מנוחה אחרונה לפרות הקורסות

בדף זה: המאבק למען חיות קורסות בארצות-הברית (2004)  ספגת המוח בארצות-הברית (2004)  חקירת HSUS במשחטה בקליפורניה (2008) 

המאבק למען חיות קורסות בארצות-הברית

מהי "חיה קורסת"?

חיה קורסת (downed animal) היא חיה שאינה מסוגלת לעמוד או ללכת בכוחות עצמה. רבות הן הסיבות לקריסה: מחלות, פציעות, צמא או רעב, הלם וחולשה כללית. במשקים חקלאיים קורסות חיות מכל המינים. חיות שעברו ברירה מלאכותית לתעשיות הבשר קורסות בגלל עומס הבשר על גבי שלד ומערכת לב-ריאות קטנים מדי. פרות שנבררו לייצור מוגבר של חלב ותרנגולות שנבררו לייצור מוגבר של ביצים קורסות עם התדלדלות מאגרי הסידן בגופן, אשר הופרש לייצור החלב או קליפות הביצים.

ה"טיפול" בחיות קורסות

לעופות שקרסו אין ערך כלכלי ונהוג לזרוק אותם לגווע. יונקים גדולים, לעומת זאת, מובלים בדרך-כלל למשחטה. ההמתנה והמסע למשחטה עלולים לארוך ימים, שבמהלכם אין החיה מקבלת מזון ומים או מסוגלת להגיע אליהם. אף על-פי שאינה מסוגלת ללכת נוהגים הפועלים "לשכנע" אותה באמצעות הכאה במוטות, בעיטות והלם חשמלי. בסופו של דבר מזיזים אותה בכוח, וככל שהחיה כבדה יותר כך הגרירה פוגעת בה יותר: קושרים אותה בשרשרת או בחבל, לעתים ברגל אחת, וגוררים אותה על הקרקע, או שדוחפים אותה באמצעות בולדוזר או מלגזה (עדויות לכך יש גם מישראל). חיות רבות גוועות לפני הגיען למשחטה. שיטה זו הייתה נהוגה בארצות-הברית בקנה-מידה עצום – 190-130 אלף פרות בשנה (אין בידינו מידע על חיות ממינים אחרים). כל זאת אף על-פי שחיות קורסות רבות, עשויות להחלים אם יינתן להן טיפול הולם. אולם בעיני חקלאים אמריקאים (ויש להדגיש – בישראל המצב דומה) טיפול הוא מותרות ואילו הרג החיות הוא "המתת-חסד".

פרה שקרסה מועמסת באלימות למשאית הובלה

השיקול הכלכלי

הסיבה לגרירת חיות קורסות למשחטה היא ערך גופן כבשר. למעשה, מדובר בערך נמוך למדי. לפי עדותו של רופא בקר מקליפורניה, הפרות הקורסות נמכרות במחירים זעומים, בהשוואה למחירן של פרות בריאות. למרות זאת, רק לאחר איסור על שיווק פרות קורסות לבשר לצריכת אדם במחוז שהווטרינר עבד בו החלו רפתנים להתעניין בטיפול בפרות הקורסות ובטיפולים מונעים – וגילו שהמאמץ משתלם מבחינה כלכלית. זהו שיקול חשוב מאחורי המאבקים שמנהלים ארגונים להגנה על חיות, בבקשם לאסור שיווק בשר חיות קורסות למאכל אדם: לא זו בלבד שתקופת עינוין של חיות קורסות תתקצר כי יהרגו אותן מהר יותר אלא גם לחקלאים יהיה מלכתחילה תמריץ כלכלי לטפל טוב יותר בחיות כדי למנוע מהן לקרוס.

