תקנות להרג אפרוחים במדגרות
בעקבות פרסום טיוטת תקנות המתת אפרוחים, אוגוסט 2011
טיוטה חדשה
ב-1.8.2011 פרסם משרד החקלאות "טיוטת תקנות צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים) (המתת אפרוחים והשמדת ביצי דגירה), התשע"א-2011." טיוטה זו היא מסמך ראשון בתחומו שמפרסם משרד החקלאות, לאחר שבשנת 2001 הגיש טיוטת תקנות "אופן המתה" שהתייחסו לכל בעלי-החוליות ללא הגבלת נסיבות. הטיוטה ההיא אושרה בוועדת החינוך והתרבות של הכנסת ב-5.12.2002, אך לא נכנסה לתוקף כי אף שר חקלאות לא חתם עליה.
טיוטת התקנות החדשה מתייחסת להרג ההמוני של אפרוחים במדגרות. המדובר באפרוחים שבקעו במדגרות "לצורך ייצור ביצי מאכל או בשר למאכל, לרבות בשלוחות הרבייה של העופות," כלשון הטיוטה. מדובר במיליונים רבים של אפרוחים מדי שנה: כל הזכרים בתעשיית הביצים, וכל האפרוחים – מכל תעשיות העופות – שנראו לממיינים נכים, מעוותים, פצועים או חולים, או שאיחרו לבקוע ביחס ללוח-הזמנים של המדגרה. אין תעשיות עופות שאין בהן הרג המוני של אפרוחים; המקסימום שיכול החוק לדרוש מהתעשיות מבלי לערער על עצם קיומן הוא לחייב הרג מהיר וללא ייסורים.
שיטות הרג
קיימות שלוש שיטות עיקריות להרג מהיר של אפרוחים: "הרס מכני" (טחינה או מעיכה), חנק בגז וחישמול. רק שתי השיטות האחרונות הותרו בטיוטת התקנות מ-2001, ואילו הטיוטה החדשה מתירה רק את השיטה הראשונה. החלפה דרמטית זו של השיטות המותרות מעלה תמיהות לגבי האופן שבו נוסחה הטיוטה.
"העמותה למען חיות משק" בשיתוף עם המכון להנדסה חקלאית, פיתחה מכונה להמתת אפרוחים בחשמל. המכונה, שנכנסה לשימוש בתחילת שנות ה-2000, אמורה להרוג אפרוחים תוך רבע שנייה עד שנייה וחצי. למרות זאת, אין כל התייחסות אליה בתקנות.
הרג בגזים מסוימים אמור להיות מהיר למדי, ואובדן ההכרה לא מלווה בסימני סבל שניתן לזהותם. המדובר בגזים אדישים כגון ארגון בריכוז 90% ולא יותר מ-1% חמצן; או תערובת של עד 30% פחמן דו-חמצני, לפחות 30% ארגון או גז אדיש אחר, ועד 1% חמצן. גם משיטה זו התעלמו מחברי הטיוטה.
סרטון עם כתוביות בעברית ובו תיעוד נדיר של השגרה במדגרת אפרוחים ובכלל זה השמדתם על-ידי מעיכה, מתוך חקירה סמויה של הארגון Mercy for Animals במדגרת היי-ליין שבאיווה.
הרג באמצעות טחינה או מעיכה
אלה הם עיקרי שיטת ההרג המותרת לפי הטיוטה:
היא בעלת להבים, זיזים, או בליטות המסתובבים במהירות גבוהה;
היא גורמת למוות מיידי של אפרוח או עובר של אפרוח המצוי בביצת דגירה;
מבנה המכונה, גודלה ומהירות הפעלתה מותאמים לסוג האפרוחים וביצי הדגירה המוכנסים אליה;
האפרוחים וביצי הדגירה מוכנסים למכונה באופן המאפשר פעילות תקינה ורציפה שלה."
המדובר אפוא בהרג בטחינה או במעיכה של האפרוחים החיים (maceration). ההרג מתבצע על-ידי מגוון אפשרי של מכונות, ההורגות בשתי שיטות שונות: בשיטה אחת, הלהבים קוצצים את גופם של האפרוחים החיים, ובשנייה הזיזים והבליטות מועכים אותם או דוחסים אותם לעבר גלגלים שמועכים אותם. היתרון היחסי של שתי השיטות הוא בכך שהן משמידות באופן דומה אפרוחים חיים ועוברים שעדיין לא בקעו; עוברים כאלה עלולים להיות מופקרים למוות אטי אם ההרג מתבצע בשיטות אחרות.
