מכונות פיטום

גרימת מחלה במתכוון

פיטום אווזים וברווזים נועד לגרום להם מחלה קשה בכבד, הכרוכה בניפוחו ובהפיכתו לגוש שומני שמתפקד בקושי. מטרה זו של הפיטום היא היסוד לתעשיית הכבד השומני (פואה גרא) והיא נשמרת כל עוד התעשייה קיימת. שיטות הפיטום, לעומת זאת, משתנות עם הזמן באופן ניכר. מהנדסי התעשייה מבקשים לייעל את הפיטום, ובדרך הם חושפים עד כמה שיטות הפיטום הקיימות מסוכנות לאווזים ולברווזים עוד בטרם מגיעה מחלתם לשלב מתקדם. בכמה מהפטנטים הרשומים בצרפת בתחום זה, חוזר הנתון הבא: מפטם לא מנוסה עלול להרוג עד 10% מהעופות בזמן הפיטום.

פיטום ללא אוטומציה

הלעטת עופות מים בכפייה תועדה בציורים במצרים לפני כ-4,500 שנה. השיטה העתיקה ביותר לפיטום עופות היא לתפוס אותם בצוואר ולדחוף להם אוכל לפה בכוח באמצעות היד. אפילו שיטה פרימיטיבית זו עלולה לפגוע קשה בעופות, אך היא אטית ויקרה במידה שאינה מאפשרת להפכה לנפוצה. פעולת ההלעטה עברה ייעול ככל הנראה בצרפת בראשית המאה ה-19, כשהתחילו לפטם עופות בעזרת משפך: עובד המשק סוגר על האווז או הברווז בין רגליו, מותח את צווארו כלפי מעלה, דוחף את המשפך לגרון העוף, ודוחס את האוכל שבמשפך בעזרת מקל. גם שיטה זו אטית, והיא הואצה כשקבעו בתוך המשפך בורג ארוך, שמסתובב לכל אורך המשפך וגורר איתו את האוכל לעבר גרון העוף. הסיבוב נערך באמצעות ידית שהמפטם מפעיל באחת מידיו, בעוד שביד השנייה הוא מחזיק יחד את קצה המשפך ואת ראש העוף ה"מולבש" על המשפך.

מתי הומצא מכשיר זה, לא ברור, אך ב-1927 נרשם בגרמניה פטנט שמתיימר לשפר משפכים קיימים כאלה. השיפור הוא בעיצוב צינור הפיטום כך שאוויר יעבור לאורך חלקו החיצוני בזמן הפיטום, כדי שהעופות יוכלו לנשום. זהו רמז לכך שחנק היווה בעיה במכשירים אלה. שיטת פיטום זו היא עדיין אטית ומסורבלת מאוד; מקור אחד מציין, שבתקופה שבה החלו להשתמש במשפכים עם בורג ממונע, ההלעטה ארכה 60-30 שניות. ללא עזרת מנוע, סביר להניח שהטלטול הקשה של הצינור בוושט, כשיד אחת מסתובבת והשנייה מנסה לייצב את המשפך עם ראש העוף שסביבו, פצע רבים מהעופות, אף יותר מהמכונות האוטומטיות של העשורים האחרונים. אולם הסרבול הבטיח שהתהליך יישאר יקר ולכן לא נפוץ ביותר.

ראשית האוטומציה

ב-1947 נרשם בצרפת פטנט המכניס מידה רבה של אוטומציה לתהליך הפיטום. זוהי ההמצאה המוקדמת ביותר שאותה מזכירים מהנדסי הפיטום של צרפת כיום. המדובר במכונה גדולה למדי, שהמפטם אמור לסחוב את העופות אליה. הפיטום נערך דרך צינור עם בורג בתוכו. הצינור קבוע במעין שולחן, והוא בולט באלכסון מתון כלפי מטה. המפטם לא נועץ את הצינור בגרון העוף, אלא "מלביש" את העוף סביב הצינור, ואז מפעיל את הבורג באמצעות לחיצה על דוושת רגל. מידת הניידות המעטה של המכונה הגבילה את יעילותה, אולם ההקלה בעבודת המפטם סללה את הדרך לתיעוש.