הִילדה

את המאבק למען חיות קורסות בארצות-הברית מנהיג הארגון Farm Sanctuary, המונה למעלה ממאה אלף חברים והמנהל מקלטים ל"חיות משק" פגועות. הכבשה הילדה הייתה החיה הראשונה שהצילו אנשי הארגון. היה זה בשנת 1986, כשפעילים מצאו את הילדה, מכוסה בזבובים וברימות, בראש ערמת כבשים מתות ומרקיבות במכלאות לנקסטר (המחזיקות חיות לפני שחיטה) בפנסילבניה. הכבשה הרימה את ראשה וניצלה. לאחר עשרים דקות במרפאה וטרינרית היא כבר עמדה לשתות ולאכול, והסתבר שהייתה "בת מזל" כי התמוטטה בגלל תנאי ההובלה הקשים ולא בגלל מחלה או פציעה. הפעילים ביקשו לתבוע את המכלאות על התאכזרות לחיות, אולם רשויות החוק הודיעו להם שהשלכת חיות בעודן בחיים היא "פרקטיקה חקלאית נורמלית" ואין עילה לתביעה. הפעילים שבו למכלאות לנקסטר וגילו שבכל שבוע מושלכות שם חיות בעודן בחיים, נותרות למות ברעב. מאות מקרים כאלה תועדו, ועשרות חיות ניצלו והפכו את Farm Sanctuary לארגון המתמחה בהצלת "חיות משק". רק לאחר שהשיג הארגון חשיפה תקשורתית נרחבת הכריזה הנהלת המכלאות שמעתה יהרגו באופן "הומאני" כל חיה קורסת. אולם בשטח שבו הפועלים להזניח חיות קורסות. כשהתגלתה פרה גוססת השוכבת במכלאות, הגיש הארגון תביעה נגד המכלאות – וניצח. הייתה זו הפעם הראשונה בארצות-הברית שמוסד מסוג זה הורשע בהתאכזרות לחיות. הילדה חיה בכל תקופת המאבק ונפטרה בשנתה בספטמבר 1997, בשיבה טובה.

הילדה, לפני (במכלאה) ואחרי (בחוות ההצלה)

הצעת החוק

ב-1992, בעקבות מאמצי Farm Sanctuary, הוצג לראשונה בקונגרס האמריקני "חוק הגנת חיות קורסות" (Downed Animal Protection Act). הצעת החוק מתייחסת לטיפול "הומאני" בחיות (במובן של הרג ללא כאב). נאמר בה (סעיף 5), שכאשר החיה אינה מסוגלת ללכת או לעמוד בכוחות עצמה, חובה על הגוף האחראי עליה (סוחר, בעל מכלאה, משחטה וכדומה) "לבצע בה באופן מיידי המתת-חסד הומאנית" – כלומר לגרום לה אובדן הכרה מיידי ולהרוג אותה כשאינה שרויה בהכרה. כמו כן, חל איסור להוביל חיה במצב זה כאשר היא שרויה בהכרה, וחובה לוודא שהיא אינה שרויה בהכרה עד מותה. הצעת החוק הועלתה והוכשלה פעמים אחדות. ההכשלה האחרונה אירעה ב-9.12.2003, בישיבת ועדה משותפת של בית הנבחרים והסנאט, לאחר שההצעה עברה בסנאט ונכשלה בבית הנבחרים ברוב זעום (202-199). יש לציין כי במקביל למאמצים ברמה הפדרלית הוגשו הצעות חוק דומות במספר מדינות בארצות-הברית. בשנת 1995 עבר בקליפורניה חוק האוסר גרירה, דחיפה, החזקה ומכירה של חיות קורסות. בשנת 2003 עבר באורגון חוק, האוסר מסחר בחיות קורסות.

כיווני פעולה אחרים

ב-1998 פנה הארגון Farm Sanctuary למִנהל המזון והתרופות ולמשרד החקלאות בבקשה לאסור שיווק לצריכת אדם של כל החיות הקורסות, כשהטענה המרכזית היא שאלה הן חיות חולות העלולות להעביר מחלות לבני-אדם. משרד החקלאות סירב לבקשה, וספג התקפה מכיוון אחר, כשבשנת 2001 הפכה בקשת Farm Sanctuary לתביעה משפטית. משרד החקלאות הביא לביטול התביעה על בסיס פרטים משפטיים טכניים, והארגון מיהר להשיג מידע על חיות קורסות לפי חוק חופש המידע. הנתונים שנחשפו הוכיחו כי רוב החיות הקורסות שנשלחות למשחטות שבפיקוח משרד החקלאות אושרו לצריכת בני-אדם, וביניהן המוני חיות חולות – למשל, בהפטיטיס (דלקת בכבד), בדלקת ריאות, בנמק ובלימפומה (סרטן בבלוטות הלימפה). במקביל לכך, נראה כי אנשי משרד החקלאות עצמם לא האמינו בדברי ההרגעה שהפיצו: בשנת 2000 אסר המשרד לשווק את בשרן של חיות קורסות לארוחות-צהריים בבתי-ספר. באווירה זו הפך בדצמבר 2003 בית-המשפט לערעורים את החלטת קודמיו וחידש את התביעה נגד משרד החקלאות – כמעט במקביל לגילוי הפרה הנגועה בספגת המוח.

