הקופים עוברים לידי בג"ץ
עתירת העמותה למען מדע מוסרי נגד מסחר חוות מזור בקופים
כאלף קופים כלואים בחוות מזור וגורלם נשלט בידי המשרד להגנת הסביבה. בספטמבר 2003 שלחה השרה להגנת הסביבה, יהודית נאות, מכתב למנהל רשות הטבע והגנים הלאומיים, ובו הודיעה כי היא מאשרת לו להתיר לחווה לייבא קופים נוספים. השרה הפכה בכך את עמדת קודמה בתפקיד, צחי הנגבי, ואישרה פעולות המנוגדות לחוק הישראלי ולאמנה בינלאומית שעליה חתומה מדינת ישראל. המהלך שהחל הנגבי לפני פחות משנה, שנראה כמוביל לסגירת החווה, נבלם אפוא לחלוטין בידי נאות. מול צעד בלתי סביר זה, נדרשה פנייה לערכאה גבוהה יותר. העמותה למען מדע מוסרי מיהרה לעשות זאת וב 30.9.2003 הגישה עתירה לבג"ץ (באמצעות עו"ד גילעד רוגל).
חוות מזור
"בי.אף.סי. - חוות ריבוי קופים בע"מ", הידועה כ"חוות מזור" (ליד פתח-תקווה), היא מכלאה שבה מוחזקים בצפיפות קופי מקק ארוך זנב. המכלאה הוקמה בשנת 1991 ומאז מוטסים אליה קופים שניצודו בטבע, באי מאוריציוס שבאוקיינוס ההודי. גורי הקופים, שנולדו בחווה, מופרדים מאמם ונמכרים למעבדות ניסוי - רובם מוטסים לאנגליה (1,362 קופים בשנים 1994-2000). במעבדות, מוחזקים הקופים במשך שנים בכלובים קטנים, והניסויים כוללים ניתוחים, מכות חשמל, התמכרות לתרופות ועוד. חוות מזור היא עסק מסחרי פרטי, ובעליה גורפים 1,500$ עבור כל קוף.החוק בישראל
קופים בישראל נמצאים בחסות החוק להגנת חיית הבר, בהיותם יונק ש"אין טבעו לחיות במחיצתו של אדם", כפי שמגדיר זאת החוק (יש להדגיש, שלמרות העובדה שהמקקים הובאו למאוריציוס בידי אדם והם מוחזקים בישראל בכלובים, טבעם לא השתנה - הם פשוט חיות בר כלואות). העתירה מפרטת, ש ב 17.3.1980 הצטרפה ישראל לאמנת CITES ("אמנה בינלאומית למסחר במינים בסכנת הכחדה") והיא מחויבת לקיים את הוראות האמנה; גם החוק להגנת חיית הבר (לפי תיקון מ 1985 לתקנות להגנת חיית הבר) מחייב את מדינת ישראל להעניק היתרי מסחר בחיות בר רק לפי הוראות האמנה.האמנה הבינלאומית
אמנת CITES היא הסכם בין כ 160 מדינות להגבלת המסחר בחיות בר. לפי האמנה, המקק ארוך הזנב הוא מין מוגן. ההגנה אינה מלאה; המסחר הבינלאומי בקופים אלה מותר, אך במגבלות ניכרות. סעיף 4 (2) (ג) לאמנה קובע בין התנאים המוקדמים למתן רשיון לייצוא קופים, כי:"הונחה דעתה של רשות ניהולית של מדינת הייצוא כי כל פרט חי יוכן ויישלח כך, שהסכנה לפגיעה, לנזק לבריאות או לטיפול אכזרי, תועמד לכדי מינימום."
אם כן, "הרשות הניהולית" - שבישראל היא רשות הטבע והגנים - צריכה לוודא, שסכנת הפגיעה בקופים עם שליחתם לחו"ל היא מזערית; אלמלא כן, אסור לה להעניק רשיון ייצוא. דברים אלה אמנם אינם חד-משמעיים, אך כל פרשנות סבירה שלהם (שאמנם אינה מפורטת בעתירה) עשויה לפסול את עצם המשלוח לניסויים, אשר נערך בתנאים קשים; כמו כן, הניסויים עצמם מהווים סכנה ודאית לפגיעה, שמן הראוי היה שהרשות תיתן עליה את הדעת.