מכונת הפיטום שנרשמה בצרפת כפטנט ב-1947: צינור שעליו "מלבישים" את העוף, ומלעיטים אותו בעזרת בורג מסתובב שמופעל על-ידי דוושת רגל. (FR919518) 

הפיטום הופך לתעשייה

עד שנות ה-70, לא רשמו כמעט מהנדסי הפיטום פטנטים, עדות לכך שהערך הכלכלי של ענף זה לא היה גדול עדיין. פטנט מוקדם נרשם בצרפת (כמעט כל מכונות הפיטום הומצאו שם) ב-1961, ובו שיטות לריסון האווזים והברווזים בעת הפיטום. במכונה זו, מתקן הפיטום כבר דומה למתקנים שנמצאים בשימוש כיום – מכל נייד תלוי בצורת משפך, שבתוכו מסתובב בורג באופן אוטומטי ודוחס את המזון לצינור ארוך שבתחתית המכל. המפטם אמור למשוך בצוואר העוף כלפי מעלה בזווית ישרה, לדחוף את הצינור לתוך גרונו ולנעול על ראש העוף מהדק מתכת שימנע ממנו לזוז. בנוסף לכך, גוף העוף ננעל תחת כיסוי קשיח המצמיד אותו לקרקע. הריסון היעיל עשוי למנוע תנועה של הצינור בגרון ולאפשר זירוז של התהליך, אך האיור לפטנט אינו משאיר מקום לספק, שהעוף מוחזק בתנוחה בלתי טבעית בעליל ומן הסתם גם מעיקה מאוד.

מתיחת הצוואר

המתיחה האגרסיבית של הצוואר כלפי מעלה השתרשה בענף הפיטום. המכונות הפכו לניידות יותר, כשמערכת הפיטום תלויה והמפטם מכוון בידו צינור חופשי במקצת, אולם ברוב המכונות זווית הפיטום נותרה אנכית. בפטנט חדש (2010) של כריסטיאן דוסו, אחד הממציאים הפוריים ביותר של ציוד פיטום, הממציא אף טוען שזווית ההלעטה האנכית רצויה לפי "עקרונות רווחה עתידיים באירופה." זהו האזכור המפורש היחיד לרווחת בעלי-חיים בכל 30 הפטנטים של תעשייה זו שבדקתי. הקישור התמוה מאוד בין זווית הלעטה אנכית לרווחה מוגש לצד פירוט רב על המצב הקשה בתעשייה כיום, כשזווית ההלעטה האנכית מחייבת את המפטמים להחזיק את זרועותיהם בזווית אופקית, ואלה מתעייפות עד מהרה. דוסו מסביר, שמלבד הקושי והפציעות שנגרמים למפטמים עקב העבודה הלא נוחה, התנוחה המעייפת בעת החדרת צינור הפיטום לוושט ובמשך הפיטום עלולה לגרום פציעות חמורות בגוף העוף ולהרוג אותו.

דוסו טוען שההמצאה שלו, של צינור פיטום קל ונייד יחסית (הצינור האנכי תלוי בחופשיות מזרוע ארוכה) משפרת את המצב באופן משמעותי. קשה להאמין לאופטימיות הזו. כבר ב-1978 הסביר ממציא אחר, שהשימוש בצינורות הפיטום האוטומטיים של זמנו הוא עבודה מעייפת מאוד – במיוחד, לדבריו, בהתחשב בכך שהיא מבוצעת בעיקר על-ידי נשים. הממציא מבטיח שהמצאתו משפרת מאוד את המצב, אולם בפועל העבודה נשארה קשה ומועדת לתאונות.

קיימים גם ניסיונות לתכנן את הפיטום כך שיתבצע בתנוחה פחות מעוותת. קאמי ז'אן הודביי הציע ב-1996 וב-2009 צינור פיטום המוחזק בדומה לאקדח, שהמפטם דוחף באופן אופקי לוושט של האווז או הברווז תוך משיכת צווארו אליו ביד השנייה. דחיפת אקדח לגרון היא אפוא פעולה "טבעית" יותר מהשיטה המקובלת.