בזכות הפרה מוושינגטון

ב-23.12.2003 אובחנה פרה שנשחטה במדינת וושינגטון כנגועה בספגת המוח. שרת החקלאות, בניסיון לעצור את התמוטטותו הכלכלית של ענף הבקר בארצות-הברית, הכריזה לאחר שבעה ימים בלבד על תקנות המחייבות לבצע את מה שסירב משרד החקלאות להחליט במשך שנים: איסור על שיווק בשר פרות ופרים שקרסו למאכל אדם (במשחטות שבפיקוח פדרלי – השוחטות את רובן הגדול של החיות במדינה). התקנה בהחלט אינה זהה לחוק ההגנה על חיות קורסות, אך היא עושה את העבודה הבסיסית: חסימת המניע הכלכלי להובלת חיות קורסות ויצירת תמריץ כלכלי לטיפול טוב יותר בחיות מלכתחילה.

פורסם במקור: זכויות בעלי-חיים השבוע 132, 9.1.2004.

דצמבר 2003: ספגת המוח הגיעה לארצות-הברית

סיפור חיים קצר

לפרה שאחראית למשבר – בעל כורחה – אין שם, ואפילו המספר שלה אינו ידוע. אך כמה עובדות כבר ידועות על חייה ומותה. היא מזן הולשטיין שעבר ברירה מלאכותית אינטנסיבית לייצור מוגבר של חלב. היא נקנתה באוקטובר 2001, כנראה במרכז מדינת וושינגטון (צפון מערב ארצות-הברית), ומשם הועברה לחוות Sunny Dene שבמחוז מאבטון (Mabton). בחווה זו מוחזקות 4,000 פרות בבעלותו של וטרינר בשם ביל וואברין. את הפרה ניצלו עובדיו של וואברין להפקת חלב – היא המליטה תוך זמן קצר והחלב החל להישאב מגופה. במהלך תקופה זו אכלה הפרה מזון נגוע שמעורבים בו חלקי גוף של חיות נגועות. אולם על כך עדיין לא ידוע דבר במדויק.

סיפור מוות ארוך

לקראת גיל ארבע או ארבע וחצי עברה הפרה המלטה עם סיבוכים ולא התאוששה. מבנה גופה המעוות מברירה מלאכותית, משטר החליבות האינטנסיבי ותנאי הרפת הכריעו אותה. היא איבדה את יכולתה ללכת ואפילו לעמוד. דינה נגזר – שחיטה. ב-9 בדצמבר, 2003, הובלה הפרה לחברת הבשר ורנר מוזס לייק. הווטרינר הרשותי בדק אותה ואישר לשחוט אותה למאכל אדם. הפרה נשחטה. לאחר מותה זוהו אזורי מוגלה ודימום באגן שלה.

לאחר מותה גם נלקחו ממוחה של הפרה ומחוט השדרה שלה דגימות ונשלחו למעבדה באיוווה. במקביל לכך נשלחו שרידי גופה לשני מפעלי בשר, ושם אבדו עקבותיהם. מניחים שחלק מהם עבר עיבוד והפך למזון לעופות או לחומר גלם לסבונים. חלק אחר נשלח למאכל אדם, ככל הנראה נטחן ועורבב בבשר פרות אחרות – ונאכל על-ידי אנשים, כנראה בתור המבורגר.

13 יום לאחר מות הפרה הגיעו תוצאות מהמעבדה: ספגת המוח (BSE ,bovine spongiform encephalopathy), "פרה משוגעת", הגורם המשוער לווריאנט החדש של מחלת קרויצפלד יאקוב בבני-אדם. תוך יומיים-שלושה נעצר רוב הייצוא של בשר בקר מארצות-הברית. המשחטה מנעה "באופן וולונטרי" שיווק של חמישה וחצי טון בשר בקר – שרידי הפרה הנגועה ועוד 19 פרות שנשחטו לידה. דגימה ממוח הפרה נשלחה לבדיקה בבירת ספגת המוח העולמית, אנגליה. העדר במאבטון הוכנס להסגר ומאיימים לשחוט אותו אם המעבדה האנגלית תאשר את ממצאי המחלה. שרת החקלאות של ארצות-הברית הודיעה שהיא תמשיך לאכול בשר בקר כרגיל.

