סוף עונת הציד?

רודפי שועלים

צילום: Malene Thyssen 

כמאתיים להקות כלבים משתתפות באנגליה ובוויילס בציד 25-21 אלף שועלים מדי שנה. הקורבן מותקף על-ידי עשרות כלבים ועשרות אנשים על סוסים או בכלי-רכב. בקיץ צדים שועלים צעירים (בני 5-4 חודשים): הכלבים נשלחים אל מקום שבו ידוע כי יש משפחת שועלים, ורוכבים מקיפים את האזור כדי להבריח את השועלים הנמלטים בחזרה אל הכלבים. בחורף צדים שועלים בוגרים. באופן טבעי, נוהגים שועלים לברוח מאויביהם למרחקים קצרים בלבד ולהסתתר במחילות, אולם הציידים מעדיפים למשוך את המרדף ככל האפשר, והם חוסמים את המאורות מבעוד מועד. המרדף עלול להימשך כשעה, על פני כעשרה קילומטרים, ובסופו השועל המותש נקרע לגזרים על-ידי הכלבים.

חופרי שועלים

כ-50,000 שועלים נוספים ניצודים באנגליה מדי שנה בתוך מחילותיהם, בעזרת כלבי טרייר. ציד גיריות בשיטה דומה כבר נאסר על-פי חוק, אך אכיפתו לא מלאה. הכלבים זוחלים למחילה ותוקפים את השועלים המסתתרים. המאבקים ממושכים, ובמהלכם נפצעים קשה הן השועלים והן הכלבים. לעיתים מחסלים הכלבים גם גורים שנמצאים במחילה. שועל שהביס את הכלב צפוי למוות בירייה, לאחר שהציידים חפרו ושלפו אותו החוצה.

איילים, ארנבות ומינקים

ציד איילים בעזרת כלבים נאסר בסקוטלנד בשנת 1959, אולם באנגליה עדיין צדים כך כ-160 איילים מדי שנה. הציד אורך שלוש שעות בממוצע (ועלול להגיע ליום שלם), ונפרש על-פני כ-18 קילומטרים. לאחר שהאיל התשוש מאט את קצב מנוסתו או מתמוטט מאפיסת כוחות, הכלבים תופסים ופוצעים אותו, או שהוא נורה. התשה עד מוות נהוגה גם בציד ארנבות. הן פוחדות לעזוב טריטוריה מוכרת ולכן הן רצות במעגלים עד שהן נחלשות. נהוגים גם מרדפי מוות מאורגנים יותר לארנבות (hare coursing), שבמהלכם משולחים בארנבת כלבים, ונערכים הימורים על תוצאות המרדף. גם חורפנים (מינקים) ניצודים בעזרת כלבים (1400-400 בשנה), במרדפים על-פני גדות נחלים.

שריד היסטורי

הציד בעזרת כלבים הוא שריד עיקש מימים שהאצולה נהנתה בהם מזכויות-יתר ללא עוררין, וביניהן הזכות לצוד. בתחילת המאה ה-19 החל תהליך של חקיקה נגד סוגי "ספורט" אכזריים שהיו נפוצים אז, בעיקר בקרב המעמדות הנמוכים. בתחילה נאסר שיסוי כלבים בפרים, ואחר-כך שיסוי כלבים בדובים, קרבות תרנגולים, קרבות כלבים ושיסוי כלבים בגיריות. המחוקקים לא נגעו ב"ספורט" של המעמדות הגבוהים, מלבד מקרים שבהם ריחפה סכנת הכחדה מעל המין הניצוד. כך התקבל בשנת 1978 איסור לצוד לוטרות. לאחר מלחמת העולם השנייה הוגשו הצעות חוק פרטיות רבות לאיסור על הציד, אך כולן נכשלו. גם כאשר הצעות החוק עברו ברוב מוחץ בבית התחתון, הן נחסמו בבית הלורדים. בדצמבר 2000, עם התחזקות הלחץ הציבורי, הגישה הממשלה עצמה הצעת חוק לאיסור על ציד בעזרת כלבים. גם הצעה זו נדחתה בבית הלורדים.

