תרנגולים בחום

הקיץ הישראלי טומן בחובו איום מתמשך על רווחתם ועל חייהם של החיות הכלואות במשקים. בתעשיית בעלי-החיים הגדולה ביותר, תעשיית בשר העופות ("פטמים", בעגה החקלאית) מודעים הלולנים לאיום החום על העופות ומנסים להפחית את פגעיו. אולם שני הגורמים החשובים ביותר לסבלם ולמותם של עופות בחום הקיץ אינם משתנים: התעשייה מביאה לעולם זני עופות בעלי עמידות נמוכה לחום (לאחר ברירה מלאכותית אינטנסיבית), והיא גם מצופפת אותם עד אפס מקום.

כותרתו של מאמר שפרסמה לאחרונה (5.4.2005) התאחדות הווטרינרים העולמית ממצה את הגישה החקלאית לבעיה: "הצילו את תעשיית העופות על-ידי ניהול עקת חום". כלומר לא את העופות מבקשים הווטרינרים להציל אלא את התעשייה! ההצלה אמורה להתבצע בעיקר על-ידי אוורור ואספקת מים קרים. יש לציין שהאוורור אינו מיועד רק להגברת האידוי כפי שעושים בני-אדם בחיי היומיום בהשתמשם במאווררים; בגלל הצפיפות האדירה, העופות גם זקוקים לסילוק פעיל של פחמן דו-חמצני ושל אדי אמוניה. לפניכם כמה ציטוטים מתוך המאמר. כדאי לשים לב שהכותבים נמנעים לחלוטין מהתייחסות לסבלם של העופות, אולם מדבריהם אפשר ללמוד על הייסורים בלול התעשייתי:

למרות השכיחות הגבוהה של סבל ומוות מחום, נדיר מאוד למצוא בטקסטים ובתמונות התייחסות לעופות הסובלים מחום. בתמונות הגדולות שהבאנו, המציגות תרנגולי הודו (מתוך אתר לולנים קליפורני) ותרנגולי בית ("פטמים", מתוך אתר יפני לציוד ללול) אפשר לראות שהצפיפות מותירה את כל האחריות להורדת עומס החום בלול בשליטת הציוד בלבד – אין לתרנגולים סיכוי לפרוש כנפיים או להיצמד למשטח קריר. ספק רב אם כולם מסוגלים להגיע למתקני השתייה בתכיפות מספקת, ואם קיימת תנועת האוויר בכל חלקי הלול ובגובה הנכון. כל שיכולים התרנגולים לעשות הוא להתנשם (המקור הפתוח של תרנגולי ההודו מעיד על כך) ולשתות במידת האפשר. וכך נראים תרנגולים שותים בפרסומת לטפטפות שתייה:

פורסם במקור: זכויות בעלי-חיים השבוע 200, 29.4.2005.