קרויצפלד יאקוב

כ-150 איש (כ-140 מהם בבריטניה) מתו ממחלת קרויצפלד יאקוב מאז שהתגלתה מגפת ספגת המוח בבריטניה, ב-1986. כ-150 אלף פרות ופרים נגועים זוהו בבריטניה, ו"רופאו" בשיטה המקובלת: השמדה. שיעור החולים הקטן אינו עוצר את ההיסטריה מול הפרה האחת. מחלת קרויצפלד יאקוב קשורה בפעולה של חלבונים בשם פריונים, המחוררים את המוח וגורמים למוות ממושך ואיום. ההיסטריה הציבורית נובעת במידה רבה מחוסר אמון בהבטחות שמשחררות הרשויות. והנה כמה סיבות טובות לכך:

• מי עוד אכלה בשר? ההנחה שרק פרה אחת אכלה מזון מזוהם נראית בלתי סבירה בעליל. הרבה יותר סביר להניח שכל העדר נחשף לאותו מזון, וודאי עדרים רבים אחרים.
• בדיקות אקראיות. לפי עדות משרד החקלאות האמריקני (שיש המפקפקים גם בה), בשנת 2002 נבדקו כ-20,500 פרות ופרים לזיהוי ספגת המוח. זאת לעומת יותר מ-35 מיליון שנשחטים למאכל אדם בשנה.
• סכנת מזון נגוע. רק בשנת 1997 אסר משרד החקלאות להשתמש בשרידי חיות להזנת בקר. איסור לחוד ומעשים לחוד, כפי שמודים פקידי המשרד עצמם. עד 2001 הייתה האכיפה עלובה, וגם כיום היא אינה מושלמת.
• רק המוח והשדרה? הרשויות ו"יצרני" הבשר טוענים בלהט שמערכת העצבים המרכזית עלולה להיות מסוכנת למאכל, אך אכילת שרירים בטוחה. אולם פטריק בוסק, מומחה למחלת קרויצפלד יאקוב מאוניברסיטת קולורדו, ערך ניסויים בעכברים ומצא חלבונים נגועים בשריריהם. כרגיל – הניסוי נראה מיותר משום שגם ממצאים מבני-אדם חולים הראו שהפריונים מצטברים בשרירים. וחשוב יותר – גם אם הפריונים מרוכזים במספר מקומות בגוף, אין דרך בטוחה למנוע מהם להתפזר במשחטה בתוך שרידי החיה המתה. סקר ממשלתי משנת 2002 מצא ששרידים מתוך מערכת העצבים המרכזית נמצאו במוצרי בשר ב-74 אחוזים מכלל המפעלים שנבדקו.

מלבד בקר

לא רק פרות ובני-אדם חולים בספגת המוח. המחלה זוהתה עד כה במינים רבים של יונקים, וביניהם כבשים ואיילים. איילים חולים (מחלתם נקראת chronic wasting disease) נמצאים ברחבי קנדה וארצות-הברית, ובשנים הקרובות יתברר אם הם זכו לנקמה עצובה לאחר המוות – בציידים שהרגו ואכלו אותם. בפברואר 2003 גילה צוות חוקרים גרמני פריונים בדגים, לאחר שכבר זוהו בעופות. עם זאת, עדיין לא יודעים אם דגים, זוחלים ועופות חולים בספגת המוח. לכן מותר לחקלאים בארצות-הברית להאביס בקר בשרידי עופות, ולהאביס עופות בשרידי חיות אחרות, כולל בקר. במאי 2003 התעורר מנהל המזון והתרופות האמריקאי לפעול להגבלת המרכיבים המותרים במזון לכלבים, לאחר ששרידי בקר נגועים התגלו במזון יבש לכלבים (עוד סיבה להזין אותם במזון ממקור צמחי). בבריטניה ובאירופה התופעה מוכרת יותר: באוגוסט דווח כי זוהו 89 מקרים של ספגת המוח בחתוליים – לא רק בחתולי בית אלא גם בחתולים גדולים רבים בגני חיות. ולבסוף, אם החיות אינן אוכלות זו את זו, תחקיר של ה-BBC במאי 2003 חשף כי בבריטניה משווקים בשר חזירים ותרנגולים שהוזרק להם חלבון של בקר (אמנם, לא נטען שהחלבון נגוע). החשיפה הייתה גם בבשר כשר בשחיטה הפולחנית המוסלמית (חלאל).