לחץ ציבורי

הייאוש מאטימות הציבור, הפרלמנט ואף הארגונים להגנה על בעלי-חיים (ב"אגודה המלכותית למניעת התאכזרות לחיות" – RSPCA – אף היה רוב לציידים עד סוף שנות השבעים!) הביא בתחילת שנות השישים אלפי אנשים לחבל בציד באופן ישיר, על-ידי הטעיית הכלבים והגנה אישית על החיות הנרדפות. עם הזמן השתנה יחס הציבור בכללותו לנושא, וכיום משמשים סקרי דעת קהל כאחד מכלי-הנשק הבולטים במאבק. במרץ 2001 הראה סקר כי 65% מהציבור האנגלי חושבים כי יש לאסור את הציד בעזרת כלבים, ונמצא רוב לאיסור הציד אפילו באזורים שבהם מגדלים כלבי ציד. סקר מפברואר 2002 קובע כי 81-72 אחוזים מהאנגלים תומכים באיסור על סוגי ציד שונים.

טיעונים מעשיים

העימות בין הציידים לארגוני ההגנה על חיות אינו מתקיים, ברובו הגדול, במונחים של זכויות בעלי-חיים. הלובי של הציידים תוקף את הצעות החוק לאיסור הציד בטיעונים שונים: הגנה על חופש הפרט, הגנה על החקלאות מפני נזקיהן של החיות הניצודות, והגנה על מקומות העבודה של אנשים שעיסוקם קשור במתן שירותים לציידים. ארגוני ההגנה על חיות משיבים שההגנה על חופש הפרט אינה יכולה להצדיק אכזריות, ובנוסף לכך מסעות ציד רבים כרוכים בחדירה לשטחים פרטיים, בהרג של חתולים וחיות "מחמד" נוספות על-ידי הכלבים, בהשחתת רכוש ובגרימת טראומה לילדים. על הטענה כי החיות הניצודות מזיקות לחקלאות משיבים כי יש שיטות יעילות יותר "לדלל" אוכלוסיות (הם ממליצים על ירי!), ולמעשה השועלים מונעים מהחקלאים נזקים שערכם נאמד במאה מיליון ליש"ט בשנה: השועלים טורפים מכרסמים, ורק לעיתים רחוקות הם טורפים "חיות משק". ומקומות העבודה? כאן מגישים הארגונים דו"חות המראים כי מחוסרי העבודה יוכלו למצוא עבודות אחרות. בנוסף לכך הארגונים מזכירים שהציד פוגע בדימוי החיובי של אנגליה כאומה נאורה וכמדינה המשמשת מופת עולמי בתחום רווחת בעלי-החיים.

רוצים הוכחה מדעית

דיונים מוזרים במקצת התפתחו סביב השאלה – האם החיות נפגעות בכלל בציד? מומחי רווחת בעלי-החיים עקבו אחר אירועי ציד, ערכו נתיחות רבות לאחר המוות והגיעו למסקנה ה"מפתיעה": קורבנות הציד סובלים במרדפים הממושכים והמתישים עד מוות, הם סובלים משלילת אפשרויות הבריחה הטבעיות שלהם, ולעיתים קרובות הם סובלים פציעות חמורות ומתים לאט. מסקנות אלה הוגשו, בין השאר, על-ידי ועדה ממלכתית לנושא הציד (ועדת Burns), אשר הגישה את ממצאיה ביוני 2000. לפי הניסוח המאופק של הוועדה, ציד בעזרת כלבים מביא ל"פשרה חמורה עם רווחת החיות".

סוחבים לעתיד?

בעקבות האיסור על ציד בעזרת כלבים באנגליה, 180 שנה לאחר חקיקת חוק ההגנה הראשון על בעלי-חיים, מצפים כעת לפריחתו של drag hunting – ספורט שנהפך לאחרונה לפופולרי. מדובר ב"ציד" של סימני ריח שהותיר רוכב הגורר אחריו סחבה ריחנית, בשיטות הזהות למקובל בציד שועלים – אך ללא השועלים. רק הכלבים והסוסים ימשיכו לרוץ.

עדכון, 19.11.2004

ב-15.9.2004 אישר הפרלמנט הבריטי הצעת חוק נגד ציד שועלים וארנבות כ"ספורט" בעזרת כלבים וסוסים. ההצעה התקבלה ברוב גדול – 356 תומכים מול 166 מתנגדים. ראש הממשלה בלייר, שניסה לעכב את אישור ההצעה אף על-פי שהתחייב במצע שלו לקדמה, נמנע מלהגיע להצבעה. על-אף ניסיונות טירפוד בבית הלורדים, אושר החוק בבית הנבחרים הבריטי ב-18.11.2004.

פורסם במקור: זכויות בעלי-חיים השבוע 40, 5.4.2002. עדכון: גיליון 177, 19.11.2004.