המחשות למתיחת הצוואר

את ההבדל בין פיטום אנכי לפיטום אופקי ניתן לראות בסרטוני פרסומת של חברת FAF הצרפתית. החברה משווקת מכונה אחת שיש בה צינור פיטום חופשי, ומציגה בסרטון פרסומת נוסף מכונה של דוסו עם צינור חופשי באורח דומה. בסרטונים ניתן לראות, שהמפטמים מעדיפים לתפוס בברווזים ולמתוח את צווארם באופן אופקי או מורם מעט, אף על-פי שהמכונה מאפשרת פיטום בזוויות שונות. בשני סרטוני פרסומת אחרים (1, 2) של FAF מוצגות מכונות שבהן צינור הפיטום קרוב למשפך גדול והפעלתו אפשרית רק כשצוואר הברווז מתוח כלפי מעלה. במכונות אלה מתיחת הצוואר אגרסיבית יותר וגם פעולת הפיטום ממושכת יותר באופן ניכר. הפעלת המכונות מסורבלת, ונראה שהפועלים יתעייפו ויתרשלו בהפעלתן מהר יותר.

מתוך פרסומת לציוד פיטום של חברת FAF: ברווזים מוחזקים בשלשות בכלובים זעירים, והמפטם מושך אותם בקושי מתוך הכלובים ודוחף לגרונם את אחד ממתקני הפיטום הנפוצים בשוק – מכונה מסורבלת לתמרון, שפועלת לאט, מחייבת למשוך את צוואר הברווזים כלפי מעלה ושופכת עליהם כמויות מים גדולות. למרות קשיי ההפעלה, הפועל אינו מתרכז בברווז המולעט אלא שולף מיד ברווז נוסף מהכלוב. 

עם זאת, הפעולה בכללה נותרת אגרסיבית באופן ששום שכלול במכונות להלעטה בכפייה לא יוכל לבטל. הפועלים שמפטמים אלפי ברווזים ברצף מתעייפים, משתעממים, מתרשלים ומזדרזים יתר על המידה, גם במכונות הקלות יותר להפעלה. סרטוני הפרסומת של FAF ממחישים זאת היטב. הפועלים תופסים ברישול בראשיהם של הברווזים כדי לשלוף את צווארם מבין סורגי הכלוב לקראת הפיטום. התפיסה חזקה, לעתים קרובות על העיניים, ואם הברווז עומד בכלוב במיקום שאינו נוח למפטם, האחרון מושך את ראשו וצווארו החוצה בכוח רב. החדרת הצינור לגרון היא אגבית ומשועממת, כשלעתים קרובות הפועל בקושי מסתכל על הברווז. ברגע שהוא מתחיל להחדיר את הצינור לפיו של ברווז אחד, הפועל כבר מחפש את הברווז הבא ומרבה לזוז בניסיון למשוך אותו החוצה, אף על-פי שהיד שמפעילה את מכונת הפיטום צריכה להיות יציבה לגמרי כדי למזער את סכנת הפציעות בוושט.

מתוך פרסומת לציוד פיטום של חברת FAF: זהו אחד ממתקני הפיטום הגמישים ביותר שיש בשוק. הוא פועל במהירות רבה ומאפשר זווית פיטום כמעט אופקית, אך שימו לב – בזמן הפעלת המכונה הפועל לא מסתכל על הברווז שמחובר אליה אלא מתרכז בניסיון לשלוף מהכלוב את הברווז הבא. 

ריסון

החזקת עופות יציבה בזמן הפיטום נותרה משימה מרכזית בתהליך הפיטום. לפני שנסגר ענף הפיטום בישראל, צילמו חוקרי אנונימוס פועלים שתופסים אווזים בין רגליהם כדי למנוע מהם לזוז, ומצמידים את מקורם לצינור הפיטום באמצעות לחיצת כף היד. כפי שראינו לעיל, בצרפת החלו להמיר עבודות גופניות כאלה בפעולות ממוכנות כבר בראשית תיעוש הענף. בהדרגה פותחו תופסנים למקור העליון של ברווזים – מהדקים ממתכת או מפלסטיק, שמצמידים את המקור לצינור הפיטום.