מתה למען עולם טוב יותר

הפרה מוושינגטון חיה ומתה בייסורים. עם זאת, ייתכן שמחלתה תמנע מפרות אחרות להיוולד למעגל דומה של ייסורים, או לפחות למות בגסיסה ממושכת. הפרה החולה הייתה אחת מתוך 130 עד 190 אלף "פרות קורסות" בשנה בארצות-הברית. עד כה, הניסיונות לקדם חקיקה שתאסור את עיבוד גופן למזון לבני-אדם נכשלו כמעט תמיד – ה"יצרנים" טוענים כמובן שהם משתמשים רק בפרות פצועות ולא בפרות חולות. אך מקרה הפרה מוושינגטון יעורר ודאי ספקנות ציבורית ביחס להכרזות אלה, ויש לקוות לחקיקה שתקל במשהו על גורלן של הפרות הפצועות והגוססות בימיהן האחרונים. ואולי אף חשוב מכך: ייצוא בשר הבקר מארצות-הברית, הכולל כעשרה אחוזים מכלל "ייצור" בשר הבקר שם, נמצא כעת בקיפאון; טייוואן וסינגפור כבר הכריזו שאם הבדיקות מאנגליה יהיו חיוביות, הן יפסיקו את הייבוא מארצות-הברית למשך שש-שבע שנים. ואם המשבר יהיה ממושך דיו, יותר אמריקאים יעברו לצמחונות ופחות חיות יורבעו לחיים קצרים וכואבים.

פורסם במקור: זכויות בעלי-חיים השבוע 130, 26.12.2003.

עדכונים נוספים (2004)

סיפור חייה העגום של הפרה הנגועה בספגת המוח ממשיך להתגלגל. עדיין לא ידוע היכן נולדה, אך משערים שהגיעה מאלברטה, קנדה, כאחת מ-74 פרות שהובלו לתעשיית החלב בארצות-הברית. לפי המידע מארצות-הברית, הפרה הייתה בת ארבע או ארבע וחצי כשהרגו אותה, ואילו המידע מקנדה מצביע על כך שהייתה בת שש וחצי. כעת מבקשים לאמת את הממצאים בבדיקות DNA, ובמקביל לכך מנסים להתחקות אחר עקבותיהן של 73 הפרות הנותרות מעדר זה. לפרה הנגועה יש צאצא חי אחד, שנמצא עם העדר שלו בהסגר. הפרה הנגועה אכלה שרידי חיות בקנדה, ככל הנראה, אולם לא ידוע עדיין אם המזון יוצר בארצות-הברית או בקנדה.

בארצות-הברית נרשמה ירידה תלולה במחירי הבקר החי, והקשר של הפרה הנגועה עם קנדה צפוי להשפיע על המסחר בין שתי המדינות. בחצי השנה שלאחר גילוי מקרה ספגת המוח בקנדה (מאי 2002), הפסידה התעשייה 3.3 מיליארד דולר בעקבות ההסגרים.

בעקבות גילוי ספגת המוח ("פרה משוגעת") במדינת וושינגטון ב-23.12.2003, אסרו יותר מארבעים מדינות ייבוא בשר בקר מארצות-הברית. כ-37,000 טון בשר בקר קפוא ומצונן ממתינים בנמלים בארצות-הברית ללא דורש; 46,200 טון של בשר בקר, שנותרו בנמלים במדינות שונות או בים, יוחזרו כמעט כולם לארצות-הברית. חלק משרידי הבקר יתקלקל וחלק ישמש להכנת מזון לחיות מחמד או לייצור מוצרי לוואי.

ניסיון משרד החקלאות להציג את המחלה כאירוע נקודתי ממשיך להסתבך. לפחות 110 פרות שהיו בסיכון ללקות בספגת המוח (הן אכלו מאותו מזון) נשחטו ונשלחו לעיבוד למאכל אדם, אך במשרד אומרים שאין לצרכנים סיבה לדאוג. משרד החקלאות מתכוון להרוג 129 פרות מהמשק שהפרה הגיעה ממנו.

באזור המשק הנגוע, יש התארגנויות אזרחים נגד שיווק מוצרי חלב הקשורים במשק זה.

ב-26.1.2004 הכריז מִנהל המזון והתרופות של ארצות-הברית (FDA) על צעדים חדשים למניעת התפשטות ספגת המוח (BSE, "פרה משוגעת"): איסור על הזנת בקר בפסולת עופות, שאריות ממסעדות ומוצרי דם. האיסור על שימוש בפסולת עופות מהווה הכרה בסכנת הקשר שבין עופות לספגת המוח. המדובר ברפד (מצע) של לולים, המכיל, בין השאר, הפרשות של עופות ונוצות.

