בג"ץ פסק: פיטום האווזים אסור

במאמר זה: פסק הדין  | השלכות מעשיות ומבט לעתיד  | קולות בתקשורת בעקבות פסיקת בג"ץ  | תגובות בעלי הסמכות 

פסק הדין

תקדים עולמי

ב-11.8.2003 הגיש בג"ץ את פסק-הדין שלו בעתירה שביקשה להפסיק את פיטום עופות המים בישראל, כפי שהותר בתקנות לפיטום אווזים. שופטי בג"ץ קיבלו את העתירה ואסרו על הפיטום כפי שהותר בתקנות שניסח משרד החקלאות. לפסק-הדין של בג"ץ יש חשיבות עולמית. ברחבי העולם, ובייחוד באירופה, נערכות בשנים האחרונות רפורמות מרחיקות לכת, המיועדות להגביל את הפגיעות הקשות ביותר בבעלי-חיים שמנוצלים במשקים תעשייתיים. מדינות רבות אסרו על פיטום האווזים; רפורמות אחרות כוללות איסור על שימוש בכלובי סוללה בתעשיית הביצים, איסור על החזקת "עגלי חלב" וחזירות הרות בתאי בידוד ועוד. צעדים אלה נעשו באמצעות חקיקה. רק במקרים בודדים התערבו בתי-המשפט בחו"ל למען החיות שבמשקים. הייחוד שבהחלטת בתי-משפט הוא הנמקה מפורטת שיש בה הכרעות תקדימיות – ערכיות ומושגיות. לכן עשויה פסיקת בג"ץ להועיל גם במדינות שהחקיקה בהן מתקדמת יותר מזו שבישראל.

אין חסינות לחקלאות

חשיבותו הגדולה של פסק-הדין היא בקביעתו החד-משמעית שפרקטיקות חקלאיות אינן חסינות בפני חוק צער בעלי-חיים. הוותק של שיטה חקלאית, תמיכת הממסד בה וחיוניותה לקיומו של ענף חקלאי שלם – כל אלה אינם מעמידים אותה מעל החוק. יתרה מזו, החוק אינו מעניק עדיפות אוטומטית לאינטרסים אנושיים על פני זכויותיהם של בעלי-חיים אחרים. כותבת השופטת שטרסברג-כהן, שניסחה את העמדה שהתקבלה בפסק-הדין:

מבחן איזון האינטרסים

במקרה של הפיטום עומד על כף המאזניים מצד אחד סבל חריף מאין כמוהו של העופות; ומהצד השני עומדות ההכנסות הכספיות של המגדלים (וכן האינטרס להפיק מזון שבית-המשפט הגדיר כ"מותרות"). מכיוון שרק הלעטה כפויה, פוגענית ואלימה, מפיקה כבד שומני חולה ומנוון בהעשייה סוחרת בו, אי-אפשר לאזן בין האינטרסים של שני הצדדים באמצעות פיטום "הומאני" יותר. משרד החקלאות טען שבכוונתו למצוא איזון בין הגנת האווזים ובין האינטרסים של המפטמים, אך ה"איזון" שלו היה לא יותר מהנצחת ההתעללות. השופטת שטרסברג-כהן זיהתה את הצורך לבצע כאן איזון אינטרסים אמיתי:

תקנות חסרות ערך

תקנות פיטום האווזים שהתקין משרד החקלאות היו בגדר אחיזת עיניים. מסמך שהכינה אנונימוס מלמד שהתקנות משמרות מצב קיים ואף מסייעות לקדם את הענף מבחינה כלכלית. בית-המשפט אינו שולל אמנם את האפשרות שיש בתקנות שיפור כלשהו (ולו בעניין הקפאת הענף), אולם אפילו השופט גרוניס, שראה את התקנות כחוקיות (בדעת מיעוט), הביע ספקנות לגבי היעילות שלהן:

ביקורת על משרד החקלאות

בית-המשפט נמנע מלומר שהתקנות הותקנו לתכלית זרה (כלומר, לשמר רווחים ללא התייחסות לסבלם של האווזים), אולם רומז שאינו שולל אפשרות זו. על אחד מן האמצעים שפורטו בתקנות ונועדו לכאורה להקטין את הסבל, כותבת שטרסברג-כהן:

ובמלים אחרות: בית-המשפט מצא שמנהל השירותים הווטרינריים מסר לחברי-הכנסת מידע לא נכון. מצער, שלמרות גישה ביקורתית זו של בית-המשפט הוא הלך שולל אחר טענת נציגי המפטמים, שלפיה באף מדינה שאסרה פיטום אווזים לא התקיים ענף כזה קודם לאיסור; זאת אף על-פי שבפולין ובאיטליה החליטו המחוקקים לסגור תעשיות קיימות (באיטליה עוד לא הסתיימה תקופת המעבר שניתנה למפטמים), וכך כנראה גם בצ'כיה, כפי שעולה מפסק-הדין עצמו.

כבד מפוטם לעומת כבד נורמלי 

הכרה בסבל

סבלם של העופות עומד בבסיס פסק-הדין, כדברי השופטת שטרסברג-כהן:

השופט גרוניס מוסיף ביקורת על סירוב המדינה להכיר בסבל שנגרם לאווזים:

לולא הפנים בית-המשפט את מלוא חומרת האכזריות הכרוכה בפיטום, ספק אם היה מבטל תקנות שאושרו בוועדת הכנסת ופותח בכך את חיסול התעשייה. הדו"ח המפורט של הוועדה המדעית האירופית היה, ללא ספק, נדבך מרכזי בעמדת בית-המשפט, אולם סרט הווידיאו שהוקרן בפני בית-המשפט, פרי עבודת התיעוד של פעילי אנונימוס במשקי פיטום בישראל, היה לא פחות משמעותי.

בית-המשפט והחברה

מעבר לחומר המדעי ולתיעוד המצולם הושפע בית-המשפט מן האווירה הציבורית. בית-המשפט העליון משקף במודע את ערכיה של החברה שבה הוא יושב. השופטת שטרסברג-כהן:

ואילו השופט גרוניס כותב:

דברים אלה מרמזים על ההשפעה העצומה של התנועה לזכויות בעלי-חיים. ברמה מסוימת, קמפיין אנונימוס נגד פיטום אווזים והמודעות הציבורית הרחבה שיצר הקמפיין לכך שהפיטום הוא התעללות השפיעו על-פסק הדין (לפי סקר שנערך ביולי 2002, 69% מהציבור סבורים שפיטום אווזים הוא התעללות). אולם בית-המשפט משקף גם שינוי ערכים עמוק יותר שחל בחברה ביחס לבעלי-חיים. שינוי זה מתבטא ביחס לחיות בכלל, והוא משתקף הן בשיח הציבורי והן בנכונותם של אנשים רבים יותר ויותר להתנער ממוצרים שחיות נפגעו במהלך ייצורם, כגון בשר. פסק-הדין של בג"ץ מבטא שינוי ערכי זה.

פורסם במקור: זכויות בעלי-חיים השבוע 111, 15.8.2003.

החלטת בג"ץ: השלכות מעשיות ומבט לעתיד

ההצהרה המרכזית

הקביעה המרכזית בפסיקת בג"ץ בנושא פיטום האווזים היא ש"הוראות התקנות לעניין הליך הפיטום בטלות. פרקטיקת הלעטת האווזים על-פי התקנות, אסורה." ובמלותיו של השופט ריבלין: "גם אני סבור כי דין התקנות לעניין הליך הפיטום – ביטול, וכי מעשי הפיטום המלאכותי, כפי שמתירות אותם התקנות – אסורים."

