המחיר הסביבתי של תעשיית העור

עם בוא החורף וההצטיידות העונתית במגפיים ונעליים חדשות, עור הוא אחד מחומרי הגלם המועדפים על צרכנים. בעוד מוצרי פרווה כבר אינם נתפשים כבחירה לגיטימית, והחרם עליהם מקובל כצעד מתבקש לנוכח אכזריותה של התעשייה, עבור רבים הבחירה במוצרי עור עדיין נתפשת כטבעית ולא-בעייתית מבחינה מוסרית. תעשיית העור נהנית לעתים, שלא בצדק, מתדמית ידידותית לסביבה ולאדם, ואף כתעשייה שאינה אחראית באופן ישיר ומובהק לפגיעה בבעלי-חיים. אפילו בקרב צמחונים יש הצורכים מוצרי עור מתוך הנחה שגויה שעור הוא "מוצר לוואי", המגיע מבעלי-חיים שבין כה וכה נשחטו לשם שימוש בבשרם, ועל-כן רכישת מוצרי עור אינה מעלה ואינה מורידה מבחינת התעשייה, כך שאין סיבה של ממש להחרים אותה.

אך למעשה, אין יסוד לתאר את העור כ"מוצר לוואי" של בשר יותר מאשר שניתן לתאר את בשר הירך של פרה כמוצר לוואי של פרה שנשחטה בין כה וכה בשביל בשר השוק שלה: בעלי החיים שבהם משתמש האדם בתעשייה אינם מנוצלים במיוחד עבור שימוש באיבר מסוים שלהם, אלא בשביל סך כל הרווחים המתקבלים ממכירת כל המוצרים שניתן להפיק מהם. מבחינה זו אין הבדל בין הרווחים ממכירת עורות בעלי החיים לבין הרווחים ממכירת בשרם, ורכישת מוצרי עור תורמת לפגיעה בבעלי-חיים לא פחות מאשר רכישת כל מוצר אחר המופק מגופם.

פליטת גזי חממה, זיהום אוויר וקרקע

אמנם לגבי חלק מן התחליפים הסינטתיים לעור ניתן לטעון שהם עשויים מחומרים שאינם ידידותיים לסביבה (אם כי לא בהכרח. כך למשל "Moo Shoes", החנות הגדולה בארצות-הברית לנעליים טבעוניות, אשר משתמשת בעיקר בחומרים סינטתיים מתכלים); אך זה זניח לעומת הנזק הסביבתי העצום שגורמת תעשיית העור. ראשית, מכיוון שגידול תעשייתי של חיות במשקים הוא אחד מהענפים המזיקים ביותר לסביבה, הכרוך במידה עצומה של בזבוז משאבים, זיהום אוויר, קרקע ומים ופליטת גזי חממה. גידול של יונקים גדולים בפרט, כאלו המנוצלים לתעשיית העור, הוא בין המזיקים ביותר לסביבה, ואחראי עיקרי לפליטת גז החממה מתאן.

תרכובות כרום מסרטנות, ארסן וכספית

מעבר לנזק הסביבתי הכרוך בכליאת בעלי-חיים, תעשיית העור גורמת לנזקים נוספים בתהליך העיבוד שעובר העור מרגע שהופשט מבעל-החיים ועד שהוא מוכן לשימוש כחומר גלם. בניגוד לדימוי שלו כמוצר "טבעי", כדי להכין את העור לשימוש מעבדים אותו בטכניקה המיועדת שמטרתה לעכב את תהליכי ההתכלות הטבעיים שלו. בעבר היו תהליכי העיבוד הללו מתבצעים באמצעות חומצה טאנית, חומר שמקורו בצומח. החל מהמאה ה-19 החלו להיכנס לשימוש שיטות עיבוד עור המבוססות על חומרים סינטתיים, שהן זולות ויעילות יותר אך גם כרוכות בנזקים סביבתיים חמורים יותר. כיום הרוב המוחלט של מוצרי עור מעובד באמצעות תרכובות כרום, הידועות כמסרטנות. כימיקלים נוספים המעורבים בתהליך כוללים מימן גופריתי (המשמש להסרת שאריות שיער הצמודות לעור), ארסן וכספית. רק 15% מהחומרים המשמשים בתהליך העיבוד של העור נשארים בתוך המוצר המוגמר, וה-85% הנותרים נפלטים כחומרי פסולת הגורמים לזיהום הקרקע, האוויר ומי-התהום. כ-800,000 טונות של פסולת כרום נוצרים על-ידי תעשיית העור מדי שנה.

פועל בתעשיית עיבוד העורות בהודו. החשיפה לחומרים מסוכנים בתעשייה זו מגבירה את סיכון ללקות בסרטן ובמחלות נוספות. מתוך סרטון על תעשיית העור של PETA. 

סרטן הדם, סרטן השד, מומים מולדים

מחקרים שונים גילו בקרב קהילות החיות בקרבת מפעלים לעיבוד עורות סיכון מוגבר ללקות בסרטן הדם כמו גם למומים מולדים ולהפלות טבעיות. אחד המחקרים בדק את שכיחות התחלואה בסרטן הדם ומצא כי בקרב תושבים שחיו בסמוך למפעל לעיבוד עורות הסבירות לחלות בסרטן הדם גבוהה פי חמש מאשר באוכלוסיה הכללית. כמו כן נרשמו באזור שיעורים גבוהים מהרגיל של הפלות ומומים בילודים. במחקר שנערך בקרב עובדות מפעלים לעיבוד עורות בשוויץ ובאיטליה, הוערכו סיכוייהן ללקות בסרטן השד כגבוהים בכ-30% עד 50% יותר משאר האוכלוסייה.

הסיכונים הכרוכים בעבודה עם החומרים המזיקים הופכים גדולים עוד יותר לנוכח המגמה של תעשיית העור להעביר חלק הולך וגדל מפעילותה למדינות עולם שלישי, שבהן האכיפה של תקנות להגנת הסביבה ובטיחות העובדים לוקה בחסר. דו"ח שהופק עבור ממשלת הודו על תעשיית העור במדינה, שהיא השלישית בגודלה בעולם, התריע על כך שעובדים הנחשפים באופן לא תקין לכימיקלים בתעשייה סובלים ממגוון בעיות כגון מחלות עור, צהבת, חום, שלשול ובעיות בכליות. הדו"ח אף הצביע על ירידה באוכלוסיות הדגים בנהרות בסביבת מפעלים לעיבוד עורות.

לנוכח נזקים אלו, ההימנעות מרכישת מוצרי עור היא בחירה ראויה לא רק מטעמים של זכויות בעלי-חיים, אלא נתמכת גם על-ידי שיקולים סביבתיים.