעורבים שחורים עשויים להפגין ביטויים דומים של אמפתיה כלפי שותפים חשובים. [...] הם מצביעים על כך שעורבים שחורים עשויים להגיב לצרכים הרגשיים של אחרים."
תרנגולות אמפתיות
מחקר שפורסם לאחרונה (מרץ 2011) וזכה לחשיפה עיתונאית משמעותית – בהתחשב בהיקפו הצנוע – בוצע בראשות דוקטורנטית מהמחלקה לווטרינריה באוניברסיטת בריסטול. מסגרת המחקר כאן שונה לחלוטין מזו של העבודות שלעיל: לא מדובר כאן במחקר בסיסי, אלא במחקר יישומי במדע רווחת בעלי-החיים, במסגרת תוכנית משותפת של אוניברסיטת בריסטול, הקולג' הווטרינרי המלכותי ואוניברסיטת אוקספורד (BBSRC Animal Welfare Initiative). מטרת התוכנית, שהמחקר הנדון הוא רק חלק קטן ממנה, היא לבנות גוף ידע שיאפשר הקלה מסוימת במצוקותיהן של חיות תחת ניצול (חקלאי בעיקר). השאלה "האם תרנגולות יכולות לחוש אמפתיה?" מוצגת במוצהר כחלק מפרויקט בעל השלכות מעשיות בחקלאות, בהתחשב בכך שתרנגולות נחשפות למצוקות רבות של חברותיהן במשקים, בהובלה ובמשחטות. עם זאת, הרלוונטיות של המחקר לתנאים התעשייתיים עדיין קלושה: המחקר התמקד בתרנגולות המטפלות באפרוחים, בעוד שבתעשיות העופות אין לתרנגולות כל גישה לצאצאיהן. כעת ממשיך המחקר ביחס לתרנגולות בוגרות.
מטרת הצוות הייתה לברר, האם תרנגולות מגיבות רגשית למצוקה של אפרוחיהן. כדי להתחקות אחר רגשותיהן, נאסף מגוון של נתונים העשויים להעיד על תגובה רגשית. כמו מחקרי רווחת בעלי-חיים אחרים, גם כאן שיטות המחקר כוחניות מאוד, למרות המאמץ לשמור על רמת פגיעה נמוכה בעופות. את הגורם למצוקת האפרוחים יצר הצוות באופן מבוקר: מכונה לפליטת אוויר דחוס הופעלה לעבר האפרוחים במשך שנייה אחת מדי חצי דקה במשך 10 דקות. "טיפול" זה חזר על עצמו במשך שמונה ימים. בזמן ה"טיפול", הופרדו האפרוחים מן האם והונחו במכל קטן, כשבינם לבין האם מפרידה מחיצה שקופה. כדי לבדוק את תגובת האם למצוקת האפרוחים שלה, צולמו היא והאפרוחים במצלמת וידיאו רגילה; היא צולמה גם במצלמה רגישה לחום; וקצב פעימות הלב שלה הוקלט באמצעות מכשיר שהולבש על גופה לפני כל מבדק.
השילוב של נתונים התנהגותיים ופיסיולוגיים, השיג תוצאות מובהקות. כשהאמהות ראו ושמעו את אפרוחיהן הסופגים משבי אוויר, הן הפחיתו את התעסקותן בניקוי נוצותיהן (הניקוי עשוי להעיד על שלווה), הרבו לעמוד דרוכות, השמיעו יותר קולות אמהיים (קולות שאפרוחים בתנאים טבעיים מגיבים עליהם בהליכה בעקבות האם), קצב פעימות הלב שלהן עלה (מצב המקושר למצוקה), וטמפרטורת העין שלהן ירדה (ירידת טמפרטורה בפני השטח של הגוף היא תופעה מוכרת נוספת המקושרת למצוקה). התרנגולות הגיבו באופן דומה כשהמכונה פלטה אוויר עליהן, אולם במקרה זה הן לא השמיעו קולות אמהיים. כשהמכונה כוונה הצדה (לא עליהן ולא על האפרוחים) לא נצפו תגובות כאלה.
הדיווח על המחקר מסתיים בזהירות מדעית טיפוסית – הבהרה שמכלול התגובות שהפגינו התרנגולות, אינו מעיד בהכרח על מרכיב רגשי. עם זאת, התרנגולות הגיבו באופן דומה לפגיעה בהן ולפגיעה באפרוחיהן – כלומר, תגובתיהן מעידות על רמת האמפתיה הבסיסית שתיאר דה ואל. מאחר שכל אחת מהתגובות האלה מוכרת ממחקרים אחרים בתור עדות אפשרית למצוקה, יש לתוצאות כוח שכנוע גם אם נותר ספק.
בצל בעיות בוערות יותר
חיות רבות יעברו מניפולציות מעיקות וישאו על גופן מכשירי מדידה לפני שתיווצר הסכמה לגבי יכולתן לחוש אמפתיה. אך עד כמה חשובה הסכמה כזו? אם החיה האמפתית סובלת, הרי זה משום שחיה אחרת נפגעת לידה – מן הסתם פגיעה קשה יותר. לכן, אם לא נגרום לפגיעה הראשונה, נמנע בכך גם פגיעה ברגישות האמפתית של החיות. בתנאים החקלאיים, נראה שהגנה על חיות חייבת כמעט תמיד להתמקד בפגיעה הראשונה, ובעקבות זאת תימנע גם הפגיעה שמקורה ברגישות אמפתית.
עם זאת, התעוררותו של העיסוק באמפתיה במסגרת מדע רווחת בעלי-החיים הוא עוד התקדמות קטנה לקראת הכרה במורכבות הרגשית של קורבנות התעשיות החקלאיות. הכרה כזו עשויה להדק את החקיקה לרווחת בעלי-חיים, ובמקביל לכך לעורר צרכנים להימנע מצריכת מוצרי תעשיות אלה.
.jpg)