התחייבות סרק
מפתיע להיווכח שעמדתה הרשמית של מדינת ישראל, שהיקף ייצוא הקופים ממנה (כולם מחוות מזור) הוא השלישי בגודלו בעולם - מחמירה יותר מכללי אמנת CITES. בהודעה למזכירות CITES (31.1.2000), התחייבה המדינה שהיא נקטה "צעדים נוקשים יותר" מהמתחייב מן האמנה (סעיף 10 בהודעה):"ישראל אוסרת באופן כללי את הייבוא והייצוא של כל הפרימאטים. יוצאי-דופן הם נדירים ביותר והם עשויים להתקיים, למשל, במקרה של ייצוא חיות שהוחרמו אל מקלטים מאושרים ומרכזי שיקום."
התחייבות זו ניתנה בשעה שבפועל התירה ישראל ייצוא המוני של קופים למעבדות - אשר המשיך להתקיים ללא שינוי גם לאחר מתן ההתחייבות. עוד נכתב בהודעה למזכירות CITES, שישראל מתירה ייבוא של חיות בר רק כאשר מדובר בפרטים שהתרבו בשבי. גם הצהרה זו מנוגדת לאמת, כי הקופים שייבאה חוות מזור ניצודו בטבע.
הנגבי מכיר בחוק
השר הקודם לאיכות הסביבה, צחי הנגבי, החל בתהליך איטי של הכרה בסתירה שבין קיום חוות מזור לבין התחייבויות המדינה וחוקיה. ב 29.1.2003 הוציא השר מסמך עמדה של משרדו, המכיר בעובדה, שהקופים המיובאים לחוות מזור נלכדים בטבע. בנוסף לכך, הקופים נשלחו לאנגליה בתור קופי "דור ראשון", כלומר קופים שלפחות אחד מהוריהם נלכד בטבע - מצב חמור יותר, מבחינה משפטית, משליחת קופים שהתרבו בשבי במשך דורות. אך מסתבר שרשות הטבע והגנים כלל לא בדקה אם הקופים התרבו בשבי, אלא חתמה על המשלוחים ללא בדיקה. סיכם הנגבי:"אם רשות הטבע והגנים אינה יכולה להקצות את כוח האדם והמשאבים הנחוצים לפיקוח מלא על פעילותה של חוות מזור, לא ניתן להתיר כלל פעילות החווה, ולא רק פעילות הייצוא."
חשוב לציין עוד, שהנגבי לא התייחס בדבריו רק לצד החוקי ולסמכותו הצרה בהגנה על חיות בר, אלא הדגיש את הפסול שבעסקי חוות מזור מבחינה מוסרית, עקב הסבל הרב שנגרם לקופים.
נאות מתעלמת מהחוק
השרה יהודית נאות, תומכת מוצהרת של ניסויים בחיות, התנערה בבוטות מן התהליך שפתח הנגבי. לאחר התכתבות פורמלית בנושא עם העמותה למען מדע מוסרי (כלומר, העמותה שלחה נימוקים להפסקת המסחר והשרה התעלמה מהם למעשה), ב 14.9.2003 שלחה נאות מכתב למנהל רשות הטבע והגנים, המאשר לו להתיר לחוות מזור לייבא 120 קופים נוספים. את האישור נימקה לכאורה בדברים הבאים:"בדיקתי העלתה, כי החווה פועלת על פי כל האישורים הנדרשים ועל פי כל דין, מקיימת את כל הדרישות של הרשויות המפקחות, וכי הקופים מוחזקים בחווה בתנאי גידול נאותים."
על כך כתב בעתירה עו"ד רוגל (סעיף 8.1):
"[השרה נאות] בחרה להתעלם באופן מוחלט מטענות העותרת בדבר הפרת הוראות האמנה והחוק להגנת חיית הבר, כמו גם התחייבותה של מדינת ישראל כלפי מוסדות האמנה [CITES], והסתפקה באמירה סתמית וחסרת כל משמעות לענייננו ולפיה "החווה פועלת על פי כל האישורים..." תוך שהיא נמנעת מלהתמודד עם טיעוניה המשפטיים של העותרת כמו גם עם הממצאים העובדתיים של קודמה, השר הנגבי."