דרישות לא מספקות: המכונות
טחינה ומעיכה אמורות להרוג את האפרוחים תוך שבריר שנייה. בבריטניה, שתי השיטות מותרות בתקנות מ-1995. הארגון הבריטי שמתמחה בהפחתת סבל בשיטות הרג נפוצות, HSA ("איגוד השחיטה ההומאנית") מזהיר מפני תקלות שבהן מכונות כאלה, אם אינן מתוכננות או פועלות כהלכה, יתיזו החוצה אפרוחים פגועים.
במכונות המעיכה, האפרוחים עלולים להימעך רק באופן חלקי אם המרווח שבין חלקי המכונה שביניהם נלכד האפרוח רחב יותר מסנטימטר אחד. HSA מזהיר מפני בעיה זו במכונות שמועכות את האפרוחים בין שני גלגלי שיניים. אולם קיימים דגמי מעיכה שבהם המרווח גדול עוד יותר. למשל, בצילומים סמויים נדירים שביצע ארגון Mercy for Animals במדגרה הגדולה בעולם, מדגרת היי-ליין שבאיווה, הסרט הנע משליך אפרוחים לתוך צינור שבתוכו מסתובב בורג ענק. בצילומים נראה שיש מרווח גדול בין הבורג לבין הצינור, והבורג סוחב איתו את האפרוחים למעיכה בתוך חלק סגור במכונה. אם כן, אפרוחים שנבלעו במכונה עלולים, ככל הנראה, להיגרר על-ידי הבורג בעודם חיים במשך כ-3 שניות עד למעיכתם.
HSA מדגיש, שמנגנון המכונה צריך לכלול עצירה אוטומטית של הסרט הנע שמוביל אפרוחים להשמדה במקרה שמכונת ההרג נעצרה, כדי למנוע השלכת אפרוחים זה על גבי זה או לתוך מכונה שפוצעת אך לא הורגת.
בעיה נוספת טמונה בקושי של הפועלים לזהות ליקויים במכונה. ללא ביקורת מתמדת, המכונה עלולה להתקלקל ולפצוע אפרוחים מבלי להרוג אותם – ומבלי שאיש יבחין בכך. עו"ד יוסי וולפסון, המייצג את עמותת תנו לחיות לחיות בתגובתה לטיוטת התקנות, הציע בתגובה לכך לחייב שדפנות המכונה יהיו שקופות.
התקנות אינן מתייחסות לאף אחת מהסכנות שצוינו לעיל.
נוסח התקנות אף פרוץ לפרשנות מסוכנת: בהוראה שהמכונה "גורמת למוות מיידי של אפרוח או עובר של אפרוח המצוי בביצת דגירה," לא נכתב בבירור שהדרישה חלה על כל אפרוח או עובר, ולכן ניתן לפרש הוראה זו כאילו היא מתירה מקרים יוצאי-דופן שבהם לא נגרם מוות מיידי.
דרישות לא מספקות: האישורים
בכל תחום שהוא, תקנות שאינן כוללות התייחסות רצינית לפיקוח ולאכיפה, עלולות שלא לקבל שום ביטוי מעשי. למרות זאת, אין בטיוטת התקנות להמתת אפרוחים כל הוראה המחייבת להכשיר צוות עובדים הבקי בהפעלת המכונה, לחייב את הנהלת המדגרות בפיקוח עצמי ובתיעוד ליקויים, או לחייב את משרד החקלאות בפעולות פיקוח תקופתיות. ללא הוראות חיוניות כאלה, ההתערבות החיצונית היחידה שקובעת הטיוטה היא חד-פעמית, בשלב אישור המכונה לשימוש:
(1) תרשית הנדסי מפורט של המכונה;
(2) מפרט מידע טכני לגבי מהירויות סיבוב חלקי המכונה;
(3) המלצה בכתב של יצרן המכונה לעניין הכנסת אפרוחים או ביצי דגירה אליה;
(4) תרשים זרימה של העברת אפרוחים ממגשי הבקיעה למכונה;
(5) כל מסמך אחר לפי בקשת הממונה."