דחיית האיסור בפועל

האיסור אינו מיידי. כדי למנוע פגיעה במפטמים, דוחה בית-המשפט את המועד שבו ייכנס האיסור לתוקף עד סוף מרץ 2005. בתקופה הזו ימשיכו לחול התקנות לפיטום אווזים, המאפשרות, כזכור, פיטום ללא סייג משמעותי. התקנות עומדות לפוג במרץ 2004, ואם ועדת החינוך של הכנסת תבחר להאריך את תוקפן, הן ימשיכו לחול עד סוף מרץ 2005 בלבד (אלמלא הפסיקה, אפשר היה להאריך את תוקפן ללא הגבלה). כדי לספק לכאורה הגנה מזערית לאווזים בתקופת הביניים מורה בית-המשפט לגבש כללי פיקוח שיבטיחו "ביצוע מלא, מדויק ורצוף" של הוראות התקנות.

אם יפטמו אחרת...

בית-המשפט תיאר את הסבל שנגרם לאווזים בפיטום שנערך על-פי התקנות, וקבע כי כיום לא ידועה דרך אחרת לייצור כבד אווז שומני. אולם הדו"חות האירופים מזכירים צורך לחפש שיטה לייצר מוצר זה בשיטות פוגעניות פחות. האיסור של בג"ץ חל, מטבע הדברים, על הפיטום כפי שהוצג בפניו. אולם מה אם מדובר יהיה בפרקטיקה שונה באופן מהותי? כותבת השופטת שטרסברג-כהן:

פתח מסוכן?

מספר מפטמים כבר קפצו על הפסקה שלעיל כמוצאי שלל רב והכריזו שהתקנות ישונו והפיטום יימשך. הם אף טענו שבית-המשפט בסך הכל החזיר את הכדור לידי הכנסת. אולם השופטת פותחת פתח ל"המשיך בקיום הענף לייצור כבד אווז" – ובהחלט לא ל"המשך פיטום האווזים"; כמו כן, הפיטום נאסר לא בשל פרט טכני כגון אורך הצינור או גודל המנה היומית אלא בשל מאפייניו הכלליים, המהווים "סטייה מהותית" ממטרות החוק. הדרישה שהסבל הנגרם לאווזים יופחת ב"מידה משמעותית", אינה מתירה תיקונים קוסמטיים המתירים החדרת הצינור לגרון וגרימת מחלת כבד ניוונית. פיטום אווזים, כפי שהותר על-פי התקנות וכפי שהוא נהוג בפועל – או כל פרקטיקה הדומה לכך במהותה – יהיו אסורים בישראל החל מאפריל 2005, ושום תקנות של משרד החקלאות לא יוכלו להתירם.

מבט לעתיד

תרחישים סבירים להתפתחויות הקרובות:

1. משרד החקלאות והמפטמים עשויים לנסות לשוב ולהעביר בוועדת החינוך של הכנסת תקנות המנוגדות להחלטת בג"ץ, במסווה של שינוי ממשי, לכאורה. תרגיל שכזה יחייב אותנו לחשוף את שקריות התקנות ולהביא לדחייתן בוועדת החינוך, באמצעות הסברה ממוקדת בקרב חברי-הכנסת, תחת אווירה ציבורית של התנגדות לפיטום.
2. הצעת חוק לאיסור על פיטום עופות מים (כולל ברווזים – מולרדים) מונחת כבר על שולחן הכנסת, ולאור פסק-הדין אפשר לקדמה ולעגן את האיסור בחוק. מהלך כזה יחסום את האפשרות של התקנת תקנות-דמה נוספות על-ידי משרד החקלאות. המפטמים ותומכיהם עשויים לנסות לדחות את החקיקה על-ידי ניפוח חשיבותו הכלכלית של הענף, הצגת האיסור כתקדים "מסוכן" לענפים אחרים, וכן לדרוש תקופת מעבר ממושכת מאוד. גם מול אתגרים אלה דרושה פעולה משולבת של הסברה בכנסת ובציבור בכלל. (עדכון: תרחיש זה התקיים בפועל במהלך שנת 2005, עד נפילת הצעת החוק).
3. לענף חקלאי מתמוטט יש מעט יכולת ורצון לשמור על זכות קיומו המשפטית או לעבור רפורמות. כבר כיום מצוי ענף פיטום עופות המים בקשיים כלכליים, ומאמציהם של המפטמים לשנות את הכיוון שקבע בג"ץ עשויים להיחלש אם יפחתו הכנסותיהם (כמו כן, ההכנסות עלולות להוות תמריץ לייצור בלתי חוקי ולייבוא). הפחתת הצריכה של כבד אווז היא אפוא היבט קריטי של המאבק כיום.

