הברירה: רעב או מוות
על המאבק ב"השרה כפויה" של תרנגולות בתעשית הביצים
טיפול בהלם
תרנגולות בטבע משירות את נוצותיהן עם בוא הסתיו, ומצמיחות נוצות חדשות תחתן. בתקופה זו, הנמשכת מספר חודשים, אין התרנגולות מטילות ביצים. הלולנים, שאינם יכולים להפיק רווחים מן התרנגולות כשאינן מטילות, גורמים להן לחדש את ההטלה במהירות באמצעות הרעבה, הגורמת להתנוונות מהירה של מערכת המין ולהבשלתה המהירה לאחר מכן. ההרעבה אורכת בין 8-12 ימים, ובתחילתה יש המונעים מן התרנגולות גם מי שתייה. זוהי תקופה של סבל קשה, והתרנגולות המורעבות מקישות במקוריהן באבוסים הריקים ומנקרות זו את זו בעצבנות. החלשות מביניהן אינן שורדות, אך תוצאה זו רצויה ללולנים, כי תפוקת הביצים של אלו נמוכה ממילא. בזכויות בעלי-חיים השבוע הבאנו כתבה מפורטת על ההרעבה בתעשיית הביצים.
לא מתוך כוונה רעה
את הדיון הראשון בנושא בפורום פרלמנטרי, יזם חה"כ אברהם פורז, במסגרת תפקידו כיו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת. נציגי החקלאים ונציגי הארגונים להגנת בעלי-חיים כבר הכירו אלה את אלה מן הדיונים בנושא פיטום האווזים, אך נראה שהחקלאים הופתעו עדיין מן ההמולה סביב פרקטיקה חקלאית נפוצה כל-כך. "הליך ההשרה הוא הליך כלכלי לחלוטין", הדגישו נציגי החקלאים שוב ושוב לאורך הדיון - ודאי כדי לשכנע, שאינם מתאכזרים לתרנגולות מתוך רשעות. ההנחה הרווחת בקרב חלקים נרחבים של הציבור ובקרב נציגי החקלאים בכלל זה, היא פשוטה: השאלה אם פגיעה מסוימת בחיות היא פסולה או שניתן לקבלה ללא התנגדות, תלויה בכוונותיו של הפוגע, לא במה שעובר על החיות עצמן; אם אין כוונה רעה - הכל בסדר, בעיניהם.
לא מדברים באותה השפה
ההתייחסות הכלכלית הקרה לשיטה הגורמת סבל עצום למיליוני תרנגולות מדי שנה, התבטאה אפילו בלשונם של נציגי החקלאים, שדיברו בישיבת ועדת הכלכלה בשפתם היומיומית. "זה בהחלט מנוע שעובד מאוד קשה במהלך ההטלה, והמנוע הזה מתעייף", ניסה יצחק מלכא ממשרד החקלאות להבהיר את ההיבטים הפיזיולוגיים של הרעבת התרנגולת, המכונה בפיו "המכונה". ניסוח זה צרם לאוזניהם של כמה אנשים בקהל, ואבי פנקס מחי-משק אף קרא לעברו של מלכא: "למה אתה קורא לזה מכונה כל הזמן? 'מכונה', 'מנוע' ... זה בעל-חיים!". מלכא חייך, ונראה שעצם ההתייחסות לתרנגולת כאל בעל-חיים, כמו כלב או חתול, נראתה בעיניו אבסורדית. "אני לא מאחל לך, ולא לאשתך בוודאי, שהיא תעשה מה שהתרנגולת עושה", ענה מלכא, מבודח. "אני לא מאחל את זה גם לתרנגולת", השיב פנקס.
הרעבה זה שמחה!
אנשי משרד החקלאות, כך מסתבר, תופסים במהירות כללי משחק חדשים. הגישה המרכזית, שבאמצעותה ניסו לשכנע את ועדת הכלכלה שלא לאסור את ההרעבה היא, שההרעבה... משפרת את רווחת התרנגולת! כדי לתמוך בגישה זו שימשו טיעונים מופרכים, למשל - שהתרנגולת זקוקה להיפטר מעודפי שומן. אך בחלק מטיעוניהם יש גרעין של אמת. למשל, הטיעון שהתרנגולת סובלת סבל חריף כתוצאה מההטלה האינטנסיבית שגופה המעוות גנטית כופה עליה. יצחק מלכא אף התנדב, לצורך העניין, להיכנס לנוצותיה של התרנגולת והכריז: "אני רוצה להגיד לכם שאם אני הייתי מכונה כזאת, הייתי מעדיף שירעיבו אותי לגמרי".
