פיקוח משרד החקלאות על פיטום האווזים בישראל

בתמונה: אווזים מנסים לברוח מהמפטמת בזמן הפיטום 

תקנות בלתי חוקיות

בשנת 2001 התקין שר החקלאות תקנות שתוקפן לשלוש שנים (להלן: "התקנות") האוסרות על הפעלת מפטמות אווזים חדשות ועל הרחבת מפטמות קיימות, וקובעות הוראות בדבר תהליך הפיטום. הוראות אלה אינן אלא שיקוף של הפרקטיקות הנהוגות בענף פיטום האווזים, וכמה מהן אף נועדו לייעל את ה"תפוקה". באוגוסט 2003 קבע בג"ץ, שעצם הפיטום (שהתקנות מתירות אותו) עומד בסתירה לחוק צער בעלי-חיים; לכן התקנות בטלות והפיטום בהתאם להן אסור. בג"ץ קבע עוד, שהפסקת הפיטום תידחה לתאריך 31.3.2005, ועד אז,



לאחר מתן פסק-הדין, התכתבה עמותת אנונימוס עם השירותים הווטרינריים (להלן: השו”ט) שבמשרד החקלאות, בניסיון לברר מהם כללי הפיקוח שנקבעו בהתאם לפסק-הדין ומהם אמצעי האכיפה שנוקט משרד החקלאות להבטחת יישום התקנות. המידע שלפניכם מבוסס על מה שנמסר לעמותה במסגרת התכתבות זו. יש להעיר, ששאלות רבות שהציגה העמותה למשרד בעניין ליקויים בעבודתו בנושא, נענו בשתיקה רועמת.

ביקורות זניחות

בשנים 2003-2002 ערך משרד החקלאות ביקורות בחמש מפטמות לשנה בלבד, ואף זאת ללא כל ביקורות פתע. על-פי מכתבה (15.2.2004) של ד"ר דגנית בן-דב, הממונה על חוק צער בעלי-חיים במשרד החקלאות, "הביקורים נערכים בהתראה של 2-1 ימים".

טפסים חסרי ערך

השו”ט הכינו טפסים, שהמפקחים אמורים למלא בביקורת המפטמות. אין דורשים מהמפקחים לבחון את מצבם הבריאותי של האווזים, לתעד סימנים למצוקה או לדווח על שיעורי פציעה ותמותה. לעומת זאת, המפקחים נדרשים למלא בטפסים פרטים, שהשו”ט עצמם קבעו שלא ניתן לבודקם במסגרת ביקור במפטמה; עליהם גם לבחון את יישומן של תקנות, שלפי השו”ט אינן ניתנות ליישום ולאכיפה. בנוסף לכך, חלק מהמידע מתקבל מבעלי המפטמות בלבד, ללא בדיקה נוספת.

דו"חות זנוחים

בחודש מאי 2002 נכנסו לתוקף נהלים חדשים שכתבו השו”ט. הנהלים מחייבים את משחטות האווזים להעביר לידי השו”ט דו"חות מסוימים, שבועִיים ויומִיים, המפרטים את מספר העופות הנשחטים ואת משקל הכבד שלהם. "וטרינר מפקח" אמור לנסח לפיהם דו"ח חודשי. כל הדו"חות היו יכולים לסייע בפיקוח על ביצוע התקנות, אולם במידה שמישהו ממלא אותם, הם מונחים בשו"ט ללא שימוש, כפי שכתבה הממונה על חוק צער בעלי-חיים: הם "נבדקים באופן מדגמי, אחת למספר חודשים, גם זאת בהתאם לכח האדם והאמצעים שבידינו".

מידע חסר על נתוני הענף

מבין שורה של תקנות חסרות ערך, היחידה שעשויה להיות בעלת ערך של ממש היא תקנה 7, הכוללת את ההוראה:



כדי לאכוף הוראה זו, זקוק משרד החקלאות לנתונים מדויקים על המפטמות הפועלות. בשנת 2004 ביקשה אנונימוס ממשרד החקלאות (לפי חוק חופש המידע) נתונים על מספר המפטמות בישראל בשלושה מועדים בשנים 2003-2001. בידי המשרד לא היו נתונים אלה, ובמקום זאת הוא מסר כמה אווזים פוטמו בשנה בכל מפטמה, כשהוא נסמך על מכתביהן של שתי משחטות שנשלחו למשרד בדיעבד, בראשית שנת 2004 (במקום דו"חות שבועיים). משחטה שלישית לא טרחה להשיב לפניית משרד החקלאות, ולמשרד פשוט אין נתונים על המפטמות השולחות עופות למשחטה זו.

הימנעות מאכיפת הקפאת הענף

אפילו הנתונים החלקיים שבידי משרד החקלאות, מעידים על הפרות בוטות של התקנות. בשתי מפטמות לפחות נרשמה הרחבה משמעותית ביותר – עד 53% בין השנים 2003-2001. במקביל לכך, הוכיחו תחקירי שטח של אנונימוס, שבמשק אחד לפחות (בבעלות משה בנישתי, שכיהן אז כראש ארגון מגדלי האווזים) הוקמה בשנת 2002 סככת פיטום חדשה. בנוסף לכך, נמצא חשד משמעותי לפעולה לא חוקית של חמש מפטמות אחרות בשנת 2003. ככל הידוע לאנונימוס, לא עשו הרשויות דבר נגד הפעילות הבלתי חוקית.