חשיפת האמת

ההצלחה בבג"ץ מבוססת על מספר נדבכים שיכולים להדריך אותנו גם בעתיד. משרד החקלאות והמפטמים לא בחלו בטשטוש העובדות ואף בשקרים בוטים בניסיונם להגן על הפיטום, תוך שהם נהנים ממעמד של מומחים ומגישה בלתי-מופרעת למידע על הענף. כדי להביא את האמת בפני הציבור ובית-המשפט, נחוץ היה מאמץ עצום: החל בלימוד חומר מחקרי ומשפטי מחו"ל, דרך בחינה דקדקנית של נתונים מישראל וכלה בסיורי תיעוד במשקי פיטום ברחבי הארץ.

שינוי מלמטה

לכאורה, האיסור על פיטום אווזים הוא החלטה שהתקבלה על-ידי סמכות גבוהה ושנכפית על החברה. למעשה, מדובר בתהליך הפוך: עבודת השטח הנרחבת לקידום זכויות בעלי-החיים מחלחלת בהדרגה לתודעתם של עוד ועוד אנשים, הנורמות החברתיות משתנות, והשינוי מתבטא בפסיקת בית-המשפט. העובדה שמרבית הציבור (לרבות עורכי-דין בפרקליטות המדינה ומן הסתם גם רבים מצוות בית-המשפט) מתנגד לפיטום האווזים או לפחות מודע לאופי האכזרי של התעשייה, ודאי לא הזיקה לתוצאה הסופית. במובן זה, הפסיקה היא תוצאה עקיפה של פעילות ההסברה והמחאה היומיומית.

עיקשות וסבלנות

הקמפיין נגד פיטום עופות המים הגיע לשיאו בשנה האחרונה, אך הוא נמשך כבר שנים ארוכות ומבוסס גם על הישגי ההסברה האחרים של התנועה לזכויות בעלי-חיים. לפני מספר שנים, ייתכן שבג"ץ לא היה בשל לאסור את הפיטום כפי שעשה ב-11.8.2003, גם אילו הוצגו בפניו נתונים זהים. הסבלנות והעקשנות משתלמות, וכדאי לזכור זאת היטב שהמאבק לא תם עדיין. לא זו בלבד שצפוי מאבק בכנסת אלא גם המאבק המשפטי לא יסתיים באמת עד שתפורק המפטמה האחרונה בישראל. וכמובן, המאבק על לב הצרכנים עלול להימשך אף מעבר לכך.

אז מה לעשות?

ההצלחה בבג"ץ היא ניצחון-ביניים אדיר, שצריך לדרבן את כולנו לפעול במשנה מרץ ליצירת האווירה הציבורית המתאימה לחקיקה נגד הפיטום או לדחיית תקנות בוועדת החינוך של הכנסת. דוכני הסברה, החתמה על עצומות, תליית שלטים וכרזות והדבקת מדבקות, משמרות מחאה בצמתים ומול מסעדות, השתתפות בהפגנות, שליחת מכתבים לעיתונים ולרשויות, תרומות כספיות למאבק ועוד ועוד – כל אלה צריכים להיות נוכחים בשטח יותר מאי-פעם. כל חברי/ות הכנסת צריכים לדעת, שהציבור בישראל דורש חקיקה שתפסיק את פיטום עופות המים בישראל.

פורסם במקור: זכויות בעלי-חיים השבוע 111, 15.8.2003.

קולות בתקשורת בעקבות פסיקת בג"ץ נגד פיטום אווזים

פסיקת בג"ץ נגד פיטום אווזים ב-11.8.2003 זכתה ביום הפסיקה וביום שלמחרת לסיקור תקשורתי חסר תקדים, החושף את הצלחת הקמפיין נגד פיטום אווזים, את מגבלותיו ואת טקטיקות המאבק התקשורתי ההזויות של הצד השני.