דילמה: מכפילים את הזוועה?
הטיעון הרציני ביותר שהעלו נציגי החקלאים היה, שאם תבוטל ההשרה הכפויה - יישחטו התרנגולות לאחר עונת הטלה אחת בלבד, וכך יידרשו תרנגולות אחרות למלא את מקומן בחיי הסבל בכלובי הסוללה. אמנם גם כאן ביקשו נציגי החקלאים להלך אימים בתסריטי בלהה מוקצנים, אך מאחורי דבריהם הסתתרה סכנה ממשית. "אנחנו נצטרך להכפיל את הלולים, להכפיל את כמות התערובת, את כמות האפרוחים. הכל יצטרך להיות מוכפל", הכריז מזכיר ארגון מגדלי העופות, בניהו מנדל, כדי להבהיל את ועדת הכלכלה במחיר הכספי הבלתי אפשרי, כביכול, של ביטול ההרעבה. חבריו של מנדל מיהרו להדגיש, שמדובר גם במחיר כבד לרווחתן של החיות: תרנגולות רבות יותר יומתו וגם אפרוחים זכרים רבים יותר, שכן על כל אפרוח ממין נקבה המיועד לניצול בתעשיית הביצים, מומת אפרוח זכר, שלא נמצא לו שימוש בתעשייה.
מבחן החיה הסובלת
הברירה "רעב או מוות" מביכה גם את מי שעניינם מניעת הפגיעה בבעלי-החיים:
"אברהם פורז: מה עדיף - תרנגולת אחת שסובלת על פני שנתיים או שתי תרנגולות שכל אחת סובלת שנה?
אבי פנקס: זה מבחן החיה הסובלת. בסטטיסטיקות נוטים להתעלם מזה. אי-אפשר לשאול תרנגולת אבל אפשר לנחש: אם תרנגולת אחת סובלת כפליים אז היא סובלת כפליים.
אברהם פורז: אבל האם עדיף ששתיים יסבלו פחות? אני לא יודע."
במילים אחרות: אם "כמות הסבל" נותרת קבועה, מה זה משנה אם היא "מתפזרת" בין מספר זה או אחר של פרטים? במבט ראשון, אין הבדל. אולם גישה זו אינה משכנעת, משום שאילו ניתן היה "לפזר" סבל עצום ורב הפוקד תרנגולת אחת לכדי אי-נוחות קלה הפוקדת מיליון תרנגולות, ודאי היינו מכריעים, שרווחתו היסודיות ביותר של הפרט קודמת לרווחתם השולית של הרבים.
הפיתרון אינו ידוע
התהייה העקרונית נותרת במישור התיאורטי בלבד. במציאות, אין אנו יודעים מתי סובלות התרנגולות יותר: אולי הימים הראשונים בכלוב הסוללה, וכן ה"פינוי" וההרג, הם החוויות הקשות ביותר בחיי התרנגולת, ולכן הפגיעה חמורה יותר ככל ש"מייצרים" יותר תרנגולות? ואולי החיים בכלוב הופכים דווקא גרועים יותר עם הזמן, וההרעבה עצמה היא מקור למצוקה עצומה, ולכן השארתן של תרנגולות בחיים היא היא הפגיעה החמורה ביותר? מחקרי רווחה מנסים לענות על שאלות מצמררות כאלה. אם ייערכו מחקרים בנושא זה בעתיד, יהיה צורך להוסיף ל"תחשיב" הסופי את האפשרות, שביטול הרעבת התרנגולות יהיה חלק מאיסור על הרעבת בעלי-חיים בכלל - איסור העשוי לסייע לחיות אחרות באופן מובהק יותר.