מבין 81 הפרות שנכנסו מקנדה לתעשיית החלב של ארצות-הברית בספטמבר 2001 – העדר שבתוכו הגיעה גם הפרה הנגועה – זוהו עד כה 28. במנהל המזון והתרופות אין מצפים לזהות היכן נמצאות כולן.

פורסם במקור: זכויות בעלי-חיים השבוע 131, 133, 135, 30-2 בינואר 2004.

החקירה במשחטת הולמארק בקליפורניה

איך זה התחיל?

בארצות-הברית קיים "חוק לשיטות שחיטה הומאניות", שהמשחטות מתעלמות ממנו בחסות משרד החקלאות (USDA). ב-23.12.2003 נחשף לראשונה בארצות-הברית גילוי פרה הנגועה בספגת המוח ("הפרה המשוגעת"). בעקבות הבהלה שנוצרה מיהרה שרת החקלאות להודיע ששחיטת "פרות קורסות" למאכל אדם נאסרה לחלוטין. המדובר בפרות שאינן מסוגלות ללכת או לעמוד בכוחות עצמן. החולשה שלהן, או פציעות שנגרמו בגללה, עלולות לנבוע מספגת המוח. אבחון המחלה על-ידי וטרינר במשחטה אינו אפשרי, וסילוק כל הפרות שקרסו ממסלול ההרג ועיבוד הבשר למאכל אדם נחשב כאמצעי בטיחות בסיסי לצרכני הבשר. האיסור עוגן בתקנה זמנית ב-12.1.2004 והחזיק מעמד עד יולי 2007, אז הפך USDA את האיסור לתקנה קבועה, בשינוי "קטן": האיסור על שחיטת פרות שקרסו כבר אינו גורף. תחת זאת הן צריכות לעבור בדיקה של מפקח מטעם USDA שיחליט בכל מקרה לגופו; ואם פרה קרסה לאחר הבדיקה, אין עוד איסור מפורש להביאה לשחיטה הרגילה. אם האיסור הגורף עודד את המשחטות להרוג פרות במקום קריסתן, הרי שהפרצה בתקנה מחזירה את התמריץ הכלכלי לטלטל את הקורסות: להעמיד אותן על הרגליים בכוח עבור בדיקת המפקח או לגרור אותן על הקרקע למתקן השחיטה הרגיל.

בעקבות הפרצה בתקנה יצא הארגון HSUS לבדוק מה קורה במשחטות. הבחירה במשחטת Hallmark/Westland Meat Packing Co שבדרום קליפורניה הייתה אקראית. חוקר סמוי מטעם HSUS התקבל שם לעבודה בהעברת בקר מהמכלאות למתקן השחיטה. במשך שישה שבועות בחודשים אוקטובר-נובמבר 2007 הוא צילם כשעה מדי יום במצלמה נסתרת ודיווח בכתב על מה שראה.

שוק חשמלי בראש בניסיון להצעיד פרה שקרסה ברכב הובלה. (כל התמונות בכתבה צולמו על-ידי חוקר HSUS במשחטת הולמארק/ווסטלנד) 

ממצאי החקירה

אפשר לסכם במשפט אחד את מה שראה החוקר במשחטת הולמארק/ווסטלנד: התעללות שגרתית בפרות שקרסו, שמטרתה להעמיד פרות על הרגליים ולגרום להן ללכת בבדיקה, או לגרור אותן לשחיטה לאחר הבדיקה. מדובר אפוא לא בהתפרצות סדיסטית אלא בעינוי מחושב שמטרתו להפיק רווחים מגוף הפרות, תוך ניצול הפרצה בחוק. הסרטונים שהפיץ HSUS באינטרנט מכסים, כמובן, רק חלק זעיר מכלל התיעוד. החוקר הדגיש שההתעללות בפרות הקורסות הייתה יומיומית. לפניכם סיכום האירועים השגרתיים שראה:

• פרות שקרסו נקשרו ברגלן למלגזה באמצעות שרשרת ונגררו על הקרקע. בסרטונים אפשר להתרשם מהמשקל העצום שתלוי על רגל אחת (נראה בלתי סביר שהרגל לא תישבר תחת לחץ כזה, אם כי הדבר לא מוזכר בדיווחים; הגרירה על הבטון ודאי גם גורמת שפשפות עמוקות). הפרות הנגררות נראות סובלות קשה.
• פרות הורמו באוויר על-ידי המלגזה ולאחר מכן נפלו מהלהבים או שהנהג שמט אותן על משטח הבטון.
• פועל שנהג במלגזה נגח בפרות באמצעות להבי המלגזה כדי לדחוף אותן וכדי להכות בהן שיקומו. איכות הסרט לא מאפשרת לראות את השפעת הנגיחות, אך הן נראות חזקות, מכאיבות ביותר ואולי פוצעות ושוברות עצמות. נהג המלגזה גם דרס פרות.
• פועל בעט בפרות בפניהן והכה בהן במחבטי עץ בראש ובעיניים. למרות המכות, רבות מהפרות נותרו שוכבות – הן לא היו מסוגלות לקום.
• פועל פגע באמצעות שוקר חשמלי בפרות בכל גופן, ובמיוחד בפנים ובעיניים שלהן. הן הגיבו בגעיות כאב אך לא הצליחו לברוח. במקרים מסוימים, ריבוי השוקים החשמליים גרם לפרה להתמוטט.
• חיות פצועות הושארו בתוך המעבר הצר לשחיטה, ופועל דחף לשחיטה פרות אחרות שנאלצו לרמוס את הפצועה.
• חלק מהפרות לא הצליחו לעמוד לגמרי ונותרו על ברכיהן. הפועל הכריח אותן באלימות לגרור את עצמן לשחיטה על הברכיים.
• פועל הזרים מים בלחץ גבוה במשך דקות רצופות לתוך אפן ופיהן של הפרות כדי לגרום להן לחוש שהן טובעות ולעורר אותן בכך לבעוט ברגליהן ולעמוד.

מפקח מטעם USDA כמעט שלא ראה את החיות בעודן בחיים. הוא הגיע לאזור זה פעם-פעמיים ביום, בשעות קבועות וצפויות. הבדיקה שביצע הייתה שטחית מאוד – הוא בחן בו-זמנית 35-30 פרות שעברו לפניו, סימן את אלה שאינן מסוגלות לעמוד ואישר את השאר לשחיטה.

במהלך החקירה הסתבר שלהולמארק/ווסטלנד יש היסטוריה ארוכה של התעללות מתועדת בחיות שקרסו. כבר ב-1993 ערך הארגון Farm Sanctuary חקירה סמויה במקום, וב-1996 ו-1997 הגיש ארגון מקומי שלוש תלונות למשרד החקלאות. ב-2005 היה זה משרד החקלאות עצמו שהאשים את המשחטה בטיפול לקוי בחיות. למרות כל זאת, לא ננקטו צעדים נגד המשחטה. במהלך החקירה הסתבר גם שמשחטת הולמארק/ווסטלנד היא ספקית בשר הבקר השנייה בגודלה בארצות-הברית לתוכניות המזון הפדרליות – הכוללות בעיקר ארוחות לבתי-ספר, בנוסף למוסדות אחרים ולמשפחות מעוטות יכולת.

נהג מלגזה דוחף פרה באמצעות להבי המלגזה. הוא לה מצליח להכניס את הלהבים מתחת לגופה אלא מפיל אותה, מגלגל אותה וממשיך לנגוח בה באמצעות הלהבים. 

החשיפה

ב-30 בינואר 2008 חשף HSUS את ממצאי החקירה. HSUS הוא הארגון הגדול ביותר להגנה על בעלי-חיים, המייצג למעלה מ-10 מיליון חברים, והשפעתו ניכרת בהתאם לכך. החשיפה נערכה במידה לא מעטה מנקודת-מבטם של צרכני בשר מודאגים – וזהו ודאי חלק מהמפתח להשפעתה הציבורית. הסיקור התקשורתי היה עצום; ואפילו מועמדים לנשיאות ארצות-הברית ניצלו את ההזדמנות להבטיח רפורמה במשחטות (אם כי שר החקלאות העדיף לטייח בתירוץ הרגיל שמדובר ב"תקריות מבודדות"). ההתעללות עצמה אמנם קיבלה חשיפה וגונתה, אך העניין המרכזי בתקשורת היה החשש לבריאותם של ילדי בתי-הספר. החשש אינו רק מספגת המוח אלא גם מזיהום חיידקים, כגון E. coli O157:H7, סלמונלה ואנתרקס – חיות קורסות, שהתפלשו בזבל, נגררו על הקרקע ונפצעו, חשופות במיוחד לזיהומים אלה.

מלגזה גוררת פרה הקשורה ברגלה. גוף הפרה מתהפך על הרגל בחוסר אונים ותיכף תימשך רגלה קדימה בעוצמה. 