סבבה במפטמה

מדי פעם מקבלים המפטמים הזדמנות לנסות למכור לציבור תדמית של אווזים מאושרים. לא ברור עד כמה הם מאמינים לדברי עצמם – הלא הם מכירים היטב את שיעור התמותה העצום ויודעים שהתמונות ששימשו במשפט צולמו במשקיהם לאחרונה.

רן ואחנון, מפטם אווזים: "לא היית אתה רוצה לשבת כל היום רגל על רגל ושיתנו לך ככה לאכול? איך היית אתה מרגיש? בכיף או לא בכיף? [...] אם הם מתענים - גם אני יכול להגיד לך - האווז הזה נהנה. כי מה שאני רואה שהוא קצת מרגיש לא טוב, אני אשלח אותו למשחטה."
(מהדורת החדשות המרכזית, ערוץ 10)

איתן ענו (המכנה עצמו "איתן אווזים"), בעל מסעדה (המציג עצמו גם כמפטם): "מה הם רוצים שנאכל, ירקות? היום יש שיטות מיוחדות לפיטום אווזים בלחץ אוויר, כך שהאווז מקבל חמש ארוחות ביום, כמו בבית מלון. מה שמראים בתמונות זה שיטות פיטום מלפני 25 שנה. אבל לפני חמש שנים הומצא הפטנט לפיטום בעזרת לחץ אוויר וכך תוך שלוש שניות מקבלים האווזים את האוכל ישר לתוך הקיבה. הגרון והוושט לא נפגעים, והאווז נעשה כשר מבחינת הרבנות."
מיכל גולדברג ונורית פלתר: אבל גם זה נשמע מזעזע.
ענו: "מה פתאום? זה בית מלון בשבילם. האווזים מקבלים היום פחות אוכל. כל המפגינים למיניהם פשוט לא מוכנים שנאכל בשר."
(ידיעות אחרונות)

איתן ענו: "אבל נותנים לו את האוכל שהוא אוהב אותו, את האוכל הטעים. נותנים לו תירס, תירס טחון..."
גבי גזית: "אבל כמויות האוכל שניתנות לאווז הן מעבר לכמויות שאם הוא היה מתבקש מרצון לאכול אותן אז הוא היה אוכל?"
ענו: "הוא היה אוכל אותן בסוף, אבל היה לוקח במקום שנפטם את האווז תוך שבעה שבועות היה לוקח לו בערך ארבעה חודשים לאכול את אותה כמות."
גזית: "ואתם..."
ענו: "אנחנו בסך-הכל מזרזים לו את האוכל."
(ערוץ 2, "6 עם גבי גזית")

הערכות לעתיד

מן הראיונות בעיתונות עולה שהמפטמים מניחים, שמשרד החקלאות יסדר בשבילם משהו בכנסת, אבל כבר קיימות תכניות ל"יום שאחרי".

יצחק בישי, מפטם אווזים: "אם הפיטום כל-כך נורא, מדוע נותנים לנו להמשיך בו עד שנת 2005? אני בטוח שעד אז יותקנו תקנות חדשות שיאפשרו לנו להמשיך ולעבוד."
(מעריב)
משה בנישתי: "אני בטוח לפחות עד 2005 יש לי עבודה. כל מי שנמצא פה [מצביע על צוות ערוץ 10] - לא בטוח."
דויד גלבוע: "אנחנו בכל מקרה, גם אם לא תהיה לנו עבודה – לא מצטרפים אליך."
(התוכנית "שבע וחצי" עם דויד גלבוע, ערוץ 10)

מיכל גולדברג ונורית פלתר: מה תעשו אם לא תוכלו לפטם אווזים בישראל?
איתן ענו: "נגדל אותם בשטחי הרשות הפלסטינית או נייבא את הכבדים מחוות לגידול אווזים בהונגריה, אבל זה פשוט יעלה הרבה יותר יקר. היום אנחנו מוכרים כבד אווז למסעדות ב-130 שקל לק"ג. אם יצטרכו לייבא את זה לארץ, זה יעלה בסביבות 200 שקל, ואז שיפוד אווז שעולה היום 30 שקל יעלה 50 שקל."
(ידיעות אחרונות)

מסעדנים עם רצון טוב

ההפתעה התקשורתית היא בעלי מסעדות ושפים – שחלקם מתפרנסים ממכירת כבד אווז – אשר הביעו תמיכה בהחלטת בג"ץ.