מחיר העינוי: שלוש אגורות
לפי הנחייתו של יו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת, חבר-הכנסת אברהם פורז, הכין מִנהל המחקר והמידע של הכנסת דו"ח כלכלי, הבוחן מהו המחיר הכספי של ביטול ההרעבה. אף-על-פי שגורמים במשרד החקלאות ובענף הלול הם שסיפקו את הנתונים - ואת הנבואות הקודרות - למִנהל המחקר, עולה מן הדו"ח כי מחיר ביטול ההרעבה מסתכם בכשלוש אגורות לביצה. בעקבות הדו"ח כינס פורז ישיבה בוועדת הכלכלה. לקראת הישיבה נערך סקר, שגילה כי רוב הציבור מוכן לשלם ארבע אגורות נוספות לביצה כדי לבטל את ההרעבה. נציגי משרד החקלאות הגו תשובה מקורית ללחץ הגובר: לשווק "ביצים ללא הרעבה" באריזות מיוחדות, ומי שרוצה - יקנה אותן בתוספת מחיר; ביצים אלה יילקחו מתרנגולות שטרם עברו הרעבה, אך עתידות להיות מורעבות בעתיד! בקיצור, משרד החקלאות מספק מתכון להפקת רווח נוסף לחקלאים, ולמצפון שקט לצרכנים. רק במצב התרנגולות לא יחול שינוי. הישיבה הסתיימה ללא החלטה ביצועית.
הלולנים מתחילים להילחץ
כלפי חוץ מקפידים אנשי משרד החקלאות והלולנים לשדר "עסקים כרגיל", ולטעון שאין סיכוי שההשרה תבוטל (ואם היא תבוטל - "זה יהיה הסוף של ענף הלול בישראל!"). אולם בפורומים פנימיים כבר מתחילים לדבר על היום שבו תיאסר ההרעבה. בכנס השנתי של האגודה למדע העופות באשקלון, שנערך בחודש מרץ, בירכו הלולנים בחום מחקר של אריה בר (ממִנהל המחקר החקלאי, משרד החקלאות), אשר בחן שיטות חלופיות להרעבה. המנחה הקדים להרצאה קריאה לתשומת-לב ואמר: "רבותיי, זה נושא שכדאי מאוד שנתייחס אליו ברצינות, כי נצטרך להתמודד אתו מאוד בקרוב". שלום נחמן, דמות מוכרת וותיקה בענף הלול בישראל, שיבח את בר: "כל הכבוד לך, אריה. בעוד שנה-שנתיים יאסרו עלינו להרעיב, אתה כבר מוצא לנו את הפתרון". גם בר עצמו ציין בפתח דבריו ש"חוגים רחבים בציבור הצרכנים רואים בהרעבה עקה, התעללות", ובהמשך הוסיף: "נוצר לחץ צרכנים לא קטן, שעלול לאסור את ההשרה".
יושרו של חוקר ההרעבה
אריה בר עסק רבות במחקרים על השרה, במטרה לייעל אותה כלכלית. אך כבר לפני שנים כתב בביטאון ללולנים משק העופות, ש"השימוש בטכניקת הרעבה מעורר התנגדות חריפה של ארגוני אוהבי בעלי-החי [כך במקור]. מכאן שלא יהיה מנוס מלהשתמש בשיטות אחרות". לפני כשנתיים ערך בר מחקר על הסבל הנגרם לתרנגולת בזמן ההרעבה (באמצעות מדידה של הורמונים המעידים על מצוקה), ומיותר כמעט לציין, שאכן מצא כי התרנגולות נמצאות במצוקה בתקופה זו. באופן חריג לאיש מחקר חקלאי, בוחר בר לקרוא להליך ה"השרה" בשם מדויק יותר - "הרעבה", והוא אף החליף את המושג המקובל "תערובת מנוחה" (זהו המזון הדל במתכוון, אשר מוגש לתרנגולות במשך ימים רבים לאחר ההרעבה המוחלטת) בשם פחות מניפולטיבי: "תערובת מעבר".
מניעת סידן והרעלת אבץ
בר ועמיתיו ערכו סדרת ניסויים בתרנגולות, שמטרתם לבחון שיטות אפשריות לגרימת הלם לתרנגולת, שיביא לתוצאה "כלכלית", הדומה ככל שניתן לזו המושגת באמצעות הרעבה, כלומר: ניוון מערכת המין והבשלתה המהירה מחדש, אז שבה התרנגולת להטיל ביצים בקצב מהיר. השיטות החלופיות מתבססות על הוספת מרכיבים מסוימים או החסרתם מתערובת המזון של התרנגולות, והן מתחלקות לשלושה סוגים עיקריים:
- מינרלים. בשיטה זו גורמים עודפים או חסרים גדולים במינרל מסוים בגוף התרנגולת. למשל: מחסור בנתרן, עודפי אבץ, חוסר סידן, עודף אלומיניום, עודף יוד, וכו'.
