עור
בשונה מפרווה, שברור לכל כי בעליה המקוריים סבלו מהתעללות קשה כשהיא נלקחה מהם, מעטים מקשרים בין מוצרי עור לבין בעלי החיים שעורם נפשט מגופם. חלק מהעור שממנו עשויים המוצרים הנמכרים במערב מגיע מתעשיית העור ההודית הידועה לשמצה: הפרות מועמסות על משאיות צפופות, גוף צמוד לגוף, קשורות זו לזו בחבלים, במסעות אימים באורך מאות קילומטרים בדרכים משובשות. רבות מהן מתות במהלך ההובלה או סובלות משברים.
מצבן של פרות שגדלו במערב אינו טוב יותר. כאן הן סובלות משורה של פעולות אלימות, על-פי רוב ללא שימוש בהרדמה או במשככי כאבים: סירוס, גדיעת קרניים, צריבת מספר, ניקוב אוזניים, כריתת זנב, הזרעה מלאכותית ועוד. פרות במשקים תעשייתיים אינן זוכות לגדל גורים או לממש צרכים חברתיים. פרות בתעשיית החלב (כמו גם העגלים בתעשיית הבשר בחלק מחייהם הקצרים) נכלאות במכלאות צפופות ואינן זוכות לרעות בשדות או לראות אור שמש. עובדים במשחטות מעידים כי לעתים פשיטת העור נעשית בעוד החיה בהכרה מלאה.
יש הטוענים כי אין טעם להחרים מוצרי עור שכן הם תוצר לוואי של תעשיית הבשר, ובעלי החיים לא נהרגו במיוחד עבור ייצורם. אולם למעשה, ההכנסות ממכירות עור מהוות חלק הולך וגדל ברווחים של תעשיית הבשר, ולכן יש חשיבות רבה להחרמת מוצרי עור. בעידן שבו יש היצע רחב של בגדים, תיקים ונעליים מבדים טבעיים, אין שום הצדקה להפשטת בעלי-חיים מעורם. צה"ל מאפשר גם לחיילים צמחונים לנעול נעליים שאינן עשויות מעור.
