החזקה רופפת

סחבת בשירותים הווטרינריים

בתאריך 4.11.2003 הגישה עמותת תנו לחיות לחיות עתירה לבג"ץ, הדורשת ממשרד החקלאות להתקין תקנות בנושא החזקת בעלי-חיים. כבר ביולי 2000 הגישה ועדת מומחים את המלצותיה לתקנות כאלה, המגדירות מתי נחשבת החזקת בעלי-חיים כ"התעללות" האסורה בחוק. כיום משמשות המלצות הוועדה את השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות כ"נהלים פנימיים" בלבד, שאינם מחייבים את האנשים המחזיקים חיות. השירותים הווטרינריים נמנעים מלהפוך נהלים אלה לתקנות רשמיות, ולכן אי-אפשר לנקוט צעדים משפטיים נגד מתעללים רבים.

חוק חסר ערך

בעתירה, שהוגשה באמצעות עו"ד קרן קלר, מדגישה תנו לחיות לחיות את אוזלת-ידו של החוק, בהיעדר תקנות (סעיפים 25-24):

הרשויות אינן מסוגלות לתפקד, לפי העתירה, כי החוק נותר עמום ואין די בו כדי להוכיח עבירה של התעללות בבעלי-חיים בתנאי החזקתם (סעיפים 22-21):

נטישה וקשירה

טיוטת התקנות שהעתירה מבקשת להפכן לתקנות מחייבות כוללת מספר הוראות חשובות, למשל: איסור לנטוש בעלי-חיים. כמו כן, בהימצא בעל-חיים נטוש חלה על "בעליו" הרשמי חובת ההוכחה שלא נטש אותו. איסור אחר חל על קשירת בעל-חיים ברגלו – תופעה נפוצה בהחזקת חמורים וסוסים. קיימות הגבלות גם על קשירת כלבים, כגון חובה שאורך הרצועה יהיה שני מטרים לפחות. איסורים אלה מצטרפים לסעיפים רבים המגדירים את חובות ה"בעלים" כלפי החיות, ובכלל זה "החובה לספק רווחה מרבית". אמנם, כשבוחנים את הפרטים, מסתבר שמדובר בעיקר בחובה לספק צרכים בסיסיים ולא רווחה מרבית.

חיות בר

בעלי-החיים, כך עולה מן הטיוטה לתקנות, מתחלקים לארבעה מעמדות: חיות בר בשביה, כלבים וחתולים, חיות ממינים אחרים בחנויות וחיות משק. חיות הבר זוכות להכרה המשמעותית ביותר בצורכיהן. התקנות דורשות שתנאי החזקת חיות בר יתאימו לצרכים ההתנהגותיים, החברתיים והפיסיולוגיים שלהן, ועליהם לאפשר לחיות לקיים התנהגות טבעית. מדובר הן בתנועה גופנית טבעית, ובכלל זה ריצה ותעופה – הדורשות חלל גדול, והן פעילויות מיוחדות כגון התפלשות בעפר, שחייה והסתתרות – המחייבות להתקין בכלוב "ריהוט והעשרה סביבתית".

כלבתולים

כלבים וחתולים זכאים לקבל יחס מיוחד, לפי טיוטת התקנות, אם כי גרוע יותר מן היחס הנדרש לחיות בר. על כליאתם במכלאות (של רשויות או עמותות) ובחנויות מוטלות הגבלות רבות יחסית. למשל, כלובי כלבים צריכים להיות פתוחים לחצר זעירה, ולכל חתול בכלובים צריך להיות מוקצב לפחות מטר מעוקב. הגבלות אלה ואחרות הופכות את החזקתם של כלבים וחתולים לבלתי מעשית עבור רוב חנויות בעלי-החיים - ולכך יש חשיבות מעשית רבה.