העתירה
מסכם רוגל: "עתירה זו חושפת מסכת עגומה של הפרת חוק שיטתית ופעולה ללא סמכות ו/או בחריגה ממנה." בעתירה מתבקש בית-המשפט להורות (צו על תנאי) לשרה לאיכות הסביבה ולרשות הטבע והגנים לנמק, מדוע לא יחדלו לאלתר ממתן היתרים לחוות מזור לייבואם של קופים לישראל ולייצואם ממנה; כמו כן, מתבקש בית-המשפט בדחיפות לתת צו ביניים, המורה לשרה ולרשות לחדול לאלתר ממתן היתרי ייבוא וייצוא של קופים לישראל וממנה עד להכרעה בעתירה.עדכון: בג"ץ אסר זמנית ייבוא קופים לחוות מזור
ביום ג', 29.10.2003, הוציא בג"ץ צו-ביניים ארעי, האוסר על חוות מזור לייבא קופים ל"גרעין רבייה" עד להחלטה אחרת של בג"ץ. הצו התקבל בעתירה, שהגישה עמותת תנו לחיות לחיות. העתירה עסקה בהיתר החדש שנתנה השרה לאיכות הסביבה, פרופ' יהודית נאות, לייבוא 120 קופים ממאוריציוס לחוות מזור. השופט שחתם על הצו: אליהו מצא. שישים קופים כבר יובאו בחודש אוקטובר, והצו מציל, בינתיים, את הקורבנות הנוספים. עתירת תנו לחיות לחיות היא עתירה אחרת מהעתירה שהגישה העמותה למען מדע מוסרי באותו נושא. בעתירה הראשונה, שטיפל בה השופט גרוניס (שהציג דעת מיעוט לטובת פיטום אווזים בבג"ץ האווזים), לא ניתנה החלטה כזו.
עדכון: בג"ץ אישר ייבוא קופים
ביום ד', 5.1.2005, התיר בג"ץ לחוות מזור, העוסקת בייבוא ובהרבעת קופים מהאי מאוריציוס ובייצואם לניסויים, להמשיך לסחור בקופים. בג"ץ דחה את עתירות העמותה למען ומדע מוסרי ותנו לחיות לחיות נגד המשרד לאיכות הסביבה ורשות הטבע והגנים. העותרים דרשו לבטל את ההיתר לייבוא ולייצוא קופים, שנתנה לחווה השרה לאיכות הסביבה דאז (ספטמבר 2003). כמו כן, בוטל צו על תנאי שנתן בג"ץ ובו איסור על ייבוא 60 קופים נוספים. העתירות הצביעו על כך, שהמסחר הבינלאומי בקופים מנוגד לאמנת CITES (אמנה בינלאומית למסחר במינים בסכנת הכחדה) שעליה חתומה ישראל, ולחוק להגנת חיית הבר והתקנות שהותקנו מכוחו. בית-המשפט העליון דחה את העתירות מנימוקים טכניים, והטיל למעשה את האחריות על הרשויות במאוריציוס, בתור הגורם שמאשר את חטיפת הקופים מהאי ואשר טוען שאין בכך משום סכנה להישרדות המין (מקק ארך זנב) ולכן אין בחטיפה ובמסחר משום הפרה של אמנת CITES. בית-המשפט קבע, שהאמנה מתירה מסחר בקופים למטרות רבייה, תוך שהוא מסתפק בהצהרת רשות הטבע והגנים, שהקופים אשר אותם מוכרת חוות מזור לניסויים בחו"ל, נולדו בחווה ולא במאוריציוס.
מה חשבתם? ספרו לנו בתגובות!
http://anonymous.org.il/art381.html
מקורות
העמותה למען מדע מוסרי נגד השרה לאיכות הסביבה ואחרים, עתירה למתן צו על תנאי (ולמתן צו ביניים) לבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק, 30.9.2003.האגודה הישראלית נגד ניסויים בבעלי-חיים, "המאבק לסגירת חוות מזור", 23.7.2003.
בג"ץ 9637/03, עתירה למתן צו-על-תנאי וצו ביניים, תנו לחיות לחיות נגד השרה לאיכות הסביבה ואחרים
The Convention on International Trade in Endangered Species of Wild Fauna and Flora, Text of the Convention; Appendices I, II and III(valid from 28 May 2003)