אור גרינשטיין, מנהלת מסעדת "האווזים": "חייבים להפסיק עם הפיטום ואין מה לעשות. אנחנו נמכור כבד אווז פחות גדול והעיקר שהאווזים לא יסבלו. [...] אני נתקלת יותר ויותר בציבור אנשים שפיטום כבד אווז מפריע להם ובהרבה מקרים הם פשוט מעדיפים לא להיכנס למסעדה שמגישה כבד אווז."
(מעריב)

ארז קומורובסקי, "לחם ארז": "רק לפני כשנה הורדתי את כבד האווז מהתפריט שלי. כטבח, עמדתי בפני התלבטות קשה: מצד אחד, האובססיה הקולינרית לעשות את הכי טוב שאפשר, ומצד שני הזוועה שבפיטום. בדיעבד, הוויתור כלל אינו גדול."
(הארץ)

איל שני: "באופן אישי מעולם לא עבדתי עם כבד אווז משום שחשבתי מאז ומעולם שהאכילה של כבד האווז היא פרי עינויים איומים ולכן היא פעולה סדיסטית."
(הארץ)

תגובות בעלי הסמכות

עודד ניר

מנהל השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות, ד"ר עודד ניר, אשר תמך במפטמים לאורך כל הדרך, צוטט ב"מעריב": "משרד החקלאות מברך על החלטת בג"ץ ויפעל על-פי פסיקתו"; אולם "ידיעות אחרונות" הוסיף שלדברי ניר המשרד יקים ועדה שתבחן את תקנות האיחוד האירופי בנושא, במטרה לנסח תקנות דומות:

"אם לא נצליח לקבוע תקנות טובות, המשמעות היא שלא יגדלו אווזים בארץ. אם לא נצליח להביא תקנות שיעמדו בדרישת בג"ץ, אי-אפשר יהיה לפטם אווזים בישראל."

מדברים אלה עולה שאנשי משרד החקלאות בודקים כיצד לעקוף את החלטת בג"ץ. כזכור, תקנות משרד החקלאות, שבג"ץ קבע שאינן חוקיות, היו הטעיה מכוונת של המחוקקים, על-ידי עיטור הוראות לפיטום אווזים בשיטות המקובלות בכמה מילים יפות על "מניעת סבל".

אילן שלגי

כוונות טובות ניכרות בדברי האדם בעמדה החזקה ביותר להשפיע על תקנות וחקיקה בתחום, יו"ר ועדת החינוך והתרבות של הכנסת, אילן שלגי. אולם ניכר שאין הוא מבין בנושא:

כשם שדברים אלה נלהבים, כך הם מסוכנים: חה"כ שלגי הטמיע את תעמולת משרד החקלאות והוא מניח, שקיימת שיטה ל"פיטום הומאני" – לכן הוא שולל את סגירת הענף.

דגנית בן-דב

ד"ר דגנית בן דב, הממונה לפי חוק צער בעלי-חיים, אמרה ב"מבט" (ערוץ 1):

"מי שרוצה לפעול למען רווחת האווז צריך לפעול על דעת קהל ועל דרישות של שוק ופחות על הכיוון של היצרנים. כי כשיש דרישה יש ביקוש יש היצע."

דברים אלה באים דווקא מפי הגורם, אשר בסמכותו ובאחריותו, על-פי החוק, "לפעול למען רווחת האווז" ישירות – באכיפה על היצרנים. תחת לדבר על תחום אחריותה, זורקת בן-דב את האחריות על ארגונים להגנה על בעלי-חיים, שאמורים לחנך את הצרכנים.

פורסם במקור: זכויות בעלי-חיים השבוע 112, 22.8.2003.