עם זאת, התקנות עדיין מאפשרות כליאת כלבים וחתולים בכלובים קטנים, כמעט ללא גירויים וללא הגבלת זמן. זאת אף על-פי שכליאה במכלאות עלולה להימשך חודשים ושנים, באותם תנאים מינימליים. נוסף על כך, "כלבי עבודה או שמירה" אינם זוכים לחסותן של רבות מן ההוראות, אף על-פי שדווקא כלבים אלה מוחזקים לעתים קרובות בתנאים קשים במיוחד.

חיות בחנויות

לפי הטיוטה, התקנות להחזקת חיות בחנויות (מלבד כלבים וחתולים) כוללות הגבלות שנועדו בעיקר למנוע התדרדרות במצבן הגופני. הוראות מעטות מרמזות על הכרה כלשהי בצרכים הנפשיים של החיות, למשל: איסור על בידוד חיות, והוראה שלפחות דופן אחת של הכלוב לא תהיה חשופה לקהל (כלומר, החיה שבכלוב לא תהיה מוקפת בבני-אדם מכל כיוון). ההוראה המהפכנית ביותר היא איסור על הצגת החיות בחלון הראווה (למעט דגים) ואיסור לאפשר מגע אקראי בין הקהל לבעלי-החיים.

אולם לחיות המוחזקות בחנויות, כמו לחיות בר, יש צורך טבעי גם בחברה, בגירויים ובמרחב. מנסחי התקנות התעלמו מקיומם של צרכים אלה. ההוראות מחייבות לאפשר לחיות חופש תנועה מזערי בלבד: לסובב את הגוף במקום, להתנקות באמצעות הלשון או המקור, לקום, לשכב ולפשוט את הגפיים. מותר להחזיק את החיות בכלובים זעירים: שני בעלי-חיים בכלוב שכל רוחבו כאורך בעל-חיים אחד ואורכו כפול מכך. ההגבלות שנקבעו עוסקות כמעט רק בתנאים חומריים בסיסיים: מזון הולם, שתייה מספיקה, הגנה מפגעי מזג-האוויר, טיפול וטרינרי, מניעת הידבקות במחלות, ניקיון, אוורור, תאורה מתאימה וכדומה. אולם אמצעי העשרה? אפשרות משחק? אפשרות לעופף ולו למרחקים קצרים? מחסה להסתתר בו? כל אלה נשללים מבעלי-החיים בחנויות. עם זאת, לעתים קרובות התנאים בחנויות קשים עד כדי כך שאפילו תקנות מצומצמות אלה, אם יתקבלו, יאפשרו לנקוט צעדים משפטיים נחוצים לטובת חיות.

המנודים

טיוטת התקנות גוזרת על "חיות המשק" את המעמד הנמוך ביותר ומנשלת אותן כליל מהגנה. הגדרת המושג "בעל-חיים" היא "כמשמעו בחוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים), למעט בעל-חיים במשק החקלאי המוחזק לשם הפקת תוצרת חקלאית ממנו או מתולדתו." כלומר, התקנות נוסחו מתוך אפליה שרירותית, שאינה מופיעה בחוק, בין "חיות משק" לבין שאר החיות. בחוק צער בעלי-חיים, "בעל-חיים" מוגדר במונחים ביולוגיים: בעל חוליות (דגים, דו-חיים, זוחלים, עופות ויונקים; החוק אינו חל על בני-אדם, שחוקים אחרים מספקים להם כמובן הגנה חזקה הרבה יותר). בתקנות המוצעות ההגדרה היא כלכלית גרידא, מתוך התעלמות מהעובדה הביולוגית ש"חיות משק" אינן שונות בטבען מחיות אחרות. משרד החקלאות מבקש אפוא למנוע מן החיות הכלואות במשקים אפילו את התנאים הבסיסיים שמבטיחות תקנות ההחזקה. אם יתקבלו התקנות המוצעות, הן לא יסייעו אפוא כהוא זה לרוב המוחלט של בעלי-חיים המוחזקים בידי בני-אדם, ובתנאים מחרידים – בעלי-החיים המנוצלים בחקלאות.

פורסם במקור: זכויות בעלי-חיים השבוע 127, 5.12.2003.