מה גורם ל"תרנגולות משוטטות" לשוטט?
לולי מרעה חופשי בתעשיית הבשר: כיצד משתמשות התרנגולות בחצר?
ללא תנועה
לפני כשנתיים ביקרו שניים מפעילי אנונימוס בלול אורגני בכפר-יהושע, שמוחזקים בו תרנגולים עבור תעשיית הבשר. בהתאם לדרישת התקן האורגני, לתרנגולים הייתה גישה לחצר פתוחה (בתעשיית הבשר המרכזית העופות כלואים אך ורק בתוך מבנה סגור) אולם העופות כלל לא ניצלו את החצר, שהייתה חשופה לגמרי מצמחייה. גם כאשר הלולן התאמץ להוציאם, העופות נראו אפתיים ומיעטו מאוד לזוז בהשוואה לתרנגולות הפעלתניות בלול האורגני הסמוך, מן הזן המנוצל בתעשיית הביצים. נראה היה כי תרנגולים מזן זה, שעבר ברירה מלאכותית כדי שהעופות יגדלו במהירות רבה ויפתחו בשר על חשבון שאר מערכות הגוף, אינם מסוגלים לזוז גם אם ניתנת להם אפשרות כזו. מדובר בתופעה ידועה: בדו"ח של הוועדה המדעית לבריאות בעלי-חיים ורווחתם (נציבות אירופה, 2000) נכתב שהתרנגולים בתעשיית הבשר כיום נבררו כך שאינם רוצים עוד לזוז. להנחה זו, שהתרנגולים אינם רוצים (או אף אינם מסוגלים) לזוז, עלולה להיות השלכה מסוכנת: אם אנשים ישתכנעו שבמצב הנוכחי התרנגולים אינם יכולים להפיק תועלת מחצר פתוחה, לא יספקו להם חצר כזו.
המחקר
לולים עם חצר נדירים ביותר בתעשיית הבשר בישראל, אך בבריטניה ובמדינות אירופיות נוספות יש לא מעט לולים כאלה. צוות מאוקספורד בראשות אחת מן החוקרות הוותיקות והחשובות בעולם בתחום רווחת בעלי-חיים, מריאן סטמפ דוקינס, פרסם לאחרונה מחקר מרתק וחלוצי בנושא. המחקר נערך בבריטניה, בשבעה לולים אורגניים דומים מאוד זה לזה, כולם מחולקים לשתי חצרות פתוחות שבתוכן מבנה עם תאורה, מזון, שתייה, בקרת אקלים וכו'. בכל מבנה כזה הוחזקו עשרים אלף תרנגולות, לא מן הזן המנוצל בלולי בשר רגילים – שם נשלחים העופות לשחיטה בגיל שישה שבועות ואף פחות מכך – אלא מזן "טבעי" וחסון מעט יותר, שגדל לאט יותר. את התרנגולות הללו הורגים בגיל 56 יום. החוקרים שבו ללולים בעונות שונות וסקרו ארבעים להקות – כל להקה במשך יום מלא אחד – וספרו (בעזרת תצלומים) כמה תרנגולות נמצאות בחוץ בכל שעה.
לפי בחירת הציפורים
לכאורה זהו מחקר פשוט מאוד, אך למעשה הצוות מאוקספורד הצליח להתגבר על לא מעט דעות קדומות. למשל, במחקר משנת 1994 נתנו החוקרים לעופות לצאת לחצר במשך שעה אחת ביום בלבד, לפני הצהרים. מי שמכיר/ה מעט ציפורים בטבע עשוי/ה להתפלא על כך, שכן רוב ציפורי היום אינן פעילות ביותר בשעות אלה ולכן צפוי היה שימעטו לצאת לחצר. החדשנות במחקר בראשות דוקינס היא הניסיון לעקוב אחר בחירות שביצעו התרנגולות מול מגוון האפשרויות הגדול ביותר שקיים במשק אורגני, בשיטות שמקובל להשתמש בהן למחקר באוכלוסיות של ציפורים בטבע. הנחת החוקרים הייתה שלציפורים יש העדפות משלהן, ובמקום לכפות עליהן לפעול בתנאי ניסוי מבוקרים יש לעקוב מרחוק אחר הבחירה שלהן. "אנו מקווים ששיטה זו תאומץ כמכשיר למדידות רווחה בלתי פולשניות ובלתי מפריעות", נכתב במאמר.
יוצאים לחצר!
לפני שנפנה לממצאים יש להבהיר שגם במשקים האורגניים שנחקרו נהוגות הגבלות רבות על היציאה לחצר. בשבועיים הראשונים לחיי האפרוחים לא מאפשרים להם לצאת כלל; בשבועיים הבאים מאפשרים להם לצאת ל"מרפסת" – אגף בתוך המבנה, שאחד מקירותיו החיצוניים הוא רשת פלסטיק, כלומר האפרוחים יכולים לראות את החצר ולנשום אוויר צח. רק לאחר מכן פותחים דלתות לחצר במשך היום. המחקר נערך בשלב זה בחיי האפרוחות (במקרה שלפנינו מדובר בנקבות). ואלה הן התוצאות: בשעות היום שהו בחוץ בו-זמנית כמה מאות עופות בממוצע – מספר קטן. בקיץ (האנגלי! בישראל יהיו ודאי תוצאות שונות) העופות יצאו הרבה יותר מאשר בחורף – פי שבעה. כצפוי, בשעות הבוקר ואחר-הצהרים הם יצאו הרבה יותר מאשר בצהרים. ההפתעה הגדולה הייתה התנהגותם לאחר השקיעה; החוקרים ציינו שרבים ממנהלי הלולים התעניינו מאוד בהתנהגות העופות וברווחתם, ולכן השאירו להם את דלתות הלול פתוחות לחצר מעבר למינימום הנדרש בתקן האירופי ללולים אורגניים (8 שעות). כך בחרו עופות רבים לצאת דווקא בשעות בלתי מקובלות בעיני בני-אדם (עמ' 155):
מבוקשים: עצים
גם הרכב הצמחייה בחצרות השפיע מאוד על נטיית התרנגולות לצאת לחצר. לעיניים האנושיות, חצר פתוחה עם מרעה בעשב נראית כמקום סביר. אך לא כך בעיני התרנגולות. בחצרות חשופות מצמחייה הן מיעטו לצאת, ואלה שיצאו נותרו בקרבת המבנה. התרנגולות העדיפו סביבת עצים ושיחים, והרבו לצאת רק בתנאים אלה. תרנגולות רבות אף העדיפו לעמוד ב"מרפסת" ולהביט החוצה מבלי להסתכן ביציאה לשטח הפתוח, אם העצים היו רחוקים מהן. בכך נראה שהן שמרו על הנטיות הטבעיות של תרנגול בנקיבה (עוף היער הבורמזי האדום או תרנגול בר אדום – הוא המין שתרנגולי הבית בויתו ממנו). תרנגולי בנקיבה חיים בין סבכי במבוק, וכאשר הם יורדים לרעות על הקרקע, כל סימן לסכנה מבריח אותם לסבך. בתוך הלולים הסכנה העיקרית לעופות נשקפת מבני-אדם, אולם אפילו שם נותר יתרון לאינסטינקט הקדום, מאחר שבשטח הפתוח תרנגולות הותקפו לא פעם על-ידי עורבים, לעתים עד מוות.
מסקנות
מובן מאליו: המחקר של הצוות מאוקספורד אינו עוסק בזכויות בעלי-חיים וכל עניינו הוא שיפורים קטנים בחיי ציפורים לפני הריגתן. הלולים האורגניים, משופרים ככל שיהיו לעומת לולים רגילים, אינם מספקים לעופות תנאים טובים באמת, ובסוף הדרך אורבים לעופות חטיפה, דחיסה למשאיות והרג תעשייתי. מגבלה אחרת של המחקר – טכנית, הפעם – היא חוסר ההתייחסות להעדפות אישיות של תרנגולות: ודאי יש תרנגולות שהיציאה החוצה חשובה להן ביותר, בעוד אחרות לא ייצאו כלל במשך כל ימי חייהן הקצרים. בהכירנו במגבלות אלה של המחקר, כדאי לראות את יתרונותיו:
- המחקר תורם בלימת המגמה המסוכנת של התכחשות לצורך של עופות בתעשיית הבשר בחצר פתוחה: התברר שהם אכן זקוקים לחצר (וזאת, יש לזכור, כשסיפקו להם מזון רק בתוך המבנה!) גם אם הם פעילים פחות מעופות מזנים חסונים יותר.
- המחקר כולל שתי המלצות טכניות חשובות העשויות להשפיע על עתיד העופות בלולים אורגניים: לפתוח את הגישה לחצר בכל שעות היממה ולטעת עצים ושיחים בחצרות.
- מוקד של עניין במחקר הוא העדפותיהם של העופות; ההעדפות זוהו על בסיס התבוננות בבחירה שביצעו אותם עופות בין אפשרויות מגוונות, ולא מתוך הסתמכות על ניסויים מוגבלים או על מה שנראה נוח לעיניים אנושיות בלבד. ככל שחוקרים יפתחו יותר התעניינות כזו בבחירתן העצמאית של החיות, כן עשויה גישה זו לחלחל לתוך התעשייה.
פורסם במקור: זכויות בעלי-חיים השבוע 124, 14.11.2003.