- הורמונים. בר מודע לכך, שהסיכוי להכניס הורמונים חדשים לשימוש מסחרי הוא נמוך בגלל התנגדות הצרכנים, אך למרות זאת הוא מציין טיפולים הורמונלים, כגון מתן פרוגסטרון או נוגד אסטרוגן, כשיטות השרה חלופיות, הראויות למחקר.
- תרופות. תכשירים תרופתיים שונים (בר בחן ניקרבזין) גורמים אף הם ניוון מערכת המין, אך לא גורמים השרת הנוצות.
הלם ללא רעב
המחקר של בר ועמיתיו פורש את השפעותיו השונות של כל "טיפול" ו"טיפול" וקובע בבירור, שניתן לגרום השרה גם ללא הרעבה, על-ידי מתן עודפי אבץ גדולים, או שילוב עודפי אבץ קטנים עם מניעת סידן. הן בהרעבה והן ב"טיפולים" אלה התקבלו ביצים חזקות יותר (כלומר, פחות שבירות) מאשר ביצים של תרנגולות בגיל דומה, שלא עברו השרה. סך כל הביצים (בגיל 800 ימים) בכל שיטות ההשרה גבוה יותר מזה של תרנגולות, שלא עברו השרה. ומהי השורה התחתונה? שאכן ניתן לסחוט מן התרנגולות תקופת הטלה שנייה לא רק באמצעות הרעבה - ובאופן רווחי ללולנים.
אין יתרון כלכלי להשרה?
המסקנה המהפכנית ביותר של בר ועמיתיו היא דווקא בעניין הכדאיות הכלכלית של הפסקת ההשרה - על כל שיטותיה. בשקלול משתנים שונים - מספר הביצים, מספר התרנגולות המתות, חישובי הוצאות למזון ולעבודה וכדומה - קובע המחקר, שהחזקת תרנגולות למחזורים בני 640 יום בערך, ללא השרה - אינה נופלת ברווחיותה הכספית מן השיטה הנהוגה כיום: 800 יום ויותר, עם השרה. אם יתקבלו המלצות המחקר, תופסק ההשרה מטעמים כלכליים גרידא, וחייהן של התרנגולות יהיו קצרים יותר - וללא תקופה של טראומה מכוונת.
מה יותר גרוע?
הדמיון בין תוצאות ההרעבה לתוצאות השיטות החלופיות, צריך להדליק נורה אדומה אצל כל מי שמתעניין בסבלם של בעלי-חיים. האמנם תהיה הרעלת אבץ עדיפה על פני רעב? והאם המחסור בסידן, על-פי שיטה אחרת, אף הוא גורם פחות סבל מהשיטה המקובלת? תשובה מרומזת מאוד על כך מבצבצת במשפט אחד במאמר של בר ועמיתיו, לפיו גורמים לעתים עודפי האבץ "גילוי סימני מצוקה אך ללא תמותה". המחקר של בר ועמיתיו אינו מגלה פרטים מעבר לכך. ההבחנה ב"סימני מצוקה" דורשת תשומת-לב מיוחדת, הרחק מתחומי העניין של החוקרים. כל מה שנותר הוא החשד, שהחלפת ההרעבה במניפולציה כימית, פשוט תמיר עינוי אחד בעינוי אחר. בתעשיית הביצים, כמו בכל תעשיות החי, רפורמות קטנות של רווחה עלולות להתגלות כחסרות כל תועלת לחיות.
מקורות
פרוטוקול מס' 280 מישיבת ועדת הכלכלה, יום שני, י"ד באייר התשס"א (7 במאי, 2001), פרוטוקולים/כלכלה/3078.אריה בר, אליהו וקס, ויקטור רז'פקובסקי, "ממשקי הנשרה חלופיים: היבטים יישומיים", משק העופות, פברואר 2002, עמ' 32-44.
אריה בר, "הזדקנות במטילות - היבטים ביולוגיים ויישומיים", משק העופות, ספטמבר-אוקטובר 1998, עמ' 14-17.
מרכז המחקר והמידע של הכנסת, "איסור על הנשרה כפויה בתהליך הגידול של מטילות ביצי מאכל - מבט כלכלי", דו"ח 2001.