המשקל האמיתי של הנוצות

(מתוך אתר הפקולטה לחקלאות) 

לא נולדו אתמול

השאיפה "לייצר" עוף מחוסר נוצות אינה חדשה. כבר עשרות שנים מנסה המחקר החקלאי לבחון אפשרות זו, מסיבות שונות:

• הנוצות "צורכות" מזון רב. בנוצות מצויים 20% מכלל החלבון ו-15% מכלל האנרגיה שבגוף התרנגול.
• הנוצות דורשות מריטה במשחטה. בשחיטה היהודית הפולחנית ("שחיטה כשרה"), האוסרת לטבול את העופות במים רותחים לאחר שחיטתם, המריטה קשה במיוחד, וגורמת קריעות עור רבות.
• הנוצות מכבידות בתקופות החמות. עופות בתעשיית הבשר, הגדלים במבנים סגורים בצפיפות רבה, סובלים קשות מחום. לדברי אביגדור כהנר, מ"מפתחי" העוף חסר הנוצות, באזורים טרופיים מונעים מן התרנגולים לאכול במהלך היום בגלל מצוקת החום שבה הם מצויים, ולמרות זאת מתים מחום כמעט 15% מהם - מיליארדים מדי שנה.

נוצות: מכבידות על גוף מעוות

התרנגולים המודרניים עברו ברירה מלאכותית אינטנסיבית באירופה, באקלים קר, והם אינם מותאמים להתמודדות עם החום השורר בישראל או במרבית מדינות העולם השלישי. רוב הברירה המלאכותית נערכה לשם האצת קצב הגדילה. אחת מתוצאות-הלוואי של עיוות זה היא היחלשות מערכות ההגנה הטבעיות של גוף התרנגולים: הם הפכו לפגיעים ביותר ל"עקות חום". במחקרים קודמים שלו, עמד כהנר עצמו על כך, שמצוקת החום של העופות נובעת מן הגדילה המואצת שנכפתה עליהם על-ידי הברירה המלאכותית. במטרה לשפר את עמידותם לחום, ברר כהנר תרנגולים שעל גופם פחות נוצות, אולם התוצאות עדיין אינן מתקרבות לרמת העמידות של תרנגולים באופן טבעי. בניסוי שדיווח עליו כהנר, הוכח, שתרנגולים חסרי נוצות צוואר ש"פיתח" התקשו יותר להתמודד עם חום בהשוואה לתרנגולים מזנים הגדלים לאט יותר, מהזן שנוצל בלולים בשנת 1957 (וכבר אז מדובר בתרנגולים, שעברו ברירה מלאכותית לגדילה מהירה!). כהנר עצמו אף פרסם בעבר מחקר שכותרתו היא: "רגישות פטמים לחום גוברת ככל שעולה פוטנציאל הגדילה שלהם".

אז אולי התרנגול ירוויח מזה?

בגלל רגישות העופות לחום עשויה להתעורר תקווה שהיעלמות הנוצות תקל על מצוקתם בחודשי החום בישראל. מעל מיליון עופות מתים בייסורים בישראל מדי שנה מחום - בלולים ובהובלה אל בית-המטבחיים. גם בשלב מריטת הנוצות, לאחר השחיטה, עולה סיכוי להקלה: לפי עדותה של רעות הורן, אשר ביקרה במשחטת "עוף טנא" בחדרה, מכניס הסרט-הנע למכונת המריטה חלק מן התרנגולים בעודם חיים, ואלה מהם המצויים בהכרה, סובלים כאבים עזים ברגעים האחרונים לחייהם. סבל זה עשוי אולי להיחסך מהעופות מחוסרי הנוצות. למראית-עין, נראה כאן אפוא פוטנציאל להקלת הסבל. אך למציאות החקלאית חוקים משלה.

לא קל כמו שנדמה

כבר לפני עשרות שנים גילו שיש מחיר להיפטרות מנוצות. בשנת 1963 הסביר ד"ר ג'. שניידר בכתב-העת "המשק החקלאי":

חדשות רעות: יותר פצעים

עם השנים, החלו הלולנים לצופף עוד ועוד תרנגולים בלולים הסגורים. ככל שהתקרבה הצפיפות לזו הנהוגה כיום (20 תרנגולים למ"ר!), החמירו הפגיעות הגופניות בתרנגולים בגלל המגע הממושך שנכפה עליהם עם הקרקע המזוהמת. פגיעות בעור כגון פצעי לחץ בחזה וכוויות במפרקי הרגל התרבו מאוד, אך הנוצות סיפקו עדיין הגנה מסוימת לעוף, מפני מגע ישיר וממושך עם האמוניה המצויה על קרקע הלול. היעלמות הנוצות צפויה להחריף את תופעת הכוויות, פצעי הלחץ והבועות בחזה.

חדשות רעות: יותר ניקור

הצפיפות הרבה בלולים גורמת לתרנגולים עצבנות רבה, המביאה אותם לנקר באלימות זה את זה. נוסף להגנה שעשויות לספק הנוצות לגוף העוף מפני התקפות, הן משככות במידת-מה את האלימות בעצם נוכחותן. עובדה זו ניכרת, כאשר מתגלה בגופו של תרנגול בלול אזור בלתי מנוצה או פצוע: אזור זה מועד לתקיפה יותר מאשר אזורים מנוצים. היעדרות מוחלטת של הנוצות, צפויה להחריף תופעות של ניקור הדדי וקניבליזם.

חדשות רעות: יותר צפיפות

חוקרי החקלאות מתגאים בכך, שהעוף חסר הנוצות "יוכל להתמודד טוב יותר עם עקות חום". אך בלולים מתועשים, אין לקביעה זו משמעות חיובית מבחינת העופות; במציאות, שבה מנסים כל העת לחסוך בהוצאות ככל שניתן, על חשבון בעלי-החיים, תנוצל העמידות המוגברת של התרנגולים - כדי לצופף אותם בלולים עוד יותר. כבר כיום מתים תרנגולים רבים מחום, ולמרות זאת משתלם ללולנים לשאת את ההפסדים הכרוכים במותם, בשל הרווחים שמביאה הצפיפות הגבוהה. אחוז תמותה מסוים הוא הכרחי מבחינה כלכלית. כל עוד לא ייכנסו למערכת שיקולי רווחה המנוגדים לשיקול הכלכלי, יצופפו גם העופות מחוסרי הנוצות או מעוטי הנוצות עד גבול יכולת השרידה שלהם, ורבים מהם לא יעמדו בלחץ ובחום של התנאים הקשים.

לא רק נוצות

המחקר החקלאי כרוך בניסויים אכזריים בבעלי-חיים, בהיקפים עצומים. בניסיון להפחית את הנזקים הכלכליים הנגרמים ללולנים כתוצאה מן החום, נערכו ניסויים רבים בעשר השנים האחרונות, אשר רובם התמקדו בחשיפת אפרוחים בני חמישה ימים ל"עקות" מסוגים שונים: רעב, מכת חום או "הכבדה מלאכותית" אחרת. התברר שכאשר מרעיבים את האפרוחים בצעירותם או חושפים אותם לחום כבד ולאחוזי לחות גבוהים למשך יממה - פוחתים אחוזי התמותה כאשר הם נחשפים ל"עקות חום" בעתיד. כדי לקבוע מהי ה"הכבדה" הרווחית ביותר חשפו חוקרים במכונים רבים בעולם רבבות אפרוחים לסוגים שונים של עינויים.