שיטה מרחיקת-לכת יותר רשם ב-2003 מהנדס, שהציע לקבוע מעל הכלובים מסגרת ובתוכה מתקני ריסון קטנים למקור. הפועל צריך לשלוף את ראש העוף מהכלוב, לפעור את מקורו ולהלביש אותו על מעין צינור קצר שקבוע במסגרת. העוף נותר תפוס בצינור, והמפטם מחדיר דרך מתקן הריסון הזה את צינור הפיטום. מכיוון שזהו מתקן נייח, צינור הפיטום אמור שלא לזוז בתוך הוושט ולכן פציעות צריכות להיות פחות שכיחות מהמקובל, אך לא ברור אם שיטה זו פועלת.

רוב מכונות הפיטום לא כוללות מתקן ריסון לגוף העוף, אך הפופולריות הגוברת של השימוש בכלובים זעירים לברווזים הביאה בפועל לכך שהגוף שבכלוב ממילא מרוסן למחצה. חברת FAF משווקת כלובים הערוכים בשורות עבור מאות ברווזים. לפני הפיטום, שורת הכלובים כולה נעה על ציר, באופן שדוחף את הברווזים לקדמת הכלוב ומנמיך את תקרתו. למרות זאת, כאמור, סרטון הפרסומת מגלה שבפועל המפטמים מתקשים לתפוס חלק מהברווזים.

זריקת דייסה לקיבה

נושא אחר שמטריד את המהנדסים החקלאיים הוא הזרקת המזון לתוך לוע העופות. המזון המקובל, לדבריהם, הוא תירס מבושל, לעתים קרובות בשומן של עופות מים מתים. הנעת המזון בעזרת בורג מסתובב מקובלת גם במכונות חדשות, ובשנות ה-80 הצטרפו לאמצעי זה דחיסת גז (מכונות פנאומטיות) או נוזל (מכונות הידראוליות).

השיטות החדשות הביאו איתן ליקויים חדשים. למשל, כפי שמתלונן ממציא אחד בפטנט שנרשם ב-2003, לחץ האוויר מייבש לעתים את הדייסה, מרעיד את המכונה ופוגם באחידות הדייסה. התוצאה היא אי-דיוק במינון. אף על-פי שמהנדסים כיום מצביעים על שיטה למדידת מנות הפיטום שנרשמה כפטנט כבר ב-1991, ושיטת מדידה אחרת אף הומצאה שני עשורים קודם לכן, כמות המזון שנפלטת בכל שימוש במכונה נותרה בלתי יציבה. לפעמים נדחס לגופו של העוף מזון בכמות גבוהה מהמתוכנן. התוצאה – כפי שמבהיר כריסטיאן דוסו בפטנטים שרשם בתחילת שנות ה-2000 – היא לחץ מופרז בתוך הזפק שקולט את הדייסה, פציעות ומוות. מכיוון שהפטנטים הרשומים מתארים תוכניות בלבד, שוב לא ברור האם ההצעות להגברת הדיוק במינון אכן שיפרו את המצב.

סיכום

פיטום עופות מים במטרה להפיק מהם כבד שומני הוא ענף חקלאי אלים במיוחד, שמטרתו המפורשת היא גרימת מחלה קשה. שכלול מכונות הפיטום אינו משנה מטרה זו. ההבדלים בין המכונות השונות מניבים הבדלים ברמת העינויים הישירים יותר שנגרמים לברווזים ולאווזים: מידת האלימות של מגע הפועלים, משך הפיטום, כמות הפציעות שגורם הצינור לוושט ונזקים לאזור פנימי יותר במערכת העיכול. כל הפגיעות הללו, קשות יותר או פחות, מצויות בטווח צר למדי של התעללות קיצונית, הכוללת תמיד כליאה בתנאי צפיפות קשים במיוחד, דחיסת צינור לגרון והלעטה בכפייה. שכלול המכונות מקל מעט על רמת הסבל של העופות, אך לטווח הארוך אינו מועיל להם, כי זירוז הליכים וירידה ברמת התמותה הופכים את התעשייה לרווחית יותר.

שיטות הפיטום שתוארו כאן, פותחו ברובן בצרפת והפכו לסטנדרט בתעשייה כולה. מטעמים פוליטיים, הן עדיין מותרות באיחוד האירופי, אף על-פי שהן מפרות בעליל את החקיקה הכללית לרווחת בעלי-חיים שם. כבד ברווזים או אווזים שמיובא כיום לישראל, מיוצר בשיטות אלה.