הזנחת הדרישה ל"עובדים מיומנים"

תקנה 4 קובעת:



בדו"ח מפברואר 2002, כתב הממונה דאז על חוק צער בעלי-חיים:



באפריל 2002, החליטו השו"ט לבצע אחת לשנה של כנס הדרכה למפטמים, ולקבוע תקן מחייב למספר עובדים במפטמה. לאחר כשנתיים, ביקשה אנונימוס מהממונה על חוק צער בעלי-חיים לדווח על הפעולות שננקטו בעקבות החלטות אלה. לא התקבלה תשובה.

בתמונה: פועל לוקח אווזים מפוטמים לכלוב שבו יובלו למשחטה. הסימון האדום על מצחם מעיד שהם פגועים קשה ולכן נלקחו לכלוב הגוססים (שאין בו פיטום). 

השארת האווזים בקבוצה אחת

תקנה 5(1) קובעת גיל ומשקל מינימליים לתחילת הפיטום וחלוקת האווזים המפוטמים לשתי קבוצות לפי משקלם בתחילת הפיטום (דרישה האמורה למנוע פיטום נוסף של האווזים הגדולים יותר). בדו"ח מפברואר 2002, כתב הממונה דאז על חוק צער בעלי-חיים, ש"אין דיווח מסודר לעניין גיל האווזים שנכנסים לפיטום", וכן ש"הדרישה לחלוקת האווזים לשתי קבוצות על-פי משקלם אינה ניתנת לביצוע". השו"ט ניסו לתקן חלק מן הליקוי כשדרשו בנוהל החדש להעלות את גיל תחילת הפיטום משמונה שבועות לתשעה, אולם בטופס הביקורת במפטמות אווזים, מתבקש המפקח לבדוק אם לא הוכנס למפטמה אווז שגילו פחות משמונה שבועות (במקום תשעה) ואם בוצעה חלוקה לפי משקל (דרישה לא מעשית).

הוראה חסרת ערך על כמות המזון

תקנה 5(2)(ג) קובעת כמויות מרביות של מזון להלעטת כל אווז במהלך כל אחד מימי הפיטום. אולם מסמכים שונים מטעם השו”ט קובעים, שמשקל המנה אינו ניתן לקביעה מדויקת כי המנה מורכבת מצירוף של חומר יבש ומים, ומכיוון שהתקנות לא מגדירות את היחס הכמותי בין מרכיבים אלה – לא ברור מה מהם צריך להימדד. למרות זאת, טופס ביקורת מפטמות אווזים כולל בדיקה בעניין זה – שלא ברור לאיש כיצד לבצעה.

התעלמות מהגבלת ימי הפיטום

נוהל השו”ט מגביל את תקופת ההלעטה של האווזים ל-20 יום, תוך המלצה לקצר פרק זמן זה ל-19 יום בלבד (לעומת 24 ימים בתקנות). למרות זאת, הטפסים שבהם משתמשים השו”ט בביקורות במפטמות ובמשחטות, בוחנים אם הלהקות נשחטו בתום 24 ימים מראשית ההלעטה, ומתוך טפסים שמולאו עולה, שמשך ההלעטה המקובל אכן לא קוצר, וכי פיטום במשך 24 ימים מקובל בפועל על השו”ט – בניגוד לנוהל.

התעלמות מניפוח-יתר של הכבד

תקנה 6 קובעת:



אולם ממסמכי השו"ט עולה, שהנתון שנבדק במשחטה הוא משקל הכבד הממוצע, ואין בדיקה של שיעור הכבדים שמשקלם 700 גרם ומעלה (ואם קיים נתון כזה, השו"ט אינם משתמשים בו). כלומר, הבדיקה הנהוגה, מאפשרת פיטום למשקל הרבה יותר גבוה ממה שמתירות התקנות, כי כאשר 10% מהכבדים שוקלים מעל 700 גרם, המשקל הממוצע של כלל הכבדים עדיין נמוך מכך. בנוסף לזה, הנתונים על משקל הכבדים מגיעים לשו"ט באיחור, כך שגם אם המפקחים מזהים חריגה, הדבר נעשה בדיעבד ומותיר למפטמים חופש לפטם ימים נוספים.

סיכום

המסקנה העולה מנתונים אלה היא, שמשרד החקלאות עצמו סבור שהתקנות (שהוא עצמו ניסח) אינן ניתנות לאכיפה. מנהל השו"ט המליץ על צעדים שיפתרו כביכול את הקשיים באכיפת התקנות – אולם המלצותיו לא יושמו. המשרד הוציא הנחיות פנימיות, המטילות על המפטמים מגבלות מעבר לאלו שבתקנות – אולם המשרד עצמו מתעלם מהנחיותיו שלו. פעילות הפיקוח של המשרד חסרת ערך. ה"פיקוח" שמנסה משרד החקלאות להציג אינו אלא אחיזת עיניים, תוך הפרת שיטתית של פסק-דינו של בג"ץ.

הכתבה ערוכה מתוך: "מלא מדויק ורצוף" – פיקוח משרד החקלאות על פיטום האווזים בישראל, דו"ח מאת עמותת אנונימוס לזכויות בעלי-חיים, נובמבר 2004.
התמונות צולמו בסיורי אנונימוס במפטמות אווזים.