אם כן, כל המידע על המכונה – שהוא הנדסי בעיקרו ולאו דווקא בתחום המומחיות של הממונה – יסופק על-ידי בעלי עניין כלכלי באישורה, ללא מידע מגורם בלתי תלוי ומבלי לערב ארגונים להגנה על בעלי-חיים בהליכי הביקורת.
על הממונה לא מוטלות שום דרישות טכניות שעליו/ה לוודא שתוכנית המכונה עומדת בהן. יתירה מזאת, הממונה אף לא מחויב/ת לבדוק את המכונה בפועל ולוודא שהיא אכן תואמת את המפרט הטכני שהוגש ופועלת כמצופה. על הממונה מוטלת למעשה רק עבודה בירוקרטית, שחייבת להסתיים תוך 60 יום, לפי נוסח ש"מזמין" אישור אוטומטי של מכונות שלגביהן הוגשו המסמכים המתאימים.
עו"ד וולפסון, שמרחיב בדברי ביקורת על הליכי אישור המכונה, מזכיר כי "אישור דגם של מכונה הוא הליך נדיר יחסית, ובעל השלכה נורמטיבית רחבה, כמעט ברמה של התקנת התקנות עצמן." הוא מציע:
בטרם אישורה של מכונה הכרחי לקבל חוות-דעת של גורם מעין זה, שבדק את המכונה במספר מקומות שבהם היא מופעלת באופן מסחרי (בחו"ל). הבדיקות צריכות להיעשות בתנאי אמת, ולכן – ללא תיאום מראש."
דרישות לא מספקות: עד להרג
טיוטת התקנות אינה מתירה להוציא מהמדגרה אפרוחים וביצי רבייה אלא אם מדובר באפרוחים ל"שיווק", או באפרוחים ועוברים שהומתו לפי התקנות. זוהי הוראה חשובה, משום שהיא אוסרת את הנוהג להפקיר אפרוחים ועוברים לגסיסה אטית במכלי אשפה ובמזבלות.
עם זאת, אין בטיוטה כל הוראה מחייבת ביחס לתנאי החזקת האפרוחים וביחס למועד הריגתם בשטח המדגרה. אם עובדי המדגרה עורמים אפרוחים זה על זה עד חנק ומעיכה, או משאירים עוברים ואפרוחים שבקעו למחצה לגסוס בתוך המדגרה, או פשוט מפקירים אפרוחים ללא מזון ומים לזמן ממושך – אין בכך הפרה של תקנות אלה. כל עוד החיות הגוססות והמתות נטחנו במכונה לפני הוצאתן מהמדגרה, לא נעשתה עבירה ברורה עליהן.
אין ספק אפוא שהתקנות צריכות להתייחס גם להחזקת האפרוחים מרגע שמוינו כמיועדים להרג ועד לרגע ההרג.
סיכום
הרג אפרוחים הוא רע ואכזרי בכל שיטה שהיא. כל מי שצורך ביצים או בשר עופות מממן הרג אפרוחים המוני, ולחוק ולתעשיות אין כל בשורה בעניין זה.
"תקנות המתה" לא נועדו אלא לזרז את ההרג ולצמצם למינימום את הסבל הכרוך בו. הטיוטה שהגיש משרד החקלאות עומדת בכך באופן חלקי בלבד. מכתב התגובה של אנונימוס לטיוטה מבטא בנחרצות את חולשת הטיוטה:
"על התקנות להיות מנוסחות על-ידי ועדת מומחים, ובכללם נציגי ארגונים להגנת בעלי-חיים, והכל בהתבסס על הספרות המקצועית ועל התקינה הנהוגה במדינות מתקדמות שצברו כבר ניסיון של עשורים בחקיקה לרווחת בעלי-חיים. תקנות שנתפרו בחופזה ובאקראי לפי דרישותיהם של בעלי עניין – אינן ראויות להיכלל בספר החוקים של מדינת ישראל, לא יאושרו בכנסת, וצפויות גם להיפסל על-ידי בג"ץ."