תוצאות בשטח

כבר ב-5 בפברואר הוציא USDA את מפקחיו מהמשחטה ובכך הביא לסגירתה באופן זמני. אולם HSUS הצליח להכניס לתקשורת את המסר שהבעיה אינה נקודתית, ושהמקרה האקראי חושף ליקויים מהותיים הן בתקנות USDA והן במערכת הפיקוח. עיתונים כגון Los Angles Times אף פרסמו תחקירים על השיטות שעובדי המשחטות נוהגים בהן "לטפל" במפקחים – להזהיר עובדים אחרים מפניהם במכשירי קשר ולהסיח את דעת המפקחים מהעבודה. USDA החליט להגן על תעשיית הבשר מפני האמון המתדרדר וקבע: יש לסלק מהמדפים 65,000,000 ק"ג בשר שמקורו בהולמארק/ווסטלנד. המדובר ודאי בבשרן של פרות רבות יותר מכל הפרות שבתעשיית החלב הישראלית. זוהי השבת הבשר (meat recall) הגדולה בהיסטוריה, למעלה מפי ארבעה מהשיא הקודם. ההודעה ניתנה ב-17 בפברואר, לאחר שהבשר נמכר ב-40 מדינות לפחות, ו-8.9 מיליון ק"ג ממנו כבר נצרכו בתוכניות המזון הפדרליות. USDA הודיע שהוא מצפה שהמשחטה תישא בהוצאות; ב-23 בפברואר התפרסמה הכרזת בעלי המשחטה, שהיא כנראה לא תיפתח שוב.

פועל מתיז מים בעוצמה רבה לתוך אפה ופיה כדי שתחושת הטביעה תגרום לה להפעיל את רגליה ולקום 

הדים משפטיים ותחיקתיים

ב-15 בפברואר הגיש התובע המחוזי של סן ברנרדינו כתב-אישום נגד שניים מפועלי הולמארק/ווסטלנד. נגד דניאל אוגרטה נווארו הוגשו חמישה אישומי פשע ושלושה אישומי עוון, ונגד חוזה לואיס סאנשז הוגשו שלושה אישומי עוון. ב-HSUS נזהרים שלא להאשים ישירות את הנהלת המשחטה, אף על-פי שברור כי שני הפועלים לא המציאו את שיטות ההתעללות אלא נהגו לפי מדיניות המשחטה; הנושא עדיין נמצא בחקירה. HSUS מנסה לפעול באפיקים גורפים יותר, וב-27 בפברואר הגיש עתירה נגד משרד החקלאות, בניסיון לסגור את הפרצה שנקבעה בתקנה. העתירה מגלה סתירה בין לשון התקנה לבין "החוק לשיטות שחיטה הומאניות", הדורש ש"הטיפול בחיות משק בהקשר של השחיטה יתבצע רק בשיטות הומאניות"; וגם לבין "החוק הפדרלי לפיקוח על בשר". בעתירה גם נאמר שהפרצה נקבעה ב-2007 ללא יידוע מספק של הציבור כנדרש לפי "חוק ההליכים המנהליים".

מהלכים נוספים אירעו בקונגרס: דיונים בנושא נערכו בסוף פברואר בוועדות הרלוונטיות הן בסנאט והן בבית-הנבחרים, ונציגי HSUS הוזמנו להשמיע עדות מפורטת. לפי דיווחים קצרים של HSUS מהדיונים, חברי הקונגרס הזדעזעו והם רוצים שינוי. אולם כדי לגרום שינוי יש צורך ביותר מהצהרות. חברי הקונגרס צריכים לאשר הצעת חוק, שנגררת שנים, האוסר חד-משמעית שחיטת חיות שקרסו עבור מאכל אדם. נוסף על כך, יש צורך בתקציב להגברת האכיפה, ואולי גם לשינוי המנגנון, כפי שהציעו אחדים, כדי שמשרד החקלאות לא יהיה הממונה על שמירת מקורביו בתעשיית הבשר. הסערה בארצות-הברית עדיין בעיצומה. ימים יגידו אם תהיה לכך השפעה על היחס לפרות – או שההתעללות תמשיך בחסות שתיקתם של משרד החקלאות והקונגרס.

בתמונה: הסנאטור דניאל אקקה מהוואי מנסה כבר למעלה מעשור להעביר בקונגרס חוק להגנה על חיות קורסות – אולם הלובי של תעשיית הבשר הצליח לגבור אפילו על "בהלת הפרה המשוגעת".

פורסם במקור: זכויות בעלי-חיים השבוע 348, 1